ברית יעקב חלק ב רע

דספ"ק דקידושין (דף ל"ז) וסוף חולין דאף שלוחי מצוה נזוקין א"כ גם ביבמה חיישינן ע"ש: ולענ"ד נראה כדברי המהר"ל בן חביב. המהרלנ"ח הביא ראי' מיבמות (דף למ"ד) שלשה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות. ואחד נשוי נכרית. גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת. זו היא שאמרו וכלן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות הרי הנכרית בכאן היא קטלנית שמת בעל' הראשון והמגרש שיבמה והיא מותרת להתייבם להאח השלישי. ודחה החכ"צ ראי' זו שאיננה ראי' דיש לומר שהיא מותרת משום איסור אשת אח וצרת ערוה אבל אסורה משום קטלנית וכעין ששנינו בחולין (דף נ"ח) אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות. ואע"ג דהכא לא קתני מותרת משום צרת ערוה ואסורה משום קטלנית יש לומר דהכא בפלוגתא לא קמיירי (דלרשב"ג לא אתחזקה בקטלנית בב' אנשים שמתו) ועוד דהכא לא קתני הרי זו מותרת דתשמע ממנו דמותרת לגמרי אפי' משום קטלנית אלא דמפרש מתניתין דלעיל דקתני וכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות ולעיל כבר אפשר לאוקמי בב' אחין כמ"ש התוס' עכ"ל ודבריו נפלאו ממני דא"כ הא דשקיל וטרי הגמ' ביבמות (דף ט') אם איתא לרבי הני כללא דתני רבי חייא. בכולן אני קורא בהן האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה ואחותה שהיא יבמתה חולצת או מתייבמת ורב יהודא מתרגם מחמותו ואילך כו' ורב ספרא מתרגם אף אשת אחיו שלא הי' בעולמו. ומשכחת לה בשיתא אחים אליבא דר"ש והכא לרבי קיימינן דאמר דבתרי זימני הוי חזקה א"כ היכי מצי למימר דרבי ס"ל הני כללא כדמתרגם רב ספרא באשת אח שלא היה בעולמו האסורה לזה מותרת לזה ואחותה שהיא יבמתה חולצת או מתיבמת דהא כבר נשואה לב' אנשים שמתו אצלה א"כ אסורה משום קטלנית. והכא קתני מתייבמת לא מותרת. דמשמע היתירא לגמרי להתייבם לכתחילה דבשלמא באשת אחיו מאמו דג"כ כתב רש"י דנפתלי וישכר נשאו שתי אחיות ומתו. ועמד לוי ונשא אשת יששכר בן זלפה שלא הי' קרוב לו. ויהודא נשא אשת נפתלי בן בלהה שהרי נכרית אצלו ומתו בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון ע"ש דהוי ג"כ כ"א נשואה לב' אנשים שמתו דיש לומר דמיירי דנפתלי וישכר דנשאו שתי אחיות גירשו נשותיהן ולאו דוקא כתב רש"י שמתו. ועי' תוס' כתובות (דף כ"ט) וע"כ כמ"ש מוהר"ל בן חביב דביבמה ליכא דין קטלנית: עוד יש לתמוה לכאורה על החכ"צ שכתב הא דתני וזו היא שאמרו וכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות. היינו דמותרת משום איסור אשת אח וצרת ערוה ואסור משום דבר אחר משום קטלנית. מהא דיבמות (דף כ"ו) דתנן המביא גט ממד"ה ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו וכולן שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו מותרת להנשא להן. קס"ד מיתה אמיתה וגירושין אגירושין נימא מתניתין דלא כרבי דאי כרבי הא אמר בתרי זימני הוי חזקה. ולפמ"ש החכ"צ לאו קושיא הא יש לומר הא דקאמר מותרת להנשא להם דהיינו דכה"ג ליכא חשדא אבל אכתי אסור משום קטלנית. ונפקותא דאלו משום חשדא מקרי רשע דמאן דעבר על דרבנן כדאמרינן ביבמות (דף כ') ומשום סכנה לא מקרי רשע. גם למ"ד דס"ל דאם כנס יוציא וגבי קטלנית ס"ל להרמב"ם אם כנס אינו מוציא א"כ פשיטא דליכא למפרך. דמתניתין קאמר משום חשדא מותר אבל אסור משום סכנה. וע"כ משום דמותרת לגמרי משמע אם הש"ס אינו מפרש בהדיא כמו בחולין (דף נ"ח) דאסורה משום דבר אחר: ואפשר דהכא משמע ליה להגמ' דע"כ מותרת להנשא להן מותר לגמרי היא דסיפא דומיא דרישא דתני וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרת להנשא להן דהוי היתרא לגמרי א"כ בסיפא נמי משמע היתרא לגמרי. שוב מצאתי בתשו' רד"ך (בית ב' חדר ג') כתב ג"כ לדחות ראיית מהר"ל בן חביב. כמ"ש החכ"צ דצרותיהן מותרות משום איסור ערוה אבל אסור משום סכנה דקטלנית. כמו דאמרינן בשבת (דף ג') דבעה"ב פטור ומותר. וכתבו התוס' והרא"ש דמכל מקום עובר בלפני עור רק פטור ומותר משום איסור שבת דעסיק בה ע"ש. גם מזה אינו ראי' דהא לא תני בפירוש דבעה"ב פטור ומותר רק . הש"ס מפרש דהני מה דבעה"ב פטור ומותר משום איסור שבת לא קחשיב אבל למיתני סתמא לישנא דהיתירא היכי דאכתי איכא איסורא מצד אחר אינו מדרך התנא למיתני כן: ומש"כ ראי' דמצינו דתני היתרא משום איסור אחד דאכתי איכא איסורא משום דבר אחר. מהא דנדה (דף מ"ג) תינוק בן יום אחד כו' פוטר מן היבום ומאכיל בתרומה. אע"ג דאמו טמאה לידה ואסורה בתרומה ואפ"ה קתני מאכיל בתרומה והיינו דמאכילה משום איסור זרה ואכתי איכא איסורא משום טומאה עכ"ד איני רואה ראי' מזה. חדא די"ל דאתיא מתניתין כרבנן דרבי שמעון דיוצא דופן אינו מטמא בלידה ומיירי כה"ג. ועוד דהתם לא תני אוכלת בתרומה דהוי לשנא דהיתרא דאמו אוכלת בתרומה אלא תני מאכיל בתרומה קאי אתינוק. דהתינוק מאכיל את אמו מצדו. אבל היא אסורה משום טומאה. ועוד יש לומר הא דתני מאכיל בתרומה דיכולה להנות וליתן לבהמתה ואם אכלה אינה משלמת החומש דלא הוי כזרה. אבל היכי דתני לישנא דהיתרא משמע דלגמרי מותר ולא הוי שום איסור גם מצד אחר. עוד יש לומר דילדה בקושי בימי זיבה דרחמנא טהריה. דמה מחמת עצמו ולא מחמת ולד כדאיתא בנדה (דף ל"ו): גם מה שכתב הרד"ך דיש לומר דמיירי במת בדבר דלא הוי בזה דין קטלנית. וכ"כ הב"ש באע"ז (סי' ט' ס"ק ו') אפי' למ"ד מזל גרים יש לומר דתלינן במכת מדינה ע"ש. וא"כ יש לומר דמתניתין מיירי כה"ג זו שאמרו צרותיהן מותרות (וכן אחותה שהיא יבמתה שהיא חולצת או מתייבמת שהבאתי לעיל) מיירי במת בדבר בגווני דליכא בזה דין קטלנית. אבל היכא דאיכא בזה משום קטלנית אפילו ביבמה חיישינן משום סכנה. ואינו נראה. דא"כ אכתי תקשי מהא דיבמות (דף כ"ו) קס"ד מיתה אמיתה גירושין אגירושין. נימא מתניתין דלא כרבי דאי כרבי הא אמר בתרי זימני הוי חזקה לימא דמיירי במת בדבר דליכא דין קטלנית ואשמעינן דכה"ג ליכא חשדא. וכן בכתובות (דף לג) השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה טעמא דהשיאה וגרשה השיאה ונתארמלה אבל נתארמלה תרי זימנא תו לא חזיא לאנסובי ואגב אורחיה קסתים לן תנא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה ולפי דעה זו דמת בדבר ליכא בזה דין קטלנית הוי מצי למתני ג"כ נתארמלה תרי זימני וע"כ דלא אכפל תנא למתני מת או נתארמלה דוקא בכה"ג דמת ונתארמלה משמע בכל ענין ועוד דהאי דינא דמת בדבר דליכא בזה דין קטלנית אינו ברור כ"כ כמ"ש בתה"ד ובתשו' הר"ן כתב כי הוא מיראה הוראה בזה ע"ש: עוד כתב הרד"ך דליכא למימר דלא הוי ביבמה דין קטלנית משום שומר מצוה לא ידע דבר רע דהא בביאה שני' ליכא מצוה א"כ יש לגזור ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דהא אפילו בשניות דרבנן גזרו כה"ג ע"ש. לדידי זה אינו קושי' דאם נימא דביאה ראשונה לא חיישינן לסכנתא משום מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר רע א"כ אפילו ביאה שניה דליכא מצוה לא חיישינן להזיקא דהא שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן אע"ג דבחזרה ליכא מצוה וכ"ש הכא דהתורה התירה ליקח היבמה לאשה ולא בעי לגרשה אח"כ א"כ לא בעי למיחוש לעולם להיזקא. משום שומר מצוה: ומה שהקשה ביבמות (דף מ"ד) רבי שמעון אומר נמנעו מן הודאי ולא נמנעו מן הספק אי אמרת בשלמא עשו מש"ה נמנעו אלא אי אמרת לא עשו אמאי נמנעו. ותסברא נהי נמי דעשו בשלמא ב"ה נמנעו מב"ש דחייבי כריתות נינהו אלא ב"ש אמאי נמנעו מב"ה בני חייבי לאווין הוו וכשרים. דהא איתא לקמן (דף כ"ח) ג' אחים שני אחים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ר' שמעון פוטר. היתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה וקאמרינן התם טעמא דר' שמעון דפוטר מן החליצה ומן היבום שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהיה ליקוחין אפי' באחת מהן. ועי' רש"י שם ד"ה לגזור דלר' שמעון דפוטר מן החליצה והיבום אם נפלו שתי אחיות ליבום דקיימי עליו באיסור אשת אח א"כ לרבי שמעון שפיר נמנעו ב"ש גם מב"ה דהא אם נפלו לפניו שתי אחיות ליבום משני אחים ואחת מהן היתה צרת ערוה דלב"ש דמתירין צרת הבת לאחין א"כ לרבי שמעון פטורין מן היבום משום קרא דאשה אל אחותה לא