ברית יעקב חלק ב רסט

חיישינן שמא הבריא גם חזקת פנויה בידה מסייע דלא יועיל הקידושין: אך לפמ"ש לעיל כיון דהכא עשו הכנה לנישואין גם ספרה זיין נקיים ונסעה למקום החופה. הדברים מוכיחין דלא היתה בעת נשואין שוטה דלאו בת נשואין וקידושין. ודמי למ"ש רבינו שמשון בר אברהם הביאו הב"י (בסי' קי"ט) כיון שמתחילה היתה ממאנת לקבל גיטה מחמת חותמות שהחזיר לה בעלה הי' ביד אמה ופן תעכב אותה האם בודאי דעתא צילתא הוי לה ע"ש. גם התוס' בכתובות (דף כ') גבי בר שטיא זבין נכסי. ד"ה ואוקי ארעא בחזקת בר שטיא אומר ר"י דהכא לא שייך לומר כדאמרינן בקידושין (דף ע"ט וב"ב קנ"ג) אם שכיב מרע הוא עליהם להביא ראי' שבריא הי' ואם בריא הוא כו' דבר שטיא דהכא כיון דעתים חלים ועתים שוטה אין ראי' ממה שהוא עכשיו עכ"ל. א"כ אע"ג דהשתא שוטה כיון דדרכו בכך לא אמרי' דבשעת מכירה הי' שוטה א"כ כ"ש הכא דלא ידעינן שהוחזקה ג' פעמים גם הרופאים אמרו שיארע לה רק פעם אחת בחודש איזה ימים לא אמרינן בזה כיון דהשתא שטיא ומקודם הנישואין היתה נשטית גם בשעת הקידושין נשטית דלאו בת קידושין הוי. והא דהוי לה מרה שחורה הוא כמ"ש הרשב"א שהביא הב"י דאפילו הוא עודנו תשש ועדיין סימני חליו ניכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו בשעת חלימותו והוא מדבר כענינו הרי הוא כפקח לשעתו ע"ש: והנה יש לעיין הא דאמרינן ביבמות (דף ק"ב) שוטה ושוטית לא תקינו לה רבנן נישואין דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת אי הוי דוקא שוטה כמו דאמרו בחגיגה (דף ד') בסימני שוטה דהא בקטנה אמרינן ביבמות (דף ק"ז) קטנה שיכולה לשמור קידושיה מתקדשת למיאון וכן בגיטין (דף כ"ד) גבי קטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו כו' וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון. וכתב רש"י שם דהיא יכולה לשמור קידושיה. אבל בשוטה ושוטית דלא תקינו רבנן אע"ג דשומרת מה שנותנין להן מכל מקום כיון דעבדו הני דרך שטותין. תעשה גם שטותין מה שא"א לדור עמה. ולא דמי לקטנה שמתקדשת למיאון משום דקטנה אתא לכלל דעת. ואם היא אינה יכולה לשמור קידושיה א"כ הוי מאבדת מה שנותנין לה. ודאי הוי שוטה דחגיגה וכן בהא דאמרינן ביבמות (דף קי"ג) דבר תורה יודעת לשמור גיטה ואינה יכולה לשמור א"ע מתגרשת כו' אפשר לומר אפילו הוי בה סימני שוטה דחגיגה היינו הלכה בבה"ק או יוצאת יחידאי בלילה. אפ"ה מתגרשת משום דיש לה יד. והיא משולחת ואינו חוזרת. והוי דומיא דקטנה בגיטין (דף ס"ד) דאם יודעת לשמור גיטה שמבחנת בין גיטה לד"א. וכ"נ מדברי הר"ש שפירא שהובא בב"י (סי' קיט) דמפרש דלא מחזקינן בחזקת שוטה מלגרש עד שיראו בו סימני שוטה המפורשים בפ"ק דחגיגה ואפ"ה אם יודעת לשמור גיטה מתגרשת דבר תורה משום דבגט דלא בעינן דעתא אפילו אמר לעדים ראו שאני נותן גט זה לאשתי ואמר לה כנסי שט"ח זה הרי הוא מגורשת. והא דאם אינה יודעת לשמור גיטה דאינה מתגרשת אפילו דלא הוי סימני שוטה דאין לומר דזהו גופא מה שאינה יודעת לשמור גיטה הוי מאבדת מה שנותן לה דהוי סימני שוטה דיש לומר זהו דוקא היכי שמאבד דבר ששוה ממון אבל גט דלא שוויא מידי ממון לא הוי בכלל שוטה אלא דבעינן שתדע שנתגרשה והיא משלחת וחוזרת: ולכאורה אפשר לומר להרמב"ם (פ"ט מה' עדות ה' ז) השוטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצא דעתו משובשת תמיד אפילו בדבר מן הדברים אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים ה"ז פסול ובכלל שוטים יחשב. והביאו בחו"מ (סי' ל"ה סעי' ח') א"כ להרמב"ם דלשוטה ושוטית דלא תקינו רבנן נישואין יש לומר דה"ה דהוי שוטה לזה דלא תקיני רבנן נישואין אע"ג דלא הוי סימני שוטה: אך יש לומר דהרמב"ם לא כתב דינו רק לענין עדות מקרי שוטה דפסול כיון דאינו מבין הדברים לאישורו. ע"כ אינו יכול להעיד. דומיא דכתב הרמב"ם (שם ה' יו"ד) הפתאים ביותר שאינן מכירין הדברים שסותרים זה את זה כו' וכן המבוהלים ונחפזים בדעתם כו' הרי אלו בכלל השוטים יחשב. אבל לשאר דברים הוי בכלל פקחים דמכירתן מכר ויכולין לגרש ולקדש. והוי עדיפא מחרש דהוי דעת כחישתא דתקיני רבנן בי' קידושין דיכולין לדור עמו ומוקמי תקנתא דרבנן: אבל הב"י והכ"מ כתבו לפרש דברי הרמב"ם דס"ל דהני סימני דשוטה דאמר בחגיגה הוא לאו דוקא. אלא לדוגמא נקטי וה"ה לשארי דברים והכריחו לפרש כן מדתני בברייתא קמייתא הני תלתא הלן בבה"ק ויוצא יחידי בלילה ומאבד את כסותו. ובברייתא בתרייתא תני סימן שוטה רק המאבד כל מה שנותנין לו. ולא תני הני תלתא. ואם איתא דהני ד' דוקא קשיא על ברייתא קמייתא אמאי לא קתני המאבד מה שנותנין לו. ובאידך ברייתא תני המאבד מה שנותנין לו ולא תני הנך תלתא. אלא ודאי הנך לאו דוקא אלא לדוגמא נקטינהו. והך ברייתא נקטי הנך לדוגמא והך ברייתא נקטי הנך ע"ש. א"כ לפ"ז לכל דבר אם נמצא דעתו משובשת בדבר מן הדברים אעפ"י שמדבר ושואל כענין הוי שוטה דהני דחגיגה לאו דוקא: ואפשר דהרמב"ם למד דינו מהא דגיטין (דף ע') מי שאחזו קורדייקס מדמי רבי יוחנן לשוטה דאין כותבין אלא כשנשתפה דהוי דעת שגישתא. וכן בב"ב (דף קנ"ה) גבי ההוא פחות מבן עשרים דזבין נכסי דאבוה. אמרו ליה קריביה זיל אכיל תמרי ושדי קשייתא בי רבא. עביד הכי אמר רבא זביני לאו זביני. דחשיב לי' כשוטה דאע"ג דלא הוי סימני שוטה דנאמרו בחגיגה דבשלמא בהא דאמר לעיל גבי ההוא תוך הזמן דאזיל זבין נכסי' דאמר רבא דלא עשה ולא כלום משום דחזי בי' שטותא יתירה דהוי משחרר עבדו דהוי בכלל מאבד מה שנותנין לו. אבל הכא בעובדא דשדא קשייתא בי רבא לאו מסימני שוטה הוא. וע"כ דסימני שוטה דחגיגה לאו דוקא דה"ה לשארי מילי דשטות. ואין לומר משום דהתם שאני דהוי תוך הזמן. וחזא בי' שטותא דשדא קשייתא א"כ אינו יודע בטיב משא ומתן. דא"כ הי' לגמ' להוכיח מזה דתוך הזמן הוא כקודם הזמן מדחשיב לי' שטותא בהכי דלא מסימני שוטה. וכן בגיטין (דף ס"ד) דקאמר איזהו קטנה שיודעת לשמור גיטה. כל ששומרת גיטה ודבר אחר מאי קאמר. אמר רבי יוחנן משמרת דבר אחר מחמת גיטה. מתקיף לה רבי הונא בר מנוח הא שוטה בעלמא הוא. אלמא אע"ג דלא הוי סימני שוטה וע"כ דהני סימני דשוטה דאמרינן בחגיגה לאו דוקא וכ"כ בתשו' מהרי"ו (סי' נ"ג) דודאי הא דפליגי רבי יוחנן ורב הונא בחגיגה איזהו שוטה הוא אעפ"י שלא ראינו בו שטות אלא מקרע כסותו כו' דאטו אם אינו מקרע כסותו ואין לן בבית הקברות. ואינו יוצא יחידי בלילה. ובשארי דברים עושה שטות לא נקרא שוטה אתמהה. אלא ודאי הא דפליגי רבי יוחנן ורב הונא היינו דוקא שלא ראינו בו שטות אלא זה אפ"ה הוי שוטה ע"ש וכן נראה מדברי רבינו ירוחם שכתב בשם הרמ"ה הביאו הב"י (בסי' מ"ה) מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג הדברים על בוריו. אעפ"י שדלה וחלושה קידושיו קידושין וגירש הוי גירושין ואם דעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בוריו הרי זה בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין גמורים. ועי' בח"מ וב"ש באע"ז (סי' מ"ד ס"ק ג') ע"ש. ולענין עובדא דא דעתי שישלח מעכ"ת התראה להאשה אם לא תגמור עם בעלה ע"פ אנשים שיבצעו הדבר לרחק אזי יותן התרה לבעלה לישא אשה אחרת. וכתובתה מונחת ביד שליש ידידו דו"ש החותם באהבה י"ג אדר שנת תרכ"ט ברוך מרדכי ליבשיץ חופ"ק נאווארהדאק יע"א. סימן ג' תשובה לחכם אחד הנה דבר זה שאלת הקדמונים הוא. אם יש דין קטלנית ביבמה שדינה להתייבם. או גם בזה חיישינן לסכנתא. ע"כ יחליץ לה יבמה. אפילו לדינא דגמ'. בתשו' חכם צבי (סי' א') הביא תשו' מהר"ל בן חביב. דאין ביבמה דין קטלנית והביא ראיות לזה. וטעמו משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע. והחכ"צ חולק עליו ודחה ראיתו וכתב ומ"ש הרב דשומר מצוה לא ידע דבר רע. מאן לימא לן דלא שכיחא הזיקא מקרי וכסולם רעוע