ברית יעקב חלק ב רסח

פעמים אבל בתרי זימני לא הוחזקה דקיי"ל כרשב"ג [אע"ג דלרבי סגי בתרי זימני ע"כ ס"ל כהרא"ש ביבמות דדוקא בקטלנית ובמילה דהוי סכנת נפשות קיי"ל כרבי אבל בכולי דוכתי קיי"ל כרשב"ג דבעי ג' פעמים מדקאמר דוקא בנישואין ומלקות הלכה כרבי משמע דוקא בסכנות נפשות. וזהו שכתב הרמ"א ביו"ד (סי' א') השוחט לא ישחוט עד שישחוט ג' פעמים בפני חכם. ובסי' פ"ד, גבי תולעים אם מצא ב' תולעים מותר לאכול התבשיל ובג' תולעים אסור התבשיל ובסי' קע"ט ברמ"א שם גבי בית ותינוק ואשה אם הצליח ג' פעמים ובסי' רע"ט סעי' ד' גבי ס"ת שנמצא שלשה טעות ובא"ח (סי' ל"ט) גבי לקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שלשה קציצות ובסי' ש"א סעי' כ"ה יוצאין בקמיע מומחה שריפא ג' פעמים. ובנזיר (דף נ"ט) גבי שכונת קברות אם מצא ג' מתים א"כ מוכח דבכולי דוכתי בעינן דוקא שלשה פעמים ולא כרבי דס"ל דתרי זימני הוי חזקה] ע"כ כיון דהשתא חלומה לא חשו לה חכמים לזה דיכול לגרשה אבל לענין מום אפי' נשתטית ב' פעמים יש לומר דהוי מום דדרך בני אדם להקפיד על זה דחוששין שמא תחזור לשטותה. אע"ג דמהדין לא הוי תרי זימני חזקה עדיין: וכה"ג כתב הח"מ באע"ז (סי' קי"ז ס"ק י"ב והב"ש שם ס"ק י"ב ובסי' ל"ט). אם היתה מצורעת או בעלת נכפה קודם אירוסין אע"ג דנתרפאית קודם אירוסין הוי מום כי יש לחוש שתחזור ותהי' מצורעת או נכפית. ואפי' הית' מצורעת ונכפית בילדותה פעם אחת. יש לחוש שתחזור ותהי' נכפית תחתיו ודמי להא דאמרו לא ישא אדם ממשפחת מצורעין ולא ממשפחת נכפין ע"ש. ולכאורה תמוה דהא ביבמות (דף ס"ד) אמרינן והוא דאתחזיק תלתא זימני וכן הוא בסי' ב' (סעי' ז) א"כ האיך כתב הח"מ אפי' היתה נכפית פעם אחת. וצריך לומר דכוונתו כיון דאפילו במשפחה חיישינן ומקפידין כ"ש בדידה גופא אפילו אם אירע לה אפילו פעם אחת יש לחוש דמקפידין ע"ז וידוע דשטות נמי תליא במשפחה דאיכא משפחה דרפי מוחה. ע"כ אפי' פעם אחת יש לחוש והנה הב"י באע"ז (סי' ל"ז) הביא תשו' הרשב"ץ באשה שהי' לה חמשה חדשים אחר הנישואין והי' בעלה טוען עליה דהיא משתנת במטה בשעת שינה. דאין זה מן המומין שפוסלין בנשים דלא נזכר בגמ' כלל והב"י חלק עליו וכתב ולענין מש"כ הרשב"ץ שאין זה מום אין דבריו נראין בעיני שזה מום גדול הוא והד"מ הניח בצ"ע והט"ז כתב והביאו הב"ש (בס"ק ט') וזה לשונו ונראה לי לענין כתובה ודאי לא הפסידה אבל לענין לכופו לדור עמה מחמת חרם רגמ"ה שנוהגין עכשיו אין זה בכלל. ויכול לגרשה בע"כ כיון שיש בו מחלוקת עכ"ל. ולכאורה קשה כיון דהוי מחלוקת אי הוי מום או לא וכיון דהוי מום א"כ גם כתובה לא בעי למיתב לה כמו בקדשה סתם וכנסה סתם דלית לה כתובה כיון דהוי ספיקא. רק גיטא בעי. וצריך לחלק דהכא שאני דאתני על מנת שאין בה מומין וכיון דהוי ספק אי זה הוי מום או לא צריך לברר שנתבטל הכתובה דלא נתקיים התנאי ע"כ הוי השטר כתובה בחזקתו. משא"כ בקדשה סתם וכנסה סתם דהמום הוא ברור אפילו היכא דלא אתני הוי מקח טעות אלא דחיישינן שמא מחל התנאי ונתרצה גם על מום זה. ע"כ לית לה כתובה מספק אבל לענין חרם רגמ"ה כיון דהוי ספק אי הוי מום. ושמא הוי בכלל מומין דאתני עלה ולא הוי קדושין ע"כ לא הוי זה בכלל תקנת רגמ"ה בחרם דלא לגרש בע"כ ובר"ן בתשו' כתב דחרם רגמ"ה שלא לגרש בע"כ חמור מאיסור שתי נשים שלא הוקבע בחרם שלא לגרש בע"כ עד זמן קצוב. א"כ גם בנ"ד דעלולה להשתטית דלמא דהוי מום מספק יכול לישא אשה אחרת ואינו בכלל תקנת רגמ"ה. וגדולה מזו כתב מוהרי"ט בתשו' (סי' ט"ו) היכי דזינתה בעודה פנוי' הוי מקח טעות וקידושי טעות אם לא ידע הבעל מזה. [ובמ"א בתשו' כתבתי לתמוה על מוהרי"ט מהא דכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה בכתובות (דף י"א) דפליגי אי יש לה מנה או אין לה כלל כתובה וכן מחייבי לאוין שלא הכיר בה. ולא אמרינן דהוי קידושי טעות כמ"ש הר"ן דסברא שיערב עליו המקח] וא"כ בכה"ג היכא דנשטית פעם אחת או תרי זימני ודאי הוי מום ואינה מקודשת דיש לחוש שמא תחזור לשטותה. אלא בקדשה סתם וכנסה סתם הוי ספק לענין גט. וגם בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דקיי"ל דאין לה כתובה כמ"ש באע"ז (סי' ס"ז סעי' ה'). דהוי כאתני בפירוש מכל מקום גיטא מיהא בעי כ"ש היכא דקדשה סתם וכנסה סתם היכא דהוי רק ספק קידושין ויכול לגרש בע"כ . ואינו בכלל תקנות רגמ"ה. ה"ה דאינו בכלל חרם רגמ"ה שלא לישא אשה אחרת עליה: גם מצאתי למוהר"ם פאדווא (בתשו' סי' י"ד) איש אחד כהן שאירס בת איש כהן ואח"כ נודע שפעמים רבות אמרו לאבי הנערה איך שאשתו נחבשה ע"י גוים קודם שהולידה אותה ממנו וכל זרעו מחולל והוא שתק ולא ענה דבר. ע"כ מבקש לפטור ארוסתו. והיא ממאנת להתגרש. ונשאל אם יוכל לגרשה בע"כ. או לישא אשה אחרת. אם יש לחוש לחרם רגמ"ה וכמה גדולים אסרו אותה עליו. והשיב המוהר"מ פאדווא בזה אף כי יש מקום להקל דלא הוי כלל חלל ושתוקי מכל מקום כיון שהכהן הזה לבו נוקפו על קדושתו. ואינו שומע לקרב מאחר כי יש אוסרים בכן אני אומר שאין כאן בית מיחוש לתקנת רגמ"ה כי לשונו שלא לישא איש שתי נשים. היינו הנשואות לו אשר חששו כי ירבה לו בנים ולא מצי למיקום בסיפוקייהו אבל אם אחת ארוסה דאין לה מזונות כו' ועוד דכה"ג דמי לאיילונית דאין לה מזונות אף לפי השאלה נראה שטעות היה דלא ידע כהן זה קודם שקדשה [זה תמוה לפמ"ש דהא בחייבי לאוין שלא הכיר בה לא אמרינן דהוי קדושי טעות כמ"ש הר"ן בכתובות (דף ק"א) דסברא שיערב עליו המקח] מכל מקום לא אטפל באלה לבטל הקדושין בגלל זה לומר קידושי טעות היו חלילה. לכל הפחות צריכא גט מדבריהם דקדשה סתם כדאיתא בפרק המדיר אמנם להוציא ממנו ממון דמזונות יגדל כחו ויוכל לטעון היותו מוטעה והמוציא מחברו עליו הראיה מכל הני טעמא נראה שאין חייב במזונותי' ונמצא שיוכל לומר רבינו גרשם לא תיקן בזה. והבו דלא להוסיף על התקנה כי אם כלשונו הברור דאין לישא שתי נשים עכ"ל. וא"כ ה"נ בעובדא כיון דאין לה כתובה משום ספק המום ואין לה מזונות א"כ דמי לארוסה: ועוד אפילו לדעת הפוסקים דגם בארוסה גזר רגמ"ה. אע"ג דלא הוי טעמא משום קטטא וא"א למיקום בסיפוקייהו אכתי הוי ספק ספיקא. דלמא כדעת הפוסקים דבארוסה לא גזר וה"נ כיון דאין לה מזונות משום ספק המום ואין לה כתובה דמי לארוסה ואפילו נימא שמא גם בארוסה גזר רגמ"ה אע"ג שאין לה מזונות כלל. דלמא לא הוי קידושין כלל משום המום דהוי קידושי טעות א"כ יש להקל לבעלה לישא אשה אחרת אפילו בלא היתר מאה רבנים: אך להתיר עפ"י מאה אנשים יכולין להתיר בפשיטות כמבואר בלשון התקנ' שהובא בתשו' מוהר"מ בר ברוך. שהחרים רגמ"ה שלא לישא שתי נשים. ואין להתירה רק במאה אנשים מג' קהילות וג' ארצות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וצריך שתהי' כתובתה מונחת ביד נאמן במעות או במשכנות. ואפי' היכא שחל תקנות רגמ"ה אם יראו טעם מבואר להתיר התקנה בזמן מן הזמנים יכולין מאה אנשים להתיר דהכי אתני רגמ"ה מעיקרא דהיכא דיש טעם מבורר להתיר יכולין מאה אנשים להתיר אם יראו טעם נכון וכ"כ בתשו' מוהר"מ פאדווא (שם) כי תקנה זו לישא שתי נשים אין כח ביד מורה להתירה אפילו יש לו טעם נכון אם לא עפ"י מאה אנשים מג' ארצות ומג' קהילות. אכן נראה שמה שאמר טעם מבורר להתיר היינו במקום שלא נוכל לומר שלא חלתה בו התקנה אך חלתה התקנה רק יש צורך מטעם זה להתיר התקנה בזמן מן הזמנים כו' אך במקום שנוכל לומר ולדון בכאן לא תיקן ר"ג מעולם הכח והרשות נתונה לנו ע"ש. [ומזה ראי' למ"ש במ"א דלהפוסקים אפילו בדבר מצוה גזר רגמ"ה א"כ חלתה התקנה אין יכולין להתירה רק ע"פ מאה אנשים מג' קהילות וג' ארצות שיראו טעם אחר נכון ומבורר בלאו טעמא משום דהוי דבר מצוה]: ולכאורה יש לומר בעובדא דא כיון דביום א' אחרי היחוד נשתטית ונשתגעה לעין כל ומתחילה קודם נישואין איכא ג"כ עדים דנשתטית. א"כ מחזיקינן לה לשוטית מאז ועד עתה ולא חיישינן שמא הבריא כדאמרינן כה"ג ביבמות (דף פ') כיון דמתחילתו לקוי וסופו לקוי לא חיישינן שמא הבריא. והא דאמרינן בב"ב (דף קנ"ג) גבי ההוא מתנתא דלא הוי כתיב ומגו מרעיה אפטר לבית עלמין דחיישינן שמא הבריא מחליו. אע"ג דמתחלה הוי חולה והשתא מת אפ"ה חיישינן שמא הבריא ועמד דיש לומר דשאני התם משום דחזקת מרא קמא מסייע ליורשים דאין יכולין להוציא מהם כמ"ש הסמ"ע בחו"מ (סי' רנ"ב ס"ק ו') משא"כ הכא כיון דמתחילה היתה נשטית וגם עתה נשטית לא