ברית יעקב חלק א צד

עושין לשם נוי דאע"ג דאיכא בזה הדר מכל מקום פסול משום דזה הוי בל תוסיף דהוי חמשת מינין. דהכא ליכא למימר כיון דהוי שלא כדרך גדילתן לא הוי בבל תוסיף. דזהו דוקא גבי מין צומח שייך לומר דבעינן דרך גדילתן ואגודה לא הוי דרך גדילתן. ע"כ לא הוי בבל תוסיף. משא"כ בחוט של זהב דלא הוי מין צומח כלל ע"כ אפי' באגד פסול משום בל תוסיף דהוי חמשה מינין. ודחי הש"ס לא דטעמא דרבי יהודא התם. דס"ל דלולב צריך אגד ואגד הוי מן המצוה. א"כ אי מייתי מינא אחרינא הוי להו חמשת מינין ועובר בבל תוסיף כיון דס"ל דלולב צריך אגד א"כ הוי אגד מן המצוה לא אכפת לן מה דנקט שלא כדרך גדילתן. דכל אגודה הוי שלא כדרך גדילתן מחשב כמוסיף באגודתו כמ"ש התוס'

סימן לז

נשאלתי בימי חרפי לפרש הש"ס דיומא (דף ל"ד). ת"ר ונסכו רביעית ילמד שחרית משל ערבית רבי אומר ילמד ערבית משל שחרית ופי' רש"י ונסכו רביעית ההין לכבש האחד גבי תמידין כתיב לימוד על האחד שטעון נסכים. ומהו האחד של ערבית דהא מיניה קסליק. כתיב לעיל מיניה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועשירית האפה סולת וגו' עולת תמיד העשויה וגו' ונסכו רביעית ההין. ילמד שחרית משל ערבית. רבי אומר ערבית משל שחרית דלכבש האחד אדשחרית קאי שנאמר הכבש אחד תעשה בבוקר. והתוס' ד"ה רבי אומר נראה לי דאיכא בינייהו ציבור שלא הי' להם נסכין אלא לאחד מהן למ"ד דגמר ערבית משל שחרית ע"כ שחרית עיקר ויקריבום שחרית. ולמ"ד דגמר שחרית מערבית יקריבום ערבית. רבים תמהו בזה. דהא קראי כתיבו בתרווייהו דכתיב ונסכו רביעית ההין לכבש האחד וגו'. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה וגו'. א"כ לרבי דהאי קרא ונסכו רביעית ההין לכבש האחד קאי אדשחרית שנאמר בו את הכבש האחד. א"כ גם גבי ערבית ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבוקר וכנסכו. א"כ גם בין הערבים כתיב נסכים ומאי בעי רבי למילף ערבית משל שחרית. ומאי זה איכא בינייהו שכתבו התוס'. עוד קשה לרבנן דס"ל דקרא ונסכו רביעית ההין לכבש האחד קאי אבין הערבים דמיניה סליק דכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערביים ועשירית האיפה וגו' עולת תמיד העשויה וגו' רביעית ההין. הא כיון דאח"כ כתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבוקר וכנסכו על כרחך דקרא דלעיל ונסכו רביעית ההין קאי אדשחרית. דעל של ערבית כתי כמנחת הבוקר וכנסכו. א"כ כתיב בתרווייהו. ועוד קש אמאי לא פליגי רבי ורבנן גבי מנחה ועשירית האיפה סולת וגו' אהיא קאי אי על שחרית או ערבית דמיניה קסליק וילפינן שחרית מערבית דגבי מנחה נמי בעי למידע הי מינייהו עיקר כמ"ש התוס' גבי נסכים. ובזה יש לומר גבי מנחה גם רבי מודה דקאי על של ערבית דמיני' קא סליק. דהכא לא כתיב לכבש האחד כמו גבי נסכים דכתיב לכבש האחד: ונראה לי בפי' הסוגיא דגמ' בזה. ונסכו רביעית ההין ילמד שחרית משל ערבית. רבי אומר ילמד ערבית משל שחרית. היינו דכתיב גבי בין הערבים את הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבוקר וכנסכו. א"כ הכתוב מקיש אשר תעשה מנחה ונסכין כתמיד של שחר היינו כמנחת הבוקר וכנסכו מוסב על נסכין של תמיד של שחר כן תעשה הנסכין בין הערבים. וא"כ ע"כ האי ונסכו רביעית ההין לכבש האחד קאי על שחרית והכתוב אומר כנסכו של תמיד של שחר כן תעשה בין הערבים א"כ ס"ל לרבי ילמד ערבית משל שחרית. ולא דקאמר דילפינן בבנין אב ערבית משל שחרית רק דהכתוב בעצמו מקיש כנסכו של שחרית תעשה בין הערבים ועי' בזבחים (דף מ"א ודף נ'). ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת דחשוב היקש ולא כמאן דכתיב בגופי' כתיב. וכמ"ש התוס' בחולין (דף כ"א) בד"ה כמשפט חטאת בהמה. כתבו והדין עמו דחשיב כמשפט היקש ולא כתיב בהדיא דהא כאשר יורם מזבח השלמים וכן יעשה לפר כאשר עשה לפר החטאת חשיב לי' היקש בזבחים (דף נ') בפרק איזהו מקומן ע"ש. ע"כ קאמר ילמד ערבית משל שחרית דהכתוב מקיש נסכים של תמיד בין הערבים לשל תמיד של שחרית. ורבנן ס"ל ילמד שחרית משל ערבית דהאי וכנסכו דכתיב גבי תמיד של בין הערבים מוסב על עצמו דכתיב לעיל מיני' ונסכו רביעית ההין לכבש האחד וגו' קאי אערבית דמיני' קסליק. דאי קאי האי וכנסכו על נסכים של תמיד של שחר. הוי למכתב את הכבש השני תעשה בין הערבים. כמנחת וכנסך הבוקר תעשה בין הערבים דהא הבוקר ישוב על תרווייהו כמנחה וכנסכים של בוקר תעשה בין הערבים ומדכתיב כמנחת הבוקר וכנסכו ע"כ אתי לחלק דהכתוב מקשי רק מנחת של ערבים למנחת של שחרית. אבל נסך של ערבים בגופי' כתיב וכנסכו האמור למעלה ונסכו רביעית ההין לכבש האחד. וכנסכו שב על עצמו של ערבית אבל מנחה של ערבית לא פליגי דלכ"ע הכתוב מקשי כמנחת הבוקר ערבית משל שחרית ועשירית האיפה סולת וגו' קאי על שחרית וילמד ערבית משל שחרית. אבל נסכים של בין הערבים פליגי מדחילק הכתוב וכתב כמנחת הבוקר וכנסכו הבוקר לא קאי רק על מנחה. וא"כ כיון וכנסכו כתיב על ערבית ילפינן שחרית משל ערבית בבנין אב או במה מצינו משל ערבית. וע"ז כתבו התוס' דנפקא מינה אם אמרינן דערבית עיקר. דקרא כתיב גבי ערבית א"כ אם אין להם נסכים רק על אחד מהן יקריבום ערבית. ולרבי דס"ל וכנסכו דכתיב גבי ערבית מוסב על וכנסכו של שחרית תעשה בין הערבים א"כ הכתוב בעצמו מקיש דילפינן ערבית משל שחרית א"כ אם אין להן רק על אחד מהן יקריבום שחרית דשחרית עיקר. ע"כ על מנחה לא פליגי כלל רבי ורבנן אי ערבית עיקר וילפינן שחרית מערבית או ילפינן ערבית משחרית דהא כתיב בהדיא כמנחת הבוקר מקיש הכתוב מנחת ערבית לשל שחרית. ואם אין להם מנחה רק על אחד מהן יקריבום שחרית כנלע"ד בזה

סימן לח

בתוס' פסחים (דף כ"ו) מעילה הוא דליכא אבל איסורא איכא. תימא דבסוכה (דף נ"ג) תניא אשה היתה ביררת חיטין לאור שמחת בית השואבה והשמן והפתילות היו של קודש כדתנן התם. ובירושלמי דייק מינה דקול ומראה אין בהן משום מעילה. ובחידושי מוהרש"א פי' הא דמסקי התוס' בירושלמי דייק מינה כו'. משום דאי לאו הך דירושלמי אפשר לפרש דביררת לאו דוקא אלא היתה יכולה לברור מרוב אורה ועי' שם בתוס' עכ"ל. לענ"ד לא משמע כן בתוס' סוכה (דף נ"ג) ד"ה אשה בוררת חיטין. בירושלמי פריך היאך בוררת הא איכא מעילה דשמן ופתילה היו של הקדש. ומשני קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה. וקשה דבפרק כל שעה (דף כ"ו) אמרינן עלה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא. ויש לומר דבוררת לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה עכ"ל. וע"כ ס"ל התוס' בסוכה דירושלמי פליגי בזה עם ש"ס דילן. להירושלמי ע"כ בוררת ממש. דע"כ דייק מינה דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה דאל"כ היכי היתה בוררת לאור בית השואבה. ואי דהוי אכתי איסורא היאך היתה בוררת. ואי בוררת לאו דוקא אלא שהיתה יכולה לברור א"כ לא מקשי פלוס הא איכא מעילה. ולש"ס דידן דס"ל דגם בקול ומראה וריח איכא איסורא. בוררת לאו דוקא. וא"כ אי התוס' דפסחים דחיקא להו. דליפלגי ירושלמי בזה עם ש"ס דידן. אמאי ניחא להתוס' בסוכה בזה. ולי נראה לפרש התוס' בפסחים הא דמסקי בירושלמי דייק מינה קול ומראה אין בהן משום מעילה. דבלא"ה יש לומר אע"ג דאיכא איסורא. הא דאמרו אשה היתה בוררת חיטין לאור בית השואבה היתה בוררת באיסור. דהש"ס דסוכה בעי לאשמעינן גודל האורה של שמחת בית השואבה. דאשה היתה בוררת בירושלים מגודל האורה מהעזרה משמחת בית השואבה. כי לא היתה חצר בירושלים שאינו מאירה מאור בית השואבה. אבל לא שרי לכתחילה לברור. ע"כ מסקי דבירושלמי דייק מינה דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה וע"כ אפילו לכתחילה שרי לברור. דאל"כ מנא להירושלמי למידק מינה דליכא מעילה בזה. דלמא היתה בוררת באיסור כמו לש"ס דידן דאמרינן מעילה הוא דליכא איסורא איכא. א"כ גם התוס'