ברית יעקב חלק א צב

לכהן ויין לנזיר דחזי לשארי אינשי עי"ש. הכי נמי יש לומר ג"כ באתרוג דתרומה טמאה אע"ג דאי בעי מתשל עלה ואי דהדרא לטבלי' ויפרוש עלי' ממקום אחר. כיון דכתיב לכם שיהא לכל צרכי הנאתו בעינן שיהא השתא שיהא ראוי לאכילה לשום אדם. ולא מהני הא דאי בעי מתשל עלה ויפרוש ממ"א כיון דהשתא לית בה היתר אכילה כלל לשום אדם

ולפמ"ש אפשר לומר הא שכתבו התוס' ד"ה אי בעי מפקיר נכסי'. לא הוי צריך להאי טעמא אלא משום דיש בו היתר אכילה לעני. כמו ישראל דנפיק בתרומה דחזי לכהן. דיש לומר דע"כ קאמר האי טעמא דאי בעי מפקיר נכסי וחזי לי'. דהכא דכתיב לכם שיהא לכל דרכי הנאתו. בעינן שיהא השתא היתר אכילה לאחריני. גם לדידי' יהי' ראוי במגו דאי בעי מתשיל עלה. א"כ ישראל דנפיק בשל תרומה דהשתא ראוי לכהן וגם לדידי' יש לו מגו דאי בעי מתשל עלה ואי דהדרא לטבלי' יפריש עליו ממקום אחר ויהי' חזי לדידי' כמ"ש התוס' כה"ג בעירובין אליבא דסומכוס. והכא בדאורייתא אפי' רבנן ס"ל דבעינן דיהי' השתא היתר אכילה לאחריני. ולדידי' סגי בהא דיש לו היתר אכילה מגו אי בעי מתשל עלה. ע"כ קאמר הש"ס של דמאי דב"ה מכשיר משום מנו דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לדידי' והשתא יש בו היתר אכילה לעני. ולפ"ז מוכח דלא כהש"ג שהביא המג"א (בסי' תרמ"ט ס"ק כ"א) דאתרוג של ערלה בחו"ל כשר משום דיכול לספק לאחריני שאין מכיר בה. א"כ הוי היתר אכילה. מכל מקום בעינן דיהי' ראוי לאכילה גם לדידי' והכא כיון דהוא יודע השתא דהוא ערלה ליכא אופן דלשתרי האי לדידי' א"כ אע"ג דיכול לספק לאחריני לא מהני]

ובזה נראה לי ליישב ג"כ קושית התוס' ד"ה אתי' לחם לחם. תימא דבפרק כל שעה (דף ל"ה) דאין יוצאין ידי מצה בטבל מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות יצא מי שאיסורו עליה משום תאכל טבל. תיפוק לי' משום דבעינן מצה משלכם וטבל לא חשיב לכם כדמוכח הכא גבי אתרוג דעד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בדמאי משום דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' אבל בטבל ודאי כולהו מודי. דיש לומר כמו דאמרינן בפסחים (דף מ"ו) לר"א דקיי"ל כוותי' הואיל אי בעי מתשיל עלה הוי ממונא וכדידי' הוא. וע"כ עובר בבל יראה בחלה ותרומה ביד ישראל. ובתוס' שם הקשו א"כ אמאי אמרינן מצות של מעשר שני אינו יוצא ידי חובתו. לרבי מאיר דאמר ממון גבוה הוא. הא אי בעי מתשל עלה והוי כשלו. ועוד הא אמרינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה נימא אי בעי מתשל עלה, ותי' ר"י דשאני התם דכתיב קודש לה' אע"ג דאי בעי מתשל עלה חשבן הכתוב כאלו של גבוה. וא"כ יש לומר דטבל שפיר מקרי שלכם משום הואיל ואי בעי מפריש עלי' ממקום אחר הוי כדידי'. כמו דאמרינן משום הואיל ואי בעי מתשל עלה הוי כדידי'. והא דאינו יוצא באתרוג של טבל. דשאני התם דכתיב לכם דבעינן שיהא ראוי לכל דרכי הנאתו. וכיון דהשתא אסור באכילה לכל אדם לא מקרי לכם דאין בו היתר אכילה. רק גבי דמאי מכשרי ב"ה משום דיש היתר אכילה השתא לאחריני לעני. וגם לדידי' חזי ע"י מגו אי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי'. וב"ש פוסלין משום דסברי דאין מאכילין עניים דמאי. א"כ ליכא בהו היתר אכילה כלל. אבל טבל דאסור לכל אדם וליכא היתר אכילה כלל השתא לשום אדם לא מקרי לכם. אבל גבי מצה לא כתיב לכם למדרש שיהא ראוי השתא לכל דרכי הנאתו רק דגמרינן מגז"ש דלחם לחם מחלה מה להלן משלכם ולא משל מעשר כו' דבעינן רק דין ממון שיהא משלו מחשיב שפיר טבל שלו אע"ג דחלק כהן מעורב בו. מ"מ משום הואיל אי בעי מפריש עליו ממקום אחר מחשיב כשלו. כמו דאמרינן גבי חמץ הואיל ואי בעי מתשל עלה מחשב כדידי' רק במעשר שני משום דכתיב לה' אע"ג דאי בעי מתשיל הוי של גבוה כמ"ש התוס'

סימן לה ומזה תמוה לי דברי הרשב"א בתשו' (סי' תשמ"ז). וז"ל נשאל עוד היכי דאסר הוא נכסי' על עצמו או לולבו על נפשו אם יוצא בזה אף ביום ראשון של יו"ט הואיל אי בעי איתשל עלה. והשיב דאף בזה אינו יוצא ידי חובתו ביום א'. דא"כ אף באתרוג של תרומה שנטמא ביד ישראל יוצא בה. דהא אי בעי מיתשל עלה. ואנן סתמא תנינן של תרומה טמאה פסול. ואם איתא הוי לי' לפרושי ביד כהן כמו ששנינו בפרק כל שעה והכהנים בחלה ובתרומה עכ"ל. והובא בהג"ה באו"ח (סי' תרמ"ט סעי' ב'). דאינו ראי' מהא דתרומה טמאה פסול. משום דהתם אע"ג דבעי מתשיל עלה אכתי הדרא לטבלי' דאסור. ואי משום דאכתי יכול להפריש עליו ממקום אחר. מכל מקום בעינן השתא היתר אכילה דיהי' חזי לשום אדם ע"כ פסול. אבל משום הואיל אי בעי מתשל שפיר אמרינן דמחשב כשלו כמו גבי חמץ. וגם אתרוג של תרומה טהורה דאם נטל כשר אע"ג דיש בו היתר אכילה לכהן מכל מקום היכי נפיק ישראל בשל כהן. דהא התרומה הוי של כהן ולאו שלו וע"כ משום מגו דאי מתשל עלה מחשב כשלו. וא"כ היכי שאסר הנאתו מלולבו או מלולבו של חברו יוצא דמקרי שלו משום הואיל ואי בעי מתשל עלה. והיכי דאסר הנאתו מאתרוג ג"כ יוצא משום הואיל אי בעי מתשיל עלה ויש בו השתא היתר אכילה לאחרים. אבל תרומה טמאה אע"ג אי בעי מתשל עלה מכל מקום ליכא בזה השתא היתר אכילה לשום אדם, ועוד בלא"ה קשה כיון דקיי"ל בפסחים גבי חמץ כרבי אליעזר כדאיתא התם (דף מ"ח) תניא רבי אומר הלכה כרבי אליעזר ורבי יצחק אומר הלכה כבן בתירא וקי"ל הלכה כרבי מחברו, ואמרינן התם דכ"ע טובת הנאה אינה ממון והכא בהואיל קמיפלגי רבי אליעזר סבר הואיל ואי בעי מתשל עלה ממוניה הוא. א"כ ה"נ באתרוג שאסר הנאתו נימא הואיל אי בעי מתשל עלה שלו הוי ושלכם קרינן בי'. ועוד יש לומר דאינו ראי' מהא של תרומה טמאה פסיל. לפמ"ש התוס' דשל תרומה טמאה דמצוה בשריפה כתות מכתת שיעורו. והא דפליגי רבי חייא בר אבין ורבי אמי חד אמר לפי שאין בו היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בו דין ממון הוא דנפקא מינה לענין מעשר שני. א"כ שאני תרומה טמאה כיון דהשתא כתות מכתת שיעורא לא מהני הא דהואיל אי בעי מתשיל עלה. משא"כ באסר הנאתו מלולבו ואתרוג דאינו עומד לשריפה ולא הוי מכתת כתות שיעורא. רק משום דלא הוי דין ממון והיתר אכילה שפיר אמרינן מגו דאי בעי מתשיל עלה הוי ממונו ושלכם קרינן בי'

ולענ"ד נראה לקיים פסק מאור עינינו הרשב"א ז"ל. (אע"ג דראיתו מתרומה טמאה דפסול תמוה). ונקדים לבאר דברי התוס' בפסחים (דף מ"ו) ד"ה הואיל אי בעי מתשיל עלה. תימא לרשב"א אמאי אמר בפרק כל שעה (דף ל"ח) דמצות מעשר שני אינו יוצא בפסח לרבי מאיר דסבר מעשר שני ממון גבוה הוא ולא חשיב מצתכם. הא הואיל אי בעי מתשיל עלה מחשבינן לו כשלו. ועוד דאמר לעיל (דף ה') אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מתשיל עלה. ותי' ר"י דשאני הנהו דכתיב קודש לה' אע"ג דאי בעי מתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה. ועוד תי' ר"י היכי דאתי הקדש ליד גזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מתשיל עלה עכ"ל. ולכאורה תמוה לי היכי מדמי הרשב"א אהדדי כהיכי דלרבי אליעזר עובר בבל יראה הואיל אי בעי מתשיל עלה ממוניה הוא. א"כ גם מצות מעשר שני לר"מ נימא דיוצא ידי חובתו משום הואיל אי בעי מתשיל מחשב כשלו. הא אמרינן לעיל (דף ה') אפילו למ"ד גורם לממון לאו כממון דמי אפ"ה שאני גבי חמץ דאמר קרא לא ימצא. ע"כ עובר היכי דקיבל אחריות דהוי כשלו משום גורם לממון. וא"כ יש לומר אע"ג לרבי אליעזר משום הואיל אי בעי מתשיל עלה ממוניה הוא גבי חמץ משום דאמר קרא לא ימצא אבל לגבי מצה דמעשר שני לא אמרינן משום הואיל אי בעי מתשיל עלה חשיב כשלו, עוד יש לדקדק דמעיקרא הוי לרשב"א לאקשויי מהא דלעיל (דף ה') דאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אמאי הא הואיל אי בעי מתשל עלה הוי ממונא הוא כמו דאמר רבי אלעזר הכא. והיא קושיא אלימתא טפי מחמץ על חמץ. ועוד אינו מדויק מה שכתבו התוס' והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מתשיל עלה. מהיכי