ברית יעקב חלק א צא

פחות מכזית בשנת ערלה וסיפוק בזקנה וגדל עד כאגוז ועד כביצה (דאגוז גדול מכזית כדמוכח בשבת (דף פ"א) וברש"י בעירובין (דף ג'). אע"ג דהאתרוג פחות מכזית משנת ערלה היא מכל מקום כיון דהוי רק פחות מכזית דלא הוי כעין איסורו ולא הוי רק משום חצי שיעור לא בעי שריפה. משא"כ באתרוג של אשירה דקצץ וסבכה בזקנה וגדל עד כביצה וכאגוז דשל אשירה דמשה אע"ג דקצץ לא מהני ביטול אע"ג דשל אשירה פחות מכזית מכל מקום בעי איבוד ושריפה דאפי' פחות מש"פ אסורה כמ"ש התוס' בע"ז (דף י"ט). ולדעת הרשב"א הובא ביו"ד (סי' קל"ג) דוקא שכר עכו"ם פחות מש"פ מותר. אבל אשירה עצמה דהוי עכו"ם אפי' פחות מש"פ בעי איבוד ושריפה וכתית מכתת שיעורו. ע"כ כיון דתני במתניתין של ערלה פסול סתמא. א"כ לעולם פסול אפילו בכה"ג דהוי אתרוג של פחות מכזית בשנת ערלה ואח"כ נתוסף וגדל עד כביצה שסיבכה בזקנה מאי טעמא ע"כ כיון שאין היתר אכילה. דבעינן כל האתרוג יהי' ראוי לאכילה וכאן דפחות מכזית ג"כ אסור באכילה דהוי חצי שיעור דאסור מן התורה ליכא בכל האתרוג היתר אכילה. וחד אמר לפי שאין דין ממון שגם פתות מכזית אסור בהנאה ואין בו דין ממון

ובזה א"ש הא דמקשה הש"ס מהא דתנן של תרומה טמאה פסול אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו. נימא משום דכתית מכתת שיעורו. דיש לומר מדתני סתמא של תרומה טמאה פסול משמע אפי' קרא שם תרומה לחצי אתרוג או לשליש אתרוג דהוי פחות מכזית דכה"ג לא הוי מכתת כתית שיעורו כמ"ש. וע"כ אמר לפי שאין בו היתר אכילה ולא סגי בטעמא דכתית מכתת שיעורו משום דנ"מ לכה"ג היכי שקרא שם תרומה על האתרוג בפחות מכזית אפ"ה פסול משום דבעינן היתר אכילה דבעינן שכל האתרוג יהי' היתר אכילה דבעי לכם לצרכי הנאתו בכולו. וכן מוכח מהמנ"א (סי' תרמ"ט ס"ק כ') דהביא דעת ש"ג אתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור פסול. ואינו מוכרח דיש לומר דוקא כשאיסורו מחמת עצמו פסול עכ"ל. וע"כ הש"ג מיירי שנאסר רק כדי קליפה או כדי נטילה. שנגע באיסור חם או שנטף עליו איסור חם. דע"י כבוש ומבושל בלא"ה פסול. דאתרוג הכבוש ומבושל פסול כדאיתא (דף ל"ז ובסי' תרמ"ח סעי' ט"ו) ובחם אינו נאסר רק כדי נטילה או קליפה ואפ"ה פסול. משום דלית ביה היתר אכילה. וע"כ דכל האתרוג בעי לכם היתר אכילה והמג"א לא השיג על הש"ג רק דלא הוי פסולו מחמת עצמו

עוד נראה לי לומר דתרומה טמאה דפסיל אפי' דקרא שם תרומה ליותר מכזית באתרוג אפ"ה משכחת דמשום מכתית כתית שיעור הי' כשר כגון דקרא שם תרומה לכזית או יותר לבשר האתרוג מבפנים חוץ מקליפתה החיצונה. ונטמאת דשומר לפרי טמא ומתטמא ומצטרף כדאמרינן בעוקצין (פ"א) ובחולין (דף קי"ח). גם מכשיר האוכל כדאמרינן הכא של תרומה לא יטול. פליגי בה רבי אמי ורבי אסי. חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה מאי בינייהו איכא בינייהו שקרא שם חוץ מקליפתה למ"ד מפני שמכשירה איכא. א"כ אם הי' האתרוג כביצה ויותר וקרא שם תרומה לבשר האתרוג מבפנים לכזית. א"כ משום מכתת כתית שיעורא כשר. דאע"ג דהיכי דכתותי מכתת שיעורי' כמאן דליתא דמי וכעפרא בעלמא הוא. כמ"ש התוס' בסוטה (דף כ"ה) ד"ה לאו כגבוי דמי. ועי' תוס' עירובין (דף פ') ד"ה אבל קורה עי"ש. אפ"ה כשר כה"ג. דרבא לא אבעי' לי' לקמן (דף נ"ו) נולדו באתרוג סימני טריפה שנשפך כקיתון. דבריאה שנשפכה כקיתון כשרה והוא דקיימא סמפונא. הכא מאי (אם נימוח וקיימא סימפונהא דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכו), דלמא התם הוא דלא שליט בי' אוירא הדר בריא אבל הכא דשליט בי' אוירא סרוחי מסרח או דלמא לא שנא. והטעם היכי דנשפך בשר האתרוג מבפנים ולא נשאר רק העור וחדרי הזרע דפסול משום כיון דנמחה גוף הפרי לא מקרי פרי לענין ערלה ובכורים כדאיתא בחולין (דף ק"כ). אלא היכי דהדרא בריא לא נתבטל שם פרי ממנו. אבל אי נימא כיון דשליט ביה אוירא לא הדרא בריא ממילא פסול דלא נקרא פרי. אבל היכי שנמחה קצת בשר האתרוג מבפנים ולא נשפכה כולה כקיתון כשר כמ"ש בחות דעת כד (ח''א) ביו"ד (סי' ל"ו) עי"ש. א"כ כה"ג אע"ג דבשר האתרוג שקרא שם תרומה הוי תרומה טמאה וכתותי מכתת שעורא וכמאן דליתא דמי. אפ"ה כיון דלא נחסר כל בשר האתרוג דלא הוי נשפך כולה כשר. ע"כ אמר משום דבעינן היתר אכילה דבעינן שיהא כל האתרוג לכם לכל צרכי הנאתו ויהא בו היתר אכילה

עוד אפשר לומר בישוב קושית התוס' מה שהקשו מערלה דתיפוק לי' משום דהוי מנשרפין וכתותי מכתת שעורי'. דבסוטה (דף מ"ג) איתא כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום ראב"י ילדה פחות מטפח חייב בערלה כל שנותיה. דמתחזי כבת שתא. וכתב רש"י והרואה שאוכלין פירותי' אומר שפירות ערלה מותרין. ובירושלמי דכלאים הגומם כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין עד שיגום מן הארץ. א"כ הא דאסור כה"ג משום ערלה לא הוי רק מדרבנן וא"כ דהוי רק מדרבנן אפשר לא קיימא בשריפה ולא אמרינן בזה כתותי מכתת שעורי' ומתניתין סתמא תני של ערלה פסול משמע אפי' היכי דהוי רק מדרבנן פסול ובזה לא הוי מכתת שעורי' ע"כ אמרי טעמא משום דאין בו היתר אכילה או אין בו דין ממון

ועוד יש לומר דבנזיר (דף נ"ז) אמרינן אין דנין ק"ו מהלכה. ובשבת (דף קלב) כתב רש"י משום דתורה שבע"פ לא נתנה לדרוש בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. א"כ כמו שאין דנין ק"ו מהלכה ה"נ לא נוכל למילף מהלכה כל י"ג מדות. והתוס' בתמורה (דף ל"ג) ד"ה אלו הן הנשרפין ערלה וכלאי הכרם. כתבו הא דערלה בשריפה דהא רק גבי כלאי הכרם כתיב פן תוקד אש אבל בערלה מנא לן. וכתבו בשם רש"י דאתקיש לכלאי הכרם. א"כ לפ"ז ערלה בחוץ לארץ דהוי רק מהלכה כדאיתא בקידושין (דף ל"ט). לא נוכל למילף ע"ז בהקישא או בבנין אב כדאמרינן בנזיר שם (דף נ"ז). א"כ ערלה של חוץ לארץ לא הוי בשריפה. וכן משמע בקידושין דשלח רבי יוחנן סתום ספיקא ואבד ודאה והכרז על פירותיהן שטעונין גניזה משמע דלא בעי שריפה ערלה של חוץ לארץ. א"כ לא הוי מכתת כתותי שיעורא. ומתניתין תני סתמא של ערלה פסול משמע אפי' של חוץ לארץ ע"כ אמרי טעמא משום שאין בו היתר אכילה או אין בו דין ממון

אך המג"א (סי' תרמ"ט ס"ק כ"א) הביא דעת ש"ג דערלת חוץ לארץ כשר באתרוג דהוי ביה היתר אכילה שיכול להאכילו לחברו שאינו מכיר בה. וגם דין ממון הוא שהרי יכול לספק לחברו שאינו יודע בה עי"ש. וע"כ הא דמתניתין דתני של ערלה פסול לא קאי על ערלה של חוץ לארץ. אך מגמ' דקידושין דקאמר רבי יוחנן אבוד ודאה ופירותיהן טעונין גניזה לא משמע הכי דהא יכול ליתן לחברו שאינו יודע בה

גם נראה לי ליישב קושית התוס' בתרומה טמאה אמאי לא אמרינן דפסול משום כתותי מכתת שיעורא דמצותו בשריפה. לפמ"ש התוס' לעיל (דף ל"ב) ד"ה באשירה דמשה. וכ"כ רש"י ביבמות (דף ק"ה) דכו"ם של עכו"ם דאית לי' תקנתא בביטול לא אמרינן כתותי מכתת שיעורא. ע"כ אמר רבא לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל כשר. וכן הא דאמר רבא סנדל של עכו"ם לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה. ולא אמרינן כתותי מכתת שיעורא כיון דאית ליה תקנתא בביטול. ע"כ אפילו קודם ביטול לא הוי מכתת כתות שיעורא עי"ש. וא"כ יש לומר הא דתנן של תרומה טמאה פסול מיירי בתרומה ביד ישראל. כמו תרומה טהורה דלא יטול ואם נטל כשר אפילו ישראל נפיק ביה. כיון דיש בו היתר אכילה לכהן כמ"ש התוס' ד"ה אי בעי מפקיר נכסי' (ולא כהר"ן שכתב דמיירי דנטל כהן שהוא שלו עי"ש). א"כ תרומה טמאה נמי כיון דאי בעי מתשיל עלה ויש לו תקנתא בהיתר שאלה ויפרוש ממקום אחר לא אמרינן בזה כתותי מכתת שיעורא. כמו בכו"ם של עכו"ם כיון דיש לו היתר ע"י ביטול. ע"כ אמרינן טעמא משום דאין בו היתר אכילה או אין בו דין ממון. והתוס' בעירובין (דף למ"ד ע"ב) ד"ה ולפרוש עלי' ממקום אחר. דהא דאין מערבין בטבל אע"ג דחזי לתיקוני בין השמשות אליבא דרבי דסבר דכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות דמכל מקום בעינן שיהא השתא ראוי לשום אדם כגון תרומה דחזי