ברית יעקב חלק א צ

ובין כלילה. ולעבדי סוכה התם וליתבי אביי אמר תשבו כעין תדורו. רבא אמר פרצה קוראה לגנב. וכתבו התוס' שם לאו משום דרבא לית לי' דרשא דתשבו כעין תדורו דברייתא היא לקמן (דף כ"ח) תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ודירתו ארעי כו'. וא"כ דרבא ס"ל ג"כ דרשא דתשבו כעין תדורו. בשלמא התם קאמר רבא דלא כאביי דתשבו כעין תדורו. כמ"ש הר"ן בטעמא משום דתשבו כעין תדורו ליכא למפטריה כיון שכל השנה הוא דר באותן הבתים שבגגות ובאותן כלים. וכן מוכח מהא דקאמר איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי. כמ"ש רש"י כיון דיכול לשומרן לרבא חייב לעשות סוכה ולמיתב ולאביי פטור. כיון דגם רבא ס"ל תשבו כעין תדורו א"כ גם לרבא פטור וע"כ כמ"ש הר"ן. אבל הכא קשה למה נאיד רבא מטעמא דאביי. כיון דס"ל גם לרבא תשבו כעין תדורו. ועוד דהתוס' בקידושין (דף נ"ד) הקשו למה לי במצה דכל שישנו בכל תאכל ישנו במצה דנשים חייבות בלא"ה נמי ידעינן שנשים חייבות במצה דאי פטורות למה לי האזרח להוציא הנשים גבי סוכה פשיטא דפטורות דהא מצה"ע שהז"ג. אלא ש"מ דנשים חייבות במצה ולהכי איצטרך האזרח גבי סוכה להוציא הנשים דלא נילף ט"ו ט"ו מחג המצות. וכתבו דאי לאו דכל שישנו בבל תאכל חמץ דחזינן דנשים חייבות במצה. ה"א האזרח לרבויי נשים דלמעוטי לא איצטרך דהא מ"ע שהז"ג. אבל השתא דחזינן דחייבות במצה מכל שישנו בבל תאכל חמץ ע"כ האזרח למעוטי אתא דלרבויי לא איצטרך דמג"ש נפקא. ואי רבא ס"ל ג"כ דרשא דתשבו כעין תדורו. אלא דרבא בא בלא זה סד"א דיליף שם ט"ו מחג המצות. הדרא קושית התוס' לדוכתה למה לי גבי מצה הא דכל שישנו בבל תאכל חמץ דידעינן מהאזרח להוציא הנשים. דהשתא ליכא למימר דאי לאו כל שישנו ה"א האזרח לרבויי אתא דאי למעוטי לא איצטרך דמ"ע שהז"ג הוא דהא ס"ד משום תשבו כעין תדורו כאביי

ונראה לי דטעמא דנאיד הכא רבא מטעמא דאביי דסד"א חשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו דזה בא רק לחייב האיש שאשתו תהי' עמו יושבת בסוכה. ולאו משום חיובה דאשה רק דמי להא דאמרו תשבו כעין תדורו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו ארעי היו לו כלים נאים מעלן לסוכה כו'. ה"נ בעי האיש להעלות גם אשתו בסוכה. אבל האשה מצד עצמה פטורה מסוכה. ואשה שאין לה בעל פטורה מסוכה דהוי מ"ע שהז"ג. לכך קאמר רבא סד"א יליף ט"ו ט"ו מחג המצות

אך איפכא קשה אמאי נאיד אביי מטעמא דרבא דסד"א יליף ט"ו ט"ו מחג המצות דהא הוי ג"ש מקובלת כדאיתא לעיל (דף כ"ז). וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון של חג בלבד וקאמר בגמ' אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נאמר כאן ט"ו ונאמר ט"ו בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות

לכן נראה לע"ד טעמא דנאיד חד מחברי' לפמ"ש התוס' בזבחים (דף מ"ח). ואם נפש לחייב על ספק מעילות אשם תלוי דברי רבי עקיבא וחכמים פוטרין כו'. לימא בהא קמיפלגי מר סבר הקישא עדיף ומר סבר נ"ש עדיף לא דכ"ע דהיקש עדיף ואמרי לך רבנן תחתון הוא דגמר מעליון. ובתוס' ד"ה דהיקש עדיף. וא"ת והאמרינן פרק השולח (דף מ"א) דכ"ע גז"ש עדיף ויש לומר הא דקאמר היקש עדיף היינו לענין דטוב לנו לעשות הגז"ש למחצה ממה שנבטל ההיקש לגמרי. אבל התם דמקיש או חופשה דהיינו שטר להפדה לא נפדת דהיינו כסף לומר משחרר חצי עבד בשטר מועיל כמו בכסף. קאמר גז"ש דלה לה עדיפא. מה אשה חציה לא והתם לא נתבטל ההיקש לגמרי. דשמא צריך למילי אותרי. ועוד יש לומר בשטר דשפחה כנענית לא קים לן אלא בגז"ש דלה לה מאשה. לכך קאמר דגז"ש עדיפא דטוב לעשות גז"ש דתהוי שטר בשפחה כמו גט אשה שלא להוטיל חציו. מלעשותו כמו כסף שסמוך לו מוהפדה דהא מגט אשה נפקא שטר שחרור עכ"ל. וא"כ לתי' שני שבתוס' היכי דאיכא למילף מהקישא ואיכא למילף מגז"ש איפכא אמרינן דהקישא עדיף. וא"כ יש לומר דבזה פליגי אביי ורבא. דאביי ס"ל כחי' שני שבתוס' דגם היכי דהוי היקש למחצה וגז"ש למחצה היקש עדיפא. והא דנשים פטורות ממצ"ע שהז"ג. אמרינן בקידושין (דף ל"ה) משום הקישא דהוקשה כל התורה לתפילין דכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך, מה תפילין מ"ע שהז"ג נשים פטורות דילפינן מתלמוד תורה. אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ועי' ביבמות בתוס' (דף ד') דהך הקישא עדיפא מסמוכים א"כ ליכא למימר סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות. דהך הקישא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג עדיפא מגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. דהיכי דיהי' הקישא למחצה והג"ש למחצה הקישא עדיף מגז"ש. והך גז"ש ט"ו ט"ו איצטרך ג"כ להא דלעיל דליל הראשון חובה. א"כ טוב יותר לעשות גז"ש למחצה והקישא עדיף. ושאני בהא דגיטין דעיקר שטר ילפינן מלה לה דאשה כמ"ש התוס' וע"כ קאמר אביי משום תשבו כעין תדורו. ורבא ס"ל כתי' הראשון שבתוס' דוקא היכי שההיקש יבוטל לגמרי בזה אמרינן הקישא עדיף וטוב לעשות הגז"ש למחצה משיבוטל ההיקש. אבל היכי שההיקש לא יתבטל לגמרי רק לעשות היקש למחצה וגז"ש למחצה טוב לעשות ההיקש למחצה דגז"ש עדיפא ולמידן כל דבר מגז"ש. א"כ שפיר אמר סד"א יליף ט"ו ט"ו מחג המצות והך הקישא דנשים פטורות ממצ"ע שהז"ג יהי' למחצה בשארי מצות אבל בסוכה סד"א דנילף מגז"ש דט"ו ט"ו דנשים חייבות ע"כ קמ"ל הלכתא והאורח להוציא הנשים

סימן לד

גרסינן בסוכה (דף ל"ה) אתרוג של אשירה ושל עיר הנדחת פסול מאי טעמא כיון דלשריפה קאי מכתת כתותי שיעורא. אתרוג של ערלה פסול מאי טעמא פליגי בה רבי חייא בר אבין ורבי אמי חד אמר לפי שאין בו היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בו דין ממון. קס"ד מאן דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה. חנן של תרומה טמאה פסול, בשלמא למ"ד לפי שאין בה היתר אכילה שפיר אלא למ"ד שאין בו ממין אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו. והקשו בתוס' אתרוג של ערלה תיפוק לי' דמיכתת שיעורו דמצותו בשריפה. דקחשיב ליה בתמורה (דף ל"ג) בהדי נשרפין. ואמרינן התם הנשרפין לא יקברו ומדאורייתא הוי ערלה בשריפה דילפינן מכלאי הכרם דכתיב בה פן תוקד אש. ומהאי טעמא פסול נמי תרומה טמאה דמצותה בשריפה ולמה לן טעמא דהיתר אכילה. ויש לומר דודאי לא הי' צריך אלא נחלקו בהנך טעמי לענין ערלה משום דנפקא מינה לענין מעשר שני כדמסקינן איכא בינייהו מעשר שני ואליבא דר"מ עכ"ל. והוא דחוק חדא דמאי פריך אתרוג של ערלה פסול מאי טעמא. הא הוי טעמי' כמו באתרוג של אשירה ועיר הנדחת דכתית מכתית שיעורו. ועוד מאי פריך תנן אתרוג של תרומה טמאה פסול למ"ד שאין בו דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת חבשילו. הא גם הך מ"ד ס"ל דפסול משום דכתית מכתת שיעורו וכ"ע מודי בזה ולא פליגי בהכא גבי ערלה דלא נ"מ מידי אלא לענין מעשר שני

ולענ"ד נראה ליישב דהא דערלה בעי שריפה הוא דוקא בכזית כעין איסורו. אבל פחות מכזית אע"ג דחצי שיעור אסור מן התורה לא הוי רק איסור בעלמא כמ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ג). אבל שריפה לא בעי רק בכזית כעין איסורו. ודמי לחמץ דאסור בבל יראה וחייב לבער דפחות מכזית אינו חייב לבער לדעת הרא"ש כמ"ש בתשו' חכ"צ (סי' פ"ו) וש"א עי"ש. ה"נ יש לומר דלא החמירה תורה לשרפו רק בכזית. וא"כ הא באתרוג אמרינן בר"ה דאזלינן בתר חנטה. ושל שלישית שגדל ברביעית אסור. ובסוטה (דף מ"ג) ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה. ובנדרים (דף נ"ז) ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות אעפ"י שהוסיפו מאתים אסור. והגידולין אינן מעלין את האיסור. ובירושלמי דערלה (פ"א ה' ג') אמרינן אתרוג שחנט בשנת ערלה וגדל כולו ברביעית אסור ולוקין עליו בכזית אם אכל מהאתרוג שחנט בשנת ערלה וגדל ברביעית אבל היכי שסיפק בזקנה אע"ג דהתוס' מותרין מן התורה והגידולין אינן מעלין את האיסור אבל לוקין אינו לוקה אלא לפי חשבון. כאן מעצמו חי וכאן מחמת הסיפוק עי"ש במפרש ועי' נדרים (דף נ"ז) ברא"ש. וא"כ אם הי' אתרוג