ברית יעקב חלק א פט

טבל וא"צ לעשר, דלא דחינן איסור ודאי דרבנן להפריש בשבת משום ספק טבל דרבנן. וראב"ש ס"ל כמו שאמרו בירושלמי דהלכה כר"ע א"כ הוי החצר דלא הוי אחד פותח ואחד נועל חייבת במעשרות. א"כ נקבע ודאי למעשרות מיד שתלשה ראה פני החצר ע"כ ס"ל כרבה דאמר דדחינן שבות דהפרשת מעשר בשבת ולא נאכילו טבל דרבנן. וגם רבי מודה בודאי טבל דחינן שבות דהפרשת מעשרות מפני ודאי טבל דרבנן והכא הוא משום דהפרשת מעשר בשבת הוי ודאי איסור דרבנן והטבל בחצר דהוי חדא גווני הוי ספק דרבנן אי הוי טבל שנקבע למעשרות או לא ואסור מספק כמ"ש לעיל. דדמי להביאה סימנים דהוי נקרצות בציפורן ושיעורא זוטא דגזרינן. [ועוד אם נימא דוקא במיאון אם הביאה שערות בשיעורא זוטא אע"ג דלא בעל דהוי קידושין מחמירין דלמא אתי למאן הנבעלת אחר שגדלה דהוי אשת איש דאורייתא. משום דשאני התם דהוי חומרא דאשת איש ע"כ מספק משנקרצת בציפורן אינה ממאנת. דאי תמאן אחר שנבעלה הוי ספק איסור אשת איש דאורייתא. אבל בספק טבל דרבנן שפיר יש לומר דאינו קובעת חצר דלא הוי בהו כל גווני שיהי' שמירה עדיפא. משום דספיקא דרבנן ולקולא. א"כ כ"ש יש לומר דרבי וראב"ש פליגי בהא דכרישין מיירי בחצר דלית בה כולהי גווני דהני תנאי דפליגי בפ"ג דמעשרות. רק מיירי בחדא גוונא א"כ במעשר ירק דאינו קובעת למעשר א"כ יכול לפקדינהו. או להכניסו דרך גגות וקרפיפות כיון דעדיין לא נתחייב במעשר. וראב"ש ס"ל כירושלמי דהלכה דאם אין אחד כותח ואתר נועל ע"כ לא יאכל עד שיעשר כיון דמיד דתלשה ראה פנו החצר וקובעת למעשר בחצר כה"ג. ע"כ אינו יכול לפקדינהו או להכניסו דרך קרפיפות דכבר נקבע למעשרות)

ונראה דע"כ לא מוקי הש"ס הכי משום דבנדה (דף מ"ז) רב פפא ורב חנינא בריה דרב איקא חד מתני הא דשאלו רבי הלכה כדברי מי אסימני בגרות דפליגי שם תנאי הלכה כדברי מי שלח להו כדברי כולן להחמיר. וחד מתני לי' הא דרבי אחצר. א"כ למאן דלא מתני הא דרבי אחצר רק אסימני בוגרות. א"כ קיי"ל בחצר הלכה כר"ע כדאמרינן בירושלמי (דפ"ג דמעשרות) דקיי"ל הלכה כר"ע מחברו. א"כ ליכא למימר דפליגי בהא רבי וראב"ש. דכרישין קיימא בחצר דאית בי' חדא גווני דאין אחד פותח ונועל דרבי לטעמי' וראב"ש ס"ל דהלכה כר"ע. ע"כ דחיק הש"ס לומר דשאני מעשר ירק דרבנן קאמר רבי דא"צ לעשר אבל במעשר דנן דהוי טבל דאורייתא אפי' בעציץ שאינו נקוב מודה רבי. אבל למאן דמתני הא דרבי אחצר וכן פסק הרמב"ם (בפ"ד דמעשרות ה' ח'). א"כ לא קשי' כלל הא דרבה תנאי היא. דרבי וראב"ש פליגי אם החצר כה"ג בחדא גוונא קובעת למעשר או לא כמ"ש. ע"כ לכ"ע אפי' במעשר ירק דחינן שבות הפרשת מעשר בשבת. ולא נאכילו טבל מעשר ירק דרבנן כרבה. ע"כ א"ש דברי הרמב"ם

סימן לב

במוע"ק (דף י"ד) מתניתין דלא כרבי יהודא. דתניא רבי יהודא אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות. אמר רבא לשוט ד"ה אסור למזונות ד"ה מותר. לא נתלקו אלא להרוחה מר מדמי לי' כלשוט ומר מדמי לי' כלמזונות. ובתוס' תימא לוקמי אפילו כרבי יהודא ולמזונות אפילו רבי יהודא מודה, ושמא כיון דקתני רבי יהודא אומר הבא וכו' משמע שבא לחלוק על המשנה, ולענ"ד נראה ליישב לפמ"ש הראב"ד הובא בר"ן ורא"ש בשמעתין. דהא דאמר רבי יהודא הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות היינו שיצא מארץ לחוץ לארץ קרי ליה שלא ברשות כיון דאסור לצאת ויצא לא נתיר לו לגלח כשבא בחול המועד. וכתב הרא"ש דהכי מסתבר כפי' הראב"ד והכי מוכח בירושלמי ע"ש. והר"ן כתב להראב"ד דלשוט נמי דאסור לד"ה מיירי דוקא שיצא מארץ ישראל לחוץ לארץ משום דיצא שלא ברשות. אבל מארץ ישראל למקום אחר לארץ ישראל או מחוץ לארץ לחו"ל אפילו יצא לשוט כיון דברשות יצא מותר לגלח לד"ה. וקשה לי דהא למזונות ד"ה מותר ע"כ צריך לומר דמיירי בכה"ג דאמרינן בב"ב (דף צ"א) אין יוצאין מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא א"כ עמדו סאתים בסלע. או היכי דמעות ביוקר. א"כ מאי טעמא דרבנן דאמרי להרוחה דמי למזונות. דלהרוחה בעלמא ודאי אסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל ודמי לשוט. ונראה דרבנן ס"ל דתרתי בעינן. חדא דעביד איסורא לצאת מארץ ישראל לחו"ל גם מעיקרא דיצא לשוט דלא צריכא לי' כלל. ע"כ אינו ראוי להתיר לגלח במועד. אבל יצא להרוחה דצריכא לי' אולי יעני ויחסר לו מזונות אע"ג דעביד איסורא שיצא מא"י לחו"ל. דמי למזונות דהוי כמו אנוס דהוי דבר הצריך לו כמו מזונות. ורבי יהודא ס"ל כיון דעביד איסורא דיצא לחוץ לארץ לא התירו לו לגלח במועד. וא"כ לפי זה במנודה שהתירו לו חכמים דעביד איסורא שלא רצה לקבל דין או נתנדה מחמת אפיקורותא הוי שלא ברשות לא עדיף מהיכי דעביד איסורא שיצא מא"י לח"ל שלא ברשות דאסור לו לגלח במועד. אבל לרבנן במנודה אע"ג דעביד שלא ברשות ובאיסורא שהי' לו לקבל הדין. או היכי דנתנדה משום איסורא אפ"ה דמי להרוחה דג"כ עביד איסורא שיצא מא"י לח"ל. אפ"ה שרי רבנן כיון דהוי לי' לצורך. ה"נ לדעתו שצריך לו לעשות כן דמי למה שכתבו התוס' בביצה (דף י"ב) גבי המבשל גיד ביו"ט אע"ג שאסור כיון שבדעתו לאכול הוי צורך יו"ט. א"כ א"ש הא דלא מוקי מתניתין כרבי יהודא. והא דתני הבא ממד"ה מותר לגלח במועד מיירי למזונות דד"ה מותר דאכתי הא דתני מנודה שהתירו לו חכמים דעביד שלא ברשות ואיסורא קעביד מותר לגלח במועד. ולרבי יהודא היכי דעביד איסורא שיצא מא"י לח"ל להרוחה אע"ג דהוי לו לצורך מ"מ כיון דעביד איסורא לא התירו לו לגלח במועד. וע"כ המתניתין אתי' כרבנן דלהרוחה אע"ג דעביד איסורא התירו לו לגלח במועד ה"נ במנודה אע"ג דעביד איסורא ושלא ברשות הוא מותר לגלח במועד ולא דמי לשוט דאסור לגלח במועד דהוי תרתי, דעביד איסורא שיצא מא"י לח"ל גם לא צריכא לי' כלל ההליכה

אך לפמ"ש הרמב"ם בה' מלכים (פ"ה ה' ט') אסור לצאת מא"י לחו"ל לעולם. אלא ללמוד תורה. או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחו"ל אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חיטין בשני דינרין כו'. א"כ מיירי הא דב"ב דאין דעתו לחזור וכן לישא אשה וללמוד תורה ולסחורה באם אין דעתו לחזור אסור אבל אם דעתו לחזור מותר לצאת לסחורה. (והב"י לא הערה מקורו דיוצא הוא לסחורה ומקורו הוא מהכא) ועי' שם בנ"מ וכמ"ש התוס' בע"ז (דף י"ג). א"כ הכא דקאמר להרוחה מר מדמי לי' למזונות ליכא איסורא כלל לצאת מא"י לחו"ל כיון דדעתו לחזור רק בלשוט אסור. וע"כ טעמא דלשוט דלכ"ע אסור משום דעביד איסורא דיצא מא"י לחו"ל. א"כ קשה אמאי במנודה שהתירו לו חכמים מותר לגלח במועד אע"ג דעביד איסורא. בשלמא לדעת הירושלמי הביאו התוס' דמיירי דהתירו להמנודה קודם הרגל. אלא שלא שלמו השלשים יום של נדוי אלא ברגל יש לחלק דבמנודה כיון דכבר פייסו לבע"ד דמי כמו דלא עביד איסורא כלל. ע"כ יגלח במועד דהוי אנוס. אבל יצא מא"י לחו"ל לשוט אע"ג דאח"כ לא הי' פנאי לבוא כיון דאח"כ הי' יכול לבוא קודם הרגל ועביד איסורא ע"כ אינו מגלח במועד. אבל לדעת הרמב"ם (פ"ז מה' יו"ט ה' י"ח) שכתב מי שהי' מנודה ולא התירוהו אלא במועד מגלח במועד וכמ"ש הכ"מ דבגמ' דידן מוכח כן דקאמר שהתירו לו חכמים קתני דאזיל ופייסי' לבעל דיניה ואתי קמי רבנן ושרי ליה. אע"ג שהי' יכול לבוא קודם הרגל לפייס בע"ד אפ"ה שרי לגלח, א"כ קשה מאי שנא לשוט אסור לגלח כיון דעביד איסורא ולא הי' צורך להליכה זו. ובמנודה דעביד איסורא שרי לגלח וצ"ע: סימן לג

בסוכה (דף כ"ח) נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה מנא הני מילי דת"ר האזרח להוציא את הנשים כו' אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי ופריך הלכתא למה לי הא סוכה מצ"ע שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. אמר אביי כו' סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל. רבא אמר איצטרך סד"א יליף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל. לכאורה קשה לי הא לעיל (דף כ"ג) שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום