ברית יעקב חלק א פו

הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין. זהו דוקא דבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה אבל פירות האילן אע"ג דהוי מדרבנן אין מבטלין לכתחילה דהוי עיקרו בדאורייתא שיש תרומת דגן תירוש ויצהר דהוי מן התורה עי"ש. והנה בפ"א דמעשרות כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ חייב במעשרות. ובירושלמי פ"א דמעשרות וכל מעשר הארץ מזרע הארץ לרבות זרע שום ושחלים וגרגיר או יכול שאני מרבה לוף העליון וזרע כרישין זרע בצלים כו' ת"ל מזרע הארץ ולא כל הארץ כו' ירקות מניין איסי בן יהודא אומר מעשר ירקות מדבריהם. והביאו התוס' בבכורות (דף י"ד) ד"ה ושני מינין. ועי' תוס' ע"ז (דף נ"ט) ד"ה בצר לאו היינו בצרה עי"ש. ובירושלמי דחלה (פ"ד) אימת גזרו על הכרשינין רבי יוסי אומר בימי רעבון. רבי חנינא בשם רב בימי דוד אמרין היא הדא היא הדא. א"כ כרשינין לא אוכל כלל רק כיון בימי רעבון אוכלין אותו גזרו עליהן מעשרות. א"כ יש לומר דתרומת ירק וזרעוני גינה וכ"ש כרישין דלאו אוכל הוא רק בימי רעבון לא הוי עיקרו בדאורייתא דתבואת זרעך כתיב. ודמי להא דאמרו בבכורות (דף כ"ז) תרומת ח"ל מבטלה ברוב רבה מבטל לה. וע"כ לא הוי עיקר בדאורייתא מדמבטלין אותו לכתחילה משום דתבואת הארץ בעינן ולא חו"ל. ועי' בטור ביו"ד (סי' קכ"א) שכתב בשם הרשב"א דתרומת חו"ל וחלת חו"ל אין צו עיקר מן התורה כמ"ש הב"ח שם, ועי' בב"י (סי' צ"ט) וכ"ש תרומת כרישין דלא הוי אוכל רק בשני רעבון דגזרו עליו מעשרות שרי לבטל לכתחילה. אבל טבל דרבנן מעציץ שאינו נקוב בא"י אסור לבטל לכתחילה דזה דבר שיש לו עיקרו בדאורייתא [ובריטב"א דגיטין (דף ס"ה) כתב הא דפריק בעציץ שאינו נקוב דרבנן ולא פריק במעשר שני דאילנות וירקות דהוי דרבנן משום דההוא אית לי' עיקר מן התורה אבל בעציץ שאינו נקוב אין לו עיקר מן התורה כלל. תמוה לי דמהא דיומא דקאמר אפילו תימא רבי עד כאן לא קאמר רבי אלא לענין מעשר ירק דרבנן אבל במעשר דגן דטבל דאורייתא אפילו רבי מודה, דאי שרית לי' בעציץ שאינו נקוב אתי למיכלי בעציץ שהוא נקוב. א"כ מבואר דעציץ שאינו נקוב חמור ממעשר ירק. ועציץ שאינו נקוב יש לו עיקר בדאורייתא בעציץ שהוא נקוב. אבל מעשר ירק וכ"ש כרשינין שאינו אוכל כלל רק בשני רעבון אין לו עיקר בדאורייתא דתבואת זרעך כתיב לא הוי עיקר בדאורייתא. והא דלא פריק התם במעשר שני דאילנות. לאו משום דיש לו עיקר מן התורה דא"כ מאי משני מקודם במעשר בזהמ"ז בא"י דרבנן דהא ודאי יש לו עיקר בדאורייתא. וע"כ לא קאי האי שינויא אליבא דורדאן. אלא אפילו דבר שיש לו עיקר מן התורה לא אמרינן בו כל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. אלא כיון דהוי דרבנן שאני דזוכה לאחרים. וה"ה בעציץ נקוב דיש לו עיקר בדאורייתא שאני כיון דהוי מדרבנן זוכה לאחרים]

וא"כ י"ל כיון דמסיק באפשר כ"ע לא פליגי דמתקנינן ומספינן לי'. כי פליגי בדלא אפשר. והא דקאמר באפשר כ"ע לא פליגי מיירי בשבת ובעציץ שאינו נקוב. ופליגי בלא אפשר מיירי ג"כ פלוגתייהו דת"ק ובן תימא בעציץ שאינו נקוב בטבל דרבנן. ע"כ מסיק הש"ס בהא דרבה הבמ"ע בעציץ שאינו נקוב מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה. דכיון דמיירי בדלא אפשר ליכא לאוקמי פלוגתייהו דת"ק ובן תימא בטבל דאורייתא. דתקשה דיפריש תרומה ואח"כ יבטלנו בחולין וינצל מאיסור תורה מטבל ותרומה. ואי דאין מבטלין איסור לכתחילה הא זה רק מדרבנן. אבל השתא דמוקי דפליגי באיסור טבל דרבנן. לא קשי' כלל דיפריש תרומה ואח"כ יבטלנו בחולין דהא מדרבנן אכתי אסור למבטל ולמי שנתבטל בשבילו הא מבטל במתכוין ואכתי הוי איסור דרבנן. ע"כ ס"ל לת"ק דעדיפא שלא יפריש הטבל ולהאכיל הטבל דרבנן משיפריש הטבל ומאכילו תרומה דרבנן. ובן תימא ס"ל דטבל חמור ומאכילין אותו תרומה ולא טבל דתרומה חזי' לכהן ע"כ יפריש התרומה ויאכילנה בפני עצמה. אבל לבטל התרומה שיפרוש בהחולין לא מהני מידי דאכתי איכא איסור תרומה דרבנן דאסור למבטל ולמי שנתבטל בשבילו א"כ יאכל בלא ביטול כלל

ובזה מיושב שפיר מה שהקשה מוהרש"א למה לא קאמר הא דרבה לאו תנאי היא ורבי וראב"ש פליגי בפלוגתא דקמאי דת"ק ובן תימא בדלא אפשר. דהא כרשינים ותרומת ירק דלא הוי עיקרו בדאורייתא ולא דמי לפירות האילן שיש עיקר בדאורייתא דאין מבטלין לכתחילה. דכרשינין שאינו מאכל כלל וגם תרומות ירק דלא עיקר מן התורה כלל מותר לבטל לכתחילה איסור דרבנן. א"כ אי נימא דפלוגתא דרבי וראב"ש מיירי בדלא אפשר. תיקשי שיפריש תרומה ואח"כ יבטלנו. דכה"ג דשרי לבטל לכתחילה דליכא איסור כלל מותר כשיבטלנה. וע"כ דמיירי פלוגתא דרבי וראב"ש בהא דרבה אי דחינן שבות דהפרשת תרומה בשבת ולא נאכילו טבל דרבנן

וא"ש נמי מה שהקשה המל"מ דיפריש חטה אחת דאין שיעור לתרומה ולא הוי רק חצי שיעור. דכיון דמיירי בטבל דרבנן א"כ אם יתרום פחות מכשיעור דהיינו יותר מחלק אחד מששים ה"ז תרומה ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד. כמו שאמרו במתניתין (פ"ד דתרומות מ' ג') תרם ועלה בידו אחד מששים ה"ז תרומה ואינו צריך לתרום. עלה בידו מששים ואחד ה"ז תרומה ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד. א"כ הוי עדיין איסור טבל דרבנן כיון דלא תרם כשיעור תרומה דבעינן אחד מששים

ולפ"ז א"ש ג"כ דברי הר"ן שכתב דאם צריך לשחוט עבור חולה בשבת שוחטין לו ואין מאכילין אותו נבלה משום ריבוי איסורין דנבלה דחייב על כלי זית וזית ושבת הוי חד איסורא מה ששוחט בשבת. דהקשה המל"מ דא"כ מאי פליגי ת"ק ובן תימא אי מאכילין אותו טבל ולא תרומה. דפשיטא דמאכילין אותו תרומה דתרומה משיפריש הוי חד איסורא דזית תרומה ובטבל איכא ריבוי לאוין דחייב על כל זית וזית. דלא קשי' כלל דהר"ן מיירי באיסור תורה אמרינן דממעיט באיסורא עדיפא דריבוי איסורין אע"ג דהוי רק איסור לאוין חמירי טפי. אבל הכא בפלוגתא דת"ק ובן תימא דת"ק סבר דמאכילין אותו טבל ולא תרומה שאינו מפרישין התרומה להאכילו בפני עצמה משום דטבל קיל דאפשר לתקוני. ולא אמרינן ריבוי איסורין דכל זית וזית מטבל חמורה מאיסור תרומה דכיון דמיירי בטבל דרבנן בעציץ שאינו נקוב לא איכפת לת"ק בריבוי איסורין משום דתרומה חמורה דא"א לתקוני חמורה מטבל דאפשר לתקוני אפי' דהוי ריבוי איסורין אכל זית וזית. ועוד הא כבר כתבנו בתשו' (ועיין מש"כ לעיל סי' י"ט) אפי' בעבירות חלוקות דרבנן כגון שרכב על סוס בשבת חוץ לתחום לא מנגדינן לי' מכות מרדות רק פ"א. כמ"ש הרמב"ם והר"ן בכתובות (דף מ"ו) דמ"מ הוא בלא מנין עד שתצא נפשו או שיקבל עליו שלא לעשות עוד כן. א"כ באוכל טבל דרבנן אע"ג דאוכל כמה זיתים לא מנגדינן לי' מכות מרדות אלא פ"א עד שיקבל עליו שלא לעשות כי אינו חייב על כל זית וזית. ע"כ ס"ל לת"ק דתרומה חמורה דא"א לתקוני וטבל אפשר לתקוני מאכילין אותו טבל ולא תרומה

אך עדיין קשה על הר"ן מה שהקשינו מהא דתני טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה. דאע"ג דמיירי בדלא אפשר לתקוני דאין די בנותר שצריך לאכול גם התרומה שיפריש. מ"מ יפריש התרומה ויאכילנה בפני עצמה. ואע"ג כשיפריש יהיה התרומה במיתה ונבלה בלאו. מ"מ ריבוי איסורין דנבלה דחייב אכל זית וזית חמורה מתרומה דבמיתה. והכא ע"כ איירי בטבל דאורייתא דאי בטבל דרבנן לא הוי מאכילין אותו נבלה דהוי דאורייתא ולא טבל דרבנן. ועוד קשה הכא דיפריש תרומה ויבטלנו בהחולין דינצל מאיסור טבל ונבלה. ועוד דהא יכול להפריש חטה אחת דהוי חצי שיעור ולא נאכילנו נבילה דהוי ריבוי איסורין דחייב על כל זית וזית

ואפשר לומר בזה דהכא בטבל ונבילה מיירי בטבל של אחרים דאין הבעלים כאן להפריש דהוי תורם שאינו שלו ונבילה של עצמו דחולה. והכא ליכא למימר כיון דבמקום פיקוח נפש יכול ליטול שלא מדעתו א"כ הוי כבעלים לתרום דרחמנא אקני לי' כשלו. וכמו שיכול לאכול ממון חבירו כן יכול להפריש. כיון שיכול לאכול של עצמו אינו יכול ליטול ממון חבירו אפי' יש להחולה איסור של עצמו ומאכל היתר של אחרים אינו יכול ליטול של חבירו שלא מדעתו דאסור להציל בממון חבירו דהכא ליכא פ"נ כיון דיש לו מה לאכול במאכל של עצמו. ע"כ מאכילין נבילה ולא טבל. אבל הכא בפלוגתא דת"ק ובן תימא ליכא לפרושי דהוי בטבל של אחרים ותרומה של עצמו דא"כ תקשי כמו שהקשה המל"מ אמאי ס"ל לת"ק דמאכילין אותו טבל ולא תרומה דהא בתרומה איכא חד