ברית יעקב חלק א פד

דקרקע דאינה נגזלת דלאו ברשות דמרא היא ולאו דידי' הוא

עוד אפשר לומר בישוב קושית התוס' דאיתא בביצה (דף ל"ח) האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הרי כרגלי שתיהן. ופריך אמאי לבטיל מים ומלח לגבי עיסתה כו' מי קא מדמית איסורא לממונא. איסור בעיל ממונא לא בטיל. ופי' רש"י ותוס' דאע"ג דאיסור תחומין באה מחמת דשם בעליו עליו דקנו שביתה אצלו. אפ"ה שייך בזה ביטול אע"ג דממון של חברו לא בטיל הכא לא אמרינן דלפקע ממונא אצל חברתה להפסיד אלא איסור תחומין שיש לה בה קשי' לן דלבטיל. ובסוכה (דף ט') אמרינן בשחבטן דסכך פסול בטל ברוב סכך כשר כדתנן במתניתין (דף י"א) אם הי' הסיכך הרבה מהן כשר דכל מידי בטיל ברובא כמ"ש רש"י שם. א"כ אי לא הוי כתיב קרא דלך רק דהוי ידעינן דפסול משום מצוה הבאה בעבירה א"כ אם הי' סכך שלו חמתה מרובה מצלתה וגזל עוד סכך וסיכך בהן עד שלא ניכרין הסכך הגזול בטל סכך הגזול ברוב הכשר ולא אמרינן בזה דממונא לא בטיל דהא לא בעינן דלפקע ממון של חברו דיהי' שלו לגמרי. רק האיסור שיש בסכך משום מצוה הבאה בעבירה בזה אמרינן דבטל ברובא הסכך הכשר. דדמי להא דמים ומלח של חברתה דבטל בעיסתה האיסור תחומין שבה ולא דלפקע הממון של חברתה. א"כ משום מצוה הבאה בעבירה הוי כשר כה"ג. משא"כ השתא דכתיב לך למעוטי גזולה. נהי דבטל האיסור מהסכך הגזול. מכל מקום לאו שלו מקרי. דבעינן דהסכך יהי' שלו וממונא לא בטיל ברוב

ואין לומר דגם משום מצוה הבאה בעבירה ג"כ לא אמרינן דמבטיל ברוב סכך כשר דאכתי הביטול גופא מאי דמתכשרה הסוכה בזה הסכך הגזול הוי בעבירה. דזה אינו כיון שנעשה הביטול קודם החג ולא נקרא עוד שמו עליו. וקודם יו"ט היתר הוא ונתבטל שוב לא הוי השתא מצוה הבאה בעבירה. כמ"ש האחרונים דמתירין לבטל הסכך הפסול בכשר אע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה. דקודם יו"ט היתר הוא כמ"ש הט"ז באו"ח (סי' תרכ"ז). ועוד לפמ"ש היכי דבשעת עשיית המצוה ליכא עבירה לא מקרי מצוה הבאה בעבירה א"כ כיון דקודם יו"ט נתבטל והשתא ליכא עבירה לא הוי בזה משום מצוה הבאה בעבירה

שוב ראיתי באליהו רבה (סי' תרל"ז) שמשיג על המג"א בזה. וכתב מש"כ מס' יראים לאו ראי'. דקאי שם להדיא (סי' קכ"ז) על ד' מינין התלושין בגזל עכו"ם למ"ד דשרי מכל מקום לאו שלכם הוא. אבל הכא בקרקע כיון דהוי כשאולה הוי כמו לכם. ומצוה הבאה בעבירה ליכא כיון דשרי להך מ"ד גזל עכו"ם ע"ש. וזה תמיה' עצומה על המג"א היכי מייתי ראי' על סוכה דלא בעינן כם ושאולה כשרה. ואפשר דכוונת המג"א הוא כך. לפמ"ש רבינו אליעזר ממיץ בס' יראים למ"ד דגזל עכו"ם שרי מ"מ לאו שלכם מקרי גבי לולב. א"כ ה"נ גבי סוכה דהטעם דאמרינן בקרקע דאינה נגזלת הוי כשאולה כמ"ש הר"ן ותוס' כיון דלא קני' כלל וברשותא דמרא קיימא ע"כ הוי כשאולה. משא"כ בגוזל סוכה המטלטלין כמו בראש העגלה ובראש הספינה כיון דנגזלין לאו ברשות דבעלים הוי ולא הוי דידי' ע"כ הוי סוכה גזולה ולא הוי כשאולה. א"כ ה"נ למ"ד דגזל עכו"ם שרי א"כ גם קרקע של עכו"ם נגזלת ולאו ברשות דמרא קיימא וקני'. הוי כסוכה של מטלטלין. דהוי סוכה גזולה ולא מקרי שאולה. א"כ ה"נ לא מקרי שאולה ולאו שלכם הוא כמ"ש]

סימן ל

גרסינן ביומא (דף פ"ג) מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל. טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה. טבל ושביעית. שביעית. טבל ותרומה תנאי היא. דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה. בן תימא אומר תרומה ולא טבל. אמר רבה היכי דאפשר בחולין כולי עלמא לא פליגי דמתקנינן לי' ומספינן לי' כי פליגי בדלא אפשר בחולין מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה. מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן. ומר סבר תרומה חמורה אבל טבל אפשר דמתקנינן. אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת. בשבת נמי פשיטא טלטול מדרבנן בעלמא הוא. הכא במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב מדרבנן. מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה. לימא תנאי היא. דתניא מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ומקרעין לו את התרנגולת. וגוזזין לו את הכרישין ומאכילין אותו ואינו צריך לעשר דברי רבי. רבי אלעזר ב"ר שמעון אומר לא יאכל עד שיעשר נימא רבי אלעזר ב"ר שמעון היא ולא רבי. אפילו תימא רבי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא לענין מעשר ירק דרבנן. אבל במעשר דגן דטבל דאורייתא אפילו רבי מודה דאי שרית לי' בעציץ שאינו נקוב אתי למיכלי' בעציץ שהוא נקוב. ואיכא למידק בהאי סוגיא הרבה. לכאורה תמוה מאי דקאמר הכא במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה דלמה לי' לאסוקי דמר סבר טבל חמור כו'. דהא קאי אמאי דפריך על רבה אפשר בחולין כ"ע לא פליגי כו' אפשר בחולין פשיטא. ע"ז מסיק לא צריכא בשבת ובעציץ שאינו נקוב. דבעי לאשמעינן דהטבל טבול מדרבנן. והפרשת מעשרות בשבת הוי דרבנן שידחה השבות דהפרשת מעשרות בשבת ולא יאכילוהו טבל דרבנן דאתי למשרי טבל דאורייתא כמ"ש רש"י. אבל פלוגתייהו דת"ק ובן תימא מיירי באי אפשר בחולין ופליגי בטבל דאורייתא אי טבל חמור או תרומה חמורה

גם הא דקאמר לימא תנאי מי שנשכו נחש כו' גוזזין את הכרישין ואינו צריך לעשר דברי רבי. רבי אלעזר ב"ר שמעון אומר לא יאכל עד שיעשר נימא רבי אלעזר ב"ר שמעון היא. קשה אמאי לא קאמר הא דרבה לאו תנאי היא דפליגי בדלא אפשר בפלוגתא דת"ק ובן תימא. אי טבל חמור או תרומה חמורה. וכבר עמד בזה בחידושי מוהרש"א ע"ש

וראיתי בתשו' נודע ביהודא קמא (ח' או"ח סי' ל"ו) שתירץ זה משום דקאמר רבי אינו צריך לעשר משמע שהברירה בידו. ואם ירצה לעשר הרשות בידו. ואין איסור בדבר אלא שאינו צריך. ואי ס"ד דבלא אפשר עסקינן ופליגי בפלוגתא דתנאי דלעיל אם תרומה חמורה או טבל חמור. ורבי סבר תרומה חמורה א"כ איך קאמר אינו צריך לעשר דמשמע דהרשות בידו. ואי ס"ל תרומה חמורה אינו רשאי לעשר דיצטרך לאכול תרומה דחמורה ע"ש. והוא דחוק דשפיר יש לומר דאינו צריך לעשר דקאמר רבי היינו דאינו חייב לעשר דוקא משום דטבל חמור מתרומה אלא מאכילין אותו טבל משום דתרומה חמורה. דהא רש"י ג"כ כתב לעיל דקאמר כי פליגי בדלא אפשר בן תימא אומר תרומה ולא טבל. דמוטב שיפרישו תרומתו ויאכילוהו כל אחד לעצמו ולא יאכילוהו טבל כמו שהוא עכ"ל. כתב לשון מוטב משמע דליכא איסור להפריש תרומתו. ולא קאמר דמחוייב להפריש תרומתו ואינו רשאי להאכילו טבל משום דלגבי פיקוח נפש כל האיסורין רחמנא שריא. אלא משום דמאכילין אותו הקל הקל. ע"כ סבר בן תימא דמוטב להפריש תרומתו ולא יאכילוהו טבל דטבל חמור. ות"ק סבר דמוטב להאכיל אותו טבל מלהפריש תרומתו דתרומה חמורה. וכן קאמר רבי הכא אינו צריך לעשר דוקא. משום דטבל חמור אלא מאכילין אותו טבל דהוא הקל לגבי תרומה דחמורה

עוד יש לתמוה כמו שהקשה המשנה למלך (בספרו פר"ד). במאי פליגי ת"ק ובן תימא דמר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה. דלמה לא נעשה תיקון אחר וינצל מאיסור טבל ותרומה דיפריש תרומה ויערב אותה עם החולין. דליכא איסור תורה כלל. ואי משום דאין מבטלין איסור לכתחילה. הוי רק מדרבנן. ואפילו לדעת הראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחילה הוי מדאורייתא שהביא הר"ן בפרק גיד הנשה. מכל מקום אינו אלא איסורא בעלמא. א"כ מוטב שנעבור איסור זה. משנאכיל להחולה איסור טבל או תרומה

ומה שכתב המל"מ בזה כיון דאיסור זה שאנו מבטלין האיסור אין בו צורך להחולה כלל. ואע"ג שאנו מצילין אותו מאיסור חמור מכל מקום כיון שאין בו צורך להחולה כמו איסור טבל או תרומה דהוא צורך להחולה. אע"ג שהוא איסור קל לא ניתן לדחות. ומוטב שיעבור החולה על איסור חמור כיון שהוא בו צורך להחולה ממה שנעבור אנו על איסור כיון שאין בו צורך להחולה עכ"ד. זה אינו כדמוכח מהא דפריך הש"ס בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן בעלמא הוא. א"כ פשיטא דמפרישין תרומה בשבת ולא נאכילהו טבל. אע"ג דהפרשת תרומה אין בו צורך להחולה כמו גוף הטבל או תרומה אפ"ה עושין איסור הפרשת