ברית יעקב חלק א פב

דכה"ג לא מחזי לקבל דם לעכו"ם. ותי' בדוחק דגם בזה יש חשש לפני הרואה. דכיון דמטריחין אותו ליתן עפר מעט לתוך הכלי יש לחוש שיאמר שלקח עפר לכסות דמו ויבוא להתיר חלבו. וכ"כ המג"א באו"ח (סי' תצ"ח ס"ק ל"ד). וקשה לי בזה דהא טעם הרשב"א שמתיר לשחוט לתוך הכלי אם יש עפר בו משום דדמי ליש מים בכלי דאינו ראוי הדם לזריקה דמותר לשחוט א"כ ה"ה אם יש בו עפר דאינו ראוי הדם לזריקה ג"כ מותר לשחוט. א"כ תקשי דיתן לתוך הכלי הני מילי דאין מכסין בו. כמו קמח מעט וסובין ומורסין ושחיקת מתכות כמבואר ביו"ד (סי' כ"ח סעי' כ"ג). וגם בכה"ג אינו ראוי הדם לזריקה שיאמר דמקבל הדם לזריקה ובזה ליכא חשש הרואה שיאמר שלוקח לכסות בו דמו. והתב"ש דחק בזה כיון דטרח לעשות תקנה יבואו להתיר חלבו עי"ש. א"כ גם בהני מילי דאין מכסין ליכא תקנה לדבריו ליתן לתוך הכלי. אך אינן נראין לי דבריו

לכן לענ"ד נראה ליישב קושית הדרישה. דיש להבין בדברי הרא"ש אמאי לא אמר דאי אפשר לשחוט לתוך הכלי ביו"ט משום דדם מוקצה הוי דאסור באכילה וכל מידי דאסור באכילה אסור בטלטול כמ"ש הב"י באו"ח (סי' תמ"ו) בשם הריב"ש דאסור לטלטל חמץ ביו"ט. משום כל דבר האסור באכילה אפילו מדרבנן אסור לטלטלו בשבת ויו"ט ועי' מג"א (סי' תקט"ו ס"ק ב'). א"כ אינו יכול לשחוט לתוך הכלי וישמור הדם עד הלילה משום דמבטל כלי מהיכנו דאסור כמבואר באו"ח (סי' ש"י סעי' ו'). ואפילו לבטל כלי מהיכנו אפי' שעה אחת אסור כמבואר באו"ח (סי' רס"ו). ואין לומר דהדם דמי לנבלה שנתנבלה בשבת דמותר לטלטלו ליתנו לפני הכלבים כמבואר באו"ח (סי' שכ"ד). דאע"ג שאסור באכילה מותר לטלטל משום דחזי לכלבים. א"כ דם נמי חזי לכלבים ומותר בטלטול א"כ אין כאן משום מבטל כלי מהיכנו. זה אינו לפמ"ש המג"א (בסי' תקט"ו) בשם התוס' דדוקא בנבלה מוכן ועומד לכלבים דדעתי' למשדי לכלבים אבל מידי דלאו דעתי' למשדי לכלבים אסור בטלטול. דדמי לטבל וחלבים דאסור לטלטלו דלאו דעתי' למשדי לכלבים. ועי' במג"א (סי' ש"י ס"ק נ"ו) בשם הבעל המאור. בשר דלא חזי לאומצא אסור לטלעלו. משום דכל מידי דבר אכילה ולא חזי למיכל עד מוצאי שבת ולכלבים נמי לא קאי לא מטלטלין דלא חזי למידי עי"ש. א"כ ה"נ כיון דנוטל הדם להצניע להניח למחר לכסות הדם. א"כ לאו דעתי' למשדי לכלבים דהא בעי הדם לכסות למחר משום מצות כסוי ואינו עומד השתא לכלבים א"כ אסור בטלטול משום איסור אכילה ואסור בטלטול א"כ הוי מבטל כלי מהיכנו אם ישחוט לתוך הכלי

והנראה לי בזה משום דקיי"ל אם יש בכלי דבר היתר מותר להניח כלי תחת הנר לקבל השמן שמטפטף דלא הוי מבטל מהיכנו. שיוכל לטלטל אגב היתר כמ"ש המג"א (בסי' רס"ה ס"ק ב') בשם הג"א עי"ש. ועי' בט"ז (סי' ש"י ס"ק ח') דאף אם הונח מתחילה דבר איסור בשבת על הכלי דלא אתקצאי בה"ש ואין מוקצה לחצי שבת. אע"ג דכל זמן שהאיסור מונח עניו אסור בטלטול מ"מ מותר להניח דברים של היתר חשובים מן האיסור ומטלעל עי"ש. ע"כ הוצרך הרא"ש לומר דאי אפשר דישחוט לתוך הכלי משום דהוי כמקבל דם לעכו"ם ולא הטעם משום מבטל כלי מהיכנו. דהדם אסור בטלטול כמ"ש. דבשלמא אם לא יניח מתחילה דבר היתר על הכלי אסור לבטל כלי מהיכנו. אע"ג דיכול אח"כ להניח דבר היתר ולטלטלו כמ"ש הט"ז. מכל מקום מקרי ביטול כלי מהיכנו לפי שעה קודם שיניח דבר היתר בכלי ואפי' למקצת שבת אסור לבטל כלי מהיכנו כמ"ש המג"א (סי' רס"ה וסי' רס"ו ס"ק י"ד). אבל מכל מקום יכול מתחילה להניח דבר היתר חשוב בכלי ולקבל הדם אח"כ בכלי. דלא הוי ביטול כלי מהיכנו כלל אפי' לפי שעה דיכול לטלטל אגב היתר. ע"כ הוצרך לומר דע"כ אין שוחטין לתוך הכלי משום דהוי כמקבל דם לעכו"ם

ולפ"ז מיושב קושית הדרישה דהקשה דיתן עפר מעט לתוך הכלי וישחוט לתוך הכלי. דע"כ צ"ל דקושיתו דיתן עפר מעט למטה בכלי וישחוט על זה דכה"ג ליכא חשש דאין שוחטין לתוך הכלי. דאם יתן מעט עפר בצד אחד של כלי וישחוט בצד אחר של כלי אכתי איכא חשש שאין שוחטין לתוך הכלים דיטול אח"כ העפר מתוך הכלי וישאר דם ראוי לזריקה לעכו"ם, והנה הא דאסור לבטל כלי מהיכנו כתב רש"י בשבת (דף מ"ב) ד"ה אין נותנין. דהוי כבונה דקובע לו מקום ומחברו בטיט. שהי' מוכן מתחילה לטלטלו ועכשיו עושה אותו מוקצה, עי' רש"י (דף מ"ג) ד"ה שמבטל כלי מהיכנו ועי' תוס' שם. ועי' בט"ז (סי' של"ח ס"ק ד'). וא"כ לאו דוקא בכלי הוי איסור להניח תחת דבר האסור משום מבטל כלי מהיכנו. אלא דשייכי בכל דבר אשר מקודם הי' ראוי לטלטל ועכשיו כשמניח תחת דבר האסור שמבטל הדבר המותר בטלטול מבטל אותו דבר מהיכנו. א"כ אי אפשר ליתן עפר לתוך הכלי לשחוט דמבטל האי עפר גופא מהיכנו דהוי עפר מוכן שמותר בטלטול. והשתא דמניח תחת הדם מבוטל מהיכנו. כיון דהדם אסור בטלטול מתבטל העפר מהיכנו. וכה"ג ליכא למימר שיניח דבר היתר על העפר דהעפר שתחת הדם הוא מתבטל מהיכנו

סימן כט

בסוכה (דף ט') בתוס' ד"ה ההוא מיבעי' לי' למעוטי גזולה תימא תיפוק לי' משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. דמהאי טעמא פסלינן אתרוג הגזול ביו"ט שני לקמן ריש פרק הגזול. ובההיא שמעתתא גופא קשי' דקאמר בשלמא יו"ט ראשון בעינן לכם משלכם. אלא ביו"ט שני אמאי. ומשני משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. והשתא א"כ למה לי לכם משלכם. ומיהו התם איכא לשנויי דאיצטרך למעוטי שאול. אבל גבי סוכה ליכא לשנויי הכי דסוכה שאולה כשר לרבנן. ע"ש ולע"ד נראה ליישב לפי מה שכתב המרדכי ריש פרק לולב הגזול. כתב הרב רבינו אביגדור כהן כשחל הושענה רבה להיות באחד בשבת וקצצו עכו"ם ערבה בשבת והביאו כשרה. ולא אמרינן מצוה הבאה בעבירה היא. דהא תנן אם היו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר. ואין ממעטין ביו"ט ואם עבר ולקטן כשר כדאמרינן התם. והאי עבר ולקטן מיירי אפילו במזיד מדקאמר עבר ולקטן. ופי' ריב"א דמתקן גמור מה שנתקנו למצוה ואיסורא דאורייתא הוי ולא מיפסל משום מצוה הבאה בעבירה ע"ש. וע"כ דטעמי' דלא אמרינן מצוה הבאה בעבירה אלא אם בשעת דעושה המצוה עדיין איכא עבירה בידו. כמו בגזל דכל זמן שלא השיב את הגזילה יש עבירה בידו. אבל אם כבר עבר העבירה והשתא דעושה המצוה ליכא עבירה עוד. ואע"ג דבלאו העבירה לא הי' יכול לעשות המצוה. אפילו הכי ליכא בזה מצוה הבאה בעבירה. כיון דבעידנא עשייתו ליכא עוד עבירה כלל

והנה גזל עכו"ם אע"ג דקיי"ל דאסור מדאורייתא דילפינן בב"ק (דף קי"ג) מקרא ואכלת את כל העמים כו'. או מקרא וחשב עם קונהו. מכל מקום ליתא בעשה דהשבה והשיב את הגזילה. דקרא לא תגזול קאי על ישראל כיון דבעינן הני קראי לאסור גזל עכו"ם ולא אמרינן מקרא מלא דיבר הכתוב. א"כ עשה דוהשיב את הגזילה הוי בגזל ישראל. דבהני קראי אינו מוזכר מצות השבה. וחיוב השבה לא הוי רק מפני קידוש השם כמ"ש הרמ"א והד"מ באע"ז בשם מהרי"ו (סי' כ"ח). דקדשה בגזל עכו"ם מקודשת דאינה צריכה להחזיר רק משום קידוש השם. ועי' בב"ש (שם ס"ק ה') שכתב דדמי לעושק שכתב בשם הכ"מ דהוי רק מדרבנן משום דאתי לידיה בהתירא. א"כ ה"נ בלוקח מן הגזלן מעכו"ם (ובזה מיושב מה שהקשה הש"ך בחו"מ סי' שמ"ח). א"כ בגזל עכו"ם לא הוי מצוה הבאה בעבירה כיון מדאורייתא ליכא בהשבה. א"כ בשעת המצוה ליכא עבירה ואיסורא דעבד עבד וליכא חיוב השבה לא הוי מצוה הבאה בעבירה. א"כ אתי קרא למעוטי גזל עכו"ם דלא הוי מצוה הבאה בעבירה. (ועי' במג"א (סי' תרל"ז ס"ק ג') לדעת רש"י גזל עכו"ם אעפ"י שאסור לא הוי מצוה הבאה בעבירה ע"ש)

ויש להביא ראי' לזה מסוכה (דף ל"א) סוכה גזולה והמסכך בר"ה רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין. אמר רב נחמן מחלוקת כשתוקף את חברו והוציאו מסוכתו. ורבי אליעזר לטעמי' דאמר אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכה של חברו כו' ואי נמי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא. ורבנן לטעמי'