ברית יעקב חלק א פא

נגזור משום הנך דמתילדין ביומיהו. ולא פריך נגזור משום הני ביצים דנמצאות במעי שחוטה ביו"ט אחר שבת כמ"ש הרמב"ן. אלא דס"ל לר"א בישוב קושית התוס' דאמאי מותרין לאכול. דלמא אם לא שחטה היתה נולדת היום. וא"כ מאתמול גמרי לה. דע"כ לא חיישינן לה משום דמוקמינן אחזקה קמייתא דהיתה מעוברת מעיקרא ואמרינן השתא היא דנגמרה ולמחר היתה יולדת. דתלינן באיחור הזמן ואמרינן דהשתא לא הי' נולדת רק למחר דהשתא היא דנגמרה כמ"ש. רק זה א"ש לרבה ולשארי אמוראי דלא ס"ל הא דרב אשי. דס"ל דבדבר שיש לו מתירין אזלינן בספק דרבנן לחומרא במקום חזקה. א"כ ה"נ לא מחמירין אפי' בספק דאורייתא היכי דאיכא חזקה קמייתא להתיר דלימא השתא הא דנגמרה משום דהוי דבר שיש לו מתירין. אלא אע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין אזלינן בתר חזקה להתיר. ע"כ לא חיישינן דלמא אם לא שחטה היתה נולדת היום ומאתמול גמרה לה. אבל לרב אשי דס"ל דבדבר שיש לו מתירין דלא אזלינן בתר רובא להתיר ולא מתבטיל ברוב דחיישינן למעוט דנתערב. וע"כ ה"נ בספק דרבנן במקום שיש לו חזקה אע"ג דבעלמא אזלינן לקולא הכא בדבר שיש לו מתירין אזלינן לחומרא בתר חזקה להחמיר. א"כ לדידי' ה"נ בספיקא דאורייתא אע"ג דראוי להעמיד על חזקה דמעיקרא להתיר מ"מ כיון דהוי דבר שיש לו מתירין דלא אזלינן בתר רוב להתיר כ"ש דלא אזלינן בתר חזקה להתיר א"כ לרב אשי השוחט תרנגולת ביו"ט ומצא בה ביצים גמורות אסורות לאכול ביו"ט אחר השבת דחיישינן שמא אם לא שחטה היתה נולדת היום ומאתמול גמרה לה. ואין שבת מכינה ליו"ט ואין לומר בזה דמוקמינן אחזקה דהשתא הוא דנגמרה ולמחר היתה נולדת דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רובא להתיר כ"ש לא אזלינן בתר חזקה להתיר דרובא וחזקה רובא עדיף ואפי' איסור דרבנן במקום חזקה לאיסור אזלינן לחומרא בדבר שיש לו מתירין לחוש לחזקה כמו דחיישינן למיעוט. אע"ג דבעלמא אזלינן לקולא בדרבנן אפי' איכא חזקה לאיסורא כמ"ש

א"כ נכונים ומדוייקים דברי רבינו אפרים שכתב לפסק הלכה השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אסורות לאכלן ביו"ט אחר השבת דאיכא למימר מאתמול גמרי לה ואין שבת מכינה ליו"ט. וקשי' לרבינו אפרים אמאי לא אמרינן דלוקמי אחזקה דמעיקרא ולימא דהשתא היא דנגמרה כמו דאמרינן לרבה דתני בברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט מיירי אפי' ביו"ט אחר שבת כדמוכח בסוגין. והטעם משום דמוקמינן אחזקה קמייתא והשתא היא דנגמרה ולמחר היתה נולדת. ע"כ לא חיישינן דלמא אם לא שחטה הי' נולדת היום. ע"ז מסיק כשם שספק יו"ט וספק חול אסור אע"ג דכל ספק דרבנן לקולא אפי' במקום חזקה. כאן דהוי דבר שיש לו מתירין דחיישינן למיעוט דנתערב כ"ש דאזלינן בתר חזקה לאיסור אפי' בספק דרבנן. כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום גמרו. דהוי ספק דאורייתא ג"כ אסורות ולא אזלינן בתר חזקה להתיר כיון דהוי דבר שיש לו מתירין ולא אזלינן בתר רובא להתיר כ"ש לא אזלינן בתר חזקה להתיר. והברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות דמותרין לאכלן לרב אשי ע"כ מיירי ביו"ט דעלמא ולא ביו"ט לאחר שבת. ודברי רבינו אפרים מכוונים ודברי טעם המה

עוד נראה לי ליישב דברי רבינו אפרים וקושית התוס'. דאיתא לקמן (דף ז') דאמר רבי יוחנן ביצה שיצאתה רובה מערב יו"ט וחזרה מותרת לאכול ביו"ט. והיכי דבדק בקינה של תרנגולים מערב יו"ט ולא מצא בה ביצה. ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה בדספנא מארעא. ופריך כי בדק נמי אימא יצאתה רובה וחזרה הוא כדרבי יוחנן דרבי יוחנן לא שכיח. גם איתא (דף ד') שבת ויו"ט רב אומר נולדה בזה אסורה בזה. משום הכנה דרבה. וכתבו התוס' הא דהוי הכנה אע"ג דביצה שמתילד האידנא מאתמול גמרה לה א"כ הביצה שנולדה בשבת נגמרה ביום שהוא חול. משום כיון שאם נולדה ביו"ט היתה אסורה. אם נאמר כשנולדה בשבת הרי זו מותרת בשביל אותה דלידה בשבת א"כ הוי שבת מכין ליו"ט. והכנה זו דנולדה בשבת דאסורה ביו"ט הוי רק מדרבנן כמ"ש הר"ן ועי' במג"א (סי' תקי"ג ס"ק ח'). דאינו אסור רק מדרבנן ביום שלאחריו עי"ש. ובמ"א כתבתי היכי דהוי ספק אחד שקול וספק אחד אינו שקול. ושכיחא יותר לאיסורא אפ"ה הוי ספק ספיקא. וגם בספק ספיקא נגד הרוב כתבתי לגמגם בזה על הפוסקים (עי' מש"כ בחלק שני סי' צ"ג)

א"כ לפ"ז א"ש מה שהקשו בתוס' הא השוחט התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט דניחוש דלמא אם לא שחטה היתה נולדת היום. א"כ מאתמול גמרה לה. משום דאיכא ספק ספיקא חדא דלמא נגמרה היום ולמחר היתה יולדת ואפי' תימא דמאתמול גמרה לה. דלמא מאתמול יצאת רובא וחזרה. ומדאורייתא מותרת נולדה בשבת ביו"ט שלאחריו. ואע"ג דרבי יוחנן לא שכיח. מכל מקום ספק ספיקא היא. ואי אפי' דמאתמול יצאתה רובא וחזרה אסור ביו"ט שלאחריו מדרבנן. דנולדה בזה אסורה בזה. כיון דס"ל הכנה דרבה דהא לגבי איסור דרבנן כמ"ש הר"ן והמ"א דנולדה בזה אסורה בזה לא הוי רק איסור הכנה דרבנן. הוי ספק דלמא היום נגמרה הביצה ומותרת לגמרי הביצה שנמצאת במעי אמן. ודמי למ"ש הסמ"ק והאו"ה הביאו הש"ך ביו"ד (סי' ק' בדיני ס"ס אות ט"ז). ציר דגים טמאים אם יש בהן שמנונית אסור מן התורה. והיכי דאינו ידוע אם יש בהן שמנונית. וספק אם נמלחו עם דגים טהורים. מותרים מטעם ספק ספיקא ספק שמא לא נמלחו עם הדגים הטהורים. ואת"ל שנמלחו שמא לא הי' בהן שמנונית. א"כ לגבי איסורא דאורייתא איכא ספק ספיקא ואע"ג מדרבנן אסור אפי' אין בהן שמנונית. מכל מקום הוי ספיקא דרבנן שמא לא נמלחו עם הטהורים כלל עי"ש. וה"נ דכוותי' לגבי איסורא דאורייתא דלמא מאתמול גמרה לה בשבת. איכא ספק ספיקא דלמא היום נגמרה ואת"ל דאתמול נגמרה שמא יצאת רובא וחזרה ונגמרה מקודם יום אחד. ואע"ג אם מאתמול יצתה רובא וחזרה אסורה מדרבנן דנולדה בזה אסורה בזה לגבי איסור דרבנן איכא ספק לקולא דלמא היום נגמרה

אלא דזה א"ש לרבה ושארי אמוראי. דלא ס"ל הא דרב אשי בדבר שיש לו מתירין אפילו ספק דרבנן אסור. אבל לרב אשי דס"ל דבדבר שיש לו מתירין אפי' ספק דרבנן לחומרא. א"כ היכי דמצא במעי אמן ביצים גמורות אסורות דליכא ספק ספיקא כלל. דאפי' תימא דאתמול יצאת רובא וחזרה אסורה מספק בדבר שיש לו מתירין. דהכא ליכא למימר דלגבי איסור דרבנן הוי ספק דלמא היום נגמרה. דגם ספק דרבנן אסור בדבר שיש לו מתירין וכ"ש הכא דאיכא ג"כ ספיקא דאורייתא. דלמא אתמול נגמרה והיתה יולדת היום

וא"כ א"ש דברי רבינו אפרים שכתב לפסק הלכה. דהיכי דשחט תרנגולת ביו"ט אחר השבת. ומצא בה ביצים גמורות אסורות דאיכא למימר דלמא מאתמול גמרה לה ואי דהוי ספק דלמא יצאת רובא וחזרה והוי ספק ספיקא. כשם שספק יו"ט ספק חול אסור כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום גמרו אסורות א"כ לא הוי ס"ס דספק דרבנן ג"כ אסור בדבר שיש לו מתירין

סימן כח

הרא"ש בפ"ק דביצה (דף ח') כתב בהא דאין שוחטין כוי ביו"ט ואם שחטו אין מכסין דמו. ואפילו איכא אפר כירה מאי טעמא אמר רמי בריה דרב ייבא גזרה משום התרת חלבו. דמאן דחזי לי' דמכסי לדמיה ביו"ט אתי למימר דמין חיה הוא דאי ספק הוא לא הוי מטרחי ליה רבנן לכסות לדמיה מספק ביו"ט ואתי למשרי תרבא דיליה הלכך אין מכסין לדמיה ביו"ט כלל כו'. והא דאין שוחטין אותו לכתחילה וישמור את הדם עד הלילה ויכסנו לפי שאין שוחטין לתוך הכלי. ואם ישחטנו על העפר יבלע בארץ ולא יהי' רישומו ניכר דלא מסתברא שימנע משמחת יו"ט לפי שאינו יכול לכסות דמו לאלתר. והקשה בדרישה הביאו הש"ך ביו"ד (סי' כ"ח ס"ק יו"ד). דיתן עפר מעט לתוך הכלי. וישחוט לתוך הכלי דכה"ג שרי לשחוט לתוך הכלי כמבואר ביו"ד (סי' י"א סעי' ג').