ברית יעקב חלק א פ

והשתא היא דילדה ומודה סומכוס כו' ע"ש. וכ"כ התוס' בב"מ (דף ק') ד"ה הא מני סומכוס היא. וא"ת מאי קאמר הא מני סומכוס היא לוקמי אפי' כרבנן. והכא לית לן למיזל בתר מרא קמא. דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמי בחזקת מעוברת והשתא היא דילדה ע"ש. א"כ ה"נ בביצה דהוי ספק דנולדה מערב יו"ט או נולדה ביו"ט. א"כ מאי קושיא לר"י ולרבי יצחק אמאי ספיקא אסורה ספיקא דרבנן וכל ספק דרבנן לקולא. הא איכא חזקה דלא ילדה וחזקת מעוברת והשתא היא דילדה וכל ספק דרבנן במקום חזקה הוי לחומרא. וע"כ דלא כהש"ך דספק דרבנן אפי' במקום חזקה ג"כ אזלינן לקולא

ושוב ראיתי בפלתי (סי' ק"ו) שהרגיש בזה להשיג על הש"ך מהא דביצה. דמאי פריך הגמרא אמאי ספיקא אסורה דהוי לי' ספיקא דרבנן. דביצה שיש בה ספק אם נולדה ביו"ט או מערב יו"ט הוי לי' חזקה השתא היא דילדה ונולדה ביו"ט וא"כ ספיקא נולדה ביו"ט אסור דאוקמינן אחזקה וכתב מסברת עצמו דהוי חזקה בלא ראי' שכתבתי ע"ש. ובס' חות דעת כתב עליו דאינו קושיא. דקיי"ל כרב בקידושין (דף ע"ט) דחזקה העשוי' להשתנות לאו חזקה היא. ודבריו אינן נראין כלל. דדוקא בההוא יומא דמשלים שיתא חדשים ס"ל לרב מדהשתא בוגרות בצפרא נמי הוי בוגרות משום שכל היום בחזקת שתביא סימני בוגרות. שידוע היום והזמן שעשוי' להשתנות ע"כ כולא יומא לאו חזקה כיון דעשויה להשתנות. אבל בתוך ששה קאמר הגמ' אלימא בתוך ששה בהא אמר רב הרי בוגרות לפנינו השתא היא דבגרה אע"ג דלפעמים מביאה גם סימני בוגרות גם בתוך ששה. וכה"ג דאדם יש לו חזקת חיים אע"ג דחזקת חיים עשוי להשתנות. כיון דאינו ידוע ומבורר הזמן שישתנה אמרינן השתא הוא דמת (ועי' ביו"ד סי' שנ"ז) ה"נ בחזקת מעוברת כיון שאינו ידוע הזמן ואינו יום מוגבל שמוכרחת להשתנות שאינו ידוע לנו. ע"כ בכל שעה אמרינן השתא דילדה. וכבר הבאנו מדברי התוס' שכתבו חזקה זו והפלתי לא הזכירם כלל. ועי' ביו"ד (סי' ר"א סעי' ס"ה) ועי' במג"א (סי' ת') ודבריו צ"ע]

ובזה נלע"ד לפרש הא דקאמר רב אשי לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין. ודבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל. וכתב רש"י כגון ביצה דגזרו בזה משום פירות הנושרין לא בטיל בתערובות. וכי היכי דמחמירין בביטולה מהאי טעמא שיכול לאכול למחר בלא ביטול והיתר גמור. ה"נ בספיקא נמי מחמירין מהאי טעמא. ולכאורה קשה מנ"ל לרב אשי לדמות ספיקא לביטול. דלמא דוקא היכי דנתערב האיסור ואיקבע איסורא החמירו רבנן דלא לבטול האיסור והוי כמו דהוי בעין ולחודי כיון דיש לו מתירין לאח"ז ועד שתאכלנה בביטול תאכלנה בהיתר. אבל היכי דאיכא ספיקא דלמא ליכא כאן איסור כלל. דמי לכל ספק דרבנן דאזלינן לקולא. וכמו דאמרינן בכריתות (דף י"ח) למ"ד דאינו מביא אשם תלוי על ספק רק היכי דאקבע איסורא וחתיכה משני חתיכות אבל חתיכה ספק חלב וספק שומן אינו מביא אשם תלוי. א"כ מנא לן דלמא גם דבר שיל"מ דמי לכל הני דברים דאינן מתבטלין אפי' באלף כמו חתיכה הראוי' להתכבד או דבר שבמנין או דבר חשוב. אם הודאי הוי רק איסור דרבנן בספיקו אזלינן לקולא כמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' ק"ב ס"ק ג') ע"ש. וכן אמרינן בירושלמי דביצה (פ"א ה' א') נתערב אחת במאה או אחת באלף כולן אסורות. מה כמ"ד ספק הכן אסור. ברם כמ"ד ספק הכן מותר. מודה הוא הכא שהוא אסור. נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו. ברם הכא יש כאן אחת והיא מוכחת על כולן

לכן נראה לי לומר דהיינו טעמא דרב אשי דהא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף. וכיון דבדבר שיש לו מתירין אינן הולכין בתר רוב דהמיעוט שנתערב אינו מתבטל. א"כ כיון דאפי' בתר רוב לא אזלינן בדבר שיש לו מתירין וחיישינן למיעוט להחמיר. א"כ כ"ש דאזלינן בתר חזקה להחמיר. ע"כ בספק יו"ט וספק חול דהוי חזקה דמעוברת והשתא דילדה ביו"ט אסורה. אע"ג דבכל ספק דרבנן במקום שיש לו חזקת איסור אזלינן לקולא. אבל בספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין דלא אזלינן בתר רובא. כ"ש דניחוש להחמיר דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא והשתא היא דנולדה. אבל בשארי דברים דליכא חזקה אפי' בספק בדבר שיש לו מתירין אזלינן לקולא כמ"ש לחלק בין ביטול דלא בטיל בדבר שיש לו מתירין אבל בספק דהוי דרבנן אזלינן לקולא. אפי' בדבר ביש לו מתירין אם ליכא חזקה. ובזה פליגי רבי יוסף ורבי יצחק ורב פפא דלא ס"ל הא דרב אשי דמוקי להא דספיקא אסורה אתי לספק טריפה משום דהני ס"ל דספק דרבנן אפי' במקום חזקה אזלינן לקולא ה"נ בדבר שיש לו מתירין אע"ג היכי דנתערב איסור לא מתבטל ברוב. אבל בספק אזלינן לקולא דאינו דומה לביטול כמ"ש

[ולפמיש יש ליישב דברי התוס' בעירובין (דף מ"ה). ד"ה אבעית אימא הוי ספק דבריהם. שכתבו אע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין. ואמר רב אשי בריש ביצה דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אפי' בספק דבריהם אסור בעירוב הקילו. ותמה בשעה"מ דהא רב אשי יליף דלא אזלינן בספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין לקולא משום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל משום עד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר לאחר זמן ע"כ גם בספק מחמירין לאסור. וא"כ הא רב אשי הא אמר בביצה (דף ל"ח) גבי האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה דהוי כרגלי שתיהן. ופריך אמאי לבטיל מים ומלח לגבי עיסה וקאמר רב אשי משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. א"כ ס"ל לרב אשי גבי עירוב גופא ג"כ דלא בטיל כיון דהוי דבר שיש לו מתירין. א"כ כהיכי דמחמירין בביטולה ה"נ מחמירין בספקא. ולפי דברינו א"ש. דהא דקאמר רב אשי דספק דרבנן לחומרא כדבר שיש לו מתירין הוא דוקא היכי דאיכא חזקה. ואע"ג דכל ספק דרבנן לקולא אפי' במקום חזקה. בדבר שיש לו מתירין דלא מהני רוב כ"ש חזקה לאיסור דחיישינן. אבל היכי דליכא חזקה לאיסור הוי ספק דרבנן לקולא אפי' בדבר שיש לו מתירין. א"כ הכא בגשמים דניחוש דלמא הני עבים שנתקשרו מערב יו"ט אזלי והנך אחריני נינהו ליכא חזקה כלל. אזלינן לקולא כיון דהוי ספק דדבריהם. וכן הא דאמרינן בעירובין (דף ל"ה) דספק נטמא העירוב מבעוד יום ספק משחשיכה ס"ל לר"י ור"ש דספק עירוב כשר ולא אמרינן דהוי דבר שיש לו מתירין. משום דהתם ליכא חזקה כמ"ש רש"י שם דאי נעמיד אדם על חזקת תחום ביתו. ואימור לא עירב העמד תרומה על חזקתו והוי עירוב. כיון דהוי חזקה נגד חזקה דמי לכל ספק דרבנן בלא חזקה דאפי' בדבר שיש לו מתירין אזלינן לקולא

גם א"ש מה שהקשו הראשונים בהא דמנחות (דף ס"ח) דקאמר רב פפא ורב הונא ברי' דרבי יהושע אכלו חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר דסברי חדש בחוץ לארץ דרבנן ולספקא לא חייש. דהא חדש הוי דבר שיש לו מתירין דמחמירין בספק דרבנן. ולפמ"ש ניחא דכבר כתבנו דהכא ליכא חזקה לאיסורא. אע"ג דעד יום הנף הי' התבואה בחזקת איסור חדש. מכל מקום החזקה אינו ענין להספק דנימא דמחמתו יכריע דהוי השתא יום חמיסר ולא שיתסר. א"כ הוי ספק דרבנן בלא חוקה אע"ג דהוי דבר שיש לו מתירין אזלינן לקולא. שוב מצאתי במרדכי פרק אין צדין וז"ל כתב אבי העזרי אע"ג דבספק מוכן מחמירין משום דמוקצה הוא כו'. מיהו ספק תחומין דרבנן להקל. אע"ג דדבר שיש לו מתירין הוא לא דמי לביצה דאמר רב אשי פרק קמא לעולם ספק יו"ט ספק חול כו'. דהתם כי מוקמית לה אחזקתה הרי לא נולדה וכן ספק צידה חזקתה שלא ניצוד. משא"כ בספק תחומין עכ"ל והוא כדברינו והנאני שהנחני ד' בדרך אמת]

וא"כ לפ"ז לא קשי' כלל מה שהקשו התוס' בהא דהשוחט התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט משום דהוי מלתא דלא שכיחא דלא גזרו רבנן דאכתי תאסר דלמא אם לא שחטה היתה יולדת היום. וא"כ מאתמול גמרה ותאסר בלא גזרה מספק. דהכא איכא חזקה להתירא דאמרינן דאוקי אחזקת מעוברת דקמא והשתא נגמרה ולמחר היתה יולדת. וכ"כ דמצינן למתלי באיחור הזמן ולאוקמי בחזקה קמייתא מוקמינן לא חיישינן כלל דלמא מאתמול גמרה והיום היתה נולדת וא"ש

ומעתה יבואר לנו דברי רבינו אפרים כמין חומר. דלכאורה שפת יתר בדברי ר"א. מה דמסיים וכשם שאסור ספק יו"ט ספק חול כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום גמרו אסורות. דהא כבר כתב השוחט תרנגולת ביו"ט אחר השבת ומצא בה ביצים גמורות אסורות. דאיכא למימר דלמא מאתמול גמרי לה. ולפמ"ש א"ש. ולא קשה כלל קושית הרמב"ן עליו. דבאמת גם לרבינו אפרים מיירי הברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט וכל הסוגיא ביו"ט אחר השבת כדמוכח מהא דפריך ואם איתא