ברית יעקב חלק א ח

מאכל דכתיב לא תאכלו ואכילה הוי בכזית ואפ"ה אמרינן דכזית הוי למלקות. וחצי שיעור אסור מדאורייתא ומטעם חזי לאצטרופי. עוד קשה לי על החו"י מה שכתב דלא שייך לגזור בדבר ששיעורו מפורש בתורה. הא עקירה והנחה אסרי רבנן אע"ג דילפינן מקראי בשבת דבעשותה דוקא יחיד שעשה זה עוקר ומניח דשנים שעשו פטורין ואפ"ה אסרי רבנן. ולפמ"ש א"ש דכאן לא הוי התחלת איסור כלל בפחות מאלפים אמה ובפחות מד' אמות. גם הא דמותר לטלטל בפחות מד' אמות הוא דכבר הניח החפץ בפחות מד' אמות. תו לא חזי לאצטרופי ולא דמי לשארי איסורין

סימן ג'

והנה יש להעיר בענין זה בדברי הרא"ש בב"מ (סי' כ') שכתב. ויראה דאפי' פחות משתות אסור לאנות את חבירו אם יש בו שוה פרוטה. כיון שיודע שאין מקחו שוה כל כך. דרחמנא אמר אל תונו בכל דבר שיש בו שיווי ממון הזהירה תורה שלא יאנה את חבירו אלא שאמרו חכמים שעד שתות הוי מחיל' לפי שכך דרך מקח וממכר לפי שהלוקח והמוכר אינן יכולי' לכוין בצמצום דמי המקח כו' עי"ש. דיש לדייק בלשונו שכתב דאסור לאנות חברו אפי' פחות משתות אם יש בו ש"פ. ולא כתב דאסור מדאורייתא אפי' פחות מש"פ כמו שכתב הרמב"ם ריש ה' גניבה דאסור לגזול ולעשוק אפי' כל שהוא מדין תורה והטעם כמ"ש המגיד משום חצי שיעור דאורייתא. א"כ ה"נ באיסור דבל תונו הוי איסורא אפי' בפחות מש"פ משום חצי שיעור. ולכאורה היה מקום לומר בזה דהרא"ש ס"ל דמה שאינו איסורי מאכל לא אמרינן בזה דחצי שיעור אסור מן התורה כמ"ש החכ"צ בדעת הרא"ש כמ"ש לעיל. והא דמשמע בסנהדרין (דף נ"ז) בגזל אפי' פחות מש"פ אסור בישראל כמ"ש רש"י שם. הוי מדרבנן כדמשמע ברש"י שכתב ישראל בישראל אסור ומעבר לא עבר. ועיין בסנהדרין (דף נ"ט)

אבל נראה לפרש דברי הרא"ש. הא דכתב דוקא דאסור לאנות בש"פ כמו שיבואר בעזה"י. לכאורה קשה לי בב"מ (דף נ"ה). דפריך ולתני נמי האונאה בפרוטה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות ופי' רש"י דאם היה המקח בשש פרוטות ואינה אותו בשתות בפרוטה דלא הוי אונאה. אמאי נשתנה דיני אונאה מכל דיני ממונות כמו גזל וגניבה וריבית דהוי האיסור בפרוטה. שוב מצאתי בחידושי ריטב"א הקשה כן על פירש"י בזה והביא שם דעת מפרשים בהא דאין אונאה לפרוטות. היינו היכי דהמקח הוי בפרוטה. דהאונאה הוי פחות מפרוטה ומחלי אינשי. והריטב"א הקשה ע"ז דאכתי קשיא וליתני האונאה פרוטה היכי דהמקח הוי שש פרוטות והאונאה הוי פרוטה. ולי קשה עוד על האי פירושא הא דקאמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות הא בכל דיני ממונות באיסור גזל וגניבה וריבית פחות מש"פ אינו חייב להחזיר דמחלי אינשי. ועוד דא"כ מאי טעמא דלוי דיש אונאה לפרוטות דאפי' פחות מש"פ חייב להחזיר הא קיי"ל דפחות מש"פ אינו בתורת הישבון אפי' היכי דאינו מוחל בפירוש כמ"ש בזה במ"א. ולענ"ד נראה לקיים דעת המפרשים אלו. דקשה לי אמאי לא פריך הש"ס דליתני גם הריבית ש"פ דהא בפחות מש"פ לא הוי דין ריבית כמ"ש התוס' בכתובות (דף מ"ו). לזה נראה דהגמ' לא פריך וליתני האונאה שוה פרוטה לאו אמידי דהוי ממונא דחייב להשיב דזה הוי בכלל גזל דתני דהוי בש"פ וע"כ לא פריך גם מריבית דליתני הריבית בפרוטה, משום דהוי בכלל גזל. ע"כ לא קשיא דליתני האונאה בפרוטה היכי דהוי המקח בשש פרוטות דהוי האונאה פרוטה כיון דהוי מידי דממונא א"כ הוי בכלל גזל. רק דהגמ' פריך דליתני האונאה פרועה על איסור דבל תונו איש עמיתו. דבכל מקח אמר רחמנא לא תונו. אע"ג דהמקח לא הוי רק בפרוטה דאונאת שתות הוי פחות מפרוטה אפ"ה עובר בבל תונו. ע"ז קאמר רב כהנא אין אונאה לפרוטות. דבזה ליכא כלל איסור דבל תונו. באם האונאה פחות משתות. דבזה דנותן לו החפץ בעד הדמים דהוי אונאה פחות מש"פ מחלי אינשי דכה"ג במקח ודאי הוי פחות מש"פ בכלל המקח דאינו יכול לצמצם המקח. ואע"ג שהמוכר יודע דשוה קצת יותר בפחות מש"פ אינו עובר בבל תונו. משום דכה"ג פחות מש"פ בכלל המקח ואינו דרך לדקדק בזה ויוכל למצוא לוקחים אחרים דיתנו לו המותר פחות מש"פ כמ"ש הרא"ש

וא"כ יש לפרש דברי הרא"ש ג"כ הא דכתב דאסור לאנות חבירו בפחות משתות אם יש בו ש"פ ולא כתב דהוי איסור דאורייתא אפי' פחות מש"פ משום חצי שיעור כמו גזל משום דזהו פשיטא להרא"ש דכה"ג דיש אונאה פחות מש"פ ודאי הוי בכלל מקח דמחלי אינשי וליכא בזה איסור דבל תונו כמ"ש. רק הרא"ש מסתפק היכי דפחות משתות הוי דין ממין ש"פ אם יודע שאין המקח שוה כ"כ אסיר לאנות חבירו. דשמא אפי' עד שתות הוי בכלל מקח דלפעמים הלוקח חפץ במקח זה יוסיף עליו דמים יותר מכדי שווי ע"כ עד שתות אין כאן שם אונאה כלל ט"ש. [אולם הרמב"ם (בפי"ב מה' מכירה ה' ד') והרי"ף והרא"ש מפרשים כפי' רש'"י דרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות היכי דהמקח הוי שש פרוטות ואונאה פרוטה אינו מחזיר. והוא דעת הב"י כחו""מ (סי' רכ"ז סעי' ה'). וקשה לי דהא מוכח דרבא לא ס"ל כרב כהנא דאין אונאה לפרוטה. דבריש פ' איזהו נסך (דף ט' א) דקאמר רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה דהא איצטרך לאו באונאה דאי הוי ילפינן מהנך ה"א דאונאה ש"פ יחזיר כמו בגזל וריבית. וגם הני לא הוי ילפינן מאונאה רה"א דבנם בהני בגזל וריבית ליכא בפרוטה כמו אונאה. כמ"ש התוס' כה"ג לדייק מזה דבריבית בעינן ש""פ. וע"כ דרבא ס"ל כלוי דיש אונאה לפרוטות א"כ הוי להרי"ף והרא"ש והרמב"ם לפסוק כרבא דהוא בתרא וצ"ע]

עוד יש להעיר בענין דחצי שיעור בזה מדברי הרמב"ן הביאו החמ"ח באע"ז (סי' ב' ס"ק א') שחולק על הרמב"ם דכתב המחבק ומנשק לעריות לוקה משום לא תקרבו לגלות ערוה. והרמב"ן ס"ל שאינו חייב רק בהעראה ושאר קריבות הוי רק מדרבנן כמ"ש בסוטה (דף כ"ו) פריצותא מי אסר רחמנא. ועי' בסנהדרין (דף ס"ו) מעשה חידודים לאו כלום. ועי' במגיד משנה (פכ"א מה' איסורי ביאה ה' א') דהרמב"ם מפרש מה שאמרו בגמ' ביבמות (דף כ"ה) העראה זו הכנסת עטרה כו' מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור היינו מחייב ביאה אבל לוקה משום לא תקרבו אבל הרמב"ן ס"ל דאינו חייב מן התורה רק בביאה גמורה או העראה ע"ש. ולדעת הב"ש (שם ס"ק ב') אפי' הכניס עד העטרה לא מקרי רק נשיקה ולא העראה. ומדברי הרמב"ן שהביא החמ"ח משמע אפי' נשיקה ג"כ לא הוי רק איסור מדרבנן משום פריצותא. ולכאורה קשה אמאי לתסר נשיקה משום חצי שיעור דהוי דאורייתא. ואינו דומה לשארי פריצותא במחבק ומנשק דלא הוי מגוף האיסור ביאה הוי רק מדרבנן. אבל נשיקה הוי מגוף איסור ביאה דהשיעור הוי בהכנסת עטרה. א"כ פחות מזה להוי כחצי שיעור. דיהי' אסור מדאורייתא כמו חצי שיעור דשבת וכיוצא בזה כמ"ש לעיל וע"כ דגם הרמב"ן ס"ל דחצי שיעור דלאו איסור מאכל אינו אסור מן התורה כמ"ש התוס' והמ"מ. ולהני רבוותא דס"ל דגם בשאינו איסור מאכל אמרינן חצי שיעור אסור מן התורה אפשר אע"ג דמחבק ומנשק ס"ל כרמב"ן דהוי מדרבנן. מ"מ בנשיקה דהוי מגוף איסור ביאה הוי איסור תורה משום חצי שיעור

ובזה יש מקום ליישב תמיהת התוס' בסוטה (דף כ"ו) שכבת זרע פרט לשקינא לה בנשיקה. ופריך הניחא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה לאו כלום היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה אבל למ"ד העראה זו נשיקה מאי איכא למימר. ותמהו בתוס' ד"ה אלא. אדרבה איפכא מסתברא. למאן דאמר העראה זו נשיקה וחשיבה ביאה גבי שארי עריות היינו דאיצטרך קרא הכא למעוטי אלא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה ולא חשיבה נשיקה גבי שארי עריות. הכא מאי איצטרך למעוטי והוא תמיה גדולה דהא הגמ' פריך לעיל כה"ג דאמר רבא שכבת זרע פרט לדבר אחר הוא לשקינא לה דרך אברים אמר לי' אביי פריצותא בעלמא הוא ופריצותא מי אסר רחמנא ומאי בעי קרא למעוטי. ונראה דרש"י במתק לשונו מיישב זה. בד"ה היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה. דלא תימא העראה הוא. היינו דמהכא ילפינן זה דנשיקה לאו כלום הוא. ומהאי קרא אמרינן בכ"ד דנשיקה לאו כלום. אבל בלא האי קרא דאתי למעוטי נשיקה לא הוי ידעינן דנשיקה לאו כלום

אך לכמ"ש דיש לומר דנשיקה דהוי מגוף האיסור ביאה הוי איסור תורה כמו חצי שיעור באיסורין. א"כ א"ש הגמ' דבשלמא בהא דאמר רבא פרט לשקינא לה דרך אברים. פריך הש"ס שפיר דפריצותא מי