ברית יעקב חלק א עז

איסור בת אחת מודי דאיסור בת אחת עדיפא מאיסור כולל דבב"א חיילין תרווייהו. א"כ מתניתין ביבמות דשנים שקדשו אתי' כרבי שמעון. א"כ אינו מוכח דר"מ ס"ל דאין עו"ה ליו"כ ע"כ קאמר דרפרם בדותא היא

[וע"פ מש"כ נראה לפרש ירושלמי דב"ק (פ"ג ה' ד') אימתי דמחייבין ומסייעין לריש לקיש (ממתניתין דכריתות אם היתה שבת והוציאו חייב) הוציאו ביו"כ פטור. אמר רבי יוסי בר בון אתיא דרבי מאיר כרבי עקיבא דתני מניין ליו"כ שחל להיות בשבת שגג ועשה מלאכה שחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו תלמוד לומר שבת היא יום הכיפורים הוא דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר אין חייב אלא אחת. ופי' הפ"מ תמוה עי"ש. דריש לקיש סבר כרפרם דאין עירוב והוצאה ליו"כ. דהא בשבת בירושלמי (פ"ז ה' ב') ובביצה (פ"א ה' ג') המבשל נבלה ביו"ט רבי יוחנן אמר אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט. (היינו דס"ל דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כדאמר רבי יוחנן בש"ס דילן בביצה (דף י"ב) ה"נ מתוך שהותרה בישול לצורך הותרה נמי שלא לצורך). וריש לקיש אמר לוקה שלא הותרה מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. וא"כ כיון דריש לקיש לא ס"ל מתוך שהותרה כו' וע"כ ס"ל כרבה הא דפליגי בית שמאי וב"ה בביצה (דף י"ב) אי מוציאין הקטן ולולב לר"ה ביו"ט דב"ש ס"ל יש עירוב והוצאה ליו"ט וב"ה ס"ל אין עירוב והוצאה ליו"ט. משום דכתיב ולא תוציאו ביום השבת שבת אין יו"ט לא. א"כ ה"ה ביו"כ לא דאין עו"ה ליו"כ. ע"ז אמרי דמסייעין לריש לקיש דתני אם היתה שבת והוציאו חייב הוציאו ביו"כ פטור. וע"ז אמר רבי יוסי בר בון אתי' דר"מ כרבי עקיבא שחייב ע''ז בפני עצמו וע"ז בפני עצמו. והא דתני היתה שבת אף משום שבת ויוה"כ כדקאמר בכריתות]

סימן כו

בחגיגה (דף י"ז) אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה. שנאמר בחג המצות בחג השבועות בחג הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה. ובתוס' ד"ה אף עצרת יש לה תשלומין כל שבעה. בירושלמי אמר רבי יוסי בר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר כלומר מהתם משמע דיש לו תשלומין. וקשה להר"ר אלחנן תיפוק לי' בלא"ה לא היו מקריבין בראשון כיון שהי' בשבת כדמשמע בשבת בפרק במה מדליקין (דף למ"ד) דבשבת נפטר דוד. ושמא התם לית ליה הכי אלא פליג אהא עכ"ל

והנה ז"ל הירושלמי (בחגיגה פ"ב ה' ג'). וכן היא בביצה (בפ"ב ה' ג') אמר רבי יוסי ב"ר בון. רבי שמעון בן לקיש הוי עבר קומי סידרא ושמע קצהין קרי הדין פסוקא ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' ממחרת היום ההוא. אמר מאן דמפסיק לי' כבית שמאי (דאמרי ב"ש מביאין שלמים אבל לא עולות) ומאן דקרי כולה כב"ה (דאמרי מביאין שלמים ועולות). ניחא עולות למחרת היום ההוא שלמים למחרת היום ואין שלמים באים כב"ש (דאפי' לב"ש מביאין שלמים ביו"ט). אמר רבי יוסי בר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר והוא על ענין אחרת את אמרת הירושלמי ולא על עצרת שיש לו תשלומין. ומאי בעי התוס' להביא הירושלמי ולפרשו כלומר דמהתם משמע יש לו תשלומין. משום דקשה להו הא דקאמר רבי אלעזר מניין שיש לעצרת תשלומין כל שבעה. והיכי נשמע דעצרת יש לז תשלומין דפריך מנא לן מקרא. ואי משום דתני במתניתין ומודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח לאמר השבת. וב"ש אמרי באם חל להיות בערב שבת שיום טבוח אחר השבת. מוכח דיש לעצרת תשלומין. א"כ הוי לרבי אלעזר לומר מקודם מניין שיש לעצרת תשלומין ואח"כ לפריך מניין שיש לעצרת תשלומין כל שבעה. ע"כ הביאו התוס' הירושלמי דמקרא ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת ביום ההוא דקאמר בירושלמי ע"כ השלמים והעולות הביאו למחרת היום ולא היום. דהא שלמים מביאין ביו"ט לכ"ע. משום דדוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר א"כ מוכח מהאי קרא דיש לעצרת תשלומין. וע"כ אמר רבי אלעזר מניין שיש לעצרת תשלומין כל שבעה שנאמר בחג המצות ובחג השבועות מקיש חג השבועות לחג המצות]: ולכאורה קשה טובא למה דחקו התוס' לומר דירושלמי לא ס"ל כש"ס דילן דדוד מת בשבת. בפשוטו לא קשיא כלל קושית רבינו אלחנן. דאפשר לומר דדוד מת בשבת ועצרת חל ביום א' אחר השבת ע"כ לא היו יכולים להקריב ביום א' שהיו אוננין דלא נקבר עד לערב שנשתהו ולא היו יכולים להקריב הקרבנות. והא דקאמר דוד מת בעצרת היינו שבעצרת הי' דוד מת אבל המיתה היה בשבת מערב עצרת ע"כ הקריבו למחר

והנראה לי בזה דלעיל (דף ט') פליגי רבי יוחנן ורבי אושעיא. רבי יוחנן אמר תשלומין לראשון ורבי אושעיא תשלומין זה לזה. מאי בינייהו אמר רבי זירא חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו רבי יוחנן אמר תשלומין לראשון כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ורבי אושעיא אמר תשלומין זה לזה אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני. והתוס' ד"ה תשלומין זה לזה (דף ט') כתבו וההיא דלקמן (דף י"ז) דילפינן תשלומין לחג השבועות מחג המצות כל ז' לא מסתבר למימר תשלומין זה לזה כיון דחיל גמור היא עכ"ל. ונראה היכי דהי' פשוט ביום ראשון עד חצי היום או קודם ואח"כ נעשה חגר ונתפשט ביום שני פשיטא דהוא חייב לכ"ע. אפי' למ"ד תשלומין דראשון הוי ומאן דלא חזי בראשון לא חזי בשני. הכא ודאי חייב כיון דמעיקרא חיובא רמי עליה דהי' פשוט ביום ראשון גופא עד שנעשה אח"כ חיגר באותו יום. והי' יכול להביא אז קרבנותיו ולהראות בעזרה תו לא פקע חיובו ממנו. והתוס' ד"ה כיון דלא חזי מסתפקים אם הי' פשוט ביום ראשון וחגר בשני מי אמרינן כיון דחיובו עלי' רמיא בראשון תו לא פקע מיניה אע"ג דהשתא לא חזי. או דלמא כיון דתשלומין זה לזה לא מחייב. ומיהא כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי לי' הואיל ואינו בביאה לא הויא בהבאה עכ"ל. משמע למ"ד דתשלומין דראשון הוי לא מספקא להו מידי דפשיטא כיון דהי' פשוט ביום ראשון ואח"כ נעשה חיגר חייב בראי' כיון דחיובא עליה רמיא תו לא פקע ממנו

ומה שהקשה בטורי אבן על התוס' דא"כ לעיל (דף ב') דאמר הכל חייבין בראיה לאתויי חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני הא ניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון הכל לאתויי מאי. דא"כ להתוס' הי' יכול לומר לאתויי פשוט ביום ראשון וחגר ביום שני עי"ש. לא קשה כלל דיש לומר משום דזה פשיטא. היכי דהי' פשוט ביום ראשון וחגר ביום שני דחיובא דרמיא עלי' לא פקע לא בעי הכל לאתויי זה. וכה"ג כתבו התוס' שם ד"ה תשלומין דראשון. ולא הוי מצי למימר לאתויי תגר בשעה ראשונה ונתפשט בשעה שני' דזה פשיטא הוא. ועוד המהרש"א כתב ומיהא שכתב התוס' כיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתא ליה הואיל ואינו בביאה אינו בהבאה גם לרבי יוחנן פטור דאל"כ לימא הא איכא בינייהו עי"ש]. וא"כ ודאי היכי דהי' פשוט בראשון בשעה ראשונה. ואח"כ נעשה חגר ואח"כ נתפשט ביום שני ודאי דחייב אפי' למ"ד דכולן תשלומין דראשון דחיובא דרמי' עלי' תו לא פקע והשתא דנתפשט מצי מייתי לי'. ואפשר אפי' היכי דהי' פשוט בליל ראשון ואח"כ נעשה חגר כל יום ראשון אפ"ה חייב למ"ד דלילה לא הוי מחוסר זמן. וא"כ א"ש דליכא למימר דדוד מת בשבת ערב עצרת ונקבר בעצרת דהיו כל היום אוננין והקריבו למחר. ובעצרת כ"ע מודי דהוי תשלומין דראשון כמ"ש התוס'. א"כ מאן דלא חזי בראשון לא חזי בשני. ואונן פטור מכל המצות ואינו יכול לשלוח קרבנותיו כשהוא אונן כדאיתא במוע"ק (דף ט"ו). גם נשיא שמת הכל מטמאין עליו והכל אוננין עליו אפי' כהנים כמבואר בפסחים (דף ט'). וכמ"ש הרמב"ם (פ"ג מה' אבל ה' יו"ד). וכהן אונן שעבד חילל כדאיתא בזבחים (דף י"ו). א"כ לא חזי בראשון לא חזי בשני. ולמה הקריבו למחרת הקרבנות. וע"כ אי נימא דדוד מת בעצרת. והירושלמי ס"ל כש"ס דידן מדדוד מת בשבת ע"כ בעצרת שחל בשבת ודוד מת בחצי יום או קודם אשר כבר חל חיובו עלי' להביא הקרבנות ולהראות בעזרה ותו לא מפקע חיובו ממנו. א"כ קשי' דתיפוק לי' משום דהי' שבת לא הוי מצי להקריב ע"כ הקריבו למחר. וע"כ הכריחו לומר דפליג הירושלמי על ש"ס דילן

ולפ"ז אפשר לומר אשר הירושלמי וש"ס דילן המה לאחדים כי למ"ד דכולן תשלומין דראשון ומאן דלא חזי בראשון