ברית יעקב חלק א עו

לרפרם מנ"ל להוכיח דאין עו"ה ליו"כ דאם יש עו"ה ליו"כ אמאי איצטרך לרבויי שבת הא דחי יו"כ וה"ה לשבת כפרש"י. דלמא אע"ג דדחי יו"כ שבת דאיסור סקילה לא דחי שילוח השעיר היכי דחלה. כיון דלא מעכבא ע"כ אחי עתי אפי' בשבת. ועל כרחך דס"ל לרפרם כיון דחזינן דשילוח שעיר דחי יו"כ אע"ג דלא מעכבי א"כ דמי' לכל עבודת יו"כ דדוחה שבת מהאי קרא דפסחים דכל קרבנות ציבור דוחה השבת אם זמנו קבוע. א"כ לא בעי קרא על שבת וע"כ דאין עו"ה ליו"כ. וע"ז דחי שאני שעיר המשתלח דהכשרו בכך. ואי לא אתי קרא דעתי אפילו בשבת לא הוי ידעינן דדחי שבת דאיסור סקילה אע"ג דקרבנות יו"כ דוחה שבת. אבל שילוח שעיר דלא מעכבי דהוי הכשרו בכך כמו בהוצאות פרים מחוץ למחנה דחי יו"כ מ"מ שבת לא ידעינן דדחי קמ"ל קרא דעתי אפי' בשבת אבל יש עו"ה ליו"כ

אמנם קשה לי הא דקאמר רב ששת עתי אפי' בשבת למאי הלכתא. שאם חלה מרכיבו על כתיפו. אמאי לא מוקי לה שאם חלה מרכיבו על החמור דהא קיי"ל כרבי יוחנן המחמר אחרי בהמתו בשבת פטור מכלום בשוגג לא מחייב חטאת כו' ואפילו בלאו נמי לא מחייב משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאין לוקין עליו. ואפי' למ"ד דלוקין לא מיחייב דלכתוב רחמנא לא תעשה כל מלאכה ובהמתך אתה למה לי הוא ניהו דמחויב בהמתך לא מחייב כדאיתא בשבת (דף קנ"ד) עי"ש. וא"כ מנא לי' לרב ששת דעתי אפילו בשבת אתי להוצאה שאם חלה מרכיבו על כתיפו דהוי חיוב סקילה דלמא אתי עתי אפי' בשבת לומר שאם חלה מרכיבו על החמור דהוי רק איסור לאו. ואפי' דנימא דרב ששת ס"ל כרמי בר חמא דהמחמר אחרי בהמתו חייב סקילה ובשוגג מחייב חטאת כדאיתא שם בשבת. מ"מ אמאי לא מוקי רב ששת על מחמר. גם מנא לרפרם להוכיח דאין עירוב והוצאה ליו"כ דלמא אתי קרא למחמר שאם חלה מרכיבו על החמור. ועוד כיון דמוקי האי ברייתא כרבי נתן אע"ג דחי נושא את עצמו חלה שאני ובשבת (שם) פריך על רמי בר חמא ממתניתין דסנהדרין המחלל שבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה כלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה ומאי ניהו מחמר. לא תחומין ואליבא דרבי עקיבא. ובהבערה ואליבא דרבי יוסי. ורב ששת ס"ל דתחומין דרבנן כמ"ש רש"י והבערה ס"ל לר"נ לחלק יצאתה וע"כ מתניתין דסנהדרין אתי למעוטי מחמר דהוי רק איסור לאו. א"כ מנא לן דקרא עתי אתי אפי' בשבת שאם חלה מרכיבו על כתיפו דהוי איסור סקילה דלמא אתי להתיר מחמר. [וליכא למימר כיון דמחמר הוי רק איסור לאו. לא בעי קרא דעתי לזה. דאתי עשה ודחי ל"ת א"כ אתי עשה דשילוח השעיר ודחי ל"ת דמחמר. דזה אינו דהא שבת הוי ג"כ איסור עשה דביום השביעי תשבות כמ"ש הרמב"ם ריש ה' שבת. וגם עשה דשביתת בהמתו למען ינוח שורך. א"כ אין עשה דוחה ל"ת ועשה]. ונראה בזה דיש לומר דרב ששת ס"ל דמחמר איתא ג"כ ביו"כ. דאין בין שבת ליו"כ אלא שזה זדונו בהכרת וזה זדונו בסקילה ויוה"כ הוי ג"כ בעשה דשבתון כמ"ש ריש ה' שביתת עשור. א"כ כיון דדחי יו"כ ה"ה בשבת. ועל כרחך קאי על הוצאה שאם חלה מרכיבו על כתיפו ואין עו"ה ליו"כ. ואתי קרא דעתי אפי' בשבת שאם חלה מרכיבו על כתיפו. וטעמא דאמרינן אין עירוב והוצאה ליו"כ ולא אמרינן אין מחמר ביו"כ. משום דס"ל כרבה בביצה (דף י"ב) דב"ש וב"ה פליגי אם יש הוצאה ליו"ט. דכתיב ולא תוציאו משא ביום השבת שבת אין יו"ט לא וה"ה יו"כ לא. אע"ג דגם יוה"כ מקרי שבתון מ"מ כיון דליתא ביו"ט ה"ה ביו"כ. ועוד דהוצאה מלאכה גרוע כמ"ש התוס' ריש שבת דמה לי אם הוציא מרה"י לר"ה ומה לי הוציא מרה"י לרה"י. גם מדהוי במשכן ולא בעינן קרא ויכלא העם מהביא רק משום דהוצאה מלאכה גרוע כמ"ש התוס' (בשבת דף צ"ז). ע"כ אמרינן אין הוצאה ליו"כ וכמ"ש התוס' בביצה (דף י"ב)

ובזה יבואר ירושלמי ביומא (פ"ו ה' ג') שאלו את רבי אליעזר חלה המשתלח אמר להן יכול הוא לטעון אתכם ולו כו'. וחכמים אומרים חלה השליח משלחו ביד אחר חלה המשתלח מרכיבו על החמור. ובש"ס דילן איתא דאמרו חכמים חלה מרכיבו על כתיפו. דיש לומר בהא פליגי הירושלמי וש"ס דילן. דירושלמי ס"ל כרבי יוחנן דהוא מרא דתלמודא דאמר בביצה דב"ה דמתירין להוציא ביו"ט במתוך פליגי דס"ל מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והיכי דלא הוי צורך כלל גם ביו"ט אסור הוצאה א"כ ביו"כ דליכא מתוך ערוב והוצאה ליו"כ כמו ביו"ט וע"כ אתי קרא דעתי אפי' בשבת למחמר דס"ל לרבי יוחנן דמחמר אחר בהמתו בשבת לא הוי רק איסור לאו כדאיתא בשבת (ד' קנ"ד). גם הירושלמי ס"ל בעירובין (פ"ג ה' ד') דאין לך מחוור שבכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל, די"ב מילין הוי מן התורה כמ"ש הרי"ף בספ"ק בעירובין והוא מדכתיב אל יצא איש ממקומו. כמו דתני רבי חייא ולוקין על תחומין דבר תורה מקרא דאל יצא איש ממקומו ועי' ברא"ש ספ"ק דעירובין. והתוס' כתבו בריש שבת דהוצאה מלאכה גרוע מדבעינן תרי קראי לזה דאל יוציא איש עי"ש. ולהירושלמי דהאי קרא קאי על תחומין א"כ ליכא אלא חד קרא על הוצאה ס"ל דהוצאה לאו מלאכה גרוע. ועי' בירושלמי ריש שבת. ע"כ ס"ל דיש עו"ה ליוה"כ ע"כ אמר אם חלה מרכיבו על החמור. ולא על כתיפו דהוי איסור מלאכה דזדונו סקילה. וש"ס דילן ס"ל דתחומין דרבנן וקרא דאל יצא איש ממקומו קאי על הוצאה שאל יצא איש ממקומו עם כליו ללקוט המן כמ"ש התוס' שם בעירובין. א"כ כיון דהוי תרי קראי הוי הוצאה מלאכה גרוע וע"כ אין עו"ה ליו"כ ע"כ אתי עתי אם חלה מרכיבו על כתיפו

ואין להקשות לפמ"ש דע"כ מוקי רב ששת שאם חלה מרכיבו על כתיפו. ולא מוקי למחמר שאם חלה מרכיבו על החמור. משום דס"ל מחמר איתא גם ביו"כ וכיון דדחי יו"כ א"כ ה"ה שבת. אבל אין עו"ה ליו"כ ע"כ אתי עתי אפילו בשבת שאם חלה מרכיבו על כתיפו. דהא אמרינן בשבת (דף קנ"ד) כל שבחברו פטור בבהמתו מותר לכתחילה כיון דלא הוי מלאכה כמ"ש רש"י שם ד"ה מניחו כשהיא מהלכת כיון דאדם לא מחייב חטאת כה"ג מותר דהכא נמי מלאכה כתיב והאי לאו מלאכה. א"כ כיון דאין עירוב והוצאה ליו"כ ורשאי אדם לשאת משא ביו"כ א"כ כ"ש בהמתו איך נימא דהוי מחמר ביו"כ: זה אינו דגם ביו"ט דמותר הוצאה. יש מחמר ביו"ט כמ"ש הב"י (בסי' תצ"ה באו"ח והמ"א בסי' רמ"ו) ועוד משום דאיכא עשה דשביתת בהמתו]

ומעתה א"ש שינוי הסוגיות דיומא ודכריתות ומיירי שפיר באופן אחד. דמעיקרא דקאמר ליתני אם הוציאו חייב. מאי טעמא קתני אם היתה שבת והוציאו אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"כ. ודחה ממאי דלמא יש עירוב והוצאה ליו"כ והכי קתני אם היתה שבת חייב אף משום שבת ויוה"כ. ואי דא"כ מתניתין דיבמות דשנים שקדשו שתי נשים מני כמ"ש לעיל דאתיא כאידך שנויא ביבמות דאבעית אימא באיסור בת אחת ואליבא דר"ש אע"ג דלית איסור כולל מ"מ איסור בת אחת מודי דחייל. וקאמר אלא איתמר דרפרם על ההיא אתמר עתי אפילו בשבת אמר רפרם זאת אומרת עו"ה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"כ. ודחי שפיר שאני שעיר המשתלח דהכשרו בכך וכמ"ש. אבל בסוגיא דיומא דקאמר רב ששת למאי הלכתא שאם חלה מרכיבו על כתיפו. ולא קאמר שאם חלה מרכיבו על החמור. וע"כ משום דגם מחמר איתא ביו"כ א"כ כיון דדחי יו"כ א"כ ה"ה לשבת. וע"כ לא ס"ל רב ששת שאני יו"כ דהכשרו בכך. משום כיון דזמנו קבוע אע"ג דלא מעכבא ודחי יו"כ דומה לכל קרבנות יו"כ. א"כ שפיר מוכח מהא דרב ששת דאין עו"ה ליו"כ. והא דלא מוקי רב ששת שאם חלה מרכיבו על החמור. ע"ז אתי עתי אפי' בשבת. ואי כיון דדחי יו"כ א"כ ה"ה בשבת משום שאני יו"כ דהכשירו. משום דס"ל כסוגיא דחולין (דף ק"א) דמאן דלית לי' איסור כולל לית לי' גם איסור בת אחת. א"כ ע"כ מתניתין דשנים שקדשו ביבמות. דליכא לומר כאידך שינויא דאבעית אימא באיסור בת אחת אפי' מאן דלית לי' איסור כולל בבת אחת מודי וע"כ אתי כר"מ דס"ל איסור כולל ואיסור בת אחת. א"כ מוכח אע"ג דשבת על יו"כ הוי איסור כולל מגו דמתסר בהוצאה דליתא ביו"כ מתסר נמי בשאר מלאכות. ויו"כ אינו חל על איסור שבת דהוי קל על חמור. ואפ"ה חייל בבת אחת ומוכח דר"מ ס"ל אין עו"ה ליו"כ. ע"כ מוקי רב ששת שאם חלה מרכיבו על כתיפו. ולא אמרינן דרפרם בדותא אליבא דרב ששת. והש"ס דכריתות ס"ל כאידך שנוי' דאפי' מאן דלית ליה איסור כולל