ברית יעקב חלק א עה

שלח רב יצחק בר גיורי משום דרבי יוחנן לדברי ריה"ג למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור. מאי דייק למאי דאפכן הא מצי למימר האי דינא קודם דאפכן ורבי עקיבא ס"ל דאינו חייב אלא אחת. שנג בשבת והזיד ביוה"כ חייב כו'

ולפמ"ש יבוא לנכון. דרפרם דס"ל דאין עירוב והוצאה ביו"כ ע"כ ס"ל הא דפליגי ב"ש וב"ה בביצה (דף י"ב). אי מוציאין הקטן וס"ת לר"ה דב"ש אוסרין וב"ה מתירין לאו במתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך פליגי כמו שאמר שם רבי יוחנן. ועי' שם בתוס' ורש"י דא"כ נאסרה הוצאה ביו"ט רק במתוך פליגי ובעינן לצורך קצת כמ"ש התוס'. והיכי דהוי שלא לצורך כלל כמו באבנים גם לב"ה אסור. א"כ ביו"כ דליכא מתוך שהותרה כו' ודאי איכא עו"ה ליו"כ, אלא ס"ל לרפרם כרבה שם דפליגי ב"ש וב"ה דמר סבר עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט ומר סבר עירוב והוצאה לשבת ועירוב והוצאה ליו"ט. וב"ה דס"ל דאין עירוב והוצאה ליו"ט דכתיב ולא תוציאו משא ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא ה"נ יש לומר בשבת אין ביו"כ לא. דקיל משבת דזדונו בכרת. ועי' בתשו' ש"א (סי' ע'). וא"כ רבי עקיבא דאמרינן בפסחים (דף ה') דר"ע ס"ל דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך כו' ע"כ הא דב"ה מתירין להוציא ביו"ט משום דס"ל כרבה דסברי ב"ה עירוב והוצאה לשבת שבת אין יו"ט לא. וה"ה דאמרינן שבת אין יוה"כ לא כרפרם

א"כ לפמ"ש א"ש. ומיושב קושית התוס' גם מה שהקשינו דע"כ רבי עקיבא אינו מחייב אלא אחת בשבת ויוה"כ דס"ל שפיר איסור כולל חל על איסור באיסור חמור ואיסור כולל קל על חמור אינו חל כדאמרינן ביבמות (דף ל"ג). א"כ אי שבת קדים לא הוי מצי יוה"כ לחול על שבת בכולל מגו דמתסר באכילה מתסר נמי במלאכה משום דהוי קל על חמור. אבל שבת הוא חל על יו"כ אי הוי קדים כיון דר"ע ס"ל כרפרם דאין עירוב והוצאה ביו"ט. וכן ביוה"כ דלא תוציאו משא ביום השבת שבת אין יו"ט ויו"כ לא. א"כ הוי שבת לגבי יו"כ איסור כולל באיסור חמור דחל. והא דאמרינן מה באיסור כולל מחייב תרתי באיסור בת אחת מבעי' היינו דוקא באיסורין שוין. אי הוי חד קדים הוי מצי לחול על חברו או אי הוי חד קדים לא מצי לחול על חברו. ע"כ באיסור בת אחת הי מינייהו מפקת חיילין תרווייהו. אבל היכי דחד מצי לחול על חברו משום כולל ואיסור שני לא הוי מצי לחול על איסור אחר אי הוי קדים השתא נמי שבאין בב"א האיסור כולל חייל ומעכב על השני שלא לחול. דהאיסור כולל הוי כאיסור קדים כמ"ש. ע"כ ס"ל לר"ע בשבת ויוה"כ אינו חייב אלא אחת היינו משום שבת דשבת חל דהוי כולל על יוה"כ והוי כאיסור קדים ועל יוה"כ אינו חייב. אבל גבי חתיכת חלב קודש שהביאו התוס' דהתם הוי איסור כולל שפיר אית לי' לר"ע. וכן הא דחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו על כל חדא וחדא. דהתם האיסורין שוין הי מינייהו מפקת ע"כ חלין כולם בב"א

וניחא הא דשלח רב יצחק בר גיורי משום דרבי יוחנן למאי דאפכן לדברי ריה"ג שגג בשבת והזיד ביו"כ חייב. משום דלר"ע דלא ס"ל מתוך שהותרה לצורך פליגי וס"ל דאין עו"ה ליו"כ פשיטא דהא דאינו חייב אלא אחת היינו משום שבת דשבת הוי כולל לגבי יו"כ ע"כ חל איסור שבת היכי דבאין בבת אחת אבל יו"כ אינו חל על שבת דהוי איסור כולל קל על חמור דאינו חייל. אבל רבי יוחנן דס"ל מתוך שהותרה הוצאה לצורך פליגי ב"ה א"כ גם ביו"ט נאסרה הוצאה שלא לצורך כלל א"כ גם ביוה"כ הוי עו"ה. ולא הוי שבת איסור כולל לגבי יו"כ דיהי' כאיסור קדים יש לומר דחייב אחת משום יו"כ. דהוי ס"ד דיוה"כ הוי כולל על שבת אע"ג דהוי קל על חמור כמו דהוי ס"ל בס"ד כמ"ש. ואיסור חמור בלא כולל אינו חל על איסור א"כ חייב משום יוה"כ דשבת הוי רק איסור חמור ויוה"כ הוי איסור כולל דהוי כאיסור קדים ע"כ הוא חל בבת אחת ולא שבת קמ"ל דחייב משום שבת משום דקביעא וקיימא הוי כאיסור קדים. ולמאי דאפיך דרבי עקיבא ס"ל בשבת ויוה"כ חייב שתים. אע"ג דשבת הוי איסור כולל לגבי יו"כ אי הוי קדים. ויו"כ אינו רק כולל דקל על חמור. אפ"ה לא אמרי' (ח"א) דשבת חל דהוי כאיסור קדים ולא יו"כ דס"ל כמ"ש ביבמות בשנים שקדשו שתי נשים ואם היו אחין דחייבין משום איסור אשת איש ומשום אשת אח משום איסור בת אחת כמו דאמרינן מאן תנא ר"מ היא כמ"ש. אלא לרבי יוסי הגלילי דלית לי' איסור כולל לית לי' ג"כ איסור בת אחת כמ"ש רש"י

ובזה יש לפרש דברי הראב"ד בהשגות (פ"ט מה' ביאת מקדש ה' י"ב) שכתב הרמב"ם זר ששימש במקדש חייב משום שבת ומשום זרות. וכן בעל מום ששימש בטומאה חייב משום טומאה וחייב משום בעל מום. וכ' הראב"ד שם שתיהן שבאו עליו בב"א זר ששימש במקדש שהביא שתי שערות בשבת בעל מום שחתך אצבע בסכין טמאה. ותמה עליו הכסף משנה מי הזקיקו לכך כיון דרבינו פוסק דאיסור כולל חל על איסור. א"כ שבת חל על איסור זרות מעיקרא הוי ליה זר שרי במלאכה ואסור בעבודה אתי' לי' שבת מגו דמתסר במלאכה אסור נמי בעבודה וכן בעל מום מעיקרא שרי באכילה ואסור בעבודה אטמי לי' מגו דאסור באכילה אסור נמי בעבודה ע"ש. ולמ"ש יש לומר דהראב"ד אתי לאשמעינן, אע"ג דאתי בבת אחת חייב שתיהן. דלא נימא כיון דשבת הוי איסור כולל לגבי זרות אבל זרות אינו חייל על איסור שבת. וכן טומאה הוי כולל לגבי בעל מום ואיסור בע"מ לא מצי לחול על איסור טומאה. א"כ היכי דבאו בבת אחת הוי האיסור כולל כאיסור קדים ולא חל איסור זרות ואיסור בע"מ ע"כ אשמעינן דה"נ בבת אחת חלי תרווייהו כמתניתין שנים שקדשו כמ"ש]

עתה נשובה להש"ס דכריתות. לכאורה קשה הא דקאמר עתי אפילו בשבת אמר רפרם זאת אומרת אין עירוב והוצאה ליו"כ ממאי שאני שעיר המשתלח דהכשירו בכך. וכתב רש"י דהוי דומיא דתמידין שקריבין בשבת. דא"כ למה בעינן קרא דעתי אפי' בשבת. דבלאו האי קרא הוי ידעינן דדחי שבת. דומיא דתמידין שקריבין בשבת. ומנא לן כל עבודות יוה"כ דדחי שבת. וע"כ משום דילפינן בפסחים (דף ע"ז) מקרא אלה תעשו לד' במועדיכם דאיתא התם. וידבר משה את מועדי ד' מה תלמוד לומר שלא למדנו אלא בתמיד ופסח שנאמר במועדו. במועדו אפי' בשבת במועדו אפי' בטומאה. שאר קרבנות ציבור מניין ת"ל אלה תעשו לד' במועדיכם כו'. או משום דכתיב חוקת עולם. א"כ שילוח השעיר נמי דחי שבת ומאי בעי קרא לזה. ועוד הוצאת פרים דיוה"כ לשריפה מחוץ למחנה מנא לן דדחי שבת וע"כ מהני קראי. ה"ה שילוח שעיר נמי נילף מהתם ולמה לי קרא דעתי

ונראה לי בזה דאמרינן ביומא (דף מ') יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי יהא זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חברו דברי רבי יודא ר' שמעון אומר עד שעת ווידוי דברים במאי קמיפלגי דתניא לכפר עליו בכפרת דמים הכתוב מדבר וכן הוא אומר וכלה לכפר את הקודש מה להלן בכפרת דמים אף כאן בכפ"ד דברי רבי יהודא רבי שמעון אומר לכפר עליו בווידוי דברים. וא"כ כיון דאינו זקוק לעמוד חי רק עד כפרת דמים ואח"כ אם מת אינו זקוק להביא אחר א"כ כיון דאינו מעכב שילוח השעיר הוי אמינא דלא דחי שבת דלא דמי לכל עבודת יוה"כ דמעכבין ע"כ בעינן קרא דעתי אפי' בשבת. והשתא ילפינן מזה להוצאת פרים ג"כ דדחי שבת אע"ג דלא מעכבא דוחה שבת כמו בשעיר המשתלח

אך עדיין קשה לפמ"ש דבעינן קרא דעתי משום דלא מעכבי לא הוי ידעינן דדחי שבת. א"כ כיון דקאמר ממאי ס"ל דיש עירוב והוצאה ליו"כ אכתי מנ"ל דדחי שבת דבעינן קרא ליו"כ גופא דאם חלה מרכיבו על כתיפו דהוי אמינא כיון דלא מעכבא לא דחי שילוח השעיר להוצאה על כתיפו בחלה דלא דמי לעבודת יו"כ ואכתי מנא לן דדחי שבת דהוי איסור סקילה. כמו דס"ל לרפרם דאין עו"ה ליו"כ ובעינן קרא על שבת ויש לומר דעל יו"כ גופא דדחי להוצאה דאם חלה מרכיבו טל כתיפו ידעינן זה מהוצאות פרים אע"ג דלא מעכבי אמר קרא והוציאו מחוץ למחנה. אע"ג דלא מעכבי ואם נאבדו ונשרפו אחרי שנזרקו דמן אינן צריכין להביא אחרים. ואפ"ה דחי יו"כ ה"ה בשעיר דחלה דמרכיבו על כתיפו. א"כ לא צריכא קרא דעתי על היכי דחלה ואתי עתי אפי' בשבת ושפיר אמרינן דיש עו"ה ליו"כ

ובזה יש להסביר היטב הא דלא חש רפרם להאי דדחי שאני שעיר המשתלח דהכשירו בכך. משום דקשה