ברית יעקב חלק א עד

דלא הוי כולל ולא מוסיף. וא"כ הי' ראוי לחול רק איסור אשת איש ולא איסור אשת אח ואפ"ה אמרינן דאיסור בת, אחת שבאו שניהם בשוה חיילין תרווייהו. וע"ז פריך מאן תנא דגם כה"ג דס"ל איסור כולל ומוסיף ואיסור בת אחת. דחיילין תרווייהו ולא אמרינן דיחול איסור מוסיף ולא האיסור שני דלא הוי כולל ומוסיף. ועי' בתשו' ש"א (סי' ע"ב) שכתב ג"כ סברא זו ע"ש

ע"כ לא ניחא לרש"י לפרושי כפי' התוס' דאמר מאן תנא רבי מאיר היא דס"ל איסור בת אחת משום דתני אם הוציאו חייב אף משום שבת והוצאה דיו"כ. דיש לומר דשאני התם דאי שבת קדים איסור יו"כ אינו חל על שבת. אע"ג דהוי איסור כולל מגו דמתסר באכילה מתסר נמי במלאכה משום דהוי איסור קל על חמור. דמוכח לעיל (דף ל"ג) זר ששימש בשבת במאי אי בהקטרה האמר רבי יוסי הבערה ללאו יצאתה כמ"ש התוס' א"כ ליכא למיחל איסור שבת דהבערה דהוי איסור כולל על זרות דהוי במיתה דהוי קל על חמור ע"ש. ואי יו"כ קדים לא מצי שבת לחול עליו דלא הוי איסור כולל ולא איסור מוסיף דמשום ששבת חמור שניתוסף איסור מיתת ב"ד הוי רק איסור חמור בעלמא דאינו חל על איסור כמ"ש רש"י לעיל (דף ל"ג) ד"ה מגו דמחסרה במלאכה. דשבת על איסור זרות הוי כולל ולא מוסיף ע"ש. ע"כ כיון דבאו בבת אחת הי מינייהו מפקת על כן חייב על שתיהן. אבל בשנים שקדשו דאיסור אשת אח לא מצי חייל כלל על איסור אשת איש אי הוי קדים ואי הוי איסור אשת אח קדים שפיר מצי איסור אשת איש דהוי איסור מוסיף לחול על איסור אשת אח ואפ"ה אמרינן דחייב גם על איסור אשת אח מחמת שבאו בבת אחת. ע"כ קאמר מאן תנא דאינו מוכח מדרבי מאיר כלל. לכן פרש"י דרבי מאיר ס"ל דאין עירוב והוצאה ליו"כ וחייב אם הוציאו רק משום שבת, א"כ הוי איסור שבת גבי יו"כ איסור כולל. מגו דמתסר בהוצאה משום שבת אסור נמי בשארי מלאכות משום שבת. ואי הוי שבת קדים לא הוי מצי יו"כ חל על שבת דהוי איסור כולל קל על חמור דאינו חייל. ואפ"ה לא אמרינן דאיסור שבת הוי כאיסור קדים ולא חל כלל איסור יו"כ משום איסור מלאכה וכיון דאינו חל איסור יו"כ לגבי מלאכה אינו חייל ג"כ איסור אכילה דיו"כ. ואפי' הכי מחייב משום איסור אכילה דיו"כ ומשום הוצאה דשבת משום דבאו בבת אחת. ולא אמרינן האיסור כולל לחול ולא איסור שני דלא מצי לחול אם הי' האיסור כולל קדים כמו הכא דחייב משום אשת אח ואשת איש. הוא כדברי רבי מאיר

ולפ"ז א"ש מה שהקשו הרשב"א והריטב"א על רש"י היכי קאמר רש"י דס"ל לרבי מאיר אין עו"ה ליו"כ והכי מפרש בכריתות הא בכריתות דחי הש"ס ממאי דלמא יש עירוב והוצאה ליו"כ והכי קתני אם היתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ויוה"כ ורפרם בדותא היא. לכאורה גם בלא מה שדייק הגמ' וניתני אם הוציאו סתם חייב ומאי טעמא תני אם היתה שבת והוציאו בלא"ה ע"כ רבי מאיר סבר דאין עו"ה ליו"כ דאל"כ מתניתין דיבמות שנים שקדשו שתי נשים והוחלפו כו' אמאן תרמי'. דזה אינו דהא הכא ביבמות קאמר איבעית אימא באיסור בת אחת ואליבא דרבי שמעון דלית לי' איסור כולל דשוינהו שליח ושוי אינהו שליח ופגע שליח בשליח. וא"כ יש לומר דבזה פליגי בכריתות דרפרם אמר דמוכח מרבי מאיר דאמר אם היתה שבת והוציאו ולא תני סתם אם הוציאו דאין עו"ה ליו"כ. ומתניתין דיבמות אתי' כרבי מאיר ודחי מהא דלא תני סתם אם הוציאו רק אם היתה שבת היינו דחייב אף משום שבת. א"כ לא הוי שבת כולל לגבי יוה"כ. ומתניתין דיבמות דשנים שקדשו שתי נשים מיירי כאב"א באיסור בת אחת ואליבא דר"ש דלית לי' כולל ואיסור בת אחת אית לי'. ע"כ קאמר רש"י הכא והכי מפרש לה בכריתות. והא דדחי התם בכריתות משום דאתי' כאב"א דר"ש היא. ומיירי באיסור בת אחת דפגע שליח בשליח

ולכאורה קשה מהא דכתב רש"י בחולין (דף נ"א). דפריך ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל והא תניא שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בפני עצמו וע"ז בפני עצמו תלמוד לומר שבת היא יום הכפורים היא דברי ר"י הגלילי. רבי עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת. וכתב רש"י שם אע"ג דהני איסור בת אחת הוי דהא שבת ויוה"כ בהדדי אתי. מיהו אי אמרת בשלמא אית לי' איסור כולל או מוסיף דחיילי על שאר איסורין איכא למימר משום הכי מתחייב אתרווייהו. דהא אי נמי הוי אפשר דקדמי' חד לחברי'. הוי אתי חבריה וחייל עליה. דשבת לגבי יוה"כ איסור מוסיף הוא דאי הוי יוה"כ קדים הוי חייב על זדון מלאכות יוה"כ כרת וכי אתי שבת איתוסף בה מיתת ב"ד. ויוה"כ לגבי שבת הוי איסור כולל. דשבת אסור במלאכה ומותר באכילה מגו דמתסר באכילה מתסר נמי מלאכה משום יוה"כ. אלא אי אמרת איסור כולל ואיסור מוסיף לא חיילי כי אתי אהדדי אמאי חיילי תרווייהו והוא תמוה דהא יוה"כ על שבת אינו חייל אע"ג דהוי כולל משום דהוי קל על חמור כמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"ג ע"ב) ד"ה אמר רבי יוסי דמוכח כן בגמ'. גם הא דכתב רש"י דשבת לגבי יו"כ הוי איסור מוסיף משום שנתוסף מיתת ב"ד. דזהו לא הוי מוסיף כמ"ש רש"י ביבמות (דף ל"ג ע"א). דאיסור מוסיף לא הוי דלא ניתוסף שום איסור על החתיכה ע"ש. וכן מוכח בגמ' שם דקאמר זר מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה הוי לי' שבת מגו דמתסר במלאכה מתסר נמי בעבודה ולא קאמר משום דניתוסף בה מיתת ב"ד. ואי דכוונת רש"י דשבת הוי איסור חמור חל על איסור קל. דהא איסור חמור חל על איסור קל למ"ד אין איסור חל על איסור ליכא למ"ד דחל. ונראה דרש"י כתב שם לפי הס"ד דאמרינן ריה"ג לית ליה איסור כולל דהא רבי יוסי הגלילי ס"ל בשבת ויוה"כ חייב על זה בפני עצמו וע"ז בפני עצמו. א"כ אי נימא דריה"ג ס"ל איסור כולל אפי' קל על חמור ואי שבת קדים חל יוה"כ עליו. וס"ל איסור חמור חל על איסור קל שפיר י"ל דחיילין בבת אחת. אבל אי אמרת ריה"ג לית לי' כלל איסור כולל ואיסור חמור דחל על איסור קל. היכי חיילין בבת אחת. אבל להמסקנא דקאמר איפוך דריה"ג לדר"ע ודר"ע לריה"ג יש לומר דהא דר"ע מחייב שתים משום דס"ל איסור חל על איסור. ע"כ בא בת אחת חיילין תרווייהו. אבל איסור כולל קל על חמור אינו חייל למ"ד אין איסור חל על איסור וכן איסור חמור אינו חל על איסור קל להאי מ"ד. והש"ס ביבמות הוא לפי המסקנא דחולין

וע"פ מה שכתבנו יש ליישב הסוגיא דחולין מתחילה דלא היפך דריה"נ סובר ביוה"כ ושבת חייב שתים. ורבי עקיבא אמר דאינו חייב אלא אחת. א"כ ס"ל לר"ע אפילו בב"א אינו חייב תרתי. הקשו בתוס' שם דהא בכריתות (דף כ"ג) חתיכת חלב חולין וחתיכת חלב קודש ואכל אחת מהן ואינו יודע איזהו מהן אכל מביא חטאת. רבי עקיבא אומר אף אשם תלוי. אלמא דר"ע אית ליה איסור חל על איסור וכ"ש איסור בת אחת. ויש לומר מיהו קדשים שאני דאפי' מאן דאית ליה אין איסור חל על איסור בקדשים אית ליה ע"ש. ולי קשה מהא דכריתות (דף ט"ו) אמר רבי עקיבא שאלתי את רבי גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אמאוס כו' הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו חייב אחת על כולן. או חייב על כל אחת ואחת. אמרו לו זו לא שמענו אבל שמענו הבא על ב' נשים נדות בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואין אנו שהדברים ק"ו. ובגמ' דאבעי' לר"ע הרי שמות מחולקין או דלמא אין גופין מחולקין ע"ש. א"כ מוכח דר"ע ס"ל דאיסור בת אחת חיילין תרווייהו וחייב אכל חדא וחדא. ואין לומר דשאני התם דגלי קרא דכתיב ערות אחותו גילה דאתי נחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. דא"כ תקשי למ"ד דאיסור חל על איסור ואיסור בת אחת למה לי קרא ע"ז. וע"כ משום דס"ד דשם אחוה אחת והוי חד איסור דאחוה וגוף אחד לא מחייב אלא חדא כמ"ש רש"י בכריתות (דף ב' ע"ש. אבל אי איסור בת אחת אינו חייב אלא חדא קשה אמאי אכל חדא וחדא. וראיתי בריטב"א בחולין שכתב לתרץ קושית התוס' דע"כ רבי עקיבא בשבת ויה"כ אינו מחייב אלא אתת משום דיוה"כ אקרי שבת. ושם שבת אחת היא ע"ש. קשה לי חדא דלא מצינו סברא זו בש"ס. ועוד הא בכריתות (דף ט"ז) אמרינן דר"ע בעי לי' אי שבתות כגופין דמי או לא. והא אפי' בשבת ויוה"כ אמרינן דשם שבת אחת היא א"כ שבתות ודאי ג"כ לא כגופין דמי דשם שבת אחת הן. עוד קשה הא דאמר שם שלח רבין משום דרבי יוסי בר חנינא כך הצעה של משנה ואיפוך