ברית יעקב חלק א עג

מפלת או נישואין הראשונים מפילין. גם ברבי עקיבא גופא אמרינן בר"ה (דף י"ד). מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין כו'. ר' עקיבא גמרא איסתפק ליה ולא ידע אי ב"ה באחד בשבט או בט"ו בשבט. ובבכורות (דף מ"ט) מת ביום ל' ר"ע אומר אם נתן לא יעול ואם לא נתן לא יתן. וקאמר בגמ' ר"ע מספקי לי' מדאיצטרך ולמעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הוי להו שני כתובין הבאין כאחד דאין מלמדין או דלמא כי אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין. ולפמ"ש יש לומר דע"כ כתב רש"י לא גרסינן רבי עקיבא. כיון דר"ע דריש ועניתם על כל האוכל ושותה בערב יו"כ כו' ולא מוקי לה האי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש על תוס' יו"כ משום דכה"ג דאכל מעיקרא לאו תענית מקרי על האי תוס' ועניתם בתשעה לחודש דאין מתענין לשעות ולאו עינוי הוא א"כ ס"ל לר"ע דאין מתענין לשעות. א"כ לא הוי אבעי' לר"ע האי דמתענין לשעות או לא

סימן כה

גרסינן ביומא (דף ס"ו) איש להכשיר את הזר. עתי שיהא מזומן עתי אפילו בשבת כו'. עתי אפילו בשבת למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו כמאן דלא כרבי נתן דאי רבי נתן הא אמר חי נושא את עצמו אפילו תימא רבי נתן חלה שאני אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"כ. והוא תמוה דבכריתות (דף י"ד) יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחת כו' רבי מאיר אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב. ובגמ' פריך וניתני אם הוציאו בפיו חייב מאי טעמא קתני אם היתה שבת. אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"כ. ממאי דלמא יש עירוב והוצאה ליו"כ והכי קתני אם היתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ויוה"כ. אלא אי אתמר דרפרם על ההיא אתמר דתניא ושילח ביד איש עתי. איש להכשיר את הזר. עתי אפילו בטומאה ואפי' בשבת עתי במזומן קתני עתי אפילו בשבת אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"כ. ממאי שאני שעיר המשתלח דהכשרו ביוה"כ בכך. אלא דרפרם בדותא היא. והכא ביומא לא דחי הש"ס הא דרפרם וקאמר דלא כהלכתא. והתוס' בכריתות שם כתבו דביומא לא דחי הש"ס דלמא שאני שעיר המשתלח דהכשרו בכך כדאמר הכא דרגילות הוא דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר וכ"כ התוס' ישנים ביומא שדרך התלמוד להאריך במקום זה יותר מבזה. ודוחק לפרש דבכריתות מיירי להתיר איסור תחומין וכמ"ד דהוי מן התורה דחה שפיר שאני יו"כ דהכשירו בכך. אבל הכא ביומא דקאמר דעתי אפי' בשבת היכי דהשעיר חולה מרכיבו על כתיפו. ליכא למימר שאני שעיר המשתלח דהכשירו בכך ביוה"כ אלא כשהשעיר יכול ללכת ברגליו. ולא כשהוצרך להרכיב על כתיפו. דאינו נראה כלל שיהא שנים אלו דברי רפרם. והש"ס לא הזכיר כאן אותו של שם ולשם אותה של כאן עי"ש

ולענ"ד נראה ליישב שינוי הסוגיות דדחוק טובא לומר דהש"ס אסיק דברי רפרם שלא כהלכתא דמאי דלא מוכח מזה דאין עירוב והוצאה ליו"כ כדדחי הש"ס בכריתות. וסמיך הש"ס הכא אהא דכריתות. ונקדים לזה ביבמות (דף ל"ד) שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו של זה לזה ושל זה לזה. הרי אלו חייבין משום אשת איש. ואם היו אחיות חייבין משום אחות אשה. ואם היו אחין חייבין משום אשת אח. ואם היו נדות חייבים משום נדה. ובגמ' מאן תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת. אמר רב יהודא אמר רב רבי מאיר היא דתנן יש אוכל אכילה וחייב עלי' ארבעה חטאות ואשם אחד. טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשים ביוה"כ רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציא בפיו חייב. וכתב רש"י אם היתה שבת כו' אבל משום יוה"כ לא הוי מחייב אהוצאה דקסבר אין עירוב והוצאה ליו"כ. והכי מפרש בכריתות אלמא אית ליה לרבי מאיר כולהי כו'. הוי ליה יוה"כ מגו דמתסר בחולין משום יוה"כ אסור נמי בקדשים משום יוה"כ והיינו נמי איסור כולל. ומדחייב רבי מאיר משום הוצאת שבת אלמא אית ליה איסור בת אחת. דכשקידש היום חלו עליו אכילת יוה"כ ואיסור שבת. והוא תמוה כמו שהקשו בתוס' עליו דמאי ענין זה לאיסור חל על איסור. אפילו למ"ד אין איסור חל על איסור אפילו בבת אחת. הכא חל לכולי עלמא אפילו בזה אחר זה ואפילו יעשה אכילה והוצאה בזה אחר זה ואפילו חלו שבת ויוה"כ בזה אחר זה שבשביל איסור מלאכת שבת אם הוא תחילה לא ימנע איסור אכילת יו"כ לחול אחריו שעדיין לא נאסר זה מחמת השבת. וכן הקשו הרשב"א והריטב"א כיון דהוי תרי שמות וענינים לד"ה חלין. דאלת"ה האוכל ועשה מלאכה ביו"כ שחל להיות בשבת א"כ לפטרי למ"ד אין איסור חל על איסור אפי' בבת אחת. ועוד הקשו מאי דכתב רש"י אם היתה שבת חייב משום שבת אבל משום יוה"כ לא מחייב דס"ל אין עירוב והוצאה ליו"כ כדמפרש בכריתות. הא בכריתות אדחי לי' זה. וגם רפרם בדותא הוא. ומאי דכתבו הרשב"א והריטב"א דרש"י סבר הא דקאמר בדותא אזאת אומרת קאי דמהא ליכא למשמע מינה ולא דחי' אלא בלשון דלמא. א"כ ליכא למימר דהא דקאמר הכא דס"ל לרבי מאיר איסור בת אחת הוא ממאי דחייב משום הוצאה דשבת ומשום דיוה"כ כמ"ש התוס' והרי"ף כדדחי הש"ס בכריתות דאף משום שבת קאמר רבי מאיר לאפושי חיוב. כיון דלא אדחי הא דרפרם רק אזאת אומרת דמהא ליכא למשמע מינה מ"מ איסור בת אחת ג"כ לא משמע מהא דס"ל לרבי מאיר לפירושם. דהא יש לומר כרפרם דאין עירוב והוצאה ליו"כ ע"ש. מכל מקום הוא דחוק טובא. מי הכריחו לרש"י לפרש כן. דאי הוי מוכרח לפירושו דרב ס"ל דרבי מאיר סבר דאין עירוב והוצאה ליו"כ שפיר יש לומר דרב סבר כרפרם ולא כדדחי הש"ס בכריתות דבדותא הוא. או דהש"ס לא קאמר בדותא רק הא דקאמר זאת אומרת ליכא למשמע מינה. אבל אמאי לא פורש דרב סבר דרבי מאיר ס"ל יש עו"ה ליוה"כ א"כ הוי איסור בת אחת שבת ויוה"כ מדמחייב על הוצאות שבת ויוה"כ

ולעד"נ דרש"י הוכרח לפירושו דליכא לפרושי כפי' התוס' והרי"ף. לכאורה קשה מאי קאמר מאן תנא דאית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת. הא לעיל (דף ל"ג) אמר השתא באיסור כולל מחייב תרתי באיסור בת אחת מבעי'. א"כ מאן דס"ל איסור כולל ואיסור מוסיף ס"ל דבבת אחת ודאי חייל דאיסור בת אחת עדיפא לחול מאיסור כולל ומוסיף. א"כ מאי פריך מאן תנא דאית לי' איסור כולל ומוסיף ובת אחת. וגם אמר רב יהודא אמר רב רבי מאיר היא הא גם ת"ק דיש אוכל אכילה אחת טמא שאכל חלב דס"ל איסור כולל ומוסיף כדמפרש בכריתות. א"כ ס"ל גם איסור בת אחת דעדיפא לחול טפי מאיסור כולל. וגם רבי יוסי ס"ל לעיל איסור כולל א"כ ס"ל גם איסור ב"א

לכן נראה דהא דאמרינן השתא באיסור כולל מחייב תרתי באיסור בת אחת מבעי'. דוקא באיסור שוין דאי הוי איסור אחד קדים לא מצי איסור שני חל עליו. או היכי דהי' איסור אחד קדים הוי מצי שני לחול עליו. משום כולל או מוסיף ע"ז אמרינן כיון דאי הוי איסור קדים הי' השני יכול לחול עליו או דלא הי' יכול איסור אחד לחול על חברו כלל דלא הוי כולל ולא מוסיף אמרינן כיון דבאו בבת אחת ודאי חיילין תרווייהו דהי מינייהו מפקת. אבל היכי דאם הי' איסור אחד איסור כולל או מוסיף ואיסור שני לא הוי כולל או מוסיף ואם הי' אחד קדים האיסור שאינו כולל ומוסיף הי' האיסור כולל או מוסיף חל עליו. ואם הי' האיסור כולל או מוסיף קדים לא הי' יכול איסור שני דלא כולל או מוסיף לחול עליו. השתא דבאו תרוויהן בב"א חל האיסור כולל או מוסיף ולא איסור שני שאינו כולל או מוסיף דמעכב האיסור כולל או מוסיף דלהוי כאיסור קדים דלא יחול האיסור שני שאינו כולל או מוסיף אפי' באו בב"א. וע"כ לעיל גבי זר שאכל מליקה דכל חדא אי הוי איסור קדים הוי חל איסור שני עליו משום כולל. ע"כ גם בבאו בבת אחת חיילין תרווייהו דהי מינייהו מפקת. א"כ הכא בשני אחין שקדשו שתי נשים דבא בב"א איסור אשת אח ואיסור אשת איש. דאיסור אשת איש אי הוי איסור אשת אח קדים הי' חל עליו איסור אשת איש באיסור מוסיף מנו דמתסר אכולי עלמא משום איסור אשת איש מתסר נמי עליו משום איסור אשת איש. אבל אי הוי איסור אשת איש קדמו לא הוי איסור אשת אח חל כלל על איסור א"א, דקדים