ברית יעקב חלק א עב

הקשה הרא"ש אמאי דחיק אביי לשיבושי מלתא דשמואל ולהגיה בדבריו דקאמר לי. ולאוקמי שמואל דלא כוותיה. דאביי ס"ל בנדרים (דף ה') דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. וכי לא ניחא לי' טפי להעמיד דברי שמואל כוותיה ולומר דבנזיר עובר לפניו הוי יד ובאין הנזיר עובר לפניו אפי' יד שאינו מוכיח לא הוי כדאמר בנזיר (דף ב') עי"ש. ולפמ"ש יש לומר דהא אביי ס"ל ג"כ להלכה הא דמתענין לשעות בעינן שלא טעם כלום כל אותו היום כדאמר אביי בתענית לא נצרכו אלא דאמליך אמלוכי. א"כ רב פפא דאמר לאביי למימרא דסבר ידים שאינן מוכיחות הויין ידים. והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר כו'. הוא לאביי לטעמי' דס"ל דמתענין לשעות הוא שלא טעם כלום באותו יום גם ס"ל לאביי דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. ממ"נ קשי' דשמואל לא סבר כוותי'. דאי נימא דשמואל ס"ל דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. רק דס"ל דאם אין הנזיר עובר לפניו אפי' יד לא הוי משום דלמא אהא בתענית קאמר. ע"כ דס"ל דמתענין לשעות והוי תענית שעות אפי' היכי דאכל מכבר א"כ אהא יוכל לומר בתענית אפי' היכי דאכל שמתחיל מיד ולא למחר. כמו אהא בנזירות דמתחיל מיד. ואי נימא דשמואל סבר דמתענין לשעות הוא דוקא היכי שלא טעם כלים כל אותו יום. א"כ האומר אהא משמע טפי נזירות שמתחיל מיד. אבל תענית כיון שאכל מקודם לא משמע מיד. ע"כ הוי אהא יד שאינו מוכיח דלא הויין ידים דלא כאביי. ע"כ ניחא לאביי לשיבושי מלתא דשמואל ולהגיה דשמואל מיירי באומר לי. ובאמת ס"ל לשמואל דמתענין לשעות כאביי דבעינן שלא טעם כלים והיכי דאכל מקודם וקיבל להתענות לא הוי תענית שעות. ואי דאביי ס"ל דידים שאינן מוכיחות הויין ידים יש לומר דשמואל סבר כרבי יהודא גבי גט דבעינן ודין כדאיתא בנדרים (דף ה') ואביי ס"ל כדרבנן דלא בעינן ודין. א"כ לא קשי' לאביי כיון דס"ל כרבנן

ועפ"ז אפשר לומר בר"ה (דף ט'). ודמוסיפין מחול על הקודש מנא לן. דתניא בחריש ובקציר תשבות רבי עקיבא אימר אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע כו'. אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית. וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על הקודש מנא ליה נפקא לי' מדתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש כו' אי מבערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על הקודש כו'. ורבי עקיבא האי ועניתם את נפשותיכם מאי עביד לי' לכדתני חייא בר רב מדיפתי כו' אלא כל האוכל ושותה כו'. אבל תוספות שבת ויוה"כ יליף כולהו משביעית כמ"ש התוס' ד"ה ור"ע האי ועניתם. ויש להבין הא דלא פריך ור"ע קציר העומר שדוחה שבת מנא לי'. והתוס' במנחות (דף ע"ב) ד"ה בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו. אבל בהא דדריש מה חריש רשות סבר לה כרבי ישמעאל ולא כר"ע דמוקי קרא על חריש ערב שביעית עכ"ל. משמע דלר"ע קציר העומר אינו דוחה שבת. אבל באמת אינו מוכרת דיש לומר דגם רבי עקיבא ס"ל דקציר העומר דוחה שבת. ויליף לה מאם תקריב מנחת בכורים כדקאמר התם בברייתא. תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב אפי' בשבת תקריב אפי' בטומאה. או כדקאמר התם אליבא דרבי מניין לרבות העומר והקרב עמו כי' תלמוד לומר וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד אחד לכולן אפי' בשבת אפי' בטומאה מאי לאו לעומר לקצירה (שם דף ע"ב). וכן משמע בירושלמי דמגילה (פ"ב ה' ז') רבי אליעזר בר רבי שמעון אומר לעולם הוי אומרים לו הוי פקח ושתוק שאין העומר שנקצר שלא כמצותו כשר. אמר רב אתיא דראב"ש כשיטת רבי עקיבא רבו של אביו דתנינן תמן כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לה לעשות בערב שבת אינה דוחה את השבת כל מלאכה שא"א לעשות מע"ש דוחה את השבת. והא תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא. אבל אם הי' זוג אחד לא הי' מעכבן. ומפרש הק"ע דמקשה מהא דעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא. וקס"ד הא דעיכבן רבי עקיבא משום דאין קידוש החודש דוחה שבת דלא דריש אשר תקראו אותם במועדם אפילו בשבת כדאמרינן בר"ה (דף כ"א). ה"נ קצירת העומר נמי אינו דוחה שבת. ומשני מפני שהיו ארבעים זוג עיכבן רבי עקיבא. (שכבר הי' ידוע לב"ד שנראה החודש). אבל אם הי' זוג אחד לא היה מעכבן. דאף ר"ע דריש במועדם שתהא דוחה השבת. ופירושו דחוק ולי נראה לפרש הא דפריך דתנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא אבל אם הי' זוג אחד לא הי' מעכבן הכל מהקושיא. (כי אורתא דהאי תלמודא בכ"ד שמקשה ולא משני מידי או דדחי הא דרב דאמר אתיא דראב"ש כשיטת ר"ע רבו של אביו). דהא רבי עקיבא דריש בר"ה (דף כ"ה) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם. בין בזמנן ובין שלא בזמנן אין לך מועדות אלא אלו. אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידים אתם אפי' מוטעין. א"כ קידוש החודש בזמנו אינו מעכבו ואפ"ה דוחה שבת משום מצוה לקדש החודש בזמנו. ה"נ אפי' דנקצר ביום כשר אפ"ה כיון דמצוה לקצור בלילה אפ"ה דוחה שבת. א"כ מאי דייק מהא דקצירת העומר דוחה שבת ע"כ ס"ל דנקצר שלא כמצותו פסול דאי ס"ד דכשר אמאי דוחה שבת נקצרי' מערב שבת דהא הוי מלאכה שאפשר לעשות מערב שבת. וע"ז קאמר בירושלמי דאפי' דס"ל כרבי עקיבא בזה מ"מ כיון דמצוה לקצור בלילה ע"כ דוחה השבת כמו גבי קידוש החודש אע"ג דקידוש החודש ס"ל לר"ע דאינו מעכב דאתם אפי' מזידין ואפ"ה זוג אחד לא הי' מעכבן משום דמצוה לקדש החודש בזמנו. ה"נ אע"ג דאינו מעכב קצירת העומר בלילה ונקצר ביום כשר אפ"ה לא נקצרי' מערב שבת משום דמצוה לקצור בלילה וא"כ כיון דרבי עקיבא ס"ל ג"כ בקצירת העומר דוחה שבת א"כ יש להבין במאי פליגי רבי עקיבא ורבי ישמעאל דרבי עקיבא מוקי קרא בחריש ובקציר תשבות בחריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית דידעינן תוספות שביעית. וכולהי תוספת יוה"כ ושבת ויו"ט ילפינן משביעית. וקרא דועניתם את נפשותיכם להא דתני רבי חייא מדיפתי לכל האוכל ושותה בערב יוה"כ מענה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי לימא כרבי ישמעאל דחריש וקציר תשבות קאי על קציר העומר שהוא מצוה ודחי שבת. ועניתם את נפשותיכם בתשעה בערב לתוספת יוה"כ ולכל תוספת שבת ויו"ט ובמאי קמיפלגי

לכן נראה דאפשר לומר דרבי עקיבא ס"ל דאין מתענין לשעות אם אכל במקצת היום מה שמתענה אח"כ לאו תענית מקרי. ע"כ אי אפשר לומר דהאי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב קאי על תוס' יוה"כ כיון דמתענה מקצת לא מקרי תענית כלל דאין מתענין לשעות. א"כ התוספת יו"כ לא מקרי והתעניתם דלא מתעני קרי לי' ע"כ דריש האי ועניתם לכל האוכל ושותה בתשיעי. ורבי ישמעאל ס"ל גם אם אכל מקצת היום ואח"כ מתענה ג"כ הוי תענית שעות. א"כ מקרי מתענה דקאי האי ועניתם בתשעה לחודש על האי תוספות יוה"כ שמתענה דכה"ג ג"כ מקרי מתענה דס"ל דמתענין תענית שעות אף אם אכל מקודם

ובזה אפשר דיש לכוין דברי רש"י בתענית (דף י"ב) מר עוקבא אקלע לגינזק בעי מיני' מתענין לשעות או אין מתענין לשעות כו'. וכתב רש"י מר עוקבא גרסינן דאלו רבי עקיבא לא הי' מסתפק לי' הך בעי'. ועוד דבלשון ברייתא הוי משתמע בי' מעשה ברבי עקיבא כו'. והתוס' בע"ז (דף ל"ד) דחו זה האי ועוד וכתבו אי מהא לא קשי' דבהרבה מקומות מצינו שמזכיר מעשה ברבי עקיבא וכיוצא בו עי"ש. ולדידי קשי' ג"כ מה שכתב רש"י דרבי עקיבא לא הוי מסתפק לי' דהא מצינו לתנאי קמאי מקמי' דרבי עקיבא דמספקא ג"כ מלתא. בברכות (דף ל"ו) צלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם בה"א אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה הא גופא קשי' אמרת צלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה בית שמאי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא. וביבמות (דף נ"א) רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר. אמר רבא מאי טעמא דרבן גמליאל דמספקא לי' אם גט דחי או לא דחי מאמר אי קני או לא קני. וביבמות (דף ק"ט) המגרש את אשתו והחזירה מותרת ליבם רבי אליעזר אוסר אמר אביי מאי טעמא דר"א מספקא לי' אי מיתה