ברית יעקב חלק א עא

בתענית. וקשה טובא דשבק הרמב"ם ש"ס דילן דאמר והוא שלא טעם כלום כל אותו היום ופסק כהירושלמי. וכבר נדחקו בזה הראבי"ה במרדכי וכמ"ש הרא"ש בתענית עי"ש

[ורב גאון אחד כתב בזה דהרמב"ם פסק דלא כרב חסדא. משום דרב הונא לא ס"ל כוותי'. דלעיל (דף י"א) אמר רב הונא לן בתעניתו אינו מתפלל תפלת תענית. אמר רב יוסף מאי קסבר רב הונא. סבירא לי' אין מתענין לשעות. או דלמא מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפילת תענית. אמר לי' אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית ושאני הכא דאיכא שעות דלילה דלא קבל עליו מעיקרא משמע דאם הי' מקבל שעות מעיקרא קודם תענית השעות אע"ג דאכל בבוקר. אם הי' מקבל עליו שפיר הוי תענית שעות ומתפלל תפילת תענית. וא"כ מוכח דר"ה ס"ל אפי' אוכל אח"כ הוי תענית וגם אביי ס"ל כן דמפרש דברי ר"ה כן. והוא הא דמקשה על רב חסדא הא תענית מעלייתא

אבל זה אינו כלום דהא הרמב"ם בעצמו כ' (כ"א מה' תענית ה' י"א). קיבל עליו מבעוד יום להתענות למחר בלבד והתענה ובלילה נמלך להתענות ביום ב' אעפ"י שלן בתעניתו אינו תענית מפני שלא קיבל עליו מבעוד יום. שהוא מפרש כן מימרא דרב הונא. דגם זה הוי כתענית שעות דקאמר רב יוסף כמ"ש הרא"ש. ועי' בלח"מ ועי' באו"ת (סי' תקס"ב במ"א ס"ק ט"ו). א"כ לא מוכח מדרב הונא מידי. ועוד גם לפרש"י במלתא דרב הונא הוי אע"ג שיאכל אח"כ הוי מתענין לשעות. או להיפך אם אכל מקודם ואח"כ התענה הוי ג"כ תענית שעות. אינו מוכח מידי. דהא רש"י פירש דתענית לילה י"ב שעות הוי כיום שלם. דהא יחיד שקיבל תענית למחר אוכל ושותה כל הלילה ואינו צריך להתענות רק יום דהוי י"ב שעות. ה"נ תענית לילה לחודי דהוי י"ב שעות הוי כתענית שלם של יום. ולא הי' מקרי זה תענית שעות אם הי' מקבל מתחילה. וכן מוכח מדברי רש"י ד"ה למחר אינו מתפלל תפלת תענית קודם שיאכל כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה אעפ"י שהוא יום אחד כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

גם מדכתב רש"י בד"ה מאי קסבר רב הונא סבירא לי' און מתענין לשעות כו'. כגון זה שלא קיבל עליו מאתמול כדקתני לן בתעניתו דמשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל כו' משמע דאם הי' מקבל עליו מאתמול מהני. אע"ג דקיימינן בצד דאין מתענין לשעות ואם תענית לילה מה שאוכל אח"כ ביום לא הוי רק תענית שעות א"כ אפילו בקיבל מתחילה ומאתמול תענית לילה לחודי ואוכל ביום לא מהני דבעינן שלא יטעום כלום כל היום. דאין מתענין לשעות. וע"כ דלילה לחודי הוי כתענית שלם י"ב שעות. רק הכא דמתחילה לן בתעניתו מאיליו. עד שעה או שתים בלילה שהי' בדעתו לאכול. ואח"כ נמלך להקענות ולן בתעניתו. א"כ דמי להא דקאמר בגמ' לא צריכא דאמליך אמלוכי. דגם ביום הוי רק תענית שעות. והש"ס מסיק דרב הונא ס"ל דמתענין לשעות ושאני הכא דלא קביל עליו מעיקרא. כפירש"י שלא קיבל עליו תענית בפני עצמו זה מאתמול כדרך שאם מתענין לשעות. ורש"י ס"ל דתענית שעות צריך לקבל מאתמול במנחה כמ"ש בע"ז (דף ל"ד) וכ"כ הרא"ש הכא. ועי' ברש"י בע"ז (דף ל"ד) דכתב בפשיעות דתענית שעות הוי היכי שלא טעם כלום כל אותו יום משמע דליכא דפליג ע"ז. גם מדכתב רש"י ד"ה הא דקאמרת והאי מקשה סבר דהאי הלכה מתענין לשעות כמשמען כו'. ולא כתב דס"ל להמקשה רק דס"ד דמקשה לומר כן ואביי בעצמו מסיק לא צריכא דאמליך אמלוכי. וכן כתב בחידושי ריטב"א בשם רוב המפרשים הא דרב חסדא והוא שלא טעם כלום באותו יום. ופריך אביי הא תענית מעלייתא. דקס"ד דבעינן למימר שלא טעם כלום לשם תענית. ולהכי פרכינן דודאי תענית מעלייתא להיות חשוב כתענית י"ב שעות. אבל אם טעם כלום שחרית ואח"כ קיבל עליו להתענות שאר היום פשיטא דאינו כלום ואינו חייב להתענות ע"ש

גם מש"כ עוד בזה להוכיח מסוגיא דעירובין (דף מ') בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי ומסיק הש"ס דמתענה ומשלים ופי' התוס' אם ירצה להשלים דהאיבעי' אי שרי להשלים או לא. א"כ משמע אם אינו רוצה להשלים ג"כ הוי תענית דמקרי תענית. וכן מהא דקאמר הש"ס שם אמר רבינא שאני יו"ט של דבריהם מתוך שמתענין בו שעות משלימין בו ערבית. שבת הואיל ואין מתענין בו שעות אין משלימין בו ערבית. מוכח דהוי תענית שעות כדעת הרמב"ם יט (ח"א) אפילו היכי באוכל אח"כ. או דאכל מתחילה הוי תענית שעות ולא בעינן דלא יטעום כלום כל היום. כדעת הירושלמי וכמ"ש הרמב"ם

גם זה אינו דשאני התם משום קדושת שבת שצריכין להוסף מחול על הקודש. ע"כ מקרי זה ביום אחר ומחשב כתענית שלם. אע"ג דלא גמרו עד שתחשך. וראי' לזה דאל"כ תקשי לרב חסדא דאמר כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמי' תענית. מברייתא דר"ע בעירובין (דף מ'). ע"ב שחל להיות בערב שבת הי' והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח ולא שהי' תאב לה אלא להראות הלכה לתלמידים ואם כשאינו משלים אפי' תענית שעות אינו חשוב. א"כ למה הי' מתענה כלל. וליכא למימר דרב חסדא ס"ל כרבי יוסי דמתענה ומשלים דהא פי' התוס' דאבעי' הוי אי שרי להשלים עד שבת. ואפי' בקיבל עליו מאתמול להתענות בע"ש. אפ"ה אם ירצה אינו משלים כמ"ש התוס' דאבעי' הוי על תענית זה שקיבל עליו מאתמול להתענות ועי' רא"ש בתענית (דף י"ח). ועל כרחך משום קדושת שבת מחשב כיום אחר. ועי' במ"א (סי' רמ"ע ס"ק ד') בשם מוהרי"ל דמקרי השלמה עד קבלות שבת עי"ש)

ולענ"ד ליתן טעם לדברי הרמב"ם דפסק כירושלמי. ודלא כרב חסדא ואביי דס"ל דהא דמתענין תענית שעות בעינן דלא טעם כלום אותו יום. דהוכיח מש"ס דילן דלא ס"ל הא דרב חסדא ע"כ פסק כההיא סוגיא וכהירושלמי. מהא דנזיר (דף ב') האומר אהא הרי זה נזיר. ופריך דלמא אהא בתענית קאמר. אמר שמואל כגון שהי' נזיר עובר לפניו. לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוין ידים. אמרי בזמן שהנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דיד מיהא הוי. אבל בזמן שאין הנזיר לפניו אמרינן דלמא אהא בתענית קאמר כן היא גרסת רש"י שם דאם אין הנזיר עובר לפניו לא הוי הוכחה כלל. ואפי' יד שאינו מוכיח לא הוי ועי' בתוס' הביאו ג"כ גרסא זו עי"ש. וקשה טובא דבקידושין (דף ה') קאמר דאמר שמואל בקידושין נתן לה כסף ושוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי זו מקודשת. הריני אישך הריני בעלך הריני ארוסך אין כאן בית מיחוש. וכן בגירושין נתן לה ואמר לה הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם. הרי זו מגורשת. איני אישך איני בעלך איני ארוסך אין כאן בית מיחוש. אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים. והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר והוינן בה ודלמא אהא בתענית קאמר. ואמר שמואל והוא שהי' נזיר עובר לפניו. טעמא דנזיר עובר לפניו הא לאו הכי לא. הכא במאי עסקינן דאמר לי. ואמאי לא קאמר הכא בקידושין כמו בנזיר. דהיכי דנזיר עובר לפניו השתא הוי יד שאינו מוכיח. אבל אם אין הנזיר עובר לפניו אפילו יד שאינו מוכיח לא הוי דלמא אהא בתענית קאמר. ובמאי פליגי ש"ס דקידושין עם ש"ס דנזיר

לכן נראה דפליגי בזה הא דש"ס דידן ס"ל בתענית (דף י"ג) דתענית שעות הוא דוקא שלא טעם כלום כל אותו היום. והירושלמי ס"ל דתענית שעות הוי אם אוכל אח"כ. וממילא ה"ה אם אכל מקודם כדאמר גבי רבי יונה אע"ג דאכל גובנא ושתי מיא אסקי' בצום כל היום. כמ"ש בתוס' ד"ה הא לאו הכי דע"כ משמע טפי אהא לשון של נזירות מלשון תענית דאהא משמע מיד. ופעמים שאכל ולא מצי למימר אהא בתענית עד למחר. אבל גבי נזירות מיד יכול להתחיל נזירותו אם ירצה. א"כ להירושלמי דס"ל אפי' אכל מקודם אפ"ה מתענין תענית שעות א"כ אהא הוי מיד כמו אהא בנזירות א"כ יש לומר דאהא לא הוי אפי' יד שאינו מוכיח. וע"כ דס"ל לש"ס דידן בתענית דבעינן בתענית שעות שלא טעם כלום כל אותו היום. וש"ס דנזיר דקאמר דאם אין הנזיר עובר לפניו אהא דלמא אהא בתענית קאמר ואפי' יד שאינו מוכיח לא הוי ס"ל כירושלמי דתענית שעות הוי היכי דאכל מקודם. ע"כ אהא לא הוי אפי' יד שאינו מוכיח. וכיון דגם מגמ' דילן מוכח דס"ל כן כהירושלמי דנדרים. דאם אוכל והדר מתענה הוי ג"כ תענית שעות ע"כ פוסק הרמב"ם כהירושלמי

ובזה יש מקום ליישב מה שהקשה הרא"ש בקידושין. דהכא מסיק דשמואל ס"ל דידים שאינן מוכיחות לא הוין ידים ובנזיר קאמר דשמואל ס"ל דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. ועי' תוס' נזיר מחמת זה דחו גרסת הספרים עי"ש. עוד