ברית יעקב חלק א ע

הש"ס לעיל באמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמות. מהא דרבא דכל ימי חייכי אין זה כריתות. משום דאפשר לומר דאמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתמות היינו שיחול הגט למפרע בשעה שקודם המיתה. דכה"ג הוי כריתות. רק השתא פריך מהא רבא. דע"מ שתמות אחת מכם דהא לאו שינויא כלל. דאי מייתא חדא ואידך מגורשת קם בלא בית. היינו משום היכי דחזי כהן דבעי למימת יבטל הכהן הגט והוי לי' בית דפריך ודלמא לא מייתא חדא מיניהו והוי לי' שני בתים. וחיישינן למיתה דכהן גופא קודם שיבטל. א"כ קשי' מהא דרבא. דאי נימא דמתני ע"מ שתבוא לשעה דקודם מיתה א"כ אם מייתא היא קם בלא בית ואי דחזי דבעי למימת יבטל הכהן הגט א"כ באותו שעה דקודם המיתה יהי' לו שני בתים. וא''ש הכל והבן

וראיתי בתשו' ש"א (סי' צ"ג) הקשה בסוגיא זו. כל טורח זה למה לרבי יהודא. דמקדש עוד אשה אחת ומגרש לשתיהן על תנאי. ועוד שפוסל אשה אחת מן הכהונה בכל שנה ושנה. ואמרינן ביבמות (דף מ"ד) אם הי' חולץ חולץ לפסולה שלא יפסול הכשירה מן הכהונה משום לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו. ועי' ביבמות (דף קי"ט). א"כ למה מקדש הכהן גדול אחת בכל שנה וע"י זה מוכרח לגרש על תנאי משום ב' בתים הוי ליה לקדש אשה אחת ע"מ שתמות חברתך ולאשתו יאמר הרי זה גיטך על מנת שאכנס לבית הכנסת כדאמרינן גבי גירושין. עוד הקשה הש"א דאפילו טורח זה למה הוי לי' לקדש אשה אחת בתנאי אם תמות אשתו תהי' מאותו שעה מקודשת לו. דהשתא אפי' תמות אשתו בפלגא דעבודה לית לן בה. דהא אין שניה מקודשת לו אלא להבא משעת מיתת אשתו ואילך. ועד אותו שעה אשתו הראשונה היתה. וכה"ג א"צ ליתן כלל גט על תנאי. ואע"ג דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא הא יכול ג"כ להכניסה לחופה על תנאי כמ"ש התוס' ביבמות (דף ק"ז) ע"ש

והנה קושיא זו דלקדש אשה בתנאי אם תמות אשתו תהי' מקודשת מאותו שעה. לא קשי' כלל. דהא כיון דבעינן קידושין וחופה בתנאי אם ולאחר זמן ואינו מתתילין הקידושין רק להבא. וכן בגירושין כשמגרש בתנאי אם תהי' מגורשת. צריך הגט להיות קיים באותו שעה ואם מת הבעל לא מהני הגט. וכן באומר הרי זה גיטך ולא תתגרשי אלא לאחר למד יום אם מת הבעל או אבד הגט או נשרף אינה מגורשת. כמ"ש הרמב"ם (פ"ה ופ"ט מה' גירושין). ומבואר כן בש"ע אעה"ז (סי' קמ"ג וסי' קמ"ו). ובכתובות (דף פ"ב) אמרינן האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר למד יום. אם לא אמר מעכשיו לא קנה. והטעם כמ"ש הסמ"ע בחו"מ (סי' קצ"ז ס"ק ע"ו) דבשעה שיחול הקנין כבר כלתה המשיכה. א"כ ה"נ כיון דביוה"כ א"א לקדש ולעשות נישואין משום דשבות זה גזרו במקדש. וע"כ צריך לעשות הקידושין והנשואין מערב יו"כ. א"כ בשלמא הקידושין אפשר שתחול ביו"כ. דיש לומר דמיירי דהכסף בעין. או משום אפי' דקמתאכלו המעות לדידה קא מתאכלי. כדאיתא בקידושין (דף נ"ט). אבל החופה א"א שתחול ביו"כ כיון דכבר כלתה החופה מערב יו"כ א"כ כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא

אך קושיא ראשונה דלקדש אשה אחת בתנאי על מנת שתמות חברתך ולאשתו יאמר הרי זה גיטך על מנת שאכנס לבית הכנסת. כדאמרינן גבי גירושין היא קושיא אלימתא

ולענ"ד נראה ליישב על פי מה שכתבו התוס' ישנים ד"ה כי חזי דבעי למימת קדים ועייל וא"ת לאחר מיתה נמי אם ילך לבה"כ תהא מגורשת למפרע כדאמרינן בגיטין (דף ע"ו) הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש הרי זה גט. לא דמיא התם קיימתא לתנאה שחייתה עד שעברו י"ב חודש אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי עכ"ל. א"כ אם יקדש אשה אתת על מנת שתמות חברתך כ"כ דלא מתה חברתא אינה מקודשת עדיין האשה שקדשה ע"מ שתמות חברתך ולאשה שנתן לה גט ע"מ שאכנס לבית הכנסת ע"כ צריך למיעל כדחזי דבעי למימת כמ"ש התו"י א"כ ההיא שעתא דעייל לבית הכנסת הוי מגורשת והאשה שקדשה ע"מ שתמות חברתך עדיין אינה מקודשת א"כ קם בלא בית. ואין לומר דימתין מלעבוד עבודה עד שתמות. זה אינו דלמא יזדמן בין הזאות להזאות. ובעינן לממרס בדם ויתעכב הרבה עד שתמות. ואולי יזדמן שתמות האשה בסוף היום שאם ימתין עד שתמות לא יהי' פנאי לגמור העבודה. וליכא למימר דיקדש אשה על מנת שתמות חברתך היינו עד שתבוא לשעה שקודם מיתה כשתמות אח"כ יחול הקידושין בשעה שקודם למיתה וכדתזי דבעי למימת עייל לבית הכנסת והוי גיטא למפרע והשני' מקודשת והוי לי' בית. דז"א דהא אי אפשר לצמצם השעה דקודם מיתה דמנא ידעינן איזה שעה היא. ואולי יומשך עוד המיתה איזה שעות וא"כ אם יכנס לבה"כ והוי אשתו מגורשת למפרע והשני' אכתי לא מתקדשה דאולי לא הוי שעתא דקודם מיתה רק שעה דבתרא הוא קודם מיתה א"כ קם בלא בית

אך קשה טובא יקדש אשה על מנח שאכנס לבית הכנסת. ולאשתו יגרש ע"מ שאכנס לבית הכנסת. ואי חזי דבעי למימת אשתו יכנס לבה"כ אזי הוי גיטא למפרע ואשתו שקידש תהי' מקודשת למפרע, [ובזה נדחין דברי הש"א שם בתשו' מש"כ ליישב דע"כ לא מוקי כה"ג שמקדש אשה על מנת שתמות חברתך. משום דתני איו דרבי יהודא לית לי' ברירה ומ"ד דלית לי' ברירה ל"ש תולה בדעת עצמו ל"ש חולה בדעת אחרים כדאיתא בעירובין (דף ל"ו). א"כ אם מקדש או מגרש בתנאי ע"מ שתמות חברתך אפי' כי מייתא לא הוי קידושין או גירושין רק בתנאי דשב ואל תעשה אין בתנאי זה משום ברירה. ע"כ הוכרח לומר דמקדש אשה בלא תנאי ומגרש חדא ע"מ שלא תמות חברתך דהוי בתנאי דשב ואל תעשה. ולקמייתא אמר ע"מ שאכנס לבהכ"נ ע"ש. דהא אכתי תקשי כמ"ש דלקדש אשה ע"מ שאכנס לבית הכנסת ולאשתו יגרש ע"מ שאכנס לבית הכנסת דכה"ג ליכא משום ברירה כמ"ש הש"א שם]

לכן נראה לענ"ד דש"ס דילן ס"ל דכל כמה דלא כניס לה בביאה לאו ביתו מקרי ואע"ג דגם בביאה אפשר להתנות דהא איכא למ"ד בכתובות (דף ע"ד) אם מקדש על תנאי ובעל א"צ ממנו גט. ועי' בתוס' יבמות (דף צ"ד) אלא נישואין מי איכא למימר תנאי הוי בנשואין ע"ש. ועי' באע"ז (סי' קנ"ז סעי' ד'). מ"מ לאו תקנתא מעליא למשוי בעילתו בעילת זנות ע"כ הוכרח הגמ' למוקמי כה"ג דמקדש וכנס אותה וחוזר ומגרשה. והא דכתב הש"א דהא רבי יהודא אמר דאשה אחרת מתקינין לו. משמע דבתוך שבעת ימים מתקינין לו. וכ"כ רש"י בסוכה (דף כ"ה) דאשה אחרת מתקינין לו מערב יוה"כ. והרי בתוך אותן שבעת ימים אי אפשר לגשת אל אשה. דהא מפרישין אותו מאשתו שמא ימצא ספק נדה ע"ש. אינו מוכרת דיש לומר דכיון דכהן גדול אינו נושא רק בתולה מעמיו ע"כ לא חיישינן שמא תמצא ספק נדה דהא תנינן בדם בתולים כדאמרינן בנדה (דף ס"ה) דנותנין לה ד' לילות או כל אותה הלילה. ובזה פליג ש"ס דילן עם הירושלמי. דהירושלמי ס"ל דאם כנס לה בחופה לבד ביתו מקרי ע"כ יכול לקדש ולכנוס ביוה"כ משום שאין שבות במקדש. וש"ס דידן ס"ל דכל כמה דלא כניס לה בביאה לאו ביתו מקרי. א"כ א"א ביוה"כ

סימן כד

הרמב"ם (פ"א מה' תענית ה' י"ג) מתענה אדם שעות והוא שלא יאכל כלום שאר היום. כיצד הרי שהי' טרוד בחפצו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד ט' שעות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום הרי זה מתענה אותן שעות ומתפלל בהן ענינו שהרי קיבל עליו להתענות קודם שעות התענית וכן אם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום הרי זה תענית שעות. והשיגו הראב"ד הא בגמ' בתענית (דף י"ב) אמר רב חסדא הא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום עד הערב. א"ל אביי הא תענית מעליא הוי לא צריכא דאמליך אמלוכי. והנה מקור דברי הרמב"ם מירושלמי דנדרים (פ' ה' א') מלתא דרבי יוחנן אמר מתענין שעות דרבי יוחנן אמר הריני בתענית עד דחסל פרשת' מלתא דרבי יונה אמר מתענין שעות. רבי יונה הוי בצור ושמע דדמך בריה דרבי יוסי אע"ג דאכל גובנא ושתה מיא אסקי' צום כל ההוא יומא. ועי' בתוס' ע"ז (דף ל"ג) ועי' ברא"ש