ברית יעקב חלק א סח

דדעתו לאכלו הוי צורך קצת כמ"ש התוס' (ועי' לעיל סי' ד' וסי' י"ג)

סימן כג

ביומא (דף י"ג) ומי סגי ליה בתקנתא בימו אמר רחמנא והך לאו ביתו היא דמקדיש לה. והא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא דכניס לה. א"כ הוי לי' שני בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים דהדר ומגרש לה. אי מגרש לה הדרא קושיא לדוכתא. לא צריכא דמגרש לה על תנאי דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמותי. ודלמא לא מייתא והוי ליה שני בתים. אלא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא חמותי אי לא מייתא מגרשה לה ואי מייתא קיימא הך. ודלמא היא לא מייתא והוי ליה גיטא דהאי גיטא ומייתא חברתא וקם ליה בלא בית. אלא דאמר לה על מנת שתמות אחת מכם. מייתא הא קיימא הך מייתא הך קיימא הא. ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו. והוי ליה שני בתים. ועוד כי האי גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות. כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות. אלא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חברתך אי לא מייתא חברתא מיגרשה ואי מייתא הא קיימא הא. ודלמא מייתא חברתא בפלגא דעבודה ואגלאי מלתא למפרע דגיטא דהא לאו גיטא ועביד ליה בשני בתים. אלא דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמות חברתך. ודלמא מייתא חברתא והוי לה גיטא דהא גיטא וקם ליה בלא בית. אלא דמגרשי לתרווייהו לחדא אמר הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חברתך ולחדא אמר על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת. ודלמא לא מייתא חברתא ולא עיילא היא לבית הכנסת והוי ליה גיטא דתרווייהו גיטא וקם ליה בלא בית. אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חברתך. ולחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת. דאי מייתא הא קיימא הא ואי מייתא הא קיימא הא. מאי איכא למימר דלמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ועבד ליה עבודה למפרע בשני בתים. אי חזי לה דקבעי למימת קדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע. הארכתי להציע כל הסוגיא כדי לעמוד על העיון והדקדוקים אשר הסוגיא תמוה מאד. דמאי ס"ד מעיקרא לומר כן. ולא ידע מה שדחה הש"ס דאין מקים לדברים אלו גם התוס' ותוספות ישנים הקשו בזה קושיות רבות דהוי מצי למפרך בענין אחר. במאי דסליק מעיקרא בקושיא לדחות שינויא קמא. והש"ס פעם הקשה קושיא דא"כ קם בלא בית. ופעם הקשה דא"כ הוי לי' שני בתים. והתוס' כתבו בזה שבעל הש"ס לא מסיק למלתיה של המתרץ והולך ומדקדק בפירוש דמלתא למפרך עד מסקנא דמלתא וכולה מדברי הש"ס שדקדק מעצמו בפירושא דמלתא בשינויא דעל תנאי ולא מתוקמא לי' אלא כדמסיק דלחדא אמר לה על מנת שלא תמות חברתך כו' גם רש"י כתב דכל סוגיא זאת אין תירוצין שבה יכולין לעמוד כי יש להן תשובות רבות ואינו אלא כי מלמדין אותנו אם תאמר כן יש להשיב כן כו' עד שהעמידה על מכונה

ולענ"ד נראה ליישב הסוגיא ולהעמידה על מכונה. ונציע מתחילה הקושיות שרבו כמו רבו בסוגיא זו (א) מה שהקשו בתו' ישנים ד"ה דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמותי. ה"ה דהוי מצי למפרך וכי האי גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות. ועוד דאי מיתה אין צריך כלל שתהא מגורשת ואי משום תחילת עבודה דבעינן באשה אחת. מכל מקום למה יש לו להתנות כלל על מנת שתמות. כ"ש שאם לא תמות שצריך לגרשה יותר כיון שלא תמות חברתה. (ב) קושית התוס' ישנים בד"ה דאמר לה על מנת שלא תמותי. הוי מצי למפרך נמי ניחוש דלמא מייתא והוי לי' שני בתים מאותו שעה. ולמה לסלוקי מקושיא קמייתא ודלמא לא מייתא והוי לי' שני בתים. דגם בהך שינויא לא מתרצא זה. (ג) מה שהקשו בתוס' בד"ה ע"מ שתמות אחת מכם אי מייתא הא קיימא הך ותוס' ישנים דהא לאו שינויא כלל. דהא אי מייתא חדא ושני' מגורשת קם בלא בית. וא"כ אמאי לא דחי הש"ס בזה דלא מתרצא קושיא דקם בלא בית ממאי דסליק מקושיא זו ולכאורה הי' מקום לומר בזה. דע"כ לא דחה זה כמ"ש התוס' דיש לומר דגירש ע"מ שתמות אחת מכם אחר העבודה ואי מתה בפלגא דעבודה לא יהא גט. רק דקשי' בזה דא"כ היכי דמתה בפלגא דעבודה הוי פלגא דעבודה בשני בתים. ע"כ פריך טפי דלמא לא מייתא חדא מינייהו והוי כל העבודה בשני בתים. ועוד אפשר לומר דמיירי דגירש ג"כ לשני' על מנת שתמות בפלגא דעבודה. ע"כ כריך הש"ס ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוי ליה בשני בתים. אך זהו דוחק דאכתי לא אסיק אדעתא דגירש לתרווייהו כמו במסקנא רק משמע דגירש לאחת]. (ד) קושית החו"י ד"ה על מנת שתמות חברתך. הוי מצי לאקשויי דלמא לא מייתא חברתא והוי ליה עבודה בשני בתים. והוא קושיא קמייתא אשינויא דאמר לה על מנת שלא תמות חברתך. וכתבו החו"י דיש קושיות הרבה בשמועה אלא דאינו חושש עד לבסוף שמעמיד על האמת. אך לא מצינו סוגיא כזה בכולי ש"ס ולא דבר רק הוא. ועי' בתוס' ד"ה דאמר לה ע"מ שתמות חברתך. גם בזה יש לומר דגירש גם לשניה בע"מ שלא תמותי. והא דלא אוקמי בשינויא קמא דאמר לה על מנת שלא תמות חברתך. וגירש לשני' ג"כ ע"מ שתמות דאדחי לה מהא דרבא דעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי דאין זה כריתות. אך לפמ"ש לא אסיק אדעתא אכתי דגירש לתרווייהו] (ה) קשה לי הא דפריך הש"ס מהא דרבא דאמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות. דהא הטעם דאין זה כריתות משום שכל ימי חייה היא קשורה בו מחמת התנאי ואנן כריתות בעינן. אבל אם אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין בזמן קצוב אפי' הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם הרי זה כריתות דאפשר שתחי' יותר ויתקיים התנאי כמ"ש באע"ז (סי' קמ"ג סעי' כ'). וא"כ אמר הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין עד שעה אחת קודם שתמות. הוי כריתות מעליא דמתקיים התנאי בחייה. באותו שעה שקודם המיתה הוי כמו דבר פסוק. ולא דמי לאומר כל ימי חייכי שכל זמן חיותה אסורה לשתות יין וקשורה בו מחמת התנאי. א"כ קשה טובא לוקמי דאמר לה על מנת שתמות אחת מכם. היינו עד שתבוא שעה קודם המיתה א"כ יחול הגט למפרע בחייה. ולא קשי' כלל מהא דרבא דאמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייך דאין זה כריתות. (ו) קשה מאי דפריך הש"ס ועוד הא אמר רבא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות. דקושיא זו הוי כיהודא ועוד לקרא דהאי שינויא דאמר על מנת שתמות אחת מכם. דהא לאו שינויא היא כלל. דאי מייתא חדא ושניה מגורשת קם בלא בית כדדחי מעיקרא כמ"ש התו"י. וגם כבר דחי הש"ס ודלמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוי לי' שני בתים. א"כ מאי לפרוכי עוד מהא דרבא דאסתגר בקמייתא. ועוד אמאי לא פריך מהא דרבא בשינויא קמא. דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתמותי כמ"ש התו"י

והנה ליישב כל זה נקדים מה דקשה לי לפמ"ש הר"ן בגיטין (דף ט"ו) בשם הרמב"ן וכ"כ הה"מ (בפרק ט' מה' גירושין ה' ט') אע"ג בתנאי מעכשיו כשיתקיים התנאי הוי מגורשת משעת הנתינה למפרע ואפילו אבד הגט או נשרף הוי מגורשת והבעל אינו יכול לבטל הגט או להוסיף על תנאי משהגיע הגט לידה. כמ"ש הרמב"ם (בפ"ח מה' גירושין ה"א). זהו דוקא הבעל לחודי' אינו יכול לבטל הגט. אבל בהסכמת שניהם יכול לבעל הגט אפי' באומר על מנת או מעכשיו. כמו שהוכיחו מסוגיא דשמא פייס. א"כ קשי' הא דאמרינן דמגרש לתרווייהו. לחדא אמר לה על מנת שלא תמות חברתך ולחדא אמר ע"מ שלא תכנסי לבית הכנסת. ופריך דלמא לא מייתא חברתא. ולא עיילא היא לבית הכנסת. והוי לי' תרווייהו דהאי גיטא וקם בלא בית. והשתא לדברי הרמב"ן אמאי לא משני דכי חזי כהן דלא מייתא בעבודה יבטלו שניהם הגט. בההיא דהתנה שלא תעייל בבהכ"נ והוי לי' בית. אך בזה אפשר לומר כיון דתלוי בדעת אחרים חיישינן שמא לא תתרצה האשה לבטל הגט. וכה"ג כתבו התו"י בד"ה ודלמא לא מייתא חברתה ולא עיילא היא לבהכ"נ. וא"ת אם לא מייתא חברתא יוליכוהו בע"כ לבית הכנסת ותתגרש. יש לומר דסבירא לתלמודא כיון שבדעת אחרים תלוי שמא לא תלך: