ברית יעקב חלק א סז

לצורך כו' הקשו מה צורך איכא במבשל גיד כיון שהוא אסור. ויש לומר כיון שבדעתו לאכול היינו צורך יו"ט. והוא דחוק. עוד קשה לי אמאי קאמר רבי יוחנן פוק תני לברא כו' לימא רבי עקיבא היא דלית לי' מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. כדאיתא בפסחים (דף ה') וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה שוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה עי"ש. והכא דקאמר פוק תני לברא דמשתיק להאי תנא קשה אטו מאן דתני כרבי עקיבא משתיקין לי' כמו שפריך כה"ג הגמ' בחולין (דף ט"ו). וכה"ג הקשו התוס' בשבת (דף ק"ו) ד"ה חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא על פרש"י עי"ש. גם יש לדקדק בסוגיא. דמתחילה קאמר הבערה ובישול אינה משנה ולבסוף מסיק את"ל משנה ב"ש היא דאי ב"ה מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. והוי לאסוקי ג"כ אתרווייהו דאי ב"ה מתוך שהותרה הבערה ובישול לצורך הותרה שלא לצורך

ונלע"ד ליישב הסוגיא עפ"י איזה הצעות. דאיתא בשבת (דף ק"ו) תני רבי אבוהו קמיה דרבי יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר אמר לי' פוק תני לבר חובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל משנה חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו. והא אנן תנן כל המקלקלין פטורין מתניתין רבי יהודא וברייתא כרבי שמעון. מאי טעמא דרבי שמעון כו' מדאסר רחמנא הבערת בת כהן שמע מינה מבעיר בעלמא חייב. ורבי יהודא התם מתקן הוא כדאמר רב אשי מה לי כו' מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סממנין. ועי' שם בתוס'. וא"כ ע"כ הך ברייתא קסבר דמקלקל בהבערה חייב. דליכא לאוקמי כמ"ד מקלקל בהבערה פטור. דהא למ"ד דמקלקל בהבערה חייב ה"נ במקלקל בבישול חייב. דהא גבי הבערת בת כהן הי' מלאכת הבערה ובישול פתילה כדאמרינן מה לי לבשל פתילה כו'. וכדאמרינן ביבמות (דף ו') הבערה דב"ד בישול פתילה הוא. ולמ"ד מקלקל בהבערה פטור ה"נ במקלקל בבישול פטור. וא"כ הכא דבישל גיד הנשה בחלב. דחייב משום בישל גיד ביו"ט הא הוי מקלקל בבישול דאסרו בהנאה דמעיקרא הי' הגיד מותר בהנאה והשתא מקלקל. דהכא ליכא למימר כדאמרינן בפסחים (דף ע"ב) השוחט חטאת בשבת בחוץ לעכו"ם דאמרינן תיקן להוציא אבמ"ה לעכו"ם כיון דאסור בהנאה א"כ ליכא למיתב לעכו"ם. דבשלמא הא דפסחים אע"ג דהוי קדשים דאסור בהנאה ושחוטי חוץ ג"כ אסור בהנאה ואסור ליתן לעכו"ם. מ"מ אם עבר והאכיל לעכו"ם או דלקח העכו"ם מעצמו אינו נהרג עליו משום אבמ"ה. והיינו דפרש"י בפסחים שאם עבר ואכלו אינו נהרג עליו דלכתחילה אסור ישראל ליתן לעכו"ם כיון דאסור בהנאה. אבל הכא כיון דליכא למיתב לעכו"ם דאסור בהנאה ואם עבר ואכל ליכא נפקותא מידי. א"כ הוי מקלקל בבישול גיד ביו"ט ואמאי חייב עלה. וע"כ דאתי' כמ"ד מקלקל בבישול והבערה חייב

והנה התוס' בשבת שם ד"ה מה לי לבשל פתילה הקשו למ"ד מקלקל בהבערה חייב. א"כ איצטרך למכתב הבערה לחייב מקלקל בהבערה מנא לי' דהבערה לחלק יצאת או הבערה ללאו יצאת. ויש לומר דנפקא לי' לחלק מהיכי דנפקא לי' לשמואל בפרק כלל גדול (דף ע'). דאמר קרא מחלליה מות יומת ריבה הכתוב מיתות הרבה על חילול אחד ואם אינו ענין למזיד דכתיב כל העושה מלאכה יומת תנהו עלין לשוגג ומאי יומת בממון לאפושי קרבנות ע"ש. וא"כ למ"ד הבערה לחלק יצאת ע"כ ס"ל דמקלקל בהבערה פטור. דילפותא דמ"ד מקלקל בהבערה חייב מדאסר רחמנא הבערת בת כהן. ולדידי' איצטרך למכתב הבערה לחייב מקלקל בהבערה. וע"כ דמאן דס"ל הבערה לחלק או ללאו יצאת ס"ל מקלקל בהבערה פטור. וכ"כ התוס' בהדי' ביבמות (דף ו') ד"ה טעמא דכתב רחמנא לא תבערו

ובמכות (דף כ"א) איתא אמר רבא חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביו"ט איתבי' אביי ואין חילוק מלאכות ביו"ט והא תניא המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט לוקה חמש לוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל ביו"ט שלא לצורך כו' ולוקה משום הבערה ואם איתא אהבערה לא מחייב דהא איחייבה לי' משום בישולו. וכתב שם המפרש בד"ה ואין (ח"א) חילוק מלאכות ביו"ט אם עשה שתים ושלש מלאכות בהעלם אחת או עשה מלאכה אחת שיש בה שתים אינו חייב אלא אחת. למ"ד הבערה לחלק יצאת ס"ל אין חילוק מלאכות ביו"ט. דביו"ט לא יצאת הבערה. ומ"ד נמי הבערה ללאו יצאת ונפקא לי' חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה הני מילי באיסור דיש בהן חיוב חטאת כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת דבההיא פרשתא דועשה אחת מהנה קמיירי בחטאת. אבל יו"ט דחילוק מלקות ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות. והנה אביי דאיתבי' לרבא מברייתא המבשל גיד הנשה בחלב ס"ל דיש חילוק מלאכות ביו"ט. ומנא לי' ולהאי ברייתי' חילוק מלאכות בשבת דה"ה ליו"ט. ליכא למימר מועשה אחת מהנה דההיא בחיובי חטאת כתב רחמנא לחלק. אבל לא ביו"ט דאין בו חיוב חטאת רק חיוב מלקות מנא לן לחלק גבי מלקות. וע"כ דס"ל לאביי והאי ברייתא דנפקא לן לחלק מלא תבערו. ע"כ גמרינן יו"ט משבת דשבת ויו"ט חדא מלתא הוי כדאיתא במגילה אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. או דסבירא להו לחלק מן קרא דמחלליה מות יומת דכתיב גבי שבת ה"ה ביו"ט. אמרינן ג"כ לחלק גבי מלקות

ולפ"ז יבוא לנכון וא"ש. דאמר רבי יוחנן לתנא פוק תני לברא. הבערה ובישול אינה משנה. היינו דעל תרתי מלאכות הבערה ובישול ליכא לחיובי. דע"כ מדמחייבת אתרווייהו ס"ל יש חילוק מלאכות ביו"ט כמ"ש רש"י ע"כ דנפקא חילוק מלאכות ביו"ט דילפינן משבת מלא תבערו דלחלק יצאת גבי שבת ה"ה ביו"ט יש חילוק מלאכות. ולא ס"ל לרבי יוחנן דנפקא חילוק מלאכות בשבת מן מחלליה מות יומת כשמואל בשבת (דף ע'). וא"כ כיון דס"ל לא תבערו לחלק יצאת ע"כ ס"ל דמקלקל בהבערה פטור דאיצטרך למכתב הבערה לחייב מקלקל בהבערה כמ"ש התוס'. וכיון דמקלקל בהבערה פטור א"כ ה"ה במקלקל בבישול פטור. א"כ אמאי חייב הכא משום מבשל גיד ביו"ט דהוי לי' מקלקל דמעיקרא הי' מותר בהנאה והשתא קילקלו דאסור בהנאה א"כ ליכא לחיובי אתרווייהו. ולפמ"ש התוס' בשבת (דף ק"ו) ד"ה חוץ מחובל ומבעיר למ"ד מקלקל בהבערה פטור לא מקרי תיקון מאי דצריך לאפרו עי"ש א"כ תקשי ג"כ על הבערה למה חייב דהוי מקלקל בהבערה דפטור ע"ז אמר ואם תמצי לומר משנה היינו דנפקא חילוק מלאכות בשבת כשמואל מן מחללי' מות יומת דכתב בשבת וה"ה ביו"ט. א"כ יש לומר דסבירא לי' כרבי שמעון דמקלקל בהבערה ובישול חייב. ע"כ בית שמאי היא דלא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. דאי ב"ה היא כיון דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הכא נמי מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דבהבערה איכא צורך קצת דצריך לאפרו. וע"כ לא מסיק הגמ' מתוך שהותרה בישול לצורך הותרה נמי שלא לצורך דבבישול ליכא צורך קצת כיון דהגיד אסור מה צורך יש בו כמ"ש התוס'. ומעיקרא לא נקט הבערה ובישול אלא משום דמחייבי אתרווייהו ע"כ ס"ל דיש חילוק מלאכות ביו"ט. ונפקא לי' מלא תבערו דיצאת לחלק בשבת וה"ה ביו"ט א"כ מקלקל בהבערה פטור. א"כ אמאי חייב בבישול גיד ביו"ט דהוי מקלקל בבישול דאסור בהנאה

וא"כ א"ש נמי מאי דקאמר פוק תני לברא ומשתיק לי'. לימא ר"ע היא דלא ס"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. משום דאמרינן התם בפסחים (דף ב') דר"ע ס"ל הבערה לחלק יצאת. א"כ ע"כ ס"ל לרבי עקיבא דמקלקל בהבערה פטור כיון דאצטרך למכתב הבערה לחלק כמ"ש התוס' ביבמות דרבי יוסי דס"ל ללאו יצאת ורבי נתן דס"ל לחלק יצאת הוי דלא כרבי שמעון דס"ל מקלקל בהבערה חייב. א"כ קשה אמאי חייב על בישול דהוי מקלקל דאסור בהנאה וגם על הבערה אפי' בצריך לאפרו פטור כמ"ש התוס' בשבת דזהו לא מקרי תיקון

אך יש להביא ראי' למ"ש התוס' דאע"ג שהוא אסור לאוכלו מ"מ כיון שבדעתו לאוכלו הוי צורך יו"ט. מהא דירושלמי דשבת (פ"ז ה"ב) ובירושלמי ביצה (פ"א ה"ג) המבשל נבילה ביו"ט ר"ח בשם רבי יוחנן אמר אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט והוא מטעם מתוך שהותר לצורך הותר נמי שלא לצורך דמאי צורך איכא בנבילה שהוא אסור. וע"כ כיון