ברית יעקב חלק א סב

תתן מכשול. ולפמ"ש בצל"ח א"ש כיון דכבר כתב המאכיל כזית מן הפסח עובר בל"ת דלפני עור א"כ תרתי שמעינן אפילו היכי דלנותן שרי מ"מ אסור לפני עור. ואפי' עכו"ם דלא הוי בכלל ערבות אסור ליתן לו ועובר בלפ"ע. א"כ תו לא צריך להביא הך דרבי נתן דלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבמ"ה. לב"נ משום לפ"ע עכ"ד. לדידי ליכא קושיא כלל הא דהשמיט הרמב"ם הך דרבי נתן דלא יושיט כוס יין לנזיר כו'. דכבר הביא הרמב"ם דין זה לפני עור הרבה פעמים, בה' רוצח (פי"ב ה' י"ד) כתב הרמב"ם. אסור למכור כלי זיין לליסטים ישראל שנמצא מחזיק ידי עוברי עבירה ומכשילו. וכן המכשיל עור בדבר. והשיא עצה שאינה הוגנת לו. וחיזק ידי עוברי עברה כו' הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר ולפני עור וגו'. וכ"כ בה' גזילה (בפ"ה ה' א'). אסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן ואסור לסעדו על שינויו וכיוצא בהן. מחזיק ידי עוברי עבירה ועובר על ל"ת על לפני עור (ובפ"ד מה' מלוה ה"ב) היכי שהי' סרסור בין הלוה בריבית או שסייע אחד מהן או הורהו עובר בלפני עור. (ובפ"ה מה' נזירות ה' כ') המטמא את הנזיר אם הי' הנזיר במזיד לוקה והמטמאו עובר בלפני עור. וכן (בפ"ו מה' כלאים ה' ל"א). המלביש חבירו כלאים אם הלובש מזיד הלובש לוקה והמלביש עובר משום לפני עור. ואם לא ידע הלובש שהוא כלאים המלביש לוקה והלובש פטור ועי' שם בכ"מ. (ובפ"ג מה' אבל ה' ה') המטמא את הכהן אם היו שניהם מזידין הכהן לוקה והמטמא עובר משום לפני עור ואם הי' הכהן שוגג והמטמא מזיד הרי זה שטימאו לוקה. א"כ לא הי' צריך הרמב"ם להביא הך דרבי נתן לא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבמ"ה לב"נ. דמוכח מכל הני שהביא הרמב"ם אע"ג דלנותן שרי עובר בל"ע כמו במטמא את הנזיר ומטמא את הכהן. לדידי' ליכא איסור טומאה אפ"ה אסור משום ל"ע. ועוד דלא גרע מנותן עצה שאינה הוגנת. ובה' איסורי ביאה (פכ"ב ה' ו') הביא הרמב"ם האי דינא דמתניתין דע"ז (דף כ"ב). אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם ואפי' זכרים כו' ואין מוסרין בהמה וחיה ועוף לרועה עכו"ם כו' מפני שכולן חשודין על הרביעה וכבר בארנו שאסורין בזכור ובהמה ונאמר לפני עור לא תתן מכשול א"כ לא צריך הרמב"ם להביא דלא יתן אבמ"ה לב"נ. דממילא שמעינן מהא דאין מעמידין בהמה כו'

אך קשה הא דהשמיט הרמב"ם הא דאמרי בע"ז (דף ו'). דלפני עור הוא דוקא היכי דקאי בתרי עברי דנהרא. אבל היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא משום לפני עור. ולכאורה אפשר לומר בזה. דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התוס' והרא"ש בשבת (דף ג'). דמפרש הגמ' בבא דרישא. פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב כו' העני חייב ובעה"ב פעור הוא פטור ומותר מיירי בחפץ של עכו"ם ובעכו"ם עי"ש. דבלא"ה הוי איסורא דעובר בעה"ב בלפני עור. ואפי' דמיירי דלא קאי בתרי עברי דנהרא. דהרי יכול ליטול מעצמו מכל מקום איסורא דרבנן איכא עי"ש. וכ"כ הר"ן בע"ז (דף ו'). הא דקאמר דהך דר"נ הוי בקאי בתרי עברי דנהרא. מיהו משמע דהני מילי לאיסורא דאורייתא. אבל מכל מקום איסורא דרבנן מיהא איכא. שהרי מחוייב להפרישו מאיסור. והאיך מסייע ידי עוברי עבירה. וכיון דאע"ג דלא קאי בתרי עברי דנהרא איכא איסורא דרבנן. א"כ לא הי' להרמב"ם להביא דין זה. דאפי' בתרי עברי דנהרא אין לוקין על לפני עור. ולהיכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא ג"כ אסור מדרבנן ומכין אותו מכות מרדות כמו בכל איסור דרבנן

אבל לי נראה אפי' להר"ן ותוס' ורא"ש דגם היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא איכא איסורא דרבנן. זהו דוקא לישראל אבל לעכו"ם שלא קאי בתרי עברי דנהרא שיכול ליקח האיסור מעצמו אפי' איסורא דרבנן ג"כ ליכא. וראי' מגמ' (דף ו') דאבעי' להו הא דאסור לשאת ולתת עמהן לפני אידיהן ג' ימים. אי משום הרוחה או משום לפני עור. ולמאי נפקא מינה דאית לי' בהמה לדידי'. אי משום הרוחה הא קא מרוח לי'. ואי משום לפני עור הא אית לי' לדידי' והא עיקר איסור לשאת עמהן ג' ימים קודם הוי רק איסור דרבנן. והיכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא איכא ג"כ איסורא דרבנן. א"כ מאי קאמר אי משום לפ"ע הא אית לי' לדידי' ד"ממ הוי איסור דרבנן וגם משום הרוחה לא הוי רק איסור דרבנן. וע"כ דגם הר"ן ותוס' מודי דבעכו"ם לא הוי איסור דרבנן היכי דלא הוי בתרי עברי דנהרא כיון שיכול ליקח מעצמו. רק בישראל דמחוייב להפרישו מאיסור ע"כ איכא איסורא דרבנן אפי' היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא

והנה הש"ך ביו"ד (סי' קנ"א ס"ק ו'). כתב ג"כ לחלק בדברי התוס' והרא"ש והר"ן דלא כתבו רק בישראל דמחוייב להפרישו מאיסורא איכא איסורא דרבנן אפי' היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא. אבל בעכו"ם וישראל מומר שאינו מחוייב להפרישו מאיסור היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא אפי' איסור דרבנן ליכא. דאל"כ יסתרו דברי הרא"ש והתוס' אהדדי דבע"ז (דף ו') בתוס' ד"ה מנין כתבו דאסור להושיט איסור למומרים דוקא היכי דקאי בתרי עברי דנהרא עי"ש. והוא תמוה דפשיטא ישראל מומר דקידושיו קידושין כישראל גמור הוא אי הוי מצינן למחויי בי' ואיכא לעולם איסור דרבנן אפי' היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא. ועי' במג"א (סי' ש"ד ס"ק ח') וע"כ התוס' והרא"ש דבע"ז ס"ל בעכו"ם היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא לעולם ליכא איסור דרבנן. שוב ראיתי במג"א (סי' שמ"ז ס"ק ד') כתב ג"כ לחלק בין ישראל לעכו"ם היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא. וכ"כ הר"ן בפ"ק דע"ז בשם הרמב"ן עי"ש. וכן משמע מדברי התוס' בחגיגה (דף י"ג) ד"ה אין מוסרין עי"ש

ובזה מיושב מה שתמה הש"א בס' עורי אבן בחגיגה בהא דע"ז (דף נ"א). רשב"א אומר לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקרא על שמו כו' ופריך מאי אריא מפני שנקרא על שמו תיפוק לי' משום לפני עור לא תתן מכשול ומשני חדא ועוד קאמר. חדא משום לפני עור ועוד מפני שנקראת על שמו. למה לשנויי שינויא דחיקא לימא בדאית לי' לכותי שדה או יש לו לשכור שדה אצל כותי או עו"ג אחר דמשום לפני עור ליכא. כיון דבלא"ה יש לו לכותי שדה או יש לו לשכור כמ"ש בע"ז (דך ו') בדאית לי' לעכו"ם בהמה לדידי' ליכא משום לפני עור. אבל משום טעמא דנקרא על שמו אפי' כה"ג אסור. ולפמ"ש א"ש דרבי שמעון בר אלעזר ס"ל דכותי' גרי אמת הן דהא פריך ותיפוק לי' משום לפ"ע וכמ"ש התוס' ובישראל מומר אפי' היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא איכא איסור דרבנן דאסור משום לפני עור. א"כ פריך הגמ' שפיר תיפוק לי' משום לפ"ע דאע"ג דאיכא שדה אחרת לכותי איכא לפני עור מדרבנן

אך לפ"ז אכתי קשה למה השמיט הרמב"ם הך דינא דרבי נתן. גבי עכו"ם היכי דקאי בתרי עברי דנהרא עובר בלפני עור והיכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא איסור אפי' מדרבנן. גם למה השמיט הרמב"ם האי מימרא דר"א בחגיגה (דף י"ג) אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם שנאמר לא עשה כן כו'. לכן נראה לי דבע"ז (דף כ"ב) פריך הגמ' בהא דתני אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם מפני שחשודין על הרביעה. מהא דתני לוקחין מהן בהמה לקרבן ואינו חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע. ומשני עכו"ם חס על בהמתו שלא תעקר. ורבינא אמר הא לכתחילה והא דיעבד. א"כ רבינא לא ס"ל הא דעכו"ם חס על בהמתו שלא תעקר. ותנינן אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם משמע אפי' אית לי' לעכו"ם בהמה לדידי' אפ"ה איכא איסורא דלפ"ע. ע"כ דתי הרמב"ם האי סוגיא דע"ז (דף ו'). דקאמר היכי דאית לי' בהמה לדידי' ליכא משום לפני עור וכן האי מימרא דרב אסי בחגיגה דע"כ מיירי כמ"ש התוס' דאיכא כותי אחר ללמדו. משום דלרבינא דהוא בתרא ס"ל לכתחילה הא דאין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם. אפי' היכי דאית לי' לדידי' וכן אין מוסרין בהמה לרועה שלהן דהוי ג"כ לכתחילה א"כ אפי' היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא איכא איסור לכתחילה גם גבי עכו"ם משום לפ"ע

וראיתי למעכ"ת שהביא בשם כרו"פ (סי' כ"ז וסי' ס"ב) להקשות בסוגיא דפסחים (דף כ"ב). דפריך והרי אבר מן החי' דכתיב לא מאכל הנפש עם הבשר ותניא רבי נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ח"ל ולפני עור לא תתן מכשול הא לכלבים שרי לוקמי במפרכסת דלישראל בשחיטה חליא מלתא שרי ולב"נ אסור. כמ"ש הרמב"ם (פ"ט מה' מלכים ה' יו"ד).