ברית יעקב חלק א ו

דחצי שיעור אשור מן התורה הוא כלל לכל איסור ומאכל דוקא]

וזה נראה דהוי טעמא דרמ"ה שהובא בטור יו"ד (סי' קס"א) שכתב אפי' פחות משוה פרוטה ג"כ אסור מדין תורה בריבית. אלא שאין מוציאין בדיינים. דלכאורה קשה על הרמ"ה קושית התוס' בכתובות (דף מ"ו) ד"ה אתי' שהוכיחו מסוגיא דריש פרק איזהו נשך דקאמר למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה דאם יש ריבית בפחות משוה פרוטה הא איצטרך לאו בריבית לפחות מש"פ. וע"כ דאין בריבית בפחות מש"פ. משום דגם הרמ"ה מודה דעיקר לאו דריבית הוא רק על שוה פרוטה. רק פחות מש"פ דאסור הוא מטעם חצי שיעור דאסור מן התורה. ע"כ אסור גם בריבית אפי' בפחות מש"פ מן התורה כמ"ש הרמב"ם גבי לגנוב ולגזול דאסור אפי' כ"ש מדין תורה. מטעם דחצי שיעור בממון הוא אסור מדאורייתא כמו חצי שיעור באיסורין

אך לפמ"ש דהרמב"ם ס"ל דבאיסורין שאינו איסורי מאכל ל"א דחצי שיעור אסור מן התורה. כמ"ש לדייק מדבריו מריש ה' שבת. ע"כ צ"ל הא דכתב הרמב"ם אסור לגזול ולעשוק אפילו כל שהוא. לא הוי הטעם כמ"ש ה"ה והסמ"ע משום דהוי חצי שיעור דהוי איסור דאורייתא. אלא דהרמב"ם ס"ל דלאו דלא תגזול כולל אפי' כל שהוא. רק פחות מש"פ לא הוי בעשה דוהשיב את הגזילה דפחות משוה פרוטה לאו מידי דהישבון וניתן למחילה וכן משמע מדברי הרמב"ם (פ"א מה' גזילה ה' ו') הנוזל פחות משוה פרוטה אעפ"י שעבר אינו בתורת השבה. משמע דגם פחות משוה פרוטה עבר בלאו דלא תגזול

ובזה יבואו לנכון דברי הר"י קורקס שהביא הכסף משנה (בפ"ב מה' מעילה ה' ט"ז) דהקשה דברי הרמב"ם אהדדי דבפ"א מה' מעילה (ה' ט') כתב הרמב"ם המקדיש בעלת מום קבוע למזבח אינו אסור בגיזה ועבודה אלא מדבריהם. ובפ"ב מה' מעילה (ה' ט"ו) כתב כל בהמות קדשי קדשים שהיא בעלת מום בין שקדם מום קבוע להקדישו בין שקדם הקדישו למום קבוע כו' הרי זה מועלין בהן. א"כ אמאי כתב דגיזה ועבודה אינו אלא מדבריהם לתסר מן התורה דהא מועלין בהם. וכתב הר"י קורקס דבפ"א מיירי שאינו נהנה מאותה גיזה ועבודה אי נמי מיירי שאין הגיזה ועבודה שוה פרוטה. והמשנה למלך השיג עליו בתי' שני. דאפשר דאפ"ה אסור מן התורה כדין חצי שיעור דקיי"ל דאסור מן התורה ויש סמך לזה ממ"ש הר המגיד בפ"א מה' גניבה. וכן מוכח ממ"ש רבינו (בפ"ז מה' מעילה ה' ח') ויראה לי שאינו לוקה על פחות משוה פרוטה אם הי' מזיד משמע דמ"מ הוי איסור תורה. ולפמ"ש א"ש דברי הרי"ק. כמ"ש להוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל דבשארי איסורין שלא איסור מאכל לא נאסור בו חצי שיעור לאיסור תורה. והא דכתב הרמב"ם אסור לגזול אפי' כ"ש הוא מטעם דלאו דלא תגזול קאי על הכל אפי' שאין בו שוה פרוטה. א"כ שפיר י"ל דבפ"א מה' מעילה מיירי הרמב"ם דגיזה ועבודה אין בהם שוה פרוטה. והא דכתב הרמב"ם (בפ"ז ה' ט') שאינו לוקה על פחות משוה פרוטה אם הי' מזיד. ה"ה דגם איסור תורה ליכא. כיון דלא הוי בזה איסור דחצי שיעור. וכיון דאין לוקין עליו והתורה לא קאי ט"ז היכי דנהנה פחות מש"פ מניין לנו לומר דהוי איסורא דאורייתא כמ"ש הרשב"א בתשו' דחצי שיעור גופא דהוי איסור תורה ואין לוקין עליו. הוא מטעם ריבוי דכל ומיעוט דלא תאכלו דאכילה הוי בכזית ומטעם חזי לאצטרופי אמרינן דבכל איסורי מאכל דוקא הוי איסור דחצי שיעור כמ"ש לעיל וכן נראה לי מדברי הרמב"ם (בפ"א מה' מעילה ה' ז'). דכתב אסור לגזוז ולעבוד בקדשי מזבח. בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך וה"ה לשארי קדשים, והגוזז את השור ועובד בצאן לוקה מן התורה כו' ויראה לי שאינו לוקה עד שיגזוז כדי רוחב הסיט כפול לא יהא זה חמור משבת עכ"ל. והא גבי שבת כתב הרמב"ם דכל מקום שנאמר העושה דבר פטור אבל אסור לעשות כן מדרבנן והרחקה היא מן המלאכה. וע"כ גם הכא היכי דגוזז פחות מכדי רוחב הסיט הוי כשבת. דלא הוי רק איסור דרבנן ואפ"ה כתב הרמב"ם גבי בכור דאינו לוקה עד שיגזוז כדי רוחב הסיט כפול

והנה לולי שאיני כדאי להרים ראש להרהר אחרי רבינו הגדול הייתי אומר דאסור לגזוז בבכור וקדשים אפי' שער אחת. לוקה כיון דקרא סתמא כתיב ובש"ס לא מצינו שיעור לזה. וכמו בעבודה ליכא שיעורא ה"נ כמו כן בגוזז. ולא דמי לשבת דהתם הוי האיסור משום כל מלאכה לא תעשו. וקבלו חז"ל כדי רוחב הסיט חשובה מלאכה ופחות מזה לא חשיב מלאכה. אבל הכא לא הוי האיסור משום מלאכה. דמלאכה שהשור עובד כבר נאמר לא תעבוד בבכור שורך וגוזז לאו מחמת מלאכה רק האיסור הוא על האדם לגזוז השור והצאן דקדשים ולאו משום מלאכה נאסר. א"כ אפי' בפחות מרוחב הסיט נמי אסור. וכה"ג אמרינן בירושלמי פסחים (פ"ד ה' ג') בכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. מה בין גסה ובין דקה. בהמה גסה יש בה חיוב חטאת בהמה דקה אינו חיוב חטאת ואינו חולב ואינו גוזז. תמן הוא מתחייב. ברם היא מתחייבת. ולכאורה יש להביא ראי' לזה מבכורות (דף כ"ה) שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר רבי יוסי בן המשולם אומר גוזז במספרים ואינו חושש. והוי ס"ד דגמ' שם דטעמא דרבי יוסי הוי משום דהוי דבר שאון מתכוין וס"ל דבר שאינו מתכוין מותר. וכ"כ הרמב"ם (פ"א מה' פרה ה' ג'). היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר כו' גוזז במספרים את ראשן המשחיר ואינו חושש לגיזה בקדשים שאין כוונתו לגוז. א"כ אע"ג דשתי שערות לא הוי כדי רוחב הסיט. אם הי' מתכוין הוי חייב משום גוזז. אך יש לומר דהא גם הרמב"ם ס"ל דפחות מרוחב הסיט הוי איסור דרבנן לפחות כמ"ש. א"כ אפי' בפרה דהוי קדשי ב"ה דהוי רק איסור גיזה מדרבנן כמ"ש שם בבכורות. ופחות מכשיעור אסור במתכוין משום איסור דרבנן רק דאינו חושש משום אינו מתכוין לגוז ע"כ מותר לגוז במספרים ראשן המשחיר. ועי' בתוס' יומא (דף ל"ג) דאפי' באיסור דרבנן למ"ד דאין מתכוין אסור. גם בזה אסור ע"ש. ע"כ הוי ס"ד דגמ' בבכורות דטעמא דרבי יוסי משום דהוי דבר שאינו מתכוין]

וראיתי בתשו' חכם צבי (סי' פ"ו) כתב טעם לדברי הפוסקים דס"ל דגם פחות מכזית צריך לבער כדי שלא יהי' איסור דבל יראה והא דאתמר בפסחים דפחות מכזית אינו צריך לבער הוא דוקא בדבוק לכותלי הבית או בדופני הכלים. אבל בעינא אפי' פחות מכזית צריך לבער. הוא מטעם דקיי"ל דחצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי ה"נ חצי זית חמץ חזי לאצטרופי ע"כ צריך לבער. רק כשהוא דבוק לכותל נתבטל ונעשה כעץ. ולדעת הרא"ש דס"ל דאפי' באינו דבוק הפחות מכזית א"צ לבער. כמ"ש הרא"ש בפסחים (דף מ"ה) דהרמב"ם דנקט דבוקים לכותלים אורחא דמלתא נקט ע"ש. אפשר לומר דשאני איסורי אכילה דאתי לן קרא דכל חלב כדאיתא ביומא וכבר כתבו בתוס' למאי איצטרך קרא וסברא. ולפ"ז בכל שארי איסורי תורה כגון התולש שער אחד בנזיר. ובגליון חכ"צ שלי כתבתי כי קולמוסו פלטה דבר שאינו. דבנזיר אפי' שער אחד וספסוף כל שהוא לוקה כמבואר בנזיר (דף מ') וברמב"ם פ"ה מה' נזירות ה' י"א ע"ש] או בשבת. או מוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל. דטעמא דחזי לאצטרופי לחודי לא מהני. ובהגהת משנה למלך (פי"ח מה' שבת ה' א') תמה עליו דלא זכר דברי רש"י והג"א שהבאתי לעיל דכתבו דגם בשבת שאינו איסורי אכילה נאסר ג"כ חצי שיעור מן התורה. ולפמ"ש והוכחנו מדברי הרמב"ם והתוס' דס"ל הכי כמ"ש החכ"צ דבשאינו איסורי מאכל לא אמרינן דחצי שיעור מן התורה א"כ ליכא קושיא אי נימא דגם הרא"ש דס"ל דפחות מכזית א"צ לבער. ולא אמרינן דחצי שיעור אסור מן התורה בזה משום דלא הוי איסורי אכילה כמ"ש התוס' והה"מ

עוד כתב החכ"צ ליישב דעת הרא"ש הא דפחות מכזית א"צ לבער. דיש לומר אע"ג דבכל האיסורין פחות מכשיעור הוי ג"כ איסור תורה. היינו דוקא בעושה מעשה שמחשיבו לאותו פחות מחצי שיעור. אבל חמץ בפסח פחות מכזית שאינו עושה מעשה אלא מניחו בביתו ואינו מבערו. כיון שאינו עושה דבר שמראה בו שמחשיבו לא אמרינן בי' חזי לאצטרופי. ולכאורה יש לסתור סברא זו. מהא דכתב הרמב"ם והב"י בחו"מ (סי' שנ"ט) אסור לגזול או לעשוק אפי' כל שהוא בין מישראל ובין מעכו"ם וכתב הרב המגיד ריש ה' גניבה והסמ"ע דהטעם דהוי איסור משום חצי שיעור דהוי דאורייתא כמו שאר איסורין הא עושק אינו עושה מעשה כלל. אלא דאינן מחזר הלוואתו דאתי לידי' בהתירא או דכובש שכר שכיר דאינו עושה מעשה