ברית יעקב חלק א ה

קאמר משום קרא דכל חלב לרבות חצי שיעור. ולהרשב"א ליכא למימר דה"א דעיקר קרא דכל חלב אתי לכוי. דאכתי מוכח מהני קראי דכל נבילה וכל דם לא תאכלו דאתי לרבות חצי שיעור כמ"ש הרשב"א. גם ליכא למימר כמ"ש הר"ן דמקרא דכל חלב לא הוי ילפינן שארי איסורין רק בהך סברא דחזי לאצטרופי אמרינן דאין חילוק בין חלב לשארי איסורים. דהא באמת כתיב קראי טובי גבי נבילה ודם דכתיב כל נבילה וכל דם דאתי לרבות חצי שיעור אבל זה אינו. דאכתי יש לומר דהרשב"א ס"ל כהר"ן משום דבלאו האי סברא דחזי לאצטרופי לא הוי ילפינן שארי איסורין מחלב ונבילה ודם משום דהוי ב' וג' כתובין דאין מלמדין לכ"ע. או דלא הוי ידעינן חצי שיעור באיסור שבועה דהוי איסור הבא ע"י עצמו. גם לא הוי ידעינן לאסור חצי שיעור ביוה"כ. משום דהכא לאו המאכל נאסר אלא יומא קא גרים. ואיתא אח"כ היתר ואינו דומה להני איסורין דחלב ונבילה ודם. ע"כ קאמר סברא דחזי לאצטרופי דמגלה הך סברא דלא מחלקינן באיסורין כמ"ש הר"ן

גם יש לומר דהרשב"א ס''ל כהתוס' דבלא האי סברא דחזי לאצטרופי הוי אמרינן דדרשה דכל חלב לאו דרשה גמורה אלא אתי לכוי ואי דהא אכתי איכא קרא אחרינא דכתיב כל נבילה וכל דם. דהני וכל אתי ג"כ לכוי לאסור דמו ונבלתו. ובהדיא אמרינן בכריתות (דף כ"א). דכל דם וכל נבילה אתי לרבוי דמו של כוי ונבלתו של כוי. ע"כ קאמר הש"ס האי סברא דחזי לאצטרופי דמגלה דהא דדרשינן מהני קראי דכל לרבות חצי שיעור הוא דרשא גמורה כמ"ש התוס'

ובזה נלע"ד דתליא מלתא אם חצי שיעור אסור בשארי איסורין שאינן איסורי מאכל. להר"ן דס"ל דטעם דחזי לאצטרופי הוא. אע"ג דאיכא לחלק בין חלב שלא נילף מיני' מ"מ משום הך סברא דחזי לאצטרופי אמרינן דאין חילוק. א"כ בכל איסורין דשייכא האי סברא דחזי לאצטרופי. חצי שיעור שבו הוי איסור תורה. אבל להתוס' דמשום האי סברא דחזי לאצטרופי לא הוי אסרינן כלל חצי שיעור אלא דילפינן מקרא דכל חלב וכל דם וכל נבילה כמ"ש הרשב"א. א"כ יש לומר דוקא באיסורי אכילה כמו הני איסורים אסרינן חצי שיעור אבל לא בשארי איסורין כמו שנבאר בע"ה. וכן נראה להוכיח מדברי התוס' גיטין (דף כ') ד"ה בכתיבת קעקע שכתבו מדאורייתא ליכא איסורא עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול. אבל איסורא דרבנן מיהא איכא. ועי' בב"ש באע"ז (סי' קכ"ד ס"ק ט"ז) דאם לא מלאו בדיו לא הוי רק איסורא דרבנן ע"ש. ולא אמרינן דהוי איסורא דאורייתא בכתיבה לחודי משום חצי שיעור. דשיעור האיסור הוא דוקא שיכתוב וימלא בדיו. גם בכתיבה לחודי הוי נמי סברא דחזי לאצטרופי למלאות בדיו. (ודוחק לומר דהתוס' דכתבו דאיכא איסורא מדרבנן הוא אליבא דריש לקיש דס"ל דחצי שיעור אסור רק מדרבנן). וע"כ משום דס"ל להתוס' דבשארי איסורים דלאו איסור מאכל לא ילפינן מחלב לאסור בו חצי שיעור

גם מדברי התוס' דשבועות (דף ט"ז) ד"ה מנה"מ. דפריך הש"ס טומאה בעזרה מנא הני מילי. וכתבו התוס' דמהא דגמירי לקמן שיעור שהיה לא שמעינן לא מלקות ולא כרת. דהוי אמינא איסורא בעלמא הוא דאיכא. יש להוכיח דס"ל דלא שייכי איסור דחצי שיעור בשארי איסורין. דאל"כ מאי תירצו דה"א דהא דגמרינן הלכתא לשיעור שהיה הוא לאיסורא בעלמא. כיון דאפי' בשיעור השתחויה דהוי שיעור שלם ליכא מלקות ולא כרת א"כ למה בעינן שיעורא. דהא גם חצי שיעורא ופחות מכשיעור שהי' הוי איסור תורה. וע"כ כמ"ש דהתוס' ס"ל דלא שייכי חצי שיעור לאיסור תורה בשארי איסורין דלא הוי איסור מאכל. אחר זמן מצאתי בתשו' נודע ביהודא תנינא בהשמטות מבנו הגאון מוהר"ש לנדא חלק יו"ד (סי' י"א) ועי' בדגול מרבבה באו"ח (סי' תע"ב ס"ק יו"ד) שם הוכיח הגאון ז"ל מתוס' שבועות (דף ס"ז) ד"ה מנא הני מילי דלא שייך לומר ח'"ש אסור מן התורה כי אם באיסורי אכילה ע"ש ודוק. בודאי כיון למה שכתבנו. וכן מוכח מדברי הרב המגיד (בפ"א מה' חמץ ה' ז). דכתב דקיי"ל כר"י נגד ר"ל. דחצי שיעור אסור מן התורה והוא כלל לכל איסורי מאכל שבתורה ע"ש. א"כ דקדק בלשונו דהוא כלל לכל איסורי מאכל דוקא משמע דשארי איסורין אינו כלל זה דחצי שיעור יהי' בו איסור תורה וכן נראה מדברי הרמב"ם (פ"א מה' שבת ה' ג') שכתב כל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן. אבל אסור לעשות דבר זה בשבת. ואיסורו הוא מדברי סופרים והוא הרחקה מן המלאכה עכ"ל. ואי נימא דחצי שיעור דאסור מן התורה הוא כלל לכל איסורי תורה. א"כ כמה וכמה חיובי דשבת ופטורי דשבת תליא בשיעורין. כמו הקוצר והמעמר והדש והאופה והזורה והבורר דכולם הוי שיעורן בכגרוגרות. וכן הגוזז דשיעורו כמלא הסיט והכותב שיעורו בשתי אותיות ואות אחת פטור כמ"ש הרמב"ם (פי"א מה' שבת ה' י"ג) ע"ש. א"כ בפחות מכשיעור הוי חצי שיעור דאסור מן התורה וחזי לאצטרופי להשלים לכשיעור והיכי כתב הרמב"ם כללא היכי דאמרינן שהעושה דבר זה פטור לא הוי רק איסור דרבנן והרחקה מן המלאכה. וע"כ כמ"ש דבאיסורין שאינו איסור אכילה לא אמרינן בהן דחצי שיעור אסור מן התורה

והנה הרמב"ם (פרק כ"א ה' א') כתב נאמר בתורה תשבות. אפי' מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן. ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות. וכתב הרב המגיד כוונת רבינו הוא שהתורה אסרה פרטי המלאכות המבוארות עפ"י הדרך שנתבארו עניניהן ושיעוריהן. הי' האדם יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום. לכך אמרה תורה תשבות. ובאו חכמים ואסרו דברים הרבה. או תהי' כוונת רבינו. שיש לשבותין של דבריהם סמך מן התורה מתשבות. והלח"מ כתב לפרש דברי הה"מ. דפי' האחד הוא שהתורה אסרה מלאכות גמורות. אבל בפחות מכשיעור לא. מפני שהתורה לא אסרה אלא המלאכות כפי השיעורין והענינים שנתבארו. אבל המלאכות פחות מכפי שיעור החיוב לא נאסר מן התורה. לכך אמרה תורה תשבות. וזהו שכתב אפי' מדברים שאינן מלאכה כלומר אינו מלאכה שלא להתחייב בהן. ומ"ש ודברים רבים הן שאסרו חכמים לא נכלל זה בענין תשבות. אלא ענין אחר בפני עצמו הוא שאסרו חכמים דברים שלא נזכרו בתשבות. והפי' השני שכתב ה"ה שלא באה התורה לאסור מיני שבות. אלא למלאכות גמורות. אבל חכמים סמכו בשבות על מקרא זה ע"ש. א"כ לפי' השני דהמ"מ. אפי' חצי שיעור דמלאכה לא הוי איסור תורה. ולפמ"ש מוכח כפי' שני דהמ"מ מהא כללא דכייל רבינו בריש ה' שבת כל מקום שנאמר פטור אבל אסור לעשות דבר זה בשבת. הוי רק איסורא מדרבנן והרחקה היא מן המלאכה. א"כ גם בחצי שיעור מלאכה דשבת הוי רק איסור דרבנן. א"כ מוכח דלא כפי' הראשון דהמ"מ דחצי שיעור מהמלאכה הוי איסור תורה משום קרא דתשבות. גם מפי' הראשון דהמ"מ מוכח דל"א חצי שיעור בשארי איסורין שלא איסורי מאכל דאל"כ למה בעי קרא דתשבות ע"ז דתיפוק לי' דבלא"ה אסור מן התורה משום חצי שיעור

אמנם מצינו דעת כמה פוסקים דס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה אפי' בשארי איסורין שאינו איסורי מאכל. רש"י בשבת (דף ע"ד) ד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור. כתב דכפחות מכשיעור נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא. דקיי"ל דחצי שיעור אסור מן התורה בפרק בתרא דיומא וכ"כ הג"א בפ' כלל גדול ובר"פ המוציא. כל השיעורים הוא לענין חיוב חטאת אבל לאיסור דאורייתא אפי' בכל שהוא כדאמר בפרק כלל גדול ע"ש. וכ"כ המג"א באו"ח (סי' ש"מ ס"ק ב') דוקא אם נוטל בכלי שתי שערות חייב. אבל באחת איכא איסורא כמו בכל חצי שיעור ע"ש. וכן נראה מדברי הסמ"ע בחו"מ (סי' שנ"ט ס"ק ב') אסור לגזול או לעשוק אפי' כל שהוא וכתב הסמ"ע הטעם דחצי שיעור הוא איסור דאורייתא כמו שאסור חצי שיעור באיסורין. וכ"כ הרא"ה בס' החינוך (סי' רכ"ט) דלאו דלא תגזול אינו חל רק בשוה פרוטה כו'. ופחות משוה פרוטה אינו נקרא ממון אבל מ"מ אסור דבר תורה כמו חצי שיעור שאין לוקין והוא איסור תורה. וע"כ דס"ל להני רבוותא דחצי שיעור אסור אפי' בשארי איסורין שלא איסורי מאכל. דאל"כ היכי מדמי גבי ממון דבעינן שוה פרוטה דפחות מש"פ אסור מטעם חצי שיעור. כיון דאפי' באיסורי תורה שאינו איסורי מאכל לא הוי חצי שיעור מן התורה [ולפ"ז תמוה לי דברי הרב המגיד. דה"ה כתב ג"כ כדברי הסמ"ע (פ"א מה' גניבה ה' ב,) דאסור לגנוב כל שהוא. דדין פחות משוה פרוטה כדין חצי שיעור באיסורין. דהא הרב המגיד כתב (בפ"א מה' חמץ ה' ז')