ברית יעקב חלק א נו

ג"כ מהא דמשתמש בב"ח דאסור מדרבנן. דהיינו דבעי מני' דבר שיש לו היתר מן התורה כו'. הא לפמ"ש התוס' לעיל דשבות עצמו דחמיר אסור במתניתין מאי דמצי למעבד מאתמול כמו הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום. א"כ משתמש בבע"ח הוי שבות עצמו דחמור דדמי להרכבתו דאסור א"כ איך הותר הכא שבות זה דמשתמש בבע"ח. א"כ צריך ישוב לקושיא זו

אד יש להבין בתוס' שכתבו דהוי משתמש בבע"ח. אי משום דנותן הסכין על הבהמה מקרי משתמש בבע"ח. א"כ מאי קושי' דלפריך דהוי משתמש בב"ח. דלמא מיירי שנתנו הסכין על הבעלי חיים מערב שבת. כמ"ש התוס' כה"ג בד"ה תוחב לו סכין בין קרניו. דהא בעינן כלי שרת. די"ל שהקדישום השתא והיינו מערב שבת דאל"כ הא אין מקדישי' כו' כמ"ש המהרש"א. והא דאמר למחר מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו. לא שעשו כן בשבת. אלא דראה, מי שפסחו טלה הי' תחוב בין צמרו ותוחב מערב שבת. אלא דיש לומר דהא דנוטל הסכין בעזרה מהבע"ח הנטילה גופא מקרי משתמש בב"ח. כדאיתא בשבת (דף קנ"ד) ועירובין (דף, ל"ג) גבי משתמש באילן. היכי דתלה הכלכלה באילן אסור ליטול העירוב מהכלכלה דהוי משתמש במחובר. וכן אמרינן בשבת (דף מ"ה) אמר רב מניחין נר על גבי דקל בשבת. ואין מניחין נר ע"ג דקל ביו"ט. משום דבשבת ליכא למיחש לכשיכבה לישקלי מיני' ונמצא משתמש במחובר. כיון דאקצה לדבר האסור בין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אבל ביו"ט חיישינן דשקל ומנח לי' ונמצא משתמש באילן כמ"ש רש"י. נמצא הנטילה גופא מה שלוקח מן האילן או מה שנוטל מבע"ח מקרי משתמש במחובר או בבע"ח

אבל הרא"ש בפרק במה בהמה (דף נ"ג) הא דאין מניחין נר על גבי דקל ביו"ט. לא בשביל שיהא נקרא משתמש במחובר אם נוטלו משם. אלא גזרינן שמא יעלה באילן כדי ליטלו. ולא אמרו חכמים אלא אין עולין על גבי בהמה ואין עולין ע"ג אילן ביו"ט. וכתב שם דמותר ליתן מרדעת על גבי החמור בלא קשירה דא"צ להתקרב אצל החמור. ואין נשען עליו ואין כאן משתמש בבע"ח. וכן יש ליזהר כשנותן הרסן בראש הבהמה שלא ישען על ראשה עי"ש. וכ"כ תוס' ישינים בשבת (דף נ"ג) הא דאמר רב תולין טרסקל לבהמה בשבת הא דלא אסור משום משתמש בבע"ח כי היכי דאין מניחין נר על גבי דקל ביו"ט דהתם מנענע הענפים. אבל הכא אינו מנענע הבהמה בכך עי"ש. א"כ להרא"ש לא קשה כלל דלפריך דהא משתמש בבעלי חיים כמ"ש התוס'. דיש לומר דלא הי' נשענין על הבהמה אלא מרחוק הי' תוחב בין צמרו. כמו דמותר ליתן רסן ומרדעת על החמור אם אינו נשען עליו

וראיתי להמג"א (סי' של"ו ס"ק ב' ובסי' תקי"ד ס"ק ט"ו), שדחק הרבה בדברי הרא"ש. דהא מוכח מהא דכלכלה תלויה באילן אסור ליטלו משם. דהנטילה גופא הוי משתמש באילן דליכא למגזר משום שמא יעלה באילן דהא התם למטה מיו"ד לא חיישינן שמא יעלה. וכ"כ הה"מ (בפרק כ"א מה' שבת) דאם הניח אדם חפץ על האילן בערב שבת אסור ליטלו בשבת. דדוקא גבי אילן דהוא גבוה דגזרינן שמא יעלה עליו ע"כ אפי' למטה מיו"ד אסרינן הנטילה או הנחה משום שמא יעלה משום לא פלוג. משא"כ בהמה דרובן אינן גבוהים כ"כ לא חיישינן שמא יעלה לא אסרינן הנטילה או הנחה משום משתמש בב"ח אלא היכי דנשען עליו. דהא מותר לקשור חבל בפי פרה כדאיתא בשבת (קי"ג). ולדעת המ"מ מחלק בע"א. דבאילן הוי דרך תשמישו ליטול ולהניח עליו. ע"כ נטילה או הנחה מקרי משתמש במחובר. אבל בהמה דאינו דרך תשמישו לא מקרי משתמש בבע"ח בנטילה או הנחה לחודי עי"ש. ומדברי התוס' דהכא מוכח דנטילה או הנחה על בע"ח מקרי משתמש בבע"ח. והא דמותר ליתן מרדעת על החמור מיירי בחצר ומטעם צינה והפסד כמ"ש הר"ן. והא דמותר לקשור חבל בפי פרה יש לומר כמ"ש בירושלמי (בפרק במה בהמה ה' ב') אמר רבי מנא קיימתי במספק חבל בחבל דהי' חבל קטן קשור בפי פרה עי"ש

אך קשה לי לפמ"ש בדברי התוס' שכתבו דה"מ למיפרך הלא משתמש בב"ח. לאו משום דמניח הסכין על הבהמה דיש לומר דתחבו הסכין בצמרו או בין קרניו מערב שבת. אלא משום דנוטל הסכין של שחיטה בעזרה מהבע"ח. הא לא הוי שבות במקדש. והאי איסור שבות דמשתמש בב"ח לא הוי במקדש. דהא קיי"ל כבית הילל בביצה (דף י"ט) ב"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן. ובה"א מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן. וכתב רש"י שם דטעמא דב"ש משום דסמיכה שבות הוא. וכ"כ התוס' דבחגיגה מוכח דבשבות מצוה פליגי. דאמר רבי יוחנן אל תהי שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור. א"כ לב"ה דאמרו מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן. לא הוי שבות דמשתמש בבע"ח במקדש. דבשלמא הא דמקריבין קרבנות וצריך הרבצה לארץ ואי אפשר שלא היו נשענין עליהם. ואיכא משום משתמש בבע"ח לא קשי' דכל זה הוי הכשר שחיטה דשרי שחיטת קרבנות. אבל קודם שחיטה דס"ל לב"ש דאין סומכין עליהן משום איסור שבות דמשתמש בבע"ח א"כ ה"נ יש לומר דאסור ליטול הסכין מהבהמה בעזרה משום משתמש בבע"ח. אבל למאי דקיי"ל כבית הילל דמביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן ע"כ דלא הי' כלל איסור משתמש בבע"ח במקדש משום צורך מצוה. ה"נ שרי ליטול הסכין מהבע"ח כדי לשחוט הפסח ואין שבות במקדש איסור דמשתמש בבע"ח. ודוחק לחלק דוקא התם בסמיכה גופא דהוי מצוה ולא הי' אפשר למעבד מאתמול דתיכף לסמיכה שחיטה לא גזרו במקדש האי שבות דמשתמש בבע"ח. אבל הכא מה דנוטל הסכין מב"ח. זהו גופא לאו מצוה. רק בשבות זה יכול לשחוט הפסח דהוי מצוה. והי' אפשר למעבד מאתמול גזרו במקדש שבות זה. דמהיכא תיתי נימא הכי ומנין לנו לומר כן דלמא לא גזרו שבות דמשתמש בבעלי חיים במקדש כיון דהוי צורך מצוה אין שבות במקדש

לכן נראה לי דהתוס' סברי דוקא ביו"ט קאמר ב"ה דמביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן. דלא גזרו שבות דמשתמש בבע"ח במקדש ביו"ט. אבל בשבת לא מצינו דלא הי' איסור משתמש בבע"ח במקדש. דהא קרבנות ציבור דדוחין שבת לא בעי סמיכה דגמירי שתי סמיכות בציבור כדאמרינן במנחות (דף צ"ב). ובקרבנות יחיד דבעי סמיכה חוץ מבכור ומעשר ופסח אינו באה בשבת. א"כ לא משכחת דאין שבות דמשתמש בב"ח במקדש בשבת. ע"כ כתבו התוס' שפיר דהוי מצי למיפרך והלא משתמש בבע"ח בפסח שחל בשבת אם יטול הסכין מהבע"ח דלא מצינו דבשבת לא הי' שבות דמשתמש בב"ח במקדש

וכיון דאתן להכי. אפשר לומר הא דלא פריך תלמודא. הא משתמש בבעלי חיים דאסור מדרבנן. דיש לומר דסברי בני בתירא והילל כבן תימא דחגיגת י"ד חובה ואתי אפילו במרובה ואינו נאכלת אלא צלי כדאמרינן התם (דף ע'). ודחי ג"כ שבת כדאמר התם ואי חובה תיתי בשבת ותיתי במרובה וכמ"ש התוס' התם ד"ה לאו חובה דלבן תימא חגיגת י"ד דוחה שבת ע"ש. והא דפסח לא בעי סמיכה אמרינן במנחות (דף צ"ב) קרבנו ולא הפסח, שיכול והלא דין הוא מה שלמים שאינו בעמוד והבא טעון סמיכה פסח שהוא בעמוד והבא א"ד שטעון סמיכה ת"ל קרבנו ולא הפסח. איכא למיפרך מה לשלמים שכן טעון נסכים ותנופה וחזה ושוק מה שאינו כן בפסח. כדאמרינן התם (דף צ') אלא קרא אסמכתא בעלמא. וקרבנו ולא קרבן חברו כו'. א"כ חגיגת י"ד דהוי חובה לבן תימא בעי סמיכה. דיש למילף משלמים טק"ו מה שלמים שאינו בעמוד והבא טעון סמיכה חגיגת י"ד אשר בעמוד והבא א"ד שטעון סמיכה. והכא ליכא למפרך מה לשלמים שכן טעון נסכים ותנופה כו' דגם חגיגת י"ד טעון נסכים ותנופה חזה ושוק כמו בשלמי חגיגה ט"ו ועולת רגל דמרבינן מקרא דבמועדיכם כדאיתא במנחות (דף צ) כל הבא במועדיכם טעון נסכים ובזבחים (דף ט') כבש לרבות הפסח לאליה. כשהוא אומר אם כבש לרבות פסח שעברה שנתה ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שטעון סמיכה ונסכים תנופה חזה ושוק ופרש"י שלמים הבאין מחמת פסח חגיגת י"ד. וכן פרש"י בזבחים (דף ל"ו). ועי' תוס' שם שהקשו על רש"י. ויש לומר דאתי' כבן תימא. ועי' תוס' פסחים (דף ע"א). א"כ כיון דלבן תימא חגיגת י"ד דוחה שבת ובעי סמיכה א"כ שבות דמשתמש בבע"ח גם בשבת התירו במקדש. כמו לב"ה ביו"ט דמביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן. ולא גזרו במקדש שבות