ברית יעקב חלק א נד

אזלינן בתר רובא ושמא קסבר דשמה התראה עכ"ל. דקשה לפמ"ש התוס' בכתובות (דף ט"ו). אפי' למ"ד דהתראת ספק שמה התראה היינו היכי דיודע בודאי שיבוא לידי איסור אם יותיר או יכה שניהם. אבל הכא שאינו יודע שיבוא לידי איסור לכ"ע לאו שמה התראה. ה"נ אינו יודע אם ימצא שלם או ימצא טריפה לכ"ע לאו התראה. ועוד לפמ"ש התוס' ביבמות (דף פ') דהיכי דאיגלאי מלתא למפרע התראת ספק שמה התראה א"כ הכא דבדקינן לי' ונמצא שלם אגלאי מלתא למפרע דלאו טריפה הוא הוי ה"ס שמה התראה. ולפמ"ש א"ש. לכאורה אינו מדוייק לשון התוס' מ"ש שמא קסבר דשמה התראה. הוי להו למימר די"ל דקסבר שמה התראה. ולדברינו א"ש דהתוס' הקשו מאי קאמר דבדקינן לי' הא מ"מ הוי התראת ספק היינו אפי' דהתראת ספק שמה התראה. כה"ג שאינו יודע שיבוא לידי איסור לכ"ע לאו שמה התראה. כמ"ש התוס' בכתובות. וה"נ אינו יודע אם יבוא לידי איסור שמא ימצא טריפה א"כ לכ"ע לאו התראה. וע"ז אמרו שמא קסבר שמה התראה דס"ל כר"י דאמרינן אגלאי מלתא למפרע אפי' כה"ג היכי דא"א לידע העתידות וכמ"ש התוס' ביבמות (דף פ') וע"כ קאמרו שמא קסבר. דאנן קי"ל ביבמות כריש לקיש בחליצת מעוברת א"כ לא אמרינן כה"ג אגלאי מלתא למפרע

וא"ש נמי מה דקשה לי בסנהדרין (דף. ס"ט) אמר רב ירמי' מדיפתא אף אנן נמי תנינא. בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה. ואם בא עלי' יבם קנאה וחייבין עלי' משום א"א. ואמאי אימא איילנית היא ואדעתא דהכי לא קידשה אלא לאו דאזלינן בתר רובא. דקשה הא לא קטלינן הבא עלי' עד דגדלה וחזינן דלאו איילנית. וכבר הרגיש בזה המהרש"א בקידושין (דף יו"ד) וכתב די"ל דמ"מ בקטנותה הוי התראת ספק דלא הוי התראה. וזה אינו לפמ"ש התוס' ביבמות דכה"ג היכי דאיגלאי מלתא למפרע לא חשיב התראת ספק. דאפשר לומר דרב ירמי' מדיפתא ס"ל כריש לקיש ביבמות (דף ל"ה) דכה"ג שא"א לידע העתידות לא אמרינן בזה אגלאי מלתא למפרע

וא"כ א''ש הגמ' דפסחים אלא בהתראת ספק קמיפלגי דר"י דאמר אעפ"י שאין עמו בעזרה. סבר התראת ספק שמה התראה וריש לקיש דאמר עד שיהא עמו בעזרה סבר התראת ספק לאו שמה התראה. מה שהקשינו דלפמ"ש התוס' בכתובות דהיכי שאינו יודע האיסור לכ"ע לאו שמה התראה. והכא אינו ידוע האיסור אולי נאבד ונשרף החמץ. דלפמ"ש התוס' ביבמות דהיכי דאיגלאי מילתא למפרע לא חשיב התראת ספק. והכא דאישתכח אח"כ בביתו החמץ שהי' לו בשעת הקרבה. א"כ אגלאי מלתא למפרע לא חשיב התראת ספק. א"כ מיושב דברי הרמב"ם שפסק כרבי יוחנן אע"ג שאין עמו בעזרה דלוקה

אך קשה לי בגמ' דפריך הא פליגא חדא זימנא דאתמר שבועה שאוכל ככר זו היום. ועבר היום ולא אכלה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו אינו לוקה ר"י אמר אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה אבל התראת ספק שמה התראה וריש לקיש אמר אינו לוקה דהוי התראת ספק והתראת ספק לא שמה התראה. לעולם בעל בסמוך קמיפלגי וצריכא. אמאי לא קאמר דבהתראת ספק קמיפלגי וצריכא. דאי אתמר גבי שבועה ה"א בהא קאמר ריש לקיש דהתראת ספק לא שמה התראה דהתם ליכא למימר דאגלאי מלתא למפרע דכל היום עומד בספק שמא יאכל אבל הכא דנמצא החמץ בביתו שהי' החמץ בעת שחיטת הפסח דאיגלאי מלתא למפרע ה"א דמודה ר"ל דכה"ג התראת ספק שמה התראה. ואי אתמר גבי שוחט על החמץ ה"א דהתם ס"ל לר' יוחנן דהתראת ספק דאגלאי מלתא למפרע דהחמץ הי' בביתו בשעת שחיטת הפסח. מהני התראה דהוי בספק. אבל גבי שבועה שאוכל היום דליכא למימר אגלאי מלתא למפרע ה"א דמודה ר"י לריש לקיש דהתראת ספק לא שמה התראה צריכא. ואפשר לומר בזה. דבירושלמי פסחים (פ"ה ה"ד) קאמר על הא פלוגתא דר' יוחנן אעפ"י שאין בעזרה וריש לקיש סבר עד שיהא בעזרה דין כדעתי' ודין כדעתי' דאיפליגין שני ימים טובים של גליות. ר"י אמר מקבלין התראה על הספק וריש לקיש אמר אין מקבלין התראה על הספק. ובירושלמי יבמות (פ' י"א ה' ז') גבי מי שלא שהתה אחרי בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה ואינו ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון. הכה את זה וחזר והכה את זה קילל את זה וחזר וקילל את זה פטור רבי חנניא בעי לית הדא פליגא על רבי יוחנן. דאיתפלגין בשני ימים טובים של גליות רבי יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק. וריש לקיש אמר אין מקבלין התראה על הספק אמר רב חנניא אמר רב לית הדא פליגא. תמן אפשר לעמוד עליו ברם הכא א"א לעמוד עליו. א"כ סבר ריש לקיש גבי שני ימים טובים של גליות אע"ג דאח"כ נודע מתי קדשו ב"ד החודש ואגלאי מלתא למפרע דעשה מלאכה ביו"ט אפ"ה ס"ל לריש לקיש דלא הוי התראה. א"כ אכתי ג"כ תקשה הא פליגא חדא זימנא כה"ג גבי שני ימים טובים של גליות. דאע"ג דאגלאי מלתא למפרע אפ"ה לא הוי התראה בספק. ע"כ אמר לעולם בעל בסמוך קמיפלגי וצריכא כו'

עוד יש לומר דהא דלא קאמר בהתראת ספק קמפלגי וצריכא. משום דביבמות (דף ל"ה) גבי החולץ למעוברת והפילה דר"י אמר אינה צריכה חליצה מן האחים. וריש לקיש אמר צריכה חליצה מן האחים. איכא חדא לישנא דפליגי בקרא. דר"י סבר ובן אין לו אמר רחמנא והא לית לי' וריש לקיש סבר ובן אין לו עיין עליו. ולא פליגי בסברא אם יבוא אליהו דאפולי אפלה בת חליצה ויבום היא. השתא נמי אגלאי מלתא למפרע. וריש לקיש אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן. דאי אמרינן בקראי פליגי גם ריש לקיש סבר דאמרינן אגלאי מלתא למפרע ע"כ לא קאמר הגמ' הך צריכותא כמ"ש

אכל קשה לי על תוס' דיבמות (דף ל"ה) שכתבו הא דאמר ריש לקיש דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן דוקא היכי דהספק אינו ראוי להתברר עכשיו דאי אפשר לידע העתידות. אבל גבי ספיקות שקידש אחת משתי אחיות דחשבינן לה בת חליצה ויבום משום שמא יבא אליהו דהא קידש. דהתם א"צ לידע אלא מה שבאותו שעה. וכה"ג אמרינן אגלאי מלתא למפרע. מהא דירושלמי דפסחים ויבמות דריש לקיש סבר בשני ימים טובים של גליות דאין מקבלין התראה על הספק אע"ג דתמן אפשר לעמוד עליו ואיגלאי מלתא למפרע מתי קידשו ב"ד את החודש. והתם א"צ לידע אלא הספק מה שבאותו שעה אפ"ה לא מהני לריש לקיש. וכן להנימוקי יוסף דכתב דגם ריש לקיש סובר אגלאי מלתא למפרע בכל מקום רק הכא דאולי בשעה שחלץ הי' ראוי' לילד ולד גמור אלא דאח"כ גרם איזה דבר להפיל א"כ אמאי אמר הכא ריש לקיש בשני ימים טובים של גליות דאין מקבלין התראה על הספק אע"ג דאח"כ אגלאי מלתא למפרע. ויש לומר דדוקא לענין התראה ס"ל לריש לקיש אע"ג דאיגלאי מלתא למפרע לא מהני כיון בשעת התראה הוי ספק אע"ג דא"צ לידע רק מה שהי' באותו שעה ואח"כ אגלאי מלתא למפרע לא מהני. אבל לשארי מילי היכי דאינו צריך לידע אלא מה שבאותו שעה אם אח"כ אגלאי מלתא למפרע מהני. וכן להנ"י אע"ג דהכא דאגלאי מלתא למפרע וליכא למימר דלמא באותו שעה לא הי' ראוי אפ"ה לא מהני לענין התראה בספק

אמנם קשה על התוס' דיבמות (דף פ') לרב דאמר נעשה סריס למפרע אע"ג דבשעת התראה הוי ספק, דלמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשתא אגלאי מלתא למפרע שהי' גדול בשעת התראה. מירושלמי דיבמות (פ' יוד ה' ח') פשיטא הדא מלתא פחות מבן עשרים שהביא שתי שערות למפרע הוא נעשה איש יותר מכן עשרים שהביא שתי שערות מכאן ואילך הוא איש. מה פליגין בבן עשרים שמואל אמר למפרע הוא נעשה איש. רב אמר מכאן ואילך הוא נעשה איש. מתניתא פליגא בין על דין ובין על דין הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה. שאין בו הקפת זקן. ויתרו בו שמא יביא שתי שערות בתוך שלשה חדשים. ומשני כמאן דאמר אין מקבלין התראה על הספק. אע"ג דהכא אגלאי מלתא למפרע אם הביא שתי שערות בתוך ג' חדשים נעשה גדול למפרע אפ"ה לא אמרינן דהוי שמה התראה וכבר תמה בזה הק"ע ובפ"מ כתב בזה דברים תמוהים עי"ש. ולפמ"ש א''ש דיש לפרש מאי דקאמר הירושלמי. כמ"ד אין מקבלין התראה על