ברית יעקב חלק א נא

הוא ברשותי' לעבור עליו בב"י מגזה"כ. א"כ כיון שיצא מרשותו בלא"ה. יש לומר ולחוש שמא ביטלו מכבר קודם זמן איסורו דהוי אינו שלו מכבר

אך אפשר לומר בזה כמ"ש הרמב"ם (בפ"ב מה' שבועות ה' י"ב) אין הנשבע חייב עד שיהא פיו ולבו שוין לפיכך אם נשבע אחד בפנינו שלא יאכל היום ואכל והתרו ואמר אני לא הי' בלבי אלא שלא אצא היום. וטעה לשוני והוציא אכילה שלא היתה בלבי. הרי זה אינו לוקה עד שיודה בפני עדים קודם שיאכל שעל אכילה נשבע. או שקיבל עליו התראה ולא טען שטעה בעת התראה. אעפ"י שטוען אח"כ אין שומעין לו עי"ש. א"כ ה"נ כיון בשעת התראה לא אמר שביטלו לא חיישינן שמא ביטלו ולא שומעין לו ולוקה

אמנם לענ"ד נראה בזה. דנחזי אנן לפי מה דאמרינן בקידושין (דף נ"ב) המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אינה מקודשת. ופי' התוס' אע"ג דע"מ שאדבר לך לשלטון מקודשת משום שעשה לה הנאה. ומי גרע זה. משום דלא דמי כיון דיכול ליטול פרוטה בעד דיבורו הוי כנותן לה פרוטה. אבל הכא הטו"ה אינו משלו דהוי ממון גבוה ע"כ אינה מקודשת עי"ש. ובגמ' מתניתין דלא כריה"ג דתניא ריה"ג אומר ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו. אפי' תימא ריה"ג הני מילי מחיים אבל לאחר שחיטה לא מאי טעמא כי קא זכו משולחן גבוה קא זכו. דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו בין ק"ק ובין ק"ק אינה מקודשת. ופרש"י בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר משולחן גבוה קא זכו והתוס' בב"ק (דף י''ב) כ' דחלק בעלים אף לאחר שחיטה הוי ממון דידהו אלא דחלק כהנים זכו משולחן גבוה עי"ש. וא"כ לכאורה לחמי תודה דהוי עשרה לחמץ דהוי קדשים קלים לרבנן דריה"ג הוי ממון גבוה. ולריה"ג לאחר שחיטה הוי ממון גבוה אינו עובר בב"י וב"י. דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. אבל זה אינו. דהא לר"א גבי חלה ותרומה דאין לו רק טו"ה ס"ל דעובר בב"י משום דס"ל דטו"ה ממון לגבי ב"י או משום דאי בעי מתשיל עלה הוי כדידי' עובר בב"י. כ"ש הכא דיש לו טו"ה שיכול לאכלו דניתן לאכילה. אפי' ר' יהושע מודה דמחמת זה עובר בב"י כיון שיש לו טו"ה גדולה. וכן בחמץ של מעשר שני עובר בב"י

אבל ביטול נראה דלא מהני בזה. לא מבעי לשיטת התוס' דביטול הוי מטעם הפקר ושלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכמ"ש הר"ן. לא מהני בחמץ של תודה דאע"ג בחמץ של נכרי אמרנו לעיל דמועיל ביטול משום טעמא דהר"ן כיון דמגלה דעתי' דלא ניחא לי' דלהוי זכותו בגוה מהני דהא בלא"ה אינו שלו אלא דרחמנא אוקמי ברשותי' לעבור עליו בב"י. א"כ כיון שמגלה דעתו דלא ניחא לי' שיהא ברשותי' ומקבל עליו אם יגנוב או יאבד ישלם מהני. אבל בתודה דבלא"ה אינו שלו וממון גבוה הוא. אלא דעובר עליו משום טו"ה שיש לו שניתן לאכילה. לא יכול לומר לא ניחא לי' בטו"ה זו דהא מחוייב לאכול כדי שלא יהא נותר דיעבור בבל תותירו. גם לרש"י והרמב"ם שכתב דהשבתה זו שאמרה התורה שיבטל בלבו ויחשב אותו כעפר בעלמא וכדבר שא"צ בו כלל לא מהני ביטול בלחמי תודה דהוי קדשים שמחוייב לאכול דלא יהי' נותר ובע"כ צריך לאכול. א"כ אינו יכול לבטלו שיהי' כמו עפר שאין בו צורך כלל ע"כ לא מהני ביטול בלחמי תודה ועובר בב"י

וליכא למימר דלא משכחת כלל תודה בע"פ. כמו דאיתא בפסחים (דף ס"ג) אין מביאין תודה בי"ד. שאין מביאין קדשים לבית הפסול מפני חמץ שבה. זה לא הוי רק מדרבנן. ומדאורייתא יכול להביא תודה בי"ד גם אם בדיעבד שחט תודתו בי"ד והביא לבית הפסול עובר בב"י דצריך לבער וכן הוא בירושלמי פסחים (פ"ב ה"א) אית תנא תני עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערו בשריפה. משהגיע זמן ביעורן אתה מבערן בכל דבר ואתי' כרבנן כו'. רבי בנימין בר לוי בעי חלות תודה שנעשו נותר. (אי כיון דמצות נותר בשריפה בעי שריפה או דמי לחמץ דהוי השבתתו בכל דבר) נימר אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבער בשריפה. משהגיע זמן (ח"א) ביעורן את מבערן בכל דבר (היינו דקרבו בי"ד שהגיע זמן ביעורן מחמץ קודם שנעשו נותר) א"כ משכחת בדיעבד שהביא בי"ד

וא"כ א''ש קו' הש"א דהיכי משכחת פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש אם יהא החמץ בעזרה או אעפ"י שאין עמו בעזרה למלקי עלה דהוי התראת ספק דאינו יכול להתברר דיוכל לומר בטלתי החמץ קודם לכן קודם זמן איסורו. דיש לומר דמיירי שיש לשוחט או לזורק או אחד מבני חבורה חמץ של לחמי תודה. דאפי' לתוס' חלק כהנים לכ"ע הוי ממון גבוה לאחר שחיטה. ועובר בב"י משום טו"ה דניתן לאכילה ולא מהני בו ביטול בזה כיון דצריך לאוכלו כדי שלא יהי' נותר ולא יעבור בבל תותירו. והוי מילי דמצוה. שאינו יכול לבטל החמץ ולומר דלא ניחא לו כמ"ש ולפ"ז א"ש מה שהקשה הש"א. בהא דר"א דלא יקרא לה שם עד שתאפה. אמאי לא יקרא לה שם קודם אפי' ויבטל העיסה קודם שתחמץ דיפקיר טו"ה שיש לו לאחר הפרשה ולא יעבור בב"י. משום דחלה ותרומה יש שני ענינים חדא קודם הפרשה הוי טבל. וכשמפריש פוטרת העיסה ובזה יוצא בכ"ש. אבל עדיין מחוייב לקיים מצות נתינה לכהן החלה דראשית עריסותיכם תתנו תרומה כתיב. ובזה צריך שיעור אחד מכ"ד או ממ"ח כמ"ש הריטב"א בקידושין (דף נ"ח). הא דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את כל הכרי. היינו להוציא מידי טבל. אבל לא קיים מצות נתינה לכהן דבעינן דבר חשוב עי"ש. א"כ אינו יכול לבטל ולהפקיר הטו"ה שיש לו בהחלה שהפריש ולחשוב כאין לו צורך כלל. דהא מחוייב לקיים מצות נתינה לכהן וע"כ יש לו צורך מה דחייבו הכתוב ליתנו לכהן דבשלמא כשיש לו טו"ה בהחלה שהפריש א"כ מקיים מצות נתינה בדידי'. אבל אם יפקיר לטו"ה ויבטל העיסה לא יקיים מצות נתינה לכהן. וכיון דהוי מילי דמצוה מה שמחוייב אינו יכול לומר לא ניחא לי' בטו"ה זו

ובזה יש ליישב ג"כ מה שקשה לפי מה שכתב הרא"ש. בהא דיליף רבי יהודה דחמץ בשריפה מנותר מה נותר בבל תותירו ובשריפה וחמץ בבל תותירו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה. אמרו לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק לדבריך יוכיחו שהן בבל תותירו שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה. אכתי תקשה לרבנן גופייהו לילפי מנותר דלידידהו ליכא פירכא. ויש לומר לדידהו איכא לאקשויי מה לנותר שכן קודש. ותמה הש"א דהדבר קשה למה לא השיבו רבנן לתשובה זו ששוה לכל והשיבו תשובה שאינו אלא לפי דעת רבי יהודא. ולי קשה דהא בפסחים (דף מ"ה) אמרינן דחולין מקדשים לא גמרינן. ובשבועות (דף כ"ו) ג"כ אמרינן למ"ד דשני כתובין הבאין כאחד מלמדין מאי איכא למימר הוי חולין וקדשים וחולין מקדשים לא גמרינן. ובסנהדרין (דף ס''ז) קאמר קסבר רבי יהודא שני כתובין הבאין כאחד מלמדין. א"כ לר"י גופא קאמר דחולין מקדשים לא גמרינן והיכי יליף ר"י חמץ מנותר דהוי חולין מקדשים. אך י"ל בזה דמאי דקאמר הגמ' בשבועות למ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדין לא קאי על ר"י דאיכא עוד תנא דס"ל הכי כדאמרינן בע"ז (דף נ"ד) בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן ע"ש. ולפמ"ש א"ש כיון דעל חלות תודה דקרבו בי"ד כמ"ש בירושלמי אם לא הגיע זמן נותר והגיע זמן ביעור חמץ את מבערו בכל דבר ולרבי יהודא הוי בשריפה א"כ ליכא למיפרך מה לנותר שכן קודש. דהא לרבנן גם בלחמי תודה של חמץ דהוי של קודש ג"כ השבתתו בכל דבר. (ומה שכתב הש"א (סי' פ"ו) דלרבנן איכא למיפרך לק"ו מה לנותר שכן אין לו היתר לאיסורו משא"כ בחמץ שיש היתר לאיסורו לרבנן דס"ל חמץ לאח"ז מותר דוקא לרבי יהודא דס"ל חמץ לאח"ז אסור שפיר ילפינן בק"ו מנותר משא"כ לרבנן. והאי פרכא דאין לו היתר לאיסורו פרכא רבה כדאמרינן בפסחים (דף מ"ג) ובקידושין (דף ל"ח). נראה לענ"ד דבזבחים (דף מ"ו) אמרינן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן פיגול ונותר וטמא שהעלן על גבי המזבח פקע איסורן מהן (ופרש"י שלא יתחייב האוכלן מידי). משמשלה האור ואפי' פלגא על המזבח ופלגא על ארעא מסקינן כולה על המזבח. וכ"כ הרמב"ם (פי"ח מה' פסולי המוקדשין ה' כ"א) א"כ גם בנותר משכחת דיש היתר לאיסורו. ואי דאסור לכתחילה להעלות על מזבח דבר פסול מ"מ אם העלה על