ברית יעקב חלק א ד

התורה. דהוי רק מרבוי דכל. וליכא לאו מיוחד לאיסורו. וכל שאין איסורו מפורש חל עליו שבועה. משא"כ כשהוא אסור מדרבנן דאיכא לאו דלא תסור ועוד דאיכא למימר העמידו דבריהם כשל תורה ע"ש. ע"כ כתב הרמב"ם בזה דהי' פחות מכזית ותפח ועמד על כזית דאסור. לאשמעינן דאיכא איסור דרבנן עליו דמחשב ככזית ולא חל עליו שבועה. ועי' בתשו' מוהרב"ל מה שכתב לחלק בין אם נשבע לעבור בידים בקום ועשה על עבירה דרבנן. ובין אם נשבע שלא לעבור עבירה דרבנן. וכתב ליישב הסוגיא דשבועות (דף כ"ד) ויומא (דף ע"ד) ע"ש

וראיתי במ"א (סי' ר"י ס"ק א') שכתב נ"ל דכל האוכלין מצטרפין לכזית וכל המשקים מצטרפין לרביעית. אבל האוכל ושותה אין מצטרפין עי' סי' תרי"ב עכ"ל. וראיתו (מסי' תרי"ב ס"ב) גבי יוה"כ דאכילה ושתי' אין מצטרפין ככותבות לחייב ביוה"כ. אינו ראי' כדאמרינן ביומא (דף פ"א) האוכל ושותה אינו מצטרפין אמר רב חסדא במחלוקת שנוי' ורבי יהושע היא דתנן רבי יהושע אומר כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרף. טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו כו' אינו מצטרף. ר"נ ור"י אמרי אפי' תימא רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא לענין טומאה דשם טומאה חד הוא. אבל הכא משום יתובי דעתא והאי לא מיתבא דעתא. א"כ דוקא לענין יוה"כ י"ל דקים לרבנן בהכי לא מיתבא דעתא. אבל לענין ברכה דתניא בשיעורין אפי' היכי דאינו שיעורין שוה מצטרף לרבנן דפליגי עלי' דרבי יהושע. אלא דהי' להביא ראי' מדברי הרמב"ם (פ"ד מה' טומאת אוכלין ה' י"א) דפסק כרבי יהושע לענין טומאה דכל שאין שיעורו שוה אינו מצטרף וביומא מדמי לי' לטומאה. א"כ ה"נ לגבי ברכה דאינו שיעורן שוה אינן מצטרפות

[אך קשה אמאי פסק הרמב"ם כרבי יהושע דמעילה כיון דרב חסדא ור"נ ורבי יוחנן אמרי דרבנן פליגי עלי' דרבי יהושע הוי לי' לפסוק כרבים כמו בכולי דוכתי דהלכתא כרבנן דרבים נינהו. ועי' תוס' (זבחים דף ק"ט) ד"ה עולה. ועי' תוספתא (בפ"ז דתרומות). כשם שאכילתה בכזית כך שתי' בכזית אכילה ושתי' אין מצטרפין. והוא תמוה כיון דשיעורן שזה אמאי אינו מצטרפין דכה"ג לכ"ע מצטרפין וע"כ דמשבשתא היא וט"ס דצ"ל כשם שאכילה בכזית כך שתי' ברביעית ע"כ אכילה ושתיה אינו מצטרפות ואתי' כרבי יהושע כדאמרינן ביומא. אך הרמב"ם (בפ"י מה' תרומות ה"ב) כתב כשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית. והוא מתוס' כמ"ש הכ"מ צ"ע. גם מאי שנא משארי איסורין דמשקין שיעורן ברביעית. כמ"ש הרמב"ם (בה' שבועות פ"ד ה' ד') נשבע שלא ישתה כו' כמה ישתה ויהי' חייב. נראה לי שאינו חייב עד שישתה רביעית כשארי איסורין עכ"ל. ועי' ברמב"ם (פי"ד מה' מ"א ה' ט') ועי' ברמב"ם (פ"ב מה' ברכות ה' י"ב בכ"מ שם) דכתב בטעמא דשותה פחות מרביעית דאינו מברך לאחריו מדאשכחן בעלמא לענין אכילת איסורין דחייב בשתיית משקין איסורים ברביעית ע"ש וצ"ע]

סימן ב

ביומא (דף ע"ד) גרסינן חצי שיעור רבי יוחנן אמר אסור מן התורה. ריש לקיש אמר מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל ריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא. איתבי' רבי יוחנן לריש לקיש אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה. כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. ולהלכה נקטינן כרבי יוחנן וכ"כ הרמב"ם (בפ' י"ד מה' מאכלות אסורות ה"ב). והנה יש לבאר אי דין זה דחצי שיעור אסור מן התורה הוא דוקא באיסורי מאכל. או דהוי הדין בכל איסורי תורה דחייב על כשיעור מיתה או מלקות. אם כזית בכשיעור. בחצי שיעור הוי איסור תורה. אפי' באינו איסורי אכילה. או דיש לחלק באיסורי מאכל גופא

הנה בתוס' שם ד"ה כיון דחזי. כתבו תימא לי אמאי לא קאמר מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור. דהא רבי יוחנן ידע להא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה. י"ל דלהכי איצטרך לי' לרבי יוחנן לפרושי טעמא כיון דחזי לאצטרופי משום דאי מקרא דכל חלב הוי אמינא עיקר קרא לכוי איצטרך. וחצי שיעור מדרבנן ואסמכיה אקרא. אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאצטרופי. סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה הוא לחצי שיעור עכ"ל. ולכאורה יש להבין בתוס' אמאי לא תירצו בפשיטות דאי מקרא דכל חלב ה"א דוקא גבי חלב רבי קרא לאיסורא. וליכא למילף מחלב דמה לחלב שכן כרת ומנין לנו דחצי שיעור אסור בכל איסורי תורה שאסור רק בלאו ולא בכרת. ורבי יוחנן אמר דחצי שיעור אסור מן התורה בכל איסורין. ע"כ קאמר משום דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל. ונראה בדעת התוס' דקשה להו. דאי נימא דהאי סברא דחזי לאצטרופי סברא אלימתא הוא. דע"כ אסור חצי שיעור בכל האיסורין. א"כ למה לי קרא גבי חלב לרבות חצי שיעור הא סברא הוא. וכה"ג פריך הש"ס בכתובות (דף כ"א) גבי הפה שאסר הוא הפה שהתיר למה לי קרא סברא הוא. ועי' תוס' בשבועות (דף כ"ב) ד"ה אבעית אימא קרא ע"ש. וע"כ משום האי סברא דחזי לאצטרופי לא סגי לאסור חצי שיעור רק הש"ס קאמר האי סברא דחזי לאצטרופי הוי הוכחה דקרא דגבי חלב דרבי חצי שיעור הוי דרשה גמורה כמ"ש התוס'

וראיתי בר"ן בשבועות (פרק ג') הביא דעת יש מי שאומרים כיון דקיי"ל כרבנן דר"ע בנשבע שלא יאכל ואכל כ"ש הוא פטור. דבעינן שיעורא בכזית. אם אכל פחות מכזית אפי' איסורא ליכא. ומותר לאכול לכתחילה פחות מכשיעור. דלא דמי לשארי איסורין שבתורה דקיי"ל כרבי יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה ואפילו ריש לקיש דפליג עלי' מודה דאסור מדרבנן הני מילי איסורא דאורייתא. אבל שבועה דהוי איסור הבא מעצמו הוא. א"כ היתר גמור הוי בפחות מכשיעור דהאי גברא לא נתכוין לאסור אלא בכזית ע"כ פחות מכזית היתר גמור הוא. והר"ן השיב עליהם ומסכים לדברי הרמב"ם דגם באיסור שבועה פחות מכזית הוי כחצי שיעור מנבילות וטריפות. מדאמרינן ביומא דרבי יוחנן ס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה הוי הטעם כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל. אלמא חצי שיעור אפי' באיסור תורה לא מתסר אלא משום דחזי לאצטרופי ה"ה בשבועות אעפ"י שאין בכלל דבריו אלא שיעור שלם. ה"מ למלקות ולקרבן. אבל כיון דחזי לאצטרופי ולאשלומי לכזית איסורא מיהא איכא. ואע"ג דהתם ביומא מרבויא דכל חלב מייתינן חצי שיעור. הא ודאי האי רבוי לא כתיב אלא גבי חלב ואפ"ה ילפינן מיני' לכל איסורין משום דפשיטא לן דלא אסרי' רחמנא אלא משום דחזי' לאצטרופי ולמה לא יהא דין שבועות כדין שארי איסורין עכ"ל

ונראה לענ"ד דהיש אומרים ס"ל כדעת התוס' דסברא דחזי לאצטרופי לא הוי רק הוכחה דדרשה דכל חלב לרבות חצי שיעור הוי דרשה גמורה אבל משום האי סברא לחודי לא סגי לאסור חצי שיעור וע"כ בשבועות אע"ג דאיכא נמי סברא דחזי לאצטרופי י"ל דמותר בפחות מכשיעור משום דהאי גברא לא נתכוין אלא לכשיעור. ואליבא דהר"ן צריך לומר דלא תקשי כיון דסברא דחזי לאצטרופי הוי סברא אלימתא. א"כ קרא גבי חלב לרבות חצי שיעור למה לי. משום דס"ל להר"ן דלא אמרינן הך סברא דחזי לאצטרופי רק אחרי דמצינו בתורה שאסרה חצי שיעור גבי חלב אמרינן משום הך סברא דחזי לאצטרופי שלא לחלק בין חלב שהיא כרת לשארי איסורין. אבל אי, לא הוי מצינו בתורה כלל עיקר איסור דחצי שיעור משום האי סברא דחזי לאצטרופי לחודי לא הוי אמרינן לחדש לאסור חצי שיעור ובתשו' רשב"א ח"ב (סי' תל"ט) ראיתי שנשאל מאיזה טעם הוי חצי שיעור באיסורין אסור ואין בו מלקות. ממ"נ אם הוא איסור דאורייתא. א"כ מוזהר על אכילתו וללקי עליו. ואם אינו לוקין א"כ אף איסור לא יהא בו. והשיב הרשב"א הא דאין לוקין על חצי שיעור. משום דעיקר קרא אכילה כתיב לא תאכלו כל נבילה. כל חלב וכל דם לא תאכלו. ואין אכילה פחותה מכזית. ומכל מקום דכתיב כל ולא כתב רחמנא נבילה לא תאכלו חלב ודם לא תאכלו. אשמעינן קרא אפי' היכי דליכא שיעור אכילה ג"כ לא תאכלו. וקרא אחד ריבה וקרא אחד מיעט. מאי ריבה ריבה לאיסור ומאי מיעט מיעט למלקות עכ"ד. ולכאורה להרשב"א קשה קושית התוס' ביומא. למה קאמר הש"ס דטעמא דרבי יוחנן משום דחזי לאצטרופי ולא