ברית יעקב חלק א מז

החמוצים שאינו של איסור חל נמי על האי טבל דאיסורא דבזה לא הוי כולל דקל על חמור. אבל בטבל של תרומה ותרומת מעשר דהוי עליו איסור מיתה ליכא בעיסה של טבל זה שנתחמצה איסור כולל. א"כ ליכא לאשכוחי דיהי' יוצא יד"ח במצה דליכא משום בל תאכל חמץ. א"כ הרמב"ם דנקט רק כגון שאכל טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו דהוי איסור מיתה א"כ אפי' לדידן אינו חל איסור חמץ עלייהו דליכא כאן כולל. אבל בגמ' דתני אפי' טבל של מעשר שני ושל מעשר עני. פריך שפיר ואיסורא דחמץ להיכן אזיל דכה"ג משכחת דחל עלייהו איסור חמץ בשביעית בע"פ משום איסור כולל. ואיכא משום בל תאכל חמץ ובזה משני ר"ש דלית לי' איסור כולל]

אלא דאפשר לומר דשפיר הוי חמץ לעולם איסור כולל על טבל. דיכול איסור חמץ לחול על עיסה של טבל אפי' בטבל של ת"ג ומע"ר שלא נטלה תרומתו. היינו דנתחמצה בליל פסח. מגו דחל על שארי עיסות שאינו של איסור שעתה נתחמצו. חל נמי בכולל על עיסה של טבל שנתחמצה עתה. דהשתא הוי בכרת דחמור ממיתה בידי שמים דחייב בטבל ע"כ חייל בכולל. דהשתא כולל דברים המותרים שאינו של איסור שנתחמצו עתה בעת שנתחמצה עיסה של טבל. וא"כ דברי הרמב"ם תמוהים אמאי אינו יוצא ידי חובתו בטבל כיון דמשכחת דיהי' משום בל תאכל חמץ לדידן דס"ל איסור כולל

ולכאורה נראה ליישב דברי הרמב"ם. ונקדים מה שתמהו התוס' בסוכה (דף למ"ד) בסוגיא זו ד"ה משום דהוי לי' מצוה הבאה בעבירה. תימה בפסחים (דף ל"ה) דתניא אין יוצא במצה בטבל ודריש לי' מקרא תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה דקא אכיל איסורא ונפיק ידי מצה. והש"א (סי' צ"ו) תמה בזה. דהא קיי"ל דעשה דוחה ל"ת א"כ אם אין לו מצה אחרת אלא של טבל א"כ ה"א דאתי עשה דמצה ודחי ל"ת דטבל אע"ג דטבל של ה"ג ושל תרומת מעשר הוא במיתה ואין עשה דוחה ל"ת שבמיתה מ"מ הא איצטרך האי הקישא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות למי שאיסורו בל תאכל חמץ יוצא בה ידי מצה. לטבל של מעשר שני או מעשר עני דתני בברייתא דהוי רק באיסור לאו לחודי. א"כ הוי אמינא דאתי עשה דמצה ודחי ל"ת דטבל א"כ ליכא בזה משום מצוה הב"ע אדרבה מצוה יש כאן. ע"כ בעינן הקישא דלא תאכל עליו חמץ. ואי דאפשר לקיים שניהם דאפשר בהפרשה למע"ש או למ"ע. דיש לומר דאית לי' רק כזית מצומצם. ואם יפריש מע"ש או מ"ע חסר לי' שיעורא. א"כ ה"א דליתי עשה ודחי ל"ת ע"כ בעי קרא עי"ש. ואפשר לומר בזה משום דהכא מיירי אליבא דרבי שמעון דלית לי' איסור חל על איסור. ורבי שמעון ס"ל במכות (דף י"ז) כל שהוא למכות. ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן. אבל במצ"ע ודאי גם רבי שמעון מודי דבעינן כזית. (ועי' מש"כ לעיל סי' ד') דרק לענין איסורין יש לומר דדמי נמלה דאסרה תורה אפי' דלא הוי כזית. א"כ בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה. דמכל שהוא עובר בלאו ועשה לא מקיים עד דאכל כזית. א"כ ל"א בזה לרבי שמעון דעשה דמצה דוחה ל"ת. א"כ שפיר הקשו התוס' דלמה לי היקשא דקרא תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה

אך לפמ"ש הר"ן בב"מ (דף למ"ד). והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כו' הא כיצד כהן והוא בבה"ק או זקן ואינו לפי כבודו כו'. ופריך למאי אצטריך קרא אילימא לכהן והוא בבית הקברות פשיטא האי עשה והאי ל"ת ועשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. וכתב הנ"י איכא דמקשי לה למה לי מהאי טעמא תיפוק לי' דאפי' ליכא גבי טומאה אלא לאו גרידא לא דחי עשה דאבידה דהא קיי"ל דלא דחי אלא כגון מילה בצרעת וסדין בציצית דבעידנא דקעקר ללאו מקיים לעשה אבל הכא אפי' עומדת בפתח בית הקברות כי מטמא עבר לו' ללאו ולא מקיים לעשה עד דמהדר למרה. ותי' הרנב"ר דהכי נמי בשעה דעבר ללאו קיים העשה כמילה בצרעת. דהא מתעסק בהשבת אבידה בשעת עקירת הלאו ואעפ"י שלא גמרה מה בכך גם מצות מילה לא נגמרה עד דפרע דקיי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל. ולא ממעטינן אלא כההיא דאמרינן בשבת (דף קל"ב). ויקוץ בהרתו ויעבוד שבשעה שקוצץ בהרתו אינו מתעסק בגופא של מצוה דהיינו עבודה אלא במכשירי' עכ"ל. וכה"ג כתבו התוס' בפסקי תוס' בזבחים (דף צ"ח) ועצם לא תשברו בו (ח''א) אחד עצם שיש בו מוח כו' ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת אלא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. והקשו בתוס' הא לא הוי בעידנא דעקר ללאו מקיים עשה ותי' בפסקי תוס' כיון דא"א בענין אחר לא בעי בעידנא דמעקר ללאו יקיים עשה. א"כ ה"נ אע"ג דלרבי, שמעון בכל שהוא עקר ללאו. ועשה דמצה לא מקיים עד דאכל כזית מ"מ לא בעינן בעידנא בזה להר"ן כיון דמתעסק במצוה אעפ"י שלא גמרה ולפסקי תוס' משום דא"א בע"א. והתוס' בסוכה אזלי לשיטתייהו בגיטין (דף מ"א) ד"ה לישא שפחה אינו יכול. והקשו דליתי עשה דפו"ר ולדחי לאו דלא יהי' קדש. ותי' משום כי מעקר לאו לא נתקיים העשה אלא בגמר ביאה דחזי' להתעבר ומשעת העראה עבר ללאו. א"כ לא ס"ל כמ"ש הר"ן ופסקי תוס' בזבחים ע"כ תקשי למה לי הקישא דקרא בל תאכל חמץ תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה

ועוד גם להר"ן ופסקי התוס' בזבחים אכתי תקשי קושית התוס' דתיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה. דליכא למימר דאצטריך קרא להיכי דלית לי' רק כזית של טבל דס"ד אתי עשה דמצה ודחי ל"ת של טבל. א"כ ליכא כאן מצוה הבאה בעבירה ואי דאפשר בהפרשה כיון דהוי לי' רק כזית מצומצם יחסר לי' שיעורא. דאכתי תקשי יפריש המע"ש ומעשר עני דמותר לאכול רק משום דהוי ממונא דעניים והוי מצה גזולה כמ"ש הש"א. זה אינו דהא אמרינן בחולין (דף ק"ל) המזיק מתנות כהונה או שאכל פטור ולחד לישנא אפי' לצאת ידי שמים אינו מחויב. א"כ לא מחשב מצה גזולה כיון דאכתי לא בא לידו דעני ולא זכה בהן. א"כ משום עשה דמצה ה"א דיוצא בו יד"ח. גם מ"ע דכזית דלא הוי ש"פ אלא במע"ש כתב הש"א דהוי עשה ול"ת לאכול חוץ לירושלים. אכתי אפשר לקיים שניהם דיפריש המע"ש ויבטלנו בתוכו. דמדאורייתא ברובא בטיל מע"ש אלא מדרבנן לא בטיל משום דהוי דבר שיש לו מתירין כדאמרינן בב"מ (דף נ"ג). והא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוי רק מדרבנן ומדאורייתא יכול לבטל האיסור. א"כ כיון דמדאורייתא יכול לבטל המע"ש לתוכו. א"כ אפשר לקיים שניהם לא בעינן קרא ע"ז דאינו יוצא בטבל דמע"ש משום דס"ד דאתי עשה דמצה ודחי לאו דטבל מע"ש משום דהוי לי' מצוה הבאה בעברה כמ"ש התוס'. (גם מש"כ הש"א דמשכחת בטבל שאינו שלו. ואי דבלא"ה הוי מצה גזולה דהוי טבל של עכו"ם כגון שנתמרח אצל ישראל והפריש הישראל תרומה ומעשרות חוץ מע"ש או מעשר עני ואח"כ מכרו לעכו"ם. דהשתא איסור טבל נוהג בו וא"א בהפרשה כיון שאינו שלו. ואפ"ה לא הוי מצה גזולה לא מבעי' למ"ד גזל עכו"ם מותר לא הוי מצוה הב"ע אלא אפי' למ"ד גזל עכו"ם אסור אבל הפקעת הלואתו שרי ולענין תרומות ומעשרות אינו שלו. דבריו צ"ע בזה. כיון דמותר להפקיע ממונו והוי כשלו אמאי לא יכול להפריש חו"מ וגם בפקדון דעכו"ם כיון דגזלו אסור אינו יכול להפקיע ממנו ולאכלו דהוי כגזל עכו"ם דאסור. דהא עבד עברי כיון דגופו קנוי אסור לגזול העכו"ם אע"ג דאמרינן בגיטין (דף ל"ח) ולא הם קונים מכם מ"מ למעשי ידיו קונה גופו לזה. כ"ש היכא דהפקדון מעיקרא של עכו"ם. ועי' תומים ס"ס ע"ב ועי' ט"ז ביו"ד (סי' ק"כ ס"ק י"א) ועי' באע"ז (סי' כ"ח בחמ"ח ס"ק ג') וצ"ע]

ואפשר לומר בזה בקושית התוס' דהברייתא אתי' כרבי יהודא דס"ל בזבחים (דף ע"ו) דמין במינו לא בטיל. והיא מדאורייתא לא בטיל דיליף מן ולקח מדם הפר ומדם השעיר. (ועי' בתוס' מנחות דף כ"ב שכתבו הא דתרומה בטיל בק"א לרבי יהודא דס"ל מין במינו לא בטיל מיירי בתרומה שבא ליד כהן דא"א לאיתשלי הוי כמין בשאינו מינו אבל תרומה ביד בעלים דאפשר לאתשולי לא בטיל ע"ש. א"כ יש לומר שפיר דאצטריך קרא היכי דאין לו רק כזית מצומצם דטבל. א"כ הוי ס"ד דאתי עשה דמצה ודחי לאו דטבל דמע"ש. ואי דאפשר בהפרשה ומבטל בתוכו דמין במינו לא בטיל והוא ביד בעלים דמצי לאתשולי כמ"ש התוס' א"כ לא מהני הביטול לתוכו. א"כ לא הוי מצוה הב"ע משום עשה דמצה דחי ל"ת דטבל. ע"כ בעינן קרא בל תאכל חמץ מי שאיסורו בל תאכל חמץ כו')

וא"כ יש לומר הא דכתב הרמב"ם שאינו יוצא בטבל במצה שהיא אסורה לו. משום דהוי מצוה הב"ע כמ"ש התוס'