ברית יעקב חלק א מו

שלא לחול על החלב איסור הנאה. ע"כ אפי' דאין איסור חל על איסור. החלב של שור הנסקל אסור בהנאה. וכן יש להוכיח מהא דב"ק (דף מ"א). בעל השור נקי רבי אלעזר אומר נקי מחצי כופר. אמר לו רבי עקיבא והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו. הביאו לב"ד וישלם לך. ומאי קושיא דלמא רבי אליעזר ס"ל דאין איסור חל על איסור א"כ חלבו של שור הנסקל מותר בהנאה. א"כ הי' יכול לגבות חצי כופר מחלבו. וע"ז קאמר נקי מחצי כופר. ועל כרחך דזה אינו אפי' למ"ד אין איסור חל על איסור היינו דאינו לוקה שתים משום איסור אכילת חלב ומשום איסור אכילת נבלה דאין איסור נבלה משור הנסקל חל על איסור אכילה דחלב. אבל בהנאה אפי' חלבו של שור הנסקל אסור בהנאה דאיסור חלב דאסור מכבר באכילה אינו מעכב כלל שלא לחול עליו איסור הנאה. ולא גרע חלב דשור הנסקל מעור ועצמות וש"ד שאינן נאכלין משור הנסקל דאסור בהנאה. דהכא אפי' לפי' המשניות דרמב"ם ס"ל בב"ח דאינו חל על איסור נבלה. דהכא כתיב בעל שור נקי דאין לו כלום דאסור בהנאה. [ובסוגיא דב"ק (דף מ"א). דאמר לי' ר"א כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אלא כשהמית עפ"י ע"א וקסבר כופרא כפרה ובגמ' (דף מ"ב ע"ב) פריך ולישני בשקדם ושמעי' קשה לי לפי דאמר רב אשי בסנהדרין (דף ע"ח) שור טריפה שהרג את הנפש פטור ח"ט כיון דאלו בעלים פטירי שור נמי פטור. א"כ נימא לי' רבי אליעזר דנקי מחצי כופר דאצטרך קרא לשור טריפה שאינו חייב סקילה נקי מחצי כופר. ואין לומר דר"א ס"ל דטריפה חי' דהא התוס' בחולין (דף י"א) אפי' למ"ד דטריפה חי'. הורג הנפש פטור. ועוד דבחולין (דף נ"ח) ותמורה (דף למ"ד) משמע דר"א סובר טריפה אינה יולדת א"כ ה"ה דטריפה אינה חי']

סימן טו

הרמב"ם (פ"ו מה' חמץ ומצה ה' ז') כתב אין אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזלה. זה הכלל כל שמברכין עליו בהמ"ז יוצא בו ידי חובתו. וכל שאין מברכין עליו בהמ"ז אין מברכין עליו. והקשה בלחם משנה ובש"א (סי' צ"ו). דהא בפסחים (דף ל"ה) אמרינן יכול יוצא אדם יד"ח בטבל שלא נתקן כל צרכו. שלא נטלה תרומת מעשר או מעשר שני או מעשר עני ת"ל לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ ופריך ואיסורא דחמץ להיכן אזלא וקאמר הא מני רבי שמעון הוא דאמר אין איסור חל על איסור דתניא ר"ש אומר האוכל נבלה ביוה"כ פטור. וא"כ כיון דהרמב"ם כתב (פי"ז מה' אי"ב ה' ח') כלל גדול הוא בכל איסורין שבתורה שאין איסור חל על איסור אא"כ היו שני האיסורין באין כאחת. או שהי' האיסור האחד מוסיף דברים אחרים על אותו האיסור. או אם הי' כולל דברים אחרים עם אותו איסור. וכ"כ (בפי"ד מה' מ"א ה' י"ח) וחמץ בפסח הוי איסור כולל. מגו דחל על שארי תבואה שאינו של איסור חל נמי על של איסור א"כ איכא בהני שאסורים משום טבל דת"מ או מע"ר משום בל תאכל חמץ. וכ"ש בטבל של מעשר עני דלא הוי רק איסור לאו. דראוי לומר דעשה דמצה ידחה לאו דטבל מ"ע. וא"כ אמאי כתב הרמב"ם דאינו יוצא יד"ח בזה

והלח"מ כתב בזה דברים תמוהים שכתב דהרמב"ם פוסק כרבי שמעון דמאי שכתב (בפ"ב מה' שביתת עשור ה' ב') אחד האוכלים דברים המותרים או שאכל דברים האיסורין כגון פיגול ונותר וטבל ונבלות וטריפות וחלב או דם הואיל ואכל אוכלין הראוין לאדם הרי זה חייב כרת משום אוכל ביוה"כ כגון דהוא איסור בת אחת או מוסיף או כולל. וסמך על מ"ש בפי"ד ופי"ז מה' אי"ב והשתא שפיר פסק כרבי שמעון. דאיסור טבל מעיקרא והדר אתי איסור חמץ אין שם לא כולל ולא מוסיף ולא בת אחת. ואפי' לפמ"ש הרמב"ם (בפי"ד מה' מ"א) דיוה"כ הוי איסור כולל שכולל כל האוכלים א"כ י"ל דמה שאמרו בגמ' האוכל נבלה ביוה"כ פטור אינו ר"ל פטור מיוה"כ דע"כ חייב ביוה"כ ממ"נ אי נתנבלה מבערב וחל איסור נבלה קודם זה אתי יו"כ וחל עליו דהוי איסור כולל וא"כ חייב כרת. ואי נתנבלה ביו"כ דחל יו"כ קודם. כל שכן דחייב טפי על יו"כ. אלא ודאי מאי דפטור הוא פטור מנבלה ואיירי דנתנבלה בו ביום דחל איסור דיו"כ מקודם. וא"ש מ"ש (בפ"ב מה' ש"ע) דאוכל נבלות ביו"כ, דחייב ממ"נ. וחמץ וטבל כיון כשחל איסור חמץ על הטבל אין כאן לא כולל ולא מוסיף ולא בת אחת עי"ש

ונעלם ממנו גמ' ערוכה בשבועות (דף כ"ד) דקאמר מידי היא טעמא אלא משום איסור כולל. רבי שמעון לטעמי' דלית לי' איסור כולל. דתניא רבי שמעון אומר האוכל נבלה ביוה"כ פטור. וגם גמ' דיבמות (דף ל"ב) דרבי שמעון לית לי' לא איסור כולל ולא מוסיף דתניא בא עלי' חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי רבי יוסי. רבי שמעון אומר אינו חייב אלא משום אשת אח ופריך והא תניא רבי שמעון אומר אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד לא קשי' כאן שנשא חי ואח"כ נשא מת וכאן שנשא מת ואח"כ נשא חי. והיכי דנשא חי ואח"כ נשא מת הוי איסור מוסיף ונשא מת ואח"כ נשא חי הוי איסור כולל כדאמרינן התם בסוגיא וכמ"ש התוס' בכריתות (דף כ"ג) גם גמרא דכריתות (דף כ"ג)

גם מה שכתב הלח"מ דאיסור חמץ על טבל לא הוי איסור כולל. תמוה ג"כ לכאורה. אמאי לא נימא כמ"ש הש"א. דחמץ בפסח הוי איסור כולל. מגו דחל על שאר תבואה שאינו של איסור חל נמי על של איסור. ועל כרחך הוא מוכח מהגמ' דקאמר הא מני רבי שמעון היא דלית לי' איסור כולל ע"כ לא חל איסור חמץ על טבל אבל לרבנן דס"ל דאיסור חל על איסור בכולל א"כ אפי' דהוי טבל מעיקרא חל עלייהו איסור חמץ. ואיכא משום בל תאכל חמץ. וע"כ דהוי חמץ איסור כולל מגו דחל על עיסות שאינו של איסור

ולכאורה יש לדין בזה דחמץ ליכא למימר דחל על איסור טבל משום איסור כולל. כמ"ש הלח"מ ולא דמי ליוה"כ דחל על איסור נבלה משום דחל איסור יוה"כ על היתר חל נמי על מאכלי דאיסור. או איסור אחות אשה ביבמות (דף ל"ב) היכי דנשא מת ואח"כ נשא חי דהוי איסור כולל מגו דמתסר בשארי אחותי' מתסר נמי בהאי. אבל גבי חמץ דליחול על טבל מגו דחל על שארי עיסות ותבואה שאינו של טבל חל נמי על האי דטבל. דאם שארי עיסות לא נתחמצו עדיין ליכא איסורא כלל דחמץ ואי משום דאם יתחמצו אח"כ דיחול עליהם איסור חמץ מ"מ האי עיסה דטבל שנתחמצה שבא עלי' איסור חמץ אינו כולל דברים אחרים דבעינן בשעת חלות האיסור יהי' נכנס בכולל דברים אחרים עם האיסור. ואי דמשכחת בטבל בעיסה שנתחמצה קודם חצות בע"פ. דבשעה שבא שש ולמעלה כולל דברים חמוצים שאינו של איסור חל השתא נמי איסור חמץ על האי עיסה דטבל. דהכא בשעת חלות האיסור על האי עיסה דטבל נכנס גם דברים אחרים ודמי שפיר ליוה"כ, שכולל גם דברים המותרים כשנכנס יוה"כ או בשנשא אח"כ חי. דבעת חלות איסור אשת אחות אשה לגבי שארי אחותי'. חל נמי אהאי איסור אחות אשה. דהכא לפמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"ג) ד"ה אמר רב יוסי הבערה ללאו יצתה. דקל על חמור אפי' בכולל לא חייל דזה פשיטא שם להגמ' ביבמות עי"ש. א"כ חמץ לפני זמנו לא הוי רק איסור לאו כרבי יהודא בפסחים (דף כ"ח) וכן כתב הרמב"ם (בפ"א מה' חו"מ ה' ד') א"כ בשביעית בי"ד לא מצי למיחל איסור חמץ על האי עיסה דטבל דהוי קל על חמור דאינו חייל אפי' בכולל דטבל הוי איסור מיתה בידי שמים וחמץ לפני זמנו הוי רק איסור לאו. וכשנכנס ליל פסח דהוי בכרת ליכא כולל דכבר אסור מעיקרא שארי עיסות חמוצות שאינו של איסור בלאו. א"כ הוי רק איסור חמור דהשתא העיסות החמוצות דהי' קודם הלילה באיסור לאו והשתא הוי בכרת ואיסור חמור בלא כולל לאסור דברים המותרים אינו חל על איסור

ובזה הי' מקום ליישב דברי הרמב"ם. לפמ"ש הרמב"ם (בפ"י מה' מאכלות אסורות ה' כ'). שאין איסור חיוב מיתה בטבל רק שלא נטלה תרומה גדולה או תרומת מעשר אבל בטבל שלא נטלה מעשר שני או מעשר עני. אין חיוב מותה רק לוקה משום אוכל טבל. א"כ בטבל של מעשר שני או מ"ע שפיר חל איסור חמץ אם נתחמצה העיסה בשביעית בער"פ משום איסור כולל מגו דחל על שארי עיסות ודברים