ברית יעקב חלק א מה

אחת היינו דלא מחייב תרתי אבל מ"מ חדא מיהא מחייב. א"כ מאי חזית דנימא דאיסור חלב חל על החלב שנבלע בהחלב ולא איסור בשר בחלב. נימא דאיסור בשר בחלב חל על החלב הנבלע בחלב ולקי משום בב"ח. דיש לומר בזה כמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"ג) ד"ה באיסור בת אחת מחייב תרתי. פי' בקונ' דהא דקאמר דבי יוסי בא עלי' חייב שתים משום אשת את ומשום אחות אשה כגון שבא איסור אשת אח ואחות אשה בבת אחת ומשכחת כגון דשוינהו תרתי אתין שליח לקדש שתי אחיות והן עשו שליח לקבל הקידושין ופגע שליח בשליח. ורבי שמעון דאמר אינו חייב אלא משום אשת אח. אע"ג דהוי בבת אחת. משום דאשת אח חמור דאין לה היתר לאחר מיתה אלא במקום יבום אבל אחות אשתו שרי לאחר מיתת אשתו עי"ש. א"כ ה"נ כיון דחלב תמור דהוי בכרת וחמור מבב"ח ע"כ חל על החלב הנבלע רק איסור חלב ולא איסור בב"ח ע"כ ס"ל אאכילה כ"ע לא פליגי דלא לקי משום בב"ח דס"ל דאין איסור חל על איסור אפי' איסור בח אחת

ובזה יש לדייק מאי דקאמר בגמ' המבשל חלב בחלב ולא קאמר נמי בשר מתה בחלב כמ"ש הרמב"ם. משום דמסיק דאאכילה כ"ע לא פליגי דלא לקי דאפי' איסור בת אחת לי' להו. והא דאיסור בת אחת לא חיילא הוי רק שלא לחייב תרתי. אבל חדא מיהא מחייבינן. א"כ אם בשיל בשר מחה בחלב. אע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ על החלב הנבלע בהבשר נבלה דבא בבת אחת איסור נבלה ואיסור בב"ח. א"כ אם התרו בו משום בב"ח הנבלע בהבשר הוי חייב דבב"ח ונבלה איסורין שוין. לכן חל איסור בב"ח על החלב הנבלע בהכשר כמו איסור נבלה משום איסור בת אחת. אבל המבשל חלב בחלב דחלב הוי איסור חמור דנכרת ע"כ אאכילה לכ"ע לא לקי על בב"ח הנבלע בהחלב דאם התרו משום בב"ח אינו לוקה רק איסור חלב דחמיר חייל. ולא בב"ח דהוי דק איסור לאו כמ"ש התוס' ביבמות אליבא דרבי שמעון דאינו חייב אלא משום אשת אח. אבל הרמב"ם דנקט ג"כ המבשל בשר נבלה בחלב דאינו לוקה על אכילתו משום בב"ח שהרי אין כאן לא כולל ולא איסור בת אחת. קשה טובא למה אינו חייב על החלב הנבלע בו דנהי דעל הבשר נבלה ליכא לחול איסור בב"ח מ"מ משום החלב שנבלע בו דבא איסור נבלה ואיסור בב"ח בבת אחת. א"כ יש לחייב גם משום בב"ח]

לכן נראה בזה דהרמב"ם מיירי במבשל בשר נבלה וחלב בחצי כזית חלב. וקיי"ל כלוי בחולין (דף ק"ח). דאפי' חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקין על אכילתו וכמ"ש הרמב"ם (בפ"ט מה' מ"א ה' א') בשר בחלב אסור לבשלו כו' והמבשל משניהם כזית כאחד לוקה. א"כ אי הוי איסור חל על איסור והי' אוכל כזית מבשר נבלה או חלב שנתבשל בחלב הוי חייב שתים גם משום בב"ח. אבל כיון דאין איסור חל על איסור ואינו חייב על הבשר נבלה וחלב משום איסור בשר בחלב. אע"ג דחלב הנבלע בו אסור משום בשר בחלב. אפ"ה ליכא למלקי עליו משום החלב לחודי דהחלב הנבלע בו ליכא שיעור כזית למלקי עליו משום בב"ח. וליכא למימר דחייל על הבשר נבלה מגו דאתסר החלב הנבלע בו משום חצי שיעור דאסור מן התורה חל נמי על הבשר לא אמרינן מגו דכולל כהאי. דחצי זית לא נאסר רק משום חצי שיעור. אע"ג דאסור מן התורה לא הוי אפי' איסור עשה כמ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ב). ועוד דלא שייך בזה לאסור משום דחזי לאצטרופי דבלא"ה החלב אסור משום טעם נבלה דנבלע בו. א"כ לא חל על החלב הנבלע איסור דבב"ח א"כ ליכא איסור כולל. והש"ס דחולין (דף קי"ג) מיירי ג"כ כה"ג. אבל אם בישל בשר נבלה בחלב הרבה דיש לומר דנבלע חלב הרבה בהבשר נבלה דיש שיעור כזית חלב הבלוע שפיר מחייב משום בב"ח מחמת חלב הנבלע בו. א"כ שייך שפיר ג"כ איסור כולל באם בישל בהרבה חלב. בשר נבלה וחלב. מגו דחל על החלב איסור בב"ח חל נמי על הבשר איסור בב"ח כמ"ש

שבתי וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם בכריתות (דף י"ג). בנקודה הנפלאה לבאר למה לא נחשב איסור בשר בחלב דאסור בהנאה איסור מוסיף מגו דאתסר בהנאה איתוסף נמי איסורו לגבי אכילה בבשר נבלה שבישל בחלב. כמו דאמרינן בכריתות אקדשי' מגו דאיתוסף בי' איסור הנאה איתוסף נמי איסורא לגבי חלב ודבריו סתומים. ונראה כוונת דבריו. דבב"ח האיסור הנאה נצמח רק כיון דאסור באכילה אסור בהנאה א"כ ממילא כיון דאמרינן דאינו חל על איסור נבלה א"כ ממילא לא נאסר בהנאה. משא"כ בהקדש דחל על חלב. דהאיסור הנאה דהקדש אינו נצמח מאיסור אכילה דהקדש. דגבי הקדש דאע"ג דלא נימא איסור חל איסור ואין איסור הקדש חל על איסור חלב דבהמה זו. מ"מ אסורה החלב בהנאה דהא הוי הקדש גבוה ולא גרע מעור ודברים שאינן נאכלין בבהמה דהקדש דאסורים בהנאה להנות מהקדש. שפיר אמרינן מגו דאיתוסף איסור הנאה איתוסף איסור לגבי אכילה דחלב. והוי איסור מוסיף. אבל בב"ח כיון דלא חל איסור אכילת בב"ח על חלב ונבלה ממילא מותר בהנאה הבשר נבילה שנתבשל בחלב. א"כ ליכא למימר מגו דאיתוסף איסור הנאה איתוסף איסורא לגבי חלב. דע"ז אנו דנין נימא דלא חל איסור אכילת בב"ח על נבילה ומותרת בהנאה הנבלה שנתבשל בחלב (ונעלם זה מהמל"מ פ"ה מה' יסודי התורה)

אך זה א"ש דלא נימא דהוי בב"ח איסור מוסיף מגו דאתסר בהנאה איתוסף לגבי אכילה דנבלה. משום איסור מוסיף דהנאה. או משום דאסור שלא כד"ה כמ"ש לעיל. אבל דלא אמרינן איסור כולל מגו דחל על החלב חל על הבשר לא שייך בזה סברתו דהרמב"ם. דלא שייך בזה לומר כיון דלא חל איסור בב"ח על בשר הנבלה. ממילא אין טעם בשר של נבלה אוסר בחלב. דהא לענין בישולו קיי"ל דלוקה במבשל בשר נבלה בחלב כמ"ש הרמב"ם ולא אמרינן דהוי כמבשל בשר טמאה בחלב דאפקא קרא מענין בב"ח. אלא דהכא משום דאין איסור חל על איסור אינו יכול לחול איסור בב"ח על נבלה אבל החלב שנתבשל בו דהיתרא הוא שפיר דיש לחול עליו איסור בב"ח. ועוד דאם הי' מבשל חצי זית בשר נבלה בחלב. וחצי זית בשר וחצי זית חלב ג"כ מצטרפין כלוי. א"כ אם בישל בהרבה חלב שאין בו ששים הי' לוקין על החלב משום בב"ח דהא גם על חצי זית דנבלה דאין בו מלקות רק דאסור משום חצי שיעור חל עליו איסור אחר כמ"ש התוס' בשבועות (דף כ"ג). א"כ מאי גרע אם בישל כזית נבלה בחלב לענין החלב דאסור החלב משום בב"ח ומגו דחל איסור בב"ח על החלב חל נמי על הבשר באיסור כולל. וע"כ הרמב"ם שכתב (בפ"ט מה' מ"א ה' ו') בבישל נבלה בחלב דאינו לוקה על אכילתו שהרי אין כאן לא כולל כו' מיירי ע"כ במבשל בחצי זית חלב דלא מתסר החלב משום איסור בב"ח כמ"ש. ושוב ראיתי בכרו"פ (סי' פ"ו ס"ק י"ג) שהביא דברי הרמב"ם בפי' המשניות וביאר דבריו ג"כ כעין מה שכתבתי בביאור דבריו. רק דהוסיף לומר להסביר דברי הרמב"ם דלא כוונה התורה רק לבשר המותר באכילה. אבל לבשר דבלא"ה אסור באכילה וכיון דאין איסור חל עלי איסור ולא תל עליו לאו דאכילה. גם לאו דהנאה לא חל ולא מיירי התורה כלל מכה"ג כמו דלא מיירי התורה מכשר טמאה. ע"כ כתב דלא הוי איסור כולל מגו דחל אחלב חל נמי אבשר נבלה ובפרט בשארי איסורין לא אמרינן טעם כעיקר ובב"ח אמרינן משום דע"ז אנו דנין כיון דאמרינן דבשר שבלא"ה אסור לא כוונה התורה אף החלב מותר וא"כ אין כאן כולל כלל עי"ש. ולענ"ד דבריו אינן נכונים רק כמ"ש]

וראיתי בתשו' נודע ביהודא קמא (סי' ל"ד בח' יו"ד) שכתב דרבי יהודא דס"ל בפסחים (דף כ"ז) דאין ביעור חמץ אלא שריפה עיקר טעמו הלימוד אמצעי. נותר אסור באכילה והנאה וענוש כרת. וחמץ אסור באכילה והנאה וענוש כרת מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה ולא חייש רבי יהודא להא דאמרו לו חכמים חלבו של שור הנסקל יוכיח שאסור באכילה ובהנאה וענוש כרת ואין טעון שריפה. דאולי סובר רבי יהודא אין איסור חל על איסור רק כאיסור חמור. אבל באינו חמור אפי' כולל אינו חל. ולא חל איסור שור הנסקל על איסור חלב. ואע"ג דאסור בהנאה. זה אינו נקרא מוסיף רק חמור כמבואר בחולין (דף ק"א) בתוס' ד"ה באיסור כולל. וכאן שיש בחלב ג"כ איסור שאינו בשור הנסקל דהיינו כרת. לא חל איסור שור הנסקל על איסור חלב ואין חלבו של שור הנסקל אסור בהנאה וליכא יוכיח. ורבנן סברי איסור כולל שפיר אמרו יוכיח עכ"ל. והוא תמוה מאד. דהא דאין איסור חל על איסור. היינו בזה דאסור באכילה משום חלב. אינו חל ג"כ איסור אכילה דנבלה משום שור הנסקל דאינו לוקה שתים. אבל החלב של שור הנסקל לענין הנאה לחודי. פשוט אע"ג דאין איסור חל על איסור. מכל מקום אסור בהנאה דלא גרע החלב מעצמות ועור ודברים שאינן נאכלין דאסורים בהנאה. ומאי שייך איסור אכילה דחלב לענין הנאה