ברית יעקב חלק א מב

דתני תנא קמי' דרבי יצחק בר אבדימי השומע עולת נדבה ביו"ט לוקה א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דאמרי דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך כו' ה"ה דמצי למימר ר"ע היא. דלית לי' מתוך בפסחים (דף ה'). אלא דניחא לי' למנקט ב"ש היא דסבירא להו בהדיא טפי. א"כ זה א"ש לעיל דה"ה דמצי למימר ר"ע אלא דניחא לזמר ב"ש היא. אבל הכא דמשתק שתיק ר"י להאי תנא דאינו משנה כלל. דב"ש היא כיון דאתיא נמי כר"ע. אטו מאן דתני תנא כר"ע משתקינן לי'. וכה"ג פריך הש"ס בחולין (דף ט"ו) ע"ש. וכה"ג הקשו בתוס' שבת (דף ק"ו) ע"ש. ולפמ"ש א"ש דלא מצי למימר דאתי' כרבי עקיבא דלית לי' מתוך. דלרבי עקיבא דאית לי' במכות (דף י"ג) דחייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים. א"כ ליתני המבשל גיד הנשה ביוה"כ לוקה שש משום יוה"כ. וע"כ דלא אתי' כרבי עקיבא אלא כרבי יצחק דחייבי כריתות ליכא בכלל חייבי מלקות. ע"כ לא. מצי למיתני המבשל גיד הנשה ביוה"כ ואכלו דלוקה שש. דלרבי יצחק ליכא מלקות בחייבי כריתות. ע"כ אמר פוק תנא לברא. דע"כ בית שמאי הוא דלית לי' מתוך. א"כ יש לומר דאתי' הברייתא כרבי יצחק דמלקות בחייבי כריתות ליכא]

אמנם לענ"ד נראה דמשום דבב"ח ויוה"כ חייב אף שלא כדרך אכילתן. לא הוי בזה איסור מוסיף דלא כהש"א. לפמ"ש התוס' בחולין להוכיח מהסוגיא דחולין דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא. דאינו חל על איסור רק בכולל ע"ש. ולכאורה טעמא רבא בעי אמאי לא נימא דאיסור הנאה לחודי הוי איסור מוסיף מגו דאתוסף איסור הנאה איתוסף נמי איסור אכילה. וכבר תמה בזה המל"מ בה' יסודי התורה (פ"ה ה' ח') בד"ה ויש לתמוה. בהא דאמרינן בחולין (דף קי"ג) המבשל חלב בחלב דפליגי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה. ומתבאר שם בסוגיא דאאכילה כ"ע נא פליגי דלא לקי משום דאין איסור חל על איסור ואמאי הא בב"ח הוי איסור מוסיף דהשתא נאסר בהנאה ואמאי לא חייל בב"ח על איסור חלב. בשלמא לסברת הרמב"ם דלא חשיב איסור מוסיף אלא היכי דלוקה על הנאה דומיא דכריתות (דף י"ד) אקדשי' מגו דאתוסף דלוקה על הנאה לוקה ג"כ על האכילה. אבל בב"ח דליכא מלקות על הנאה לא שייך בזה איסור מוסיף. [ובלח"מ ביאר הדבר ביותר דסובר דאין להביא באיסור מוסיף אלא איסור אחר דומיא דאיסור הנוסף. אבל הכא שהוא חמור הרבה ממנו לא. וכיון דאיסור הנוסף ליכא מלקות והוא קל לא מייתינן לאסור אכילה דבב"ח ע"ש (בפ"ט מה' מ"א ה' ו')]. אבל לסברת החולקין והוא דעת התוס' דפסחים (דף כ"א) ובחולין (דף ק"כ) דלקי על הנאה וכ"ש בב"ח. לא ידעתי טעם נכון למה לא יתחייב האוכל חלב שבישל בחלב שתים משום איסור מוסיף וצ"ע עכ"ל. ודבריהם תמוהים לי. דגם להרמב"ם דליכא מלקות כהנאה בב"ח. דנא לקי על איסור הנאה. קשיא אמאי לא להוי בב"ח איסור מוסיף על נבלה או חלב משום איסור הנאה. דמוכח מכריתות (דף י"ד) דקאמר הוי לי' נותר מגו דאיתוסף איסורא לגבי גבוה. איתוסף איסורא לגבי הדיוט. דהא איסור נותר הנוסף לגבי גבוה לא הוי רק איסור עשה מדכתיב היא העולה עולה כשרה ולא עולה פסולה ואם עלה לא ירד כדאמרינן בזבחים (דף פ"ד). ואפ"ה אמרינן מגו דאיתוסף איסור נותר לגבי גבוה איתוסף איסורא לגבי הדיוט. אע"ג דלא דמי האיסור דלגבי הדיוט לאיסור הנוסף לגבי גבוה דליכא אלא איסור עשה. ולגבי הדיוט דחל איסור נותר הוי בכרת וחייב עליו חטאת

לכן נראה להסביר הדבר כך. דאיסור מוסיף לא הוי רק היכי דניתוסף איסור חדש למי שהי' בו היתר מתחילה. ולא הי' עליו כלל שום איסור כמו בחמותו ונעשה אשת איש או בנשא חי ואח"כ נשא מח ביבמות (דף ל"ב). או בנותר דחל על חלב. דהוי איסור מוסיף דמתחילה לא הי' כלל שום איסור לגבי גבוה. או בחמותו ונעשה א"א ובנשא חי ואח"כ נשא מת דמתחילה לא הי' איסור נותר או איסור אשת איש או איסור אשת אחיו. ולא היה שום איסור כלל. רק השתא ניתוסף שם איסור דנותר וא"א ואשת אחיו עלייהו. אבל אם הי' מתחילה שם איסור עלייהו כמו בגיד הנשה של נבלה משור הנסקל ושל עולה בחולין (דף ק"א). דמתחילה נאסר עליו משום איסור גיד באכילה אע"ג דאח"כ ניתוסף עליו איסור הנאה דשור הנסקל או של עולה. מכל מקום כיון דכבר מתחילה הי' עליו שם איסור אכילה דגיד לא מהני הא דאיתוסף איסור הנאה על איסור אכילה דגיד דלחייב עליו משום איסור אכילה דנבלה משור הנסקל או של עולה. דלא הוי בזה איסור מוסיף רק איסור חמור דמתחילה הי' הגיד אסור רק באכילה והשתא אסור גם בהנאה. ע"כ אינו חל בלא כולל או מוסיף. א"כ לפ"ז ה"ה דבב"ח לא חייל על איסור גיד. גם יוה"כ אינו חל על איסור נבלה משום איסור מוסיף דחייב עליהן אפי' שלא כדרך הנאתן ואכילתן. ומגו דאיתוסף איסורא לגבי שלא כד"ה חל נמי על כד"ה משום איסור בב"ח או איסור יוה"כ. כיון דכבר מעיקרא אסור עליו משום איסור גיד או נבלה באכילה כדרך אכילתן. לא הוי בזה איסור מוסיף. אע"ג דהשתא ניתוסף איסור תורה שלא כד"ה והוי רק איסור חמור בעלמא דמתחילה הי' הגיד או נבלה אסור מן התורה רק כד"ה והשתא נאסר אפי' שלא כד"ה כמ"ש התוס' דאיסור הנאה הוי רק איסור חמור. וע"כ כתב הרמב"ם (בפ"ט מה' מ"א ה' ו'). המבשל בשר נבלה או חלב בחלב אינו לוקה על אכילתו משום בב"ח. וא"ש דהתוס' בכריתות (דף כ"ג) אזלי לטעמייהו בחולין דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף, והא דאמרינן בכריתות (דף י"ד) אקדשי' מגו דאתוסף בה איסורא דהנאה איתוסף איסורא לגבי חלב היינו איסור כולל דחל ההקדש על העור ובשר. ולשון איתוסף כלומר איתוסף חומרא זו כמ"ש התוס' בחולין ד"ה איסור כולל עי"ש. א"כ ה"נ דאיסור דאסור שלא כדרך אכילתן לא הוי בזה איסור מוסיף רק איסור חמור דאינו חל על איסור בלא כולל או מוסיף, וזה ברור לענ"ד דלא כהש"א

ויש להוכיח זה מחולין (דף קי"ג) דפריך וסבר שמואל איסור חל על איסור. והא אמר שמואל משום רבי אלעזר מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו. פרט לזה שמחוללת ועומדת. (אלמא לא אתי' איסור טומאת הגוף וחייל על איסור תרומה טמאה). מאי קושיא דלמא הכא דבב"ח חל על מתה ועל חלב משום דכוי איסור מוסיף דחייב אפי' שלא כדרך הנאתן משא"כ בטומאת הגוף בתרומה. וע"כ דזהו ג"כ הוי רק איסור חמור כמו איסור הנאה כמ"ש התוס' דהוי איסור חמור בעלמא. שוב מצאתי בריטב"א בחולין דכתב הא דלא משני דשאני הכא בב"ת דהוי איסור מוסיף משום דהוי איסור הנאה וז"ל. דתרי גוונא איסור מוסיף איכא. חד דלא איתוסף בה איסור גברא ולא איסור חתיכות אלא דחמיר טפי משום איסור הנאה בלחודי או משום כרת וכיוצא בו. והאי לא עדיף מאיסור כולל. וחד דהוי איסור מוסיף גמיר דאיתוסף בי' איסור גברא והאי עדיף מאיסור כולל. והכא הא איכא בתרומה זו איסור כולל בחומרא דאיסור מוסיף דאית בי' כרת מטומאת הגוף. משא"כ בטומאת תרומה דלית בה לא כרת ולא מיתה. ולהכי חשיב כאיסור מוסיף דבב"ח עכ"ל. והיינו כיון דשמואל לא ס"ל איסור כולל דחמיר באיסור מוסיף דאית בי' כרת ה"נ לא ס"ל איסור מוסיף כהאי מאי דאסור בב"ח בהנאה דלא הוי מוסיף ממש. א"כ הוא דלא כהש"א דהא רבי שמעון לא ס"ל איסור כולל דחמיר דאוכל נבלה ביוה"כ הוי יוה"כ איסור כולל. וחמור דיש בו כרת. משא"כ בנבלה ואפ"ה פוטר רבי שמעון. א"כ כיון דלא ס"ל איסור כולל בחומרא דמוסיף איסור כרת לא ס"ל ג"כ איסור מוסיף כהאי דלא איתוסף איסור אגברא. אלא דחמיר טפי דאסור שלא כדרך אכילתן והוא כדברינו

ולענ''ד בישוב תמיהת התוס' דאמאי לא תני התנא נמי גיד הנשה של נבלה ולילקי נמי משום נבלה דהוי לוקין שש. דיש לומר דהאי חנא ס"ל כחכמים דחולין (דף ק"א). דאיסור כולל לית לי' ואיסור כולל באיסור חמור אית לי'. דתניא האוכל גיד הנשה של נבלה רבי מאיר מחייב שתים וחכ"א אינו חייב אלא אחת. ומודים חכמים לרבי מאיר באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל דחייב שתים ומאן האי תנא דאיסור כולל איסור חל על איסור לית לי', איסור כולל באיסור חמור אית לי'. א"כ גיד הנשה של נבילה אינו חייב משום נבילה משום איסור כולל על איסור גיד דלית לי' איסור כולל. אבל בב"ח דלקי משום גיד ומשום בשר בחלב. דהוי איסור כולל באיסור חמור כמו בגיד הנשה של עולה ושור הנסקל דהוי איסור כולל באיסור חמור משום דאסור בהנאה. ה"נ דחייל איסור בב"ח על החלב שנתבשל בו הגיד. דהחלב המותר נאסר