ברית יעקב חלק א מא

התוס' דללישנא מפני ממון שאין לו תובעים חייב לצאת ידי שמים ופסק כלישנא בתרא לחומרא. דאל"כ אמאי שבקי' לקרא ללישנא דיהיב טעמי' מקרא משום דכתיב וזה משפט הכהנים ע"ש. ע"כ כתב הכא הרמב"ם הא דפטור אפי' מדמי עצים מפני שחמץ אסור בהנאה א"כ לאו מידי אפסדי' ע"כ אפי' לצאת ידי שמים פעור. ומשום האי טעמא לחודי דע"כ פטור מן התשלומין משום לאו מידי אפסדיה כיון שאסור בהנאה לא סגי. כיון דסיפא מיירי ג"כ ששגג בתרומה אלא הזיד בחמץ. וס"ל לפי מדה משלם. א"כ אמאי פטור מן התשלומין דהא לא אזלינן בתר דמים. וע"כ משום דאין לוקה ומשלם. ע"כ צריכי לטעמי' דתרווייהו כמ"ש

סימן יג

גרסינן בפסחים (דף מ"ז) המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש. לוקה משום מבשל גיד ביו"ט ולוקה משום אוכל גיד. ולוקה משום מבשל בשר בחלב. ולוקה משום אוכל בשר בחלב ולוקה משום הבערה. ואי אמרינן הואיל אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לצרכו. אמר לי' אפיק הבערה ועייל גיד הנשה של נבלה. והתני רבי חייא לוקה שתים על אכילתו ושלש על בישולו. ואם איתא שלש על אכילתו מבעי' לי'. אלא אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה. בתוס' ד"ה עייל עצי מוקצה. תימה לר"י מכל מקום ליתני גיד הנשה של נבלה ולילקי נמי משום נבלה

ולכאורה יש לומר ליישב זה. דהא תנא ס"ל דאין איסור חל על איסור. ואפי' איסור כולל לית לי' כמבו' בחולין (דף ק"א) האוכל גיד הנשה של נבלה חייב שתים וחכ"א אינו חייב אלא אחת, וס"ל לחכמים דאין איסור חל על איסור אפי' איסור כולל דהא נבלה הוי איסור כולל דכשנתנבלה חייל איסור נבלה על הבשר חייל נמי על הגיד. ואפ"ה ס"ל דאינו חל איסור נבלה על גיד. אבל איסור מוסיף אית להאי תנא. ואע"ג דהתוס' בחולין כתבו דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף רק איסור חמור ע"ש. א"כ כיון דס"ל אין איסור חל על איסור למה חייב על איסור בב"ח דהאיך חל איסור בב"ח על איסור גיד הנשה. דיש לומר דהוי איסור מוסיף על איסור גיד. משום דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן לבד בכלאי הכרם ובשר בחלב שלוקין שלא כד"ה כדאיתא לעיל (דף כ"ה). דלהכי לא כתיב אכילה בב"ח לומר שלוקין עליהם שלא כדרך אכילתן. וכ"כ הרמב"ם (פ"ט מה' מ"א ה' יו"ד). א"כ הוי איסור בב"ח איסור מוסיף לגבי איסור גיד הנשה. דמעיקרא הי' מותר שלא כד"ה מן התורה. והשתא דהוי בשר בחלב נתוסף בי' איסורא לגבי שלא כד"ה. חייל איסורא דבשר בחלב אפי' כד"ה משום איסור מוסיף ע"כ לא תני נבלה דהוי איסור כולל. אבל איסור מוסיף אית לי'

[ובזה נראה לי לפרש דברי הירושלמי בפסחים (פ"ב ה' ג') עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו. אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום איסור עכו"ם לוקה. איסור חמור חל על איסור קל. ואין איסור קל חל על איסור חמור. אבל אם מירחו ואח"כ השתחוה. התרו בו משום אוכל טבל לוקה משום אוכל עכו"ם לוקה. איסור חמור חל על איסור קל. והקשה בק"ע הא איסור אכילת טבל חמור שהרי חייבין עליו מיתה בידי שמים. משא"כ האוכל איסור עכו"ם אינו אלא בלאו. ודחק בזה משום דשם עכו"ם חמור ע"ש. גם אין לומר משום דעכו"ם אסור בהנאה. דלמא מיתה חמורה כדאמרינן כה"ג בחולין (דף ק"א). אמר רב אשי מאן לימא לן דטומאת הגוף בכרת חמירא דלמא טומאת בשר חמירא דלית לי' טהרה במקוה ועוד דאיסור הנאה הוי רק איסור חמור כמ"ש התוס' ובלא איסור כולל ומוסיף אינו חל. ולפמ"ש א"ש דהתוס' בפסחים (דף כ"ו) ד"ה שאני היכל כתבו. דבעכו"ם דלא כתיב בי' אכילה אסור אפי' שלא כדרך הנאתן. א"כ הירושלמי ס"ל ג"כ דאין איסור חל על איסור רק בכולל או מוסיף. ועכו"ם הוי איסור מוסיף על טבל. דעכו"ם אסור גם שלא כד"ה מגו דאיתוסף בה לגבי שלא כד"ה איתוסף איסורא דעכו"ם אף כד"ה על טבל. ע"כ לוקה משום טבל ומשום עכו"ם. אך קשה לי בירושלמי ברישא עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אצלו אם התרו בו משום טבל אינו לוקה דאיסור קל אינו חל על איסור חמור דעכו"ם. תיפוק דבלא"ה לא הוי איסור טבל ואינו בתרומה כלל דבעינן ראשית ששירים ניכרים כדאמרינן בפסחים (דף ל''ג). אך בזה י"ל דירושלמי לא ס"ל כרב הונא ברי' דרב יהושע בפסחים רק כדאמר שם דהחמיץ בתלוש ה"נ דקדשה. אמנם כיון דהוי עכו"ם כתותי מכתתי שעורי' והוי כעפרא בעלמא אינו בתרומה ומעשרות כלל. כיון דאסור בהנאה]

אך לכאורה יש לדחות זה. דא"כ קשי' אמאי לא תני התנא המבשל גיד הנשה ביוה"כ ואכלו דלוקה שש. כיון דהתנא בעי לאשכוחי חדא אכילה דחייב עליו חמשה מלקות א"כ ביוה"כ דחייב ששה ליתני דחייב ג"כ משום אוכל ביוה"כ. ואע"ג דהאי תנא לית לי' איסור כולל. ויוה"כ הוי איסור כולל על איסור גיד מגו דאסור בשארי אוכלין אסור נמי בגיד. דהא יוה"כ הוי איסור מוסיף על איסור גיד דביוה"כ דלא כתיב בי' אכילה אלא כל הנפש אשר לא תעונה אסור אפי' שלא כד"ה כמו בחלב חי או חם חייב משום יוה"כ ואיסור מוסיף אית לי'. וכ"כ בתשו' ש"א (סי' ע"ו) ליישב קושית התוס' בכריתות (דף כ"ג). גבי חלב נותר מחתיכת חלב. דפריך מי אית לרבי שמעון איסור חל על איסור והתני רבי שמעון אומר האוכל נבלה ביוה"כ פטור. והקשו בתוס' שם דלמא איסור כולל לית לי' לרבי שמעון אבל חלב נותר דהוי איסור מוסיף כדאמרינן בכריתות (דף י"ג) דנותר על חלב הוי איסור מוסיף מגו דאתוסף איסורא לגבי גבוה איתוסף נמי לגבי הדיוט. ודחקו בזה דהש"ס ידע דר"ש לית לי' גם איסור מוסיף מהא דיבמות (דף ל"א) דתני הבא על אשת אחיו שהיא אחות אשה דאינו חייב אלא אחת לר"ש בין נשא מת ואח"כ נשא חי ובין נשא חי ואח"כ נשא מת ע"ש. והוא דחוק דא"כ לא הוי להש"ס להביא ברייתא זו דהאוכל נבלה ביוה"כ דפטור דמזה לא מוכח דר"ש לית לי' איסור מוסיף ולא מביא ברייתא דיבמות דר"ש אומר אינו חייב אלא אחת דמוכח דר"ש לית לי' איסור מוסיף. ע"כ כתב הש"א דמברייתא זו דאוכל נבלה ביוה"כ דפטור לר"ש מוכח דלית לי' איסור מוסיף דנבלה אינו אסור אלא כדרך אכילתן ושלא כד"ה פטור ויוה"כ חייב אפי' שלא כד"ה א"כ יוה"כ איסור מוסיף לגבי נבלה אפ"ה ס"ל לר"ש דפטור א"כ מוכח דגם איסור מוסיף לית לי' לר"ש ע"ש. וא"כ תקשי ליתני המבשל גיד הנשה ביוה"כ ואכלו דחייב שש. ואין לומר בזה דאי הוי תני המבשל גיד הנשה ביוה"כ תו לא הוי מצי למתני דחייב משום בשר בחלב. כיון דאיסור כולל לית לי' א"כ יוה"כ דאיסור כולל ליכא להיות חל על בב"ח ומשום מוסיף דיוה"כ דחייב על שלא כדרך אכילתן נמי אינו חל על בב"ח דגם בב"ח חייב שלא כדרך אכילתן. דלהכי לא כתיב אכילה בגופא כדאמרינן. א"כ עיילת חדא ואפקת חדא. אי תני יוה"כ לא הוי מצי למיתני בב"ח. דזה אינו. דהא איסור יוה"כ קדים. דהא מבשל ביוה"כ. א"כ בב"ח הוי איסור מוסיף על אכילת יוה"כ. דיוה"כ אינו חל אלא בככותבת. ובב"ח חייב אפי' בכזית. א"כ מגו דאתוסף איסורא לגבי כזית איתוסף איסורא דבב"ח לגבי ככותבת דחייב משום בב"ח

אולם יש לומר דהאי ברייתא אתי' כרבי יצחק במכות (דף מ"ג) דאמר רבי יצחק חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאה כרת באחותו. לדונו בכרת ולא במלקות. וכן מוקי התם במכות ובמגילה (דף ח') מתניתין דאין בין שבת ליוה"כ כו' כרבי יצחק דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא. והתנא בעי לאשכוחי חדא מעשה דיש בו הרבה מלקות וביוה"כ דהוא מחייבי כריתות לרבי יצחק ליכא למלקות כלל. א"כ שפיר יש לומר כמ"ש דהאי תנא איסור כולל לית לי' ע"כ לא תני גיד הנשה של נבלה דהוי רק איסור כולל. אבל בב"ח דהוי איסור מוסיף על איסור גיד הנשה דחייב בבב"ח אף שלא כדרך אכילתן ע"כ חייל איסור בב"ח על איסור גיד באיסור מוסיף

ובזה שכתבנו יש ליישב הסוגיא דביצה (דף י"כ) תני תנא קמי' דרבי יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט לוקה חמש. לוקה משום מבשל גיד ביו"ט ולוקה משום הבערה אמר לי' פוק תני לברא הבערה ובישול אינו משנה. ואח"ל משנה בית שמאי היא דאמרי דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. וקשה לי אמאי קאמר ר"י פוק תני לברא דאינו משנה או בית שמאי הוא. לימא דהא מני ר"ע הוא דאמר בפסחים (דף ד') דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. וכה"ג כתבו התוס' לעיל