ברית יעקב חלק א לח

עכו"ם עובר וחייב בביעור. וס"ל דב"ח מכאן ולהבא גובה. א"כ מתניתין דעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו ע"כ מיירי בהרהינו וברייתא דפליגי ת"ק ורבי מאיר. דע"כ בהרהינו פליגי אי ישראל מעכו"ם קונה משכון. ועכו"ם מישראל לא קני משכון. וקשה רומיא דמתניתין דתני עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו לאחה"פ מותר בהנאה דהא עכו"ם מישראל לא קני משכון. וע"כ הא דאמר מעכשיו והא דלא אמר מעכשיו. וקאמר רבא מנא תימרא דע"כ גם לאביי צ"ל לחלק בין מעכשיו ובין לא אמר מעכשיו. דתני עכו"ם שהרהין פת פורני אצל ישראל אינו עובר ואם אמר לו הגעתיך עובר. דהא עכו"ם מישראל לא קני משכון וגם ס"ל לאביי למפרע גובה. א"כ כשיגבה הישראל למפרע הוי חמצו של ישראל א"כ מ"ש רישא ומ"ש סיפא. וע"כ דהכא מיירי דקביעת הזמן הוי לאחר הפסח והכא מיירי לענין לעבור בבל יראה דלא תני בברייתא זו לאתה"פ כמ"ש רש"י. והכא מיירי דהתנה בלא אחריות כמ"ש התוס' ד"ה שקונה משכון. וא"כ אע"ג דלמפרע גובה מכל מקום כיון דקבע זמן אחר הפסח א"כ בימי הפסח הוי כחמצו של נכרי בבית ישראל בלא קבל אחריות דאינו עובר. והא דאמרינן היכי דלמפרע גובה נחשב בימי הפסח כקבלות אחריות דהוי ספק דלמא מיגנב או מתביד. ה"נ אולי לא יפדה העכו"ם ויהי' שלו למפרע. זו הוי רק מדרבנן אבל לא דנימא דהוא עובר מן התורה בבל יראה ואם אמר לי' הגעתיך עובר משום דאמר מעכשיו. אע"ג שקבע לו זמן לאחה"פ וישראל מעכו"ם לא קני משכון ואכתי לא הגיע זמן מ"מ היכי דאמר מעכשיו עדיף הוי כמו קיבל עליו אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של ישראל דעובר. ה"נ לרבא דס"ל מכאן ולהבא גובה ועכו"ם מישראל לא קני משכון היכי דאמר מעכשיו עדיף

מעתה א"ש דברי הרמב"ם ושיטתו מוכרח בגמ' ולא קשה מה שהקשה הרא"ש עליו מהא דאמרינן לאביי הא דתנן עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו לאחר הפסח מותר בהנאה דלמפרע גובה. אלמא אע"ג דבבית ישראל אמרינן כיון דלמפרע גובה חזינן כאלו כבר קודם הפסח הי' קנוי לעכו"ם כ"ש לרבא דאמר לו בהדי' קנה לך מעכשיו ואשתכח למפרע הי' קנין גמור לעכו"ם. דיש לומר גם לאביי מיירי בקובע זמן קודם הפסח כמו לרבא במעכשיו ואי דלאביי למפרע גובה הוא דוקא כשגבה אח"כ דמטי לידי'. וכל כמה דלא מטי לידי' ולא גבה הוי ברשות ישראל. ולא נפקא מינה מידי מה שקבע זמנו קודם פסח כיון דלא גבה העכו"ם עדיין הוי כמו דקבע זמן אחר הפסח. דחמץ של ישראל הוא. לפמ"ש א"ש דאביי לטעמי' דס"ל דחמץ של ישראל בבית נכרי אינו עובר. והיכי דקיבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי או דיחד לו מקום בביתו אפי' היכי דקבל עליו אחריות שרי דלא מקרי מצוי בידו דס"ל כרב אשי. א"כ ה"נ הכא כיון דלמפרע גובה ויהי' חמצו של עכו"ם למפרע כשיגבה אלא כיון דגוף החמץ הוי של ישראל ואכתי קודם שגבה העכו"ם הוי כקבל אחריות על חמצו של עכו"ם. מ"מ כיון דקבע זמן קודם פסת אלים שעבודי' דעכו"ם דלא מקרי מצוי בידו. ודמי ליחד לו מקום דשרי כמ"ש התוס' בב"מ לענין שעת הלוואתו. א"כ לרבא דס"ל דחמץ של ישראל ברשות נכרי עובר מן התורה דלא כהמכילתא וחמץ של עכו"ם שקיבל ישראל אפי' בביתו של עכו"ם עובר. אע"ג דמיירי בהרהינו ומעכשיו. לא מהני אם קבע זמנו לאחר פסח. כיון דעכו"ם מישראל לא קני משכון אע"ג דאמר לי' מעכשיו ולמפרע קונה. מבל מקום קודם קביעת הזמן הוי כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם דעובר. ועל כרחך דמיירי דקבע זמנו קודם פסח אע"ג דאמר במעכשיו. דאע"ג דעכו"ם מישראל לא קני משכון הוי מכור קודם פסח. והוי חמצו של נכרי בביתו של נכרי דמותר לאחה"פ. ע"כ להרמב"ם דפוסק כרבא דלא כהמכילתא והרהינו ומעכשיו. בעינן דוקא שקבע הזמן שקבע קודם הפסח כנלע"ד בזה

סימן יב

בפסחים (דף ל"ב) האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש. במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים. תנן התם האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש כו' איבעי' להו לפי מדה משלם או לפי דמים משלם כו'. תנן האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש. אי אמרת בשלמא לפי מדה משלם שפיר. אלא אי אמרת לפי דמים משלם. חמץ בפסח בר דמים. אין הא מני ריה"ג הוא דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה. אי הכי אימא סיפא במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים. אי ריה"ג אמאי פטורין מן התשלומין ומדמי עצים. סבר כרנב"ה דתניא רנב"ה הי' עושה יוה"כ כשבת לתשלומין כו' ע"ש בסוגיא וברש"י. והרמב"ם בפי' המשנה כתב אבאר לך במס' מכות. כי אוכל חמץ בפסח לוקה. והעיקר אצלנו אין אדם לוקה ומשלם. לפיכך פטור מן התשלומין ומדמי עצים שיעורו אפי' דמי עצים אינו משלם. ולא נאמר נחשב זה החמץ כאלו הוא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה ולפיכך אינו משלם אפי' דמי עצים ודבריו תמוהין למאוד כיון דמפרש דבמזיד פטור מן התשלומין. הוי משום דאינו לוקה ומשלם. א"כ למה בעי ליתן טעם הא דפטור מדמי עצים משום שאסור בהנאה ולפי דמים משלם. תיפוק לי' משום דאין לוקה ומשלם פטור אפי' מדמי עצים. ועוד דא"כ לאו סיפא רישא כיון דלפי דמים משלם ע"כ פטור מדמי עצים א"כ ברישא האוכל תרומת חמץ בשוגג בפסח משלם קרן וחומש. כיון שאסור בהנאה לאו בר דמים הוא. ועוד לפמ"ש הרמב"ם דע"כ פטור במזיד מן התשלומין. משום דאין לוקה ומשלם. הוא אוקימתא חדשה ואינו מוזכר בגמ'. ולמה בעי הגמ' לומר אי כריה"ג אמאי פטורין מן התשלומין. דסבר כרנב"ה דעושה יוה"כ כשבת לתשלומין. נימא משום דאין לוקה ומשלם ועוד למה אמר הרמב"ם דאין לוקה ומשלם משום לאו דחמץ ולא אמר משום לאו דתרומה דכל זר לא יאכל קודש. וכבר תמה בזה התוי"ט עי"ש

עוד קשה לי דבכתובות (דף למ"ד) אמר אביי טעמא דרנב"ה משום דיליף אסון אסון מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין. רבא אמר טעמא דרנב"ה מקרא דאם העלם יעלימו עם הארץ ונתתי פני באיש ההוא והכרתי אותו אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין אף כרת שלי פטור מן התשלומין. מאי בינייהו איכא בינייהו זר שאכל תרומה לאביי פטור ולרבא חייב. ופריך לאביי פטור והאמר ר"ח מודה רנב"ה בגונב חלבו של חברו ואכלו חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידו איסור חלב. דמעידנא דאגבי' קניא מתחייב בנפשי' לא הוי עד דאכיל לי' כו'. אמאי לא פריך הכא דמוקי במזיד פטור מן התשלומין כריה"ג ורנב"ה מהא דאמר רב חסדא בגונב חלבו של חברו דחייב ה"נ כיון דאגבי' קני' מתחייב בנפשי' לא הוי עד דאכיל לי'. והתוס' בכתובות כתבו שם דה"נ הוי מצי לאקשויי אמתניתין דכל שעה דקתני פטור מן התשלומין לפי מאי דמוקי כרנב"ה. והוא דחוק. דלמה לא קאמר הגמ' הכא לפרושי מתניתין. ועוד דבכתובות משני ע"ז דתחב לו חברו בבית הבליעה ומצי לאהדורי ע"י הדחק. (דאי נמי אהדרי'. ממאסה ולא חזי' לבעלים ע"כ לא מגזל גזלה אמאי קמחייבת לי' אהנאת מעיו ההיא שעתא חיוב מיתה איכא כמ"ש התוס'). והכא לא מצי לשנויי הכי דהא האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג דמשלם קרן וחומש מיירי שאוכל כדרכו. א"כ סיפא דבמזיד פטור מן התשלומין דומיא דרישא מיירי שאוכל כדרכו. ועוד דהכא דמיירי בתרומת חמץ. וכריה"ג דמותר בהנאה או דתרומה טמאה אע"ג דממאסה חזי' להסקה. ואמאי פטור אפי' מדמי עצים. ול"ש שנויא דגמ' שתחב לו חברו בבית הבליעה ומצי לאהדורי ע"י הדחק דמאיס כמ"ש התוס'. דהתם בכתובות מיירי בתרומה טהורה. דלא קאי להסקה כמ"ש התוס' שם ד"ה ל"צ. דמיירי דמעיקרא לא הי' שוה רק ש"פ ומעט יותר ועתה שנתקלקלה קצת אינו שוה פרוטה כו' עי"ש

עוד קשה אמאי לא קאמר הגמ' דפריך אי כריה"ג אמאי פטורין מן התשלומין לימא משום דאוכל חמץ במלקות ואין אדם לוקה ומשלם. כמו דס"ל לרבי יוחנן בכתובות היכי דאיכא ממון ומלקות מלקי וממונא לא משלם. ואין לומר דהג' בעי לשנויי גם אליבא דעולא דס"ל היכי דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם ולא לקי. דמשני התם כאן באחותו בתולה ומתניתין דאלו הלוקין באחותו בוגרת. דהא התוס' ד''ה אלא