ברית יעקב חלק א לז

אסר רחמנא כמ"ש התוס' אע"ג דעמו בעזרה הוא מצוה על השבתה. ע"כ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה. ואביי דיליף התם מאך ביום הראשון תשביתו דלא ברבא דאזיל לטעמי' דס"ל כרב אשי. וכן הא דקאמר רבא ש"מ דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי הוי אמרינן מתוך הוי שרי שלא יעבור בב"י דלרבא לא מהני להוציא מרשותו

והנה בב"ב (דף קכ"ד) אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן. רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסין לאחר מיתת אביהן כו'. ירשו שט"ח בכור נוטל פי שנים. יצא עליהן שט"ח בכור נותן פי שנים ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי. מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים. מתנה קרי' רחמנא מה מתנה עד דמטא לידי' אף חלק בכורה עד דמטא לידי'. (רשב"ם עד דמטי לידי' דנותן ואינו יכול ליתן לאחרים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם). ורבי אומר אמר קרא פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט אע"ג דלא מטי לידי' אף חלק בכורה אע"ג דלא מטי לידי'. ורבנן הא כתיב פי שנים ההוא למיתב לי' אחד מצרא ורבי נמי הא כתיב לתת לו ההוא אם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי כו' תני רמי בר חמא בשאר ספרי דבי רב בכל אשר ימצא לו פרט לששבחו נכסין לאחר מיתת אביהן ומני רבנן היא. ואמרינן התם אין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין גבו קרקע ובין גבו מעות לרבנן. ולרבי הבכור נוטל פי שנים בין במלוה ובין ברבית. והטעם הוי על כרחך דלרבנן כיון דכתיב אשר ימצא לו לא הוי שעבוד המלוה כמצוי בידו. ולרבי שעבוד המלוה כמצוי וקרינן בכל אשר ימצא לו

ולכאורה קשה לי מאי פריך הגמ' ולרבי הא כתיב לתת לו. הא אמרינן ביבמות (דף צ"ג) ר"ח כרבי ורבי כרבי מאיר דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. רבי אומר לא תסגיר עבד אל אדוניו. בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר. ה"ד דכתב לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו ורבי מאיר הרי את מקודשת לי לאחר שתתגרשי לאחר שימות בעלך כו' רבי מאיר ה"ז מקודשת. א"כ לרבי דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אינו מוכח מהא דכתיב לתת לו דבעינן מטי לידי'. א"כ שפיר יליף מפי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט כו' דלא מצינן למימר מתנה קרי' רחמנא מה מתנה עד דמטי לידי' דנותן. דאפי' היכי דלא מטי לידי' יכול לתת מתנה כיון דמקנה דבר שלא בא לעולם. ואין לומר דהכא לאחר מיתה גם רבי מודה דאינו יכול ליתן לאחרים כמו דמשני התם בב"ב (דף קכ"ז) יכיר ל"ל אלו בעי למיתב מתנה מי לא יהיב לי' ומשני בנכסי' שנפלו כשהוא גוסס. ועי' רשב"ם שם דוקא כשבאו לידו יש לו כח להקנות. דמכל מקום האי לתת לו אינו סותר ההיקש דפי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט אע"ג דלא מטי לידי' כו'. דהא משכחת מתנה בעלמא אע"ג דלא מטי לידי' יכול ליתן לאחרים. וצריך לומר דה"פ דהאי לתת לו מיותר לגמרי דלכתוב יכיר פי שנים בכל אשר ימצא לו ע"כ דרשו רבנן דקאי מה מתנה עד דמטי לידי' אף חלק בכורה עד דמטי לידי', ולרבי דחלק בכורה אפי' היכי דלא מטי לידי'. מאי עבד בקרא לתת לו דמיותר. ע"ז אמר ההוא שאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי. א"כ רבי מאיר דס"ל ג"כ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא ס"ל כרבנן מתנה קריא רחמנא עד דמטי' לידי'. וס"ל כרבי דבכור נוטל פי שנים דשעבוד הוי בכלל אשר ימצא לו. ולפמ"ש יש לדייק לישנא דרבי אומר. אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסין כו'. לטעמי' דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ע"כ דלא ילפינן מקרא דלתת לו דמתנה קריא רחמנא עד דמטי לידי'

ובתוס' בב"מ (דף פ"א) ד"ה והכא. הקשו הא דישראל הלוה לעכו"ם על חמצו עובר משום דרבי יצחק. הא רבי יצחק לא אמר רק שלא בשעת הלואתו. וכן הא דעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו אי לאו דעכו"ם מישראל לא קני משכון לא נאסר אע"ג דבשעת הלוואתו לא קני משכון. ותי' כיון שלא בשעת הלוואתו קני משכון בשעת הלואה אלים שעבודו. וע"כ בעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו אי לאו דעכו"ם מישראל לא קני משכון לא הי' נאסר אף משכונו בשעת הלואה דלא קני כיון דאלים שעבודו דעכו"ם שלא יצטרך לבערו אע"ג דהוי של ישראל וקרינא בי' שלך מכל מקום מדאפקי' קרא מלא ימצא לא מחייב אלא כשמצוי לו לגמרי. וכיון דאלים שעבודו דעכו"ם לא חשיב מצוי. וה"נ אמרינן ביחד לו בית דאין זקוק לבער אע"ג דחשיב כשל ישראל כיון דקבל עליו אחריות מ"מ כיון דיחד לו בית אינו מצוי אצלו עכ"ל

א"כ לפי המתבאר מכל הדברים א"ש תמיהת התוס'. דהאיך יתרץ אביי הך עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו לאחר הפסח ד"ה עובר אמאי אע"ג דלא קני. כיון דלמפרע הוא גובה וכן רישא אמאי אינו עובר כיון דלמפרע הוא גובה כיון דע"כ בדרבי יצחק קמיפלגי אי קונה משכון. ולפמ"ש יש לומר דלאביי א"צ לומר הך ברייתא בהרהינו ובדרבי יצחק קמיפלגי אלא דמיירי ג"כ בלא הרהינו ולכ"ע למפרע הוא גובה, דלפמ"ש דאביי ס"ל כרב אשי דחמץ של ישראל ברשות נכרי אינו עובר מן התורה רק מדרבנן חייב לבער. והיכי דקבל ישראל אחריות על חמצו של נכרי ג"כ אינו עובר. רק היכי דמונח בביתו של ישראל אבל אם הוא בביתו של נכרי לא החמירו רבנן. והיכי דיחד לו מקום לא מקרי מצוי בידו ואפי' מדרבנן אינו חייב לבער. א"כ יש לומר הא דס"ל לת"ק דברייתא ישראל שהלוה לנכרי על חמצו דאינו עובר אע"ג דלמפרע הוא גובה וכשיגבה יהי' חמצו של ישראל למפרע. משום דס"ל כרבנן בב"ב דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה דהשעבוד לא הוי כמצוי ואינו בכלל בכל אשר ימצא לו. ה"נ לא הוי השעבוד כמצוי בכלל לא ימצא גבי חמץ. א"כ אינו דומה לחמצו של ישראל בבית נכרי אע"ג דאינו עובר מן התורה מ"מ חייב לבערו מדרבנן. הכא כיון דשעבוד לא הוי כמצוי ובימי הפסח לא הוי מצוי בידו דישראל. וגם דכיון דאכתי לא גבה החמץ לא הוי חמצו של ישראל. אלא דדמי לקיבל אחריות על חמצו של נכרי דחייב דהוי כדידי' משום דאלו מתביד ומיגנב מתחייב. ה"נ יש ספק דלמא לא יפדה הנכרי ואח"כ כשיגבה יהי' חמצו למפרע למ"ד למפרע גובה. מכל מקום כמו היכי דקיבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי אינו חייב לבער אפי' מדרבנן ה"נ כיון דמונח החמץ בביתו של נכרי אינו עובר ואינו חייב לבערו אפי' מדרבנן. ומשום רבי מאיר אמרו דאמר דעובר. דרבי מאיר לטעמי' דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ ס"ל כרבי דבכור נוטל פי שנים במלוה דשעבוד הוי בכלל אשר ימצא לו א"כ ה"נ בחמץ מקרי שעבוד כמצוי לענין בל ימצא וכיון דלמפרע הוא גובה ויהי' חמצו של ישראל ובימי הפסח הוי השעבוד כמצוי. ע"כ ס"ל דעובר ואסור לאחה"פ. דדמי לחמצו של ישראל בבית נכרי דחייב לבערו מדרבנן. וסיפא נכרי שהלוה לישראל על חמצו ד"ה עובר. אפי' לרבי מאיר דס"ל דשעבוד מקרי מצוי בידו גם למפרע גובה והוי כחמצו של נכרי. מכל מקום כיון דקביעת הזמן הוי רק לאחר פסח. וקודם שהגיע הזמן הוי של ישראל ומונח בביתו של ישראל ע"כ עובר. כיון דחמצו של נכרי בבית ישראל שקיבל עליו אחריות לכ"ע אסור. כ"ש הכא דגוף החמץ אכתי הוי בימי פסח הוי של ישראל ומונח בביתו הוי כקבל אחריות וכ"ש לת"ק דברייתא דשעבוד לא הוי כמצוי ביד הנכרי ע"כ לכ"ע עובר

אבל מתניתין דתני עכו"ם שהלוה על חמצו של ישראל לאחה"פ מותר בהנאה. מיירי דקביעת הזמן קודם הפסח. אע"ג דכל כמה דלא גבה הוי כדידי'. ולא הוי כלל של נכרי ומצי לסלוקי בזוזי אפי' לאחר הפסח. כיון דלא אמר לו מעכשיו מכל מקום ס"ל לאביי כיון דלמפרע גובה. וכשיגבה הנכרי למפרע יהי' חמצו של נכרי. לא הוי כקודם הגבי'. רק כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית ישראל. והיכי דקבל אחריות על חמצו של נכרי ויחד לו בית שרי דלא מקרי מצוי בידו. ה"נ כיון דקבעו לו זמן קודם פסח ולמפרע גובה אלים שעבוד דעכו"ם והוי כיחד לו בית. דלא מקרי מצוי בידו לגמרי כמ"ש התוס' כה"ג בב"מ במשכון בשעת הלואה אע"ג דלא קני משכון והוי חמץ של ישראל וקרינן בי' שלך. מכל מקום לא מקרי מצוי בידו לגמרי והוי כמו יחד לו בית דאינו עובר

אמנם לרבא דס"ל כרב פפא ולא ס"ל הא דמכילתא. וחמץ של ישראל בבית עכו"ם עובר מן התורה. וחמץ של עכו"ם שקיבל ישראל אחריות עליו דהוי כדידי' אפי' בבית