ברית יעקב חלק א לו

להא ליתא להא. דאם הוא ברשותו אינו מוזהר על השחיטה לריש לקיש דבעינן שיהא עמו בעזרה. ואם הוא עמו בעזרה אינו מוזהר כל השבחה. (דמשמע דלא מיירי במחזיק חמץ בידו או בחיקו ובגדיו). א"כ א"א לומר להרמב"ן במוציא מרשותו אינו עובר. דטעמא דשחיטה משום אזהרת השבתה דהא ליתא להשבתה במקום שחיטה. ואפי' לרבי יוחנן דאמר התם אעפ"י שאין עמו בעזרה משום דלא בעינן על בסמוך מ"מ כ"ש אם הוא בעזרה דחייב. א"כ אם הוי עמו בעזרה דחייב על השחיטה על כרחך לאו מטעמא דאזהרת השבתה. א"כ אימא בהשבתה לא הוי רק עד יו"ט ואיסור לא תשחט הוי משש שעות וכל חד וחד כי שחיט

עוד הקשה הש"א (סי' פ"ג). תניא רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כו' ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה. אמר רבא שמע מינה מדרבי עקיבא תלת כו' וש"מ דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ופי' התוס' דאי אמרינן מתוך שרי. אע"ג דבעינן צורך היום קצת הכא מה שמבער הוי צורך. ואם איתא דבמוציא מרשותו סגי לי' מלעבור על בל יראה. א"כ מנ"ל לרבא לדייק דלית לר"ע מתוך דלמא אית לי' ואפ"ה אי אפשר ביו"ט לבער משום דבעינן צורך היום. וכיון דאפשר במוציא מרשותו וסגי לי' בהכי תו ליכא בהבערה צורך היום כלל וע"כ דלא מהני במוציא מרשותו. ואין לו תקנה אלא שריפה הלכך אי אמרינן מתוך שרי לבערו ולשרפו ביו"ט דמה שמבערו שלא יעבור בב"י הוי צורך ועי"ש

ונראה בזה דיש להבין בהא דאמרינן (דף ה' ע"ב). שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל הלא כבר נאמר לא יראה לך שאור בכל גבולך לפי שנאמר לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה ואתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן העכו"ם ת"ל לא ימצא אין לי אלא בעכו"ם שלא כבשתו עכו"ם שכבשתו מניין ת"ל לא ימצא בבתיכם ופריך כלפי לייא. אמר אביי איפוך. רבא אמר לעולם לא תיפוך וארישא קאי שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים אין לי אלא בעכו"ם שלא כבשתו ואין שרוי עמך בחצר עכו"ם שכבשתו ושרוי עמך בחצר מניין ת"ל לא ימצא, דבמאי פליגי אביי ורבא מן הקצה אל הקצה. דלאביי הוי סברא פשוטה דבלא אחריות אין לחלק בין עכו"ם שלא כבשתו ובין עכו"ם שכבשתו. אלא באחריות הוי ס"ד ג"כ דלא כבשתו מותר בעי קרא לרבות לאיסור. ולרבא הוא להיפוך דבאחריות הוא סברא פשוטה דאין לחלק בין עכו"ם שכבשתו לעכו"ם שלא כבשתו. אלא גם בלא אחריות ה"א לולי קרא דעכו"ם שכבשתו אסור. ובמאי פליגי. ואפשר לומר דאמרינן לקמן (דף ו'). עכו"ם שנכנס לחצרו של ישראל ובציקו בידו אינו זקוק לבער. הפקידו אצלו זקוק לבער. יחד לו בית אינו זקוק לבער שנאמר לא ימצא מאי קאמר. רב פפא אמר ארישא קאי והכי קאמר הפקידו אצלו זקוק לבער שנאמר לא ימצא. רב אשי אמר לעולם אסיפא קאי והכי קאמר יחד לו בית אינו זקוק לבער שנאמר לא ימצא בבתיכם. למימרא דשכירות קניא כו' שאני הכא דאפקא רחמנא בלשון לא ימצא. מי שמצוי בידך יצא זה שאינו מצוי בידך. ורש"י פי' דייחד לו בית מיירי שלא קיבל אחריות. והקשו בתוס' מאי איריא יחד אפי' לא יחד. והיכא מסיק נמי למימרא דשכירות קני'. (דהא אפי' לא קני שרי משום דלא קיבל אחריות). ומפרש ר"ת דאפי' באחריות מיירי ומש"ה מפיק מלא ימצא. דלא חשיב מצוי כיון שיחד לו בית. ורב פפא אית לי' מסברא כיון שיחד לו בית הוי כאלו קיבל עליו אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם. והר"ן מיישב דעת רש"י. דקאמר כלומר לא קיבל עליו אלא אמר לי' הרי הבית לפניך. לא דלא קיבל עלי' אחריות בהדיא. דא"כ מאי איריא יחד אפי' לא יחד נמי. אלא הפקיד סתמא הוי כמו שקיבל עליו אחריות כיון שקבלו לרשותו. כדאמרינן בב"ק (דף מ"ח) כנוס שורך ברשותי חייב דקיבל עליו נטירותא. ואם יחד לו בית הוי כמו שאמר כנוס שורך ברשותך דפטור. שלא קיבל עליו נטירותא. אך אכתי קשה מה שהקשו בתוס' מאי קאמר למימרא דשכירות קני'. ועוד קשה לרש"י אמאי לא קאמר בגמ' דיחד לו בית אינו זקוק לבער. כיון דלא קיבל עליו אחריות משום שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. גם קשה לפר"ת. כיון דר"פ ס"ל מסברא כיון שיחד לו בית הוי כמו שקיבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של עכו"ם ולא בעינן קרא לזה. והוא היפוך מרב אשי דס"ל דבעי קרא לזה. ובמאי פליגי רב פפא ורב אשי. ועוד הא גופא מניין היכי דקיבל אחריות בביתו של עכו"ם שרי

לזה נלע"ד דגם רש"י ס"ל אליבא דרב אשי דאסיפא קאי יחד לו בית אינו זקוק לבער שנאמר לא ימצא בבתיכם כו' יצא זה שאינו מצוי בידך מיירי בקבל עליו אחריות כפר"ת. וכ"מ מלשון רש"י ד"ה לעולם אסיפא ולא ימצא משמע המצוי בידך לכל חפצך היינו דקיבל עלי' אחריות דהוי כדידי'. והוא דוקא בבתיכם. וכ"מ מד"ה שאין מצוי בידך שהרי אותה זווית מסורה לעכו"ם. אלא בדרב פפא דאמר שנאמר לא ימצא ארישא קאי. הפקידו אצלו זקוק לבער שנא' לא ימצא הוי בקיבל אחריות. ויחד לו בית הוי בלא קיבל אחריות. ורב פפא ורב אשי פליגי בזה. דרב אשי ס"ל כמכילתא דביתך ברשותך אף גבולך ברשותך. יצא חמצו של ישראל בביתו של נכרי דאינו עובר. א"כ ה"ה תמצו של נכרי אע"ג דקיבל ישראל אחריות דהוי כדידי' בעינן ג"כ בביתו של ישראל. אע"ג מדרבנן חייב לבער חמצו של ישראל בביתו של נכרי. אבל חמצו של נכרי ויחד לו בית דגוף החמץ אינו שלו. אע"ג דקיבל עליו אחריות אפי' מדרבנן אינו חייב לבער. וכן בקיבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי כיון דגוף החמץ אינו שלו ואינו בביתו לא החמירו רבנן כמ"ש הר"ן. אבל רב פפא לא ס"ל כמכילתא דישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי עובר בבל יראה מן התורה כמ"ש הרמב"ם. (והר"ן תמה עליו מנין זה להרמב"ם דלא לפסוק כהאי מכילתא ולפמ"ש א"ש). א"כ ה"ה חמץ של נכרי שקיבל עליו אחריות דהוי כדידי' אפי' בביתו של נכרי עובר בב"י. ע"כ מוקי קרא דלא ימצא ארישא. ויחד לו בית מיירי בלא קיבל עליו אחריות. אבל היכי שקיבל אחריות לא מהני יחד לו בית דאפי' בביתו של נכרי חמצו ישראל עובר בב"י מן התורה

וא"כ יש לומר דאביי ורבא ג"כ בהא פליגי. דאביי ס"ל כרב אשי דס"ל כהאי מכילתא. דחמץ של ישראל ביד נכרי אינו עובר בב"י. א"כ ה"ה בחמץ של נכרי דקיבל עליו אחריות דהוי כדידי' בעינן דיהי' ברשותו וביתו של ישראל שיהי' מצוי בידו. אבל בביתו של נכרי או היכי דיחד לו בית שרי. ע"כ בעינן קרא לאסור בנכרי שלא כבשתו אפי' היכי דקיבל עליו אחריות. דהוי ס"ד כמו דממעטינן חמץ של ישראל בביתו של נכרי. אע"ג דגוף החמץ שלו כיון דאינו ברשותו אינו עובר בב"י. או היכי דקיבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של עכו"ם דשרי. ה"נ הוי ס"ד בלא קרא דאינו עובר רק בנכרי שכבשתו שיד ישראל שולטת עליו וקיבל אחריות אסור. אבל בנכרי שלא כבשתו וקיבל עליו אחריות אע"ג דמונח ברשותו אינו עובר דהוי כחמץ של נכרי בלא קיבל אחריות דשרי. ע"כ קאמר אביי איפוך. אבל היכי דלא קיבל עליו אחריות לא מסתברא לחלק בנכרי שכבשתו. ורבא ס"ל כרב פפא תלמידי' דלא קיי"ל כמכילתא. דחמץ של ישראל בביתו של נכרי עובר בב"י והיכי דקיבל עליו אחריות אפי' בביתו של נכרי חייב ע"כ לא בעינן קרא בנכרי שלא כבשתו היכי דקיבל עליו אחריות וגם מונח ברשותו. ע"כ קאמר דארישא קאי ולא תיפוך

ומעתה א"ש מה שהקשה הש"א על הרמב"ן דהרמב"ן פוסק כרב אשי. דקיי"ל כהאי מכילתא דחמץ של ישראל בביתו של עכו"ם אינו עובר רק מדרבנן חייב לבער. כמ"ש הר"ן והרמב"ן בפי' התורה וז"ל. ולפ"ז אמרו בגמ' יחד לו בית אינו עובר עליו לומר שחמץ של נכרי שקיבל עליו אחריות אעפ"י שנידון כשלו. אינו אסור אלא ברשות ישראל אבל ברשות נכרי מותר. ואפי' מדבריהם לא גזרו עליו כלל. והרב לא סבר כן בפי' הגמ'. (ולפמ"ש גם הרב רש"י סובר כן לרב אשי). אבל רבא לשיטתו אזיל. דקאמר אין לי אלא נכרי שלא כבשתו כו' קאי ארישא ס"ל כרב פפא דלא קיי"ל כמכילתא וחמץ של ישראל בביתו של נכרי עובר עליו כמ"ש הרמב"ם וע"כ לא סגי לדידי' במוציא מרשותו. ע"כ קאמר שפיר דילפינן חמץ משש שעות ולמעלה אסור מקרא דלא תשחט על חמץ דם זבחי דזמן שחיטה