ברית יעקב חלק א לג

הכא דלא הי' יכול להקדים קודם ג' ימים שיורד היי"ש ע"כ אקצויי אקצי לי' ואסור אפי' להמתירין ולא מהני מה שגמרו בידי אדם: ידידו דורש שלומו וטובתו ברוך מרדכי ליבשיץ חופ"ק וואלקאוויסק יע"א. ואחר כמה שנים בא לידי ספר או"ז הנדפס מחדש. ראיתי כתוב בה' שבת (סי' ע"ו) רבינו יואל ב"ר יצחק הלוי פירש שכתב כומרים או שארי כתבים לבד אשורית ויונית. אם כתבו ישראל פטור מן התורה. דאינו כתיבה ואינה תשובה מלאכה. דגרסינן בירושלמי מהו בכל לשון אלף אלפא בית ביתא והוא לשון יונית. ומשמע או בגופו שלנו. או בגופו יונית. והיינו דקאמר כותבין עליו אונו אפי' בשבת. ואומר לעכו"ם ועושה בגופו שלהם שאינו אלא שבות דרבנן דגזרו על גופן שלהם אטו גופן שלנו שאסור. אבל בגופן שלנו זה שבות שיש בו מעשה דאורייתא עכ"ל. וא"כ גם הא"ז מודה בכתב יונית דחייב. ועי' במגילה (דף ט') דכתב יונית לרשב"ג הוי ככתב אשורית. אלא בשאר כתבים ס"ל להא"ז דהוי דרבנן. א"כ אזדא ראייתנו שהבאנו מירושלמי. אבל לא משמע הכי דהא תני בכל לשון חייב. והירושלמי נקט לדוגמא אלפא ביתא לשון יונית. גם עוד הוכחנו ממקומות אחרים דכל כתב לע"ז הוי כתב כמ"ש]

סימן י תשובה לרב אחד

במה שדברנו מקושית הפ"י בפסחים (דף כ"א) בהא דאמר חזקי' מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה דשני קרא לא יאכל לא יהא בו היתר אכילה. תיפוק לי' דידעינן דניליף בק"ו מנותר שאינו בבל יראה אסור בהנאה חמץ שישנו בבל יראה א"ד שאסור בהנאה כדיליף רבי יהודא מנותר דאין ביעור חמץ אלא שריפה. ובזה לא שייכי מה שהשיבו לו רבנן ע"ש. ואמרתי דמעיקרא לא קשה מידי. דאמר ר"א שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו חמץ ובור בר"ה. א"כ כיון דאסור בהנאה לא הוי בעי לעבור בבל יראה רק דהוי גזה"כ דעשאו ברשותו לעבור בבל יראה א"כ לא מצינו לעשות מערכה מכח הדרוש. אי לא הוי גלי קרא בהדיא דאסור בהנאה לא הוי מצינן למילף ק"ו מנותר שאינו בבל יראה אסור בהנאה חמץ שישנו בבל יראה א"ד שאסור בהנאה דאדרבה כיון שעובר בבל יראה. ע"כ דהוא ברשותו ומותר בהנאה ע"כ בעינן קרא לאסור בהנאה. וכיון דאסור בהנאה א"כ ע"כ הוי גזה"כ הא דעובר בבל יראה. דעשאן כאלו הוא ברשותו. הקשה מעכ"ת ע"ז. כיון דמסברא אמרינן כיון דעובר בבל יראה ע"כ מותר בהנאה. א"כ מאי פריך הגמ' (דף כ"ג) והרי חמץ דכתיב לא יאכל ותניא רבי יוסי הגלילי אומר תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה. דלמא ריה"ג נפקא לי' דמותר בהנאה מדעובר בבל יראה ע"כ מותר בהנאה. ועוד מנין להש"ס לומר דחזקי' פליג אדרבי אבוהו. דלמא ס"ל חזקי' כרבי אבוהו ושאני הכא מדעובר בבל יראה מכלל דשרי בהנאה. וכמו דאלים הך סברא לאפוקי מק"ו דנותר דכיון דעובר בבל יראה ע"כ כתב קרא לא יאכל ה"נ נימא אע"ג דס"ל לחזקי' כדר"א דלא יאכל ולא תאכלו אחד איסור אכילה ואיסור הנאה במשמע מכל מקום מהאי סברא כיון דעובר בבל יראה מכלל דמותר בהנאה מוקמינן לא יאכל על איסור אכילה לחודי. וכמו דפריך הגמ' לריה"ג אשכתן חלב דשרי' רחמנא בהנאה. אלא גיד נימא דאסור. ומשני מייתי לה בק"ו. מה תלב שענוש כרת מותר בהנאה כו' אלמא דק"ו אלים להוציא מקרא דלא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה דמשמע איסור הנאה וכיון דאהני הך סברא כיון דעובר בבל יראה לאפוקי מק"ו דנותר. כ"ש דנימא הך סברא לאפוקי מהא לא יאכל דמשמע איסור הנאה. ע"כ שני קרא למכתב לא יאכל עכ"ד. אני אומר דלא קשי' כלל. דלרבי אבוהו דקאמר דלא יאכל ולא תאכלו אחד איסור אכילה ואיסור הנאה במשמע. הוי כאלו כתיב מפורש בקרא איסור הנאה. לא נוכל לומר כיון דעובר בבל יראה ע"כ מותר בהנאה כיון דלא יאכל איסור אכילה והנאה במשמע והיאך נוכל לומר דקאי אאיסור אכילה לחוד. וע"כ הא דעובר בבל יראה הוי גזה"כ כדאמר רבי אלעזר שני דברים אינו ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו ברשותו. ואינו דומה כלל להא דקאמר הגמ' דגיד מייתי בק"ו מחלב דמותר בהנאה. דשאני התם כמ"ש התוס' שם ד"ה ומה חלב. דהק"ו מה חלב שענוש כרת מותר בהנאה כמו נבילה גיד שאין ענוש כרת לכ"ש שהוא בכלל היתר נבילה. א"כ הוי גילוי מלתא כשהותרה נבילה היא וגידה הותרה. אבל הכא לא נוכל למילף מק"ו מנותר דאינו עובר בבל יראה אסור בהנאה חמץ שעובר בבל יראה א"ד שאסור בהנאה. כיון דהיא הנותנת. כיון דעובר בבל יראה מותר בהנאה. אך אי נימא דחזקי' סבר כדרבי אבוהו. דלא יאכל איסור הנאה משמע והוי מפורש לאיסור. ע"כ הא דעובר בבל יראה הוי גזה"כ דעשאן ברשותו ע"כ קאמר ופליגא דר"א. ע"כ פריך לריה"ג דכתיב לא יאכל חמץ ותניא ריה"ג אומר האיך חמץ אסור בהנאה כל שבעה בין לר"א וחזקי' דהכא דכתיב לא יאכל א"כ הוי מפורש לאיסור הנאה וע"כ הא דעובר בב"י הוי גזה"כ

ועפ"ז אמרתי בימי חרפי ליישב תמיהת התוס' בפסחים (דף כ"ג) ד"ה שאני הכא דאמר קרא לך שלך תהא. תימא לר"י לחזקי' לכתוב לא יאכל ולא לבעי לך. ולפמ"ש א"ש דקאמר התם לרבנן ולריה"ג תלתא לך כתיבי. לריה"ג הני תלתא לך חדא על היתר הנאה. וחד על אתה רואה בשל אחרים שלא כבשתו וחד לך היתר ראי' בנכרי שכבשתו. וא"כ אי הוי כתיב רק לא יאכל ותרי לך. ה"א דחד לך אתי' על היתר ראי' בשל אחרים בנכרי שלא כבשתו. וחד לך אתא על היתר הנאה. ובנכרי שכבשתו ה"א דעובר בבל יראה. ואי דלמה לי לך על היתר הנאה כיון דכתיב לא יאכל מהיכי תיתי דאסור בהנאה דס"ד דתיתי ק"ו מנותר שאינו בב"י דאסור בהנאה חמץ שישנו בב"י א"ד שאסור בהנאה. דהשתא ל"ל כיון דעובר בבל יראה ע"כ דמותר בהנאה כיון דקיימינן השתא דנכרי שכבשתו עובר בב"י אע"ג דלאו דידי' מ"מ כיון שיד ישראל שולטת על הנכרי. א"כ חמץ אע"ג שאסור בהנאה והוי כמו שאינו ברשותו. לא גרע מחמץ של נכרי שכבשתו שמונת ברשותו דעובר בבל יראה. ע"כ אתי קרא דלך למשרי בהנאה. ור"א לא אמר דשני דברים אינו ברשותו והוי חמץ מגזה"כ דעובר בב"י אלא לבתר דמסקינן דגם בנכרי שכבשתו אינו עובר בב"י. משא"כ אי הוי כתיב תרי לך ולא יאכל ה"א דנכרי שכבשתו עובר בב"י היכי דמונח ברשותו. והוי ילפינן מק"ו דחמץ אסור בהנאה ואפ"ה עובר בב"י כמו נכרי שכבשתו כיון שמונת ברשותו דעובר בב"י ע"כ קאתי קרא דלך על היתר הנאה. אבל השתא דכתיב תלתא לך ע"כ דגם נכרי שכבשתו שרי בראי'. וכיון דע"כ צריך למכתב חלתא לך תו לא נ"מ אם כתיב לא יאכל או לא יאכל

עוד אמרתי ליישב קושית התוס' דע"כ בעי למכתב לא יאכל ולך למשרי בהנאה. ורש"י במתק לשונו כיון ליישב זה דרש"י כתב ד"ה ריה"ג אומר תמה על עצמך. דס"ל מותר בהנאה כל שבעה וכ"ש לאחר הפסח ופליגא דרבי יהודא דאמר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה לקמן בפרקין עכ"ל. והוא תמוה מאי בעי רש"י בזה לומר דכ"ש לאתר הפסח ופליגא דרבי יהודא. והוא ללא צורך ושפת יתר. דמאי שייכא הכא דקושית הגמ' מתפרש היטב דהא בחמץ כתיב לא יאכל דכ"ע איסור הנאה משמע וריה"ג ס"ל דחמץ מותר בהנאה כל שבעה ע"כ הביא זה ליישב תמיהת התוס'. דהוא קושיא עצומה. דהא לעיל פריך הגמ' לא לכתוב רחמנא לא יאכל ולא בעי לכם בשרצים למשרי. ומשני אמר לך חזקי' טעמא דידי נמי מהכא א"כ הכא א"א לומר טעמא דידי מהכא דידעינן דלא יאכל איסור הנאה הוי משרצים. ע"כ הביא רש"י מחלוקת דרבי יהודא דס"ל דחמץ אתר הפסח אסור בהנאה. ור' יוסי הגלילי ס"ל דאפי' בפסח מותר בהנאה דאמרינן התם (דף כ"ח) חמץ בין לפני זמנו ובין לאתר זמנו עובר עליו בלאו. תוך זמנו עובר עליו בלאו וכרת דברי רבי יהודא. רבי שמעון אומר חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלאו ולא כלום. תוך זמנו עובר עליו בלאו וכרת. ריה"ג אומר תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה. מ"ט דרבי יהודא תלתא קראי כתיבי לא יאכל חמץ וכל מחמצת לא תאכלו ולא תאכל עליו חמץ. ונראה דרבי יוסי הגלילי ס"ל דלפני זמנו ואחר זמנו ג"כ כרבי יהודא דס"ל דאסור באכילה בל"ת כמו תוך זמנו. דדריש לי' להני קראי כרבי יהודא מדכתיב תלתא קראי. (ולא כר"ש דס"ל לפני זמנו הוי רק בעשה דתשביתו כע"ש התוס' ולאחר זמנו מותר