ברית יעקב חלק א רלט

סימן צ פלפול בתשו' הרא"ש (כלל י"א) ובדברי הש"ך בחו"מ (סי' צ"ב ס"ק ח') בעד מסייע, ופלפול בשבועות (דף ל"ב) ובתשו' מיימוני (סי' מ"א) בס' משפטים

סימן צא קושיא בשבועות שם וישוב לזה. וישוב לקושית התוס' ד"ה ואמר מר. עוד פלפול בסוגיא דשבועות שם. צ"ע על הכ"מ (פכ"א מה' עדות ה' ד')

סימן צב פלפול בדברי הר"ן והרשב"א בשבועות (דף מ"ה) ישוב לקושית התומים (סי' פ"ז ס"ק כ"ט). מסתפק לדינא היכי דראובן אמר שלוה משמעון ופרע ונשבע ע"ז ויש עדים שמכחישים אותו שלא לוה כלל אי הוי חשוד על השבועה. מצדד דיש לומר דלא הוי חשוד על השבועה וצ"ע

סימן צג תמיה' על הש"ך בס' תקפו כהן. שכתב דאינו יכול לשבע אפילו שני עדים או' שכן הוא אינו יכול לשבע שהאמת כן הוא מיבמות (דף קכ"א). מוכיח דע"א נאמן בעדות אשה מדאורייתא. יבאר ג"כ אם טוען א"י אם פרעתיך רק אומר פרעתיך ע"י אחר שאומר שפרע לו לא הוי כאומר ברי שפרעתיך

סימן צד תשו' בענין אלמנה הודית שמגיע לבע"ח ולא נשאר כלום רק מטלטלי יבאר אע"ג דלא מהימני לגבי יורשים מ"מ לגבי דידה מהימני. והדין דלב"ח יהבינן ולא לדידה א"כ נדחית מכתובתה. יבאר אם בית הוי כקרקע. ביאור דברי בעל העיטור שהביא הש"ך בחו"מ (סי' צ"ה) והשגה על הש"ך והשגה על קצוה"ח. פלפול בדברי הב"ש באע"ז (סי' ק"ב ס"ק ח'). והשגות על ס' בית מאיר

סימן צה הערה אי בית הוי כקרקע לכל מילי דיני תורה או הוי כתלוש. מבאר מכמה מקומות בש"ס ותוס' דהוי פלוגתא אי הוי כקרקע או כתלוש ודברי הרמב"ם בכמה מקומות סותרים זא"ז. השגה על הב"ח ביו"ד (סי' ו')

סימן צו הרבה חידושי דינים בשומא הדרא. אי שומא הדרא במטלטלין. אי אפותיקי מפורש אמרינן ג"כ שומא הדרא. מביא דברי הריטב"א דללוקח לא הדרא וללוה הדרא. מבאר אפילו ללוה לא הדרא. גם אם יכול לפדות מחצית השומא. מוכיח מדברי התוס' בב"ק (דף ט') דשומא הדרא לחצאין. ומדברי בעה"ת דשומא לא הדרא לחצאין. קושיא בדברי הרא"ש שכתב דירושה ממילא חוזרת דוקא ליורש אחד אבל יש הרבה בנים דקי"ל אחין שחלקו לקוחות הוי כמו זבנא דלא מהדר השומא וישוב לזה. גם ישוב לקושית הט"ז על הרא"ש

סימן צז ביאור ירושלמי כתובות (פ' יו"ד ה' ו'). מפלפל בהרבה קושיות בזה ומפרש הירושלמי בענין אחר דלא כפירוש הפ"מ

סימן צח ישוב לקושית הש"ך על הב"ח (בסי' קט"ו ס"ק י"א). ומסביר דברי הב"ח. השגה על קצוה"ח שהשיג על הב"ח. ישוב לקושית הב"ש באע"ז (סי' פ"ג). תמיה' על מוהרש"א ב"ק (דף ק"ח) שכתב הא דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח הוא דוקא אם יש לו קרקע דלא הוי כהלכתא. מביא ראיות מהרבה מקומות מטור חו"מ. מפרש פי' אחר בתוס' דלא כמוהרש"א. גם מביא ראי' מב"ב (דף מ"ה) דמוכח דלא כמוהרש"א. אך מצא חבר למוהרש"א ריטב"א בקידושין (דף כ"ט) שכתב ג"כ כדברי מוהרש"א ובתי' שני כתב הריטב"א כדברי הב"ח. יבאר דגבי לוה עצמו יכול לדחות הב"ח מדקנה לדאקני. תמיה' על הריטב"א. גם מדחה דברי הש"ך בחו"מ (סי' קי"ב) שהשיג' על הרשב"א שכתב דאם כתב לו דאקני יכול לחזור כל זמן שלא קנה ומכריע כדעת החולקין בזה. מסיק דאין להכריע בזה דהוי שני דעות בזה כדברי הרמ"א

סימן צט תשו' לרבנים יושבי על מדין. בעסק יהודי הי' שותף עם אדון אחד בחצר. והאדון עשה קאנטראקט עם יהודי פאכטער אחד שהשכיר לו החלב משלשים בהמות. ואח"כ נתן לו עשרה בהמות גרועים והיהודי עיכב המעות שלא נתן לו הטערמין השלישי עבור התביעה מהעשרה המות גרועים שנותן לו לחלוב. דחה אותו האדון מהפאכט. ותובע היהודי השותף לדת, ורצו הרבנים לבטל כל העסק מחמת כי הוא דבר שלא בא לעולם. דלא הוי קנין והוי כדמי הלואה ודמי לשנים שלוו. ומחוייב היהודי לשלם הכל. דחה דבריהם דמהני הקאנטראקט ולא דמי לשנים שלוו. ואינו חייב היהודי לשלם אלא חלקו שבא לכיס השותפות

סימן ק שנית על ענין הנ"ל יוסיף לבאר כי סטימותא מהני אפי' בדבר שלא בא לעולם היכי שנהגו. ומפלפל בדברי המרדכי שהובא ביו"ד (סי' רס"ה). ועוד יבאר לפטור היהודי מחלק של האדון כיון דשותפין הוי שלוחין זה לזה. ועכו"ם אינו נעשה שליח ע"כ אינו חייב לשלם רק מה שבא לכוס השותפות מחלקו

סימן קא באחד שהי' לו פאבריק ושוכר פועלים ונותן להם כתב יד על משכורתם וכשיאבד הכת"י אינו משלם להם כלל. כן המנהג אצלו בפאבריק הרבה שנים ופועלים אדעתיה דהכי נשכרים אחר שידוע להם מנהגו. עתה שם אל לבו אם יוצא ידי שמים בזה. יבאר דלא מהני משום אסמכתא ותליא בפלוגתא דרבוותא הרמב"ם והראב"ד אם הוי בידו אם מהני אסמכתא. אבל לצי"ש אינו יכול לעשות כן. ועוד דהוי מחילה בדבר שלא בא לעולם ויבאר די"ל דפועל שאני. ומסיק דיתנה בפירוש בשעת השכירות וגם יהי' בקנין מעכשיו

סימן ק תשו' לחכם אחד קושיא בתוס' ב"ק (דף ז') וישוב לזה. קושיא בב"ק (דף קי"ג) וישוב לזה. קושיא בב"ק (דף פ"א) וישוב לזה. ישוב לקושית התוס' בב"מ (דף קי"א). קושיא בב"מ (דף ק"י) וישוב לזה. קושיא בכתובות (דף ט') וישוב לזה. קושיא בסנהדרין (דף נ"ז) וישוב לזה. קושיא במכות וישוב לזה. וקושית הקצוה"ח בסנהדרין (דף למד) וקושיא בב"ב (דף קכ"ב) וישוב לזה

סימן קג תשו' לחכם אחד באחד שהיה לו חלון בחצר חבירו עתה כשבנה ביתו מחדש רוצה לעשות חלון גבוה לצד החצר שגבוה יותר כפי שהי' מקודם כי עשה פאדמורווניע גבוה. ופסק אם החלון מבפנים הוא באותו מדה שהיה מתחילה גובה החלון מקרקע הבית אע"ג שלצד החצר עתה גבוה יותר לא יוכל חברו למחות בו וצוחו עליו בבי מדרשא כי לא טוב הורה. כי צריך לעשות החלון באותו מדה שהי' גבוה החלון לצד החצר מקודם. מצדד בזה ומסיק דהעיקר אם החלון גבוה למעלה מד' אמות מצד החצר או בתוך ד' אמות לצד החצר אם הוא למעלה מד' אמות והוא רוצה למלאות ביתו עפר ויהי' החלון למטה מד' אמות מקרקע הבית אע"ג שעושה בתוך שלו. וקיי"ל כרבי יוסי דזה חופר בתוך שלו מכל מקום מודה רבי יוסי בגירי דלי' והיזק ראי' הוי גירי דלי'. אבל אם החלון למטה מד' אמות רשאי לחפור בביתו ולהעמיק שיהי' החלון גבוה למעלה מד' אמות דממעט בהיזק ראי'

סימן קד תשו' לרב אחד ראובן שאל משמעון שני כלים והיה שאלה בבעלים והניח משא כבד עליהם ונשברו ועל כלי אחד הי' שוגג שלא ידע שכלי עומד שם. ועל כלי שני היה פושע ונסתפק אם יש לראובן דין אדם המזיק דלא נפטר בבעלים. או דלמא דכיון דהכא לא מקרי אדם המזיק רק כחו היא דאזיק וכיון דהוא עשה רק הנחה וההיזק בא לאחר זמן. ואינו חייב רק חסרון שמירתו ומפטר בבעלים. יבאר כי דמי לתשו' הרא"ש שהובא בחו"מ (סי' ש"ז סעי' ג'). יבאר תשו' הרא"ש בזה. ואע"ג דלאו כחו דאזיק אלא ממונא כיון דהוא עשה תחילת ההנחה מקרי אדם המזיק מגירי דיליה ואשו משום חצו. מביא ראי' מב"ק (דף יו"ד). והשגה על קצוה"ח (סי' ש"ח). תמיה' בתוס' סנהדרין (דף ע"ז). ישוב לזה שלא יהיו דברי התוס' תמוהים כ"כ

סימן קה בדין אדם המזיק שלא בכוונה. אי נפטר בשמירה בבעלים. יבאר דהוי מחלוקת הפוסקים הרמב"ם והראב"ד בה' אישות (פכ"א ה' ט'). ובס' בית מאיר הקשה מהא דקיי"ל המזיק את אשתו בת"ה דחייב בנזקיה. והתם הוי בבעלים דאין לבטלה שמירה על נכסיה משום דהוי עמו במלאכתו. ואטו היזק גופו גרע מנכסיה דהא בעליו עמו קרינן