ברית יעקב חלק א רלו

סימן ל פלפול עצום ביומא (דף פ"ג) ובדברי המל"מ ובהר"ן וישוב לכמה קושיות בסוגיא וקושיא לדברי הר"ן וישוב לזה וישוב לקושית מוהרש"א. קושיא בדברי הריטב"א בגיטין (דף ס"ה) וישוב לקושית המל"מ. והשגה על תשו' נודע ביהודא קמא (ח' או"ח סי' ל"ו)

סימן לא השגה על תשו' נו"ב וקושיא חזקה בסוגיא דיומא שם (דף פ"ג). וישוב לדברי הרמב"ם (פי"ד מה' מאכלות אסורות ה' י''ז) מקושית המ"א באו"ח (סי' תרי"ח) ופלפול בדברי הרמב"ם (בפ"ג מה' מעשר ה' כ'). וישוב לקושית התוס' בב"מ דף ק"ב)

סימן לב ישוב לקושית התוס' במוע"ק (דף י"ד) וקושיא בדברי הרמב"ם (בה' יו"ט פ"ז ה' י"ח) ופלפול. והערה מקורו דהרמב"ם פ"י מה' מלכים (פ"ה ה' ט')

סימן לג פלפול בסוכה (דף כ"ח). ויבאר טעמא במאי פליגי רבא ואביי. דלמר יליף מחשבו כעין תדורו ולמר יליף מט"ו חג המצות. ומבאר בסברא אמאי נאיד רבא מתי' דאביי ואביי מתי' דרבא

סימן לד ישוב לקושית התוס' בסוכה (דף ל"ה) ופלפול בזה. עוד ישוב לקושית התוס'. ישוב להא דכתבו התוס' (דף ל"ו) ד"ה אי בעי מפקיר נכסי' והערה על המ"א (סי' תרמ"ט ס"ק כ"א)

סימן לה תמיה' בתשו' הרשב"א (סי' תשמ"ז) שהובא בדברי הרמ"א באו"ח (סי' תרמ"ט סעי' ב'). וביאור דברי התוס' פסחים (דף מ"ו) ד"ה הואיל אי בעי מתשיל עלה וישוב לתשו' הרשב"א

סימן לו ישוב לקושית התוס' בסוכה (דף ל"א): סימן לז ביאור גמ' דיומא (דף ל"ז) אשר הוא תמוה ורבים טרחו בזה ליישב הסוגיא

סימן לח ישוב לקושית התוס' בפסחים (דף כ"ו) וביאור דברי התוס' דשם הוא דלא כפי' מוהרש"א סימן לט פלפול בברכות (דף מ"ז). וביאור דברי הר"ן מה שתמה עליו הב"י ביו"ד והמג"א (בסי' צ' ס"ק ל'). ותמיה' על תשו' נודע ביהודא. ותמיה' על הרשב"א בחידושי גיטין בחציו עבד וחציו ב"ח. וישוב לדברי הרשב"א. תמיה' על האחרונים. וישוב שינוי הסוגיות מברכות לסוגיא דגיטין (דף ל"ח)

סימן מ נשאלתי לפרש דברי התוס' ביומא (דף נו"ן). ויבואר דברי התוס' בזה

סימן מא פלפול בדברי המל"מ (פ"ה מה' יסודי התורה) אם יוצא במצות עשה דאכילה שלא כדרך הנאתן או לא הוי אכילה כמו באיסורין דאין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן. מביא דברי התורת חיים בחולין (דף ק"ב) שכתב גם במצ"ע דאכילה יוצא שלא כדרך אכילתן ומסיק כדברי המל"מ. קושיא בברכות (דף כ') וישוב לזה. ישוב לקושית הטו"א במגילה (דף י"ט). ישוב לקושית אלי' רבא (סי' ס"ב) בברכות (דף י"ג) קושיא בר"ן בסוכה וישוב לזה

מפתחות לחלק יו''ד

סימן מב מסתפק במי שאסר עצמו בנדר שלא לאכול איזה מין פירות וכיוצא בזה אם מותר לעשות סחורה. אם דמי לכל איסור תורה. יבאר מאיסור סחורה באיסורי תורה הוי דאורייתא ומפלפל בזה בראיות וישוב לדברי הרמב"ם (פ"ה מה' מאכלות אסורות ה' ה'). ומפלפל בזה וקושיא על פי' הטו"ז ביו"ד (סי' קי"ז) בתוס' סוכה (דף ל''ט) מביא ראיות מכמה מקומות בש"ס ותוס' להא שכ' הט"ז דכל דבר המפורש באורה אינו יכולין לאסרו ומפלפל בזה. ישוב לדברי התוס' בקידושין (דף ח'). וישוב לקושית התוס' בחגיגה (דף י"ז) על רש"י. תמיה' על הט"ז באו"ח (סי' תקפ"ח)

סימן מג מבאר דבאיסור נדר מותר לעשות בו סחורה ומביא מספרי שמותר לעשות בו סחורה. ומפלפל בדברי הספרי. השגה על הפ"ת שמתיר לעשות סחורה באיסור דם. ישוב לקושית התוס' בפסחים (דף כ"ג). מצדד להתיר איסור סחורה בדם מטעם אחר. מסתפק לדינא אי שרי לישראל לסחור באיסורי תורה במעות של נכרי

סימן מד תשו' לחכם אחד אשר בא לידו תשו' זו. ופלפול בזה ומרבה להשיג על החכם הנ"ל. הערה בדברי הש"ך חו"מ (סי' ע"ב ס"ק ס"ג). תמיה' בדברי התוס' מוע"ק (דף י"ד ע"ב). ישוב לדברי הש"ך הנ"ל תמיה' בדברי הט"ז ביו"ד (סי' ר"ו ס"ק י"ג)

סימן מה ביאור דברי התוס' בב"מ (דף ע') ד"ה תשיך לא סגי בלא"ה. מבאר נפקא מינה לדינא בין שני תירוצי התוס' אי ב"נ מצוין על הריבית ואונאה או לא. ונ"מ גם לדידן. ויבאר לתי' ראשון של תוס' אי מותר לגר ליקח ריבית מב"נ שעלה עליו בהיותו עכו"ם. ומפלפל בזה טובא. תמיה' על הרמב"ם בה' ממרים (פ"ה ה' י"א). וביאור דברי הרמב"ם ומחלק בזה להתיר משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולגר אסור. ומפלפל בדברי פנ"י ביבמות (דף צ"ז) דמוכח דלא אמרינן הפי. קושיא על הנ"י מירושלמי דקידושין. מביא דברי היש"ש ביבמות שחולק על הנ"י משום מי איכא מידי ופלפול בזה

סימן מו ביאור דברי הטור ביו"ד (סי' קנ"ט). ישוב לקושית הח"ד על הטור. ומפלפל ומבאר דעת הראשונים בזה בטוב טעם ולהלכה מסיק דלא כרמב"ן

סימן מז פלפול בדברי הש"ך ביו"ד (סי' קנ"ט). ואשתמיט לי' הרבה פוסקים. ותמיה על הש"ך שמביא ראי' מהרמב"ם מה' עבדים (פ"ח ה' ה') וישוב לזה. תמיה על הב"י ביו"ד (סי' רס"ז). תמיה על החות דעת. קושיא ברמב''ם ה' נדרים (פ"ט ה' כ'). תמיה על הח"מ וב"ש באע"ז (סי' מ"ב) דאשתמיט להו תשו' הרא"ש ומפלפל בזה לדינא. ומתיר להלות מכותים בריבית

סימן מח יש לעיין בתינוק שנמצא בעיר מחצה עכו"ם ומחצה ישראל דהוי ספק ישראל ואין מצווין להחיותו וטעמא דריבית משום דמצוין להחיותו. א"כ בזה מותר להלותו בריבית ומפלפל בזה ומסיק דאסור להלותו בריבית. ואם כבר לקח ממנו ריבית ומסיק דתליא בפלוגתא דרבוותא. גם מסיק לחד תי' דתוס' דעכו"ם מוזהרין על הריבית זה מזה. א"כ איכא נ"מ דכה"ג הני דהוי ספיקות עכו"ם או ישראל אסורין להלות לעכו"ם בריבית. הערה אם עכו"ם וישראל הלוו לישראל בריבית אם המלוה ישראל מחויב להחזיר לישראל כל הריבית שלקחו מישראל משום דליכא לאשתלומי מזה משתלם מהא. ומסיק דאינו מחוייב לשלם הריבית רק מה שקיבל. וה"ה בשנים שגזלו ואין לא' לשלם אין חברו מחוייב לשלם כל הגזילה ודלא כמ"ש בתשו' שבות יעקב. והיכי דשנים קבלו בפקדון וכפרו בפקדון ושלחו יד ונשתנית הגזילה בידם אינו מחוייב לשלם אם אין לאחד לשלם

סימן מט מסתפק אם הלוה למומר בריבית ואח"כ שב בתשובה אם יוכל המלוה לגבות ממנו הריבית שעלה ויבאר בזה כמה חידושי דינים וישוב לדברי הרמב"ם (פ"ג מה' מלוה ולוה ה' ד') ומסתפק לדינא אם הלוה למומר ומת אם יוכל לגבות הריבית מהיורשים וגם יבאר אם לקח ריבית מישראל ובניו מומרים דא"צ להחזיר להם הריבית. ואם אחד ישראל אם צריך להחזיר לבן הישראל כל הריבית או חלקו לבד

סימן ג יבאר אם הלוה לאחד בחזקת ישראל כשר ואח"כ נודע שהוא מומר. ויש בזה כמה חידושי דינים. ויבאר הא דאמרינן אין אדם משים עצמו רשע. הוי טעמא משום דאין אדם משים עצמו רשע. דאדם קרוב אצל עצמו, אינו יכול לפסול עצמו. אם זהו דוקא מי שנודע לנו שהוא ישראל דיש לו חזקת כשרות אבל אם לא נודע לא ומביא דעת ראשונים בזה ומפלפל בזה סימן נא יבאר אם מותר ללות מן הקטן בריבית כיון מן דהמלוה אינו מוזהר עליו. גם הלוה אינו עובר כמ"ש הפוסקים כה"ג גבי מומר ומפלפל בזה בראשונים. דמוכח מהרשב"א והגהות מרדכי דמחוייב להחזיר הריבית קצוצה. ובדברי הריב"ש שכתב דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו. ויבאר