ברית יעקב חלק א רלג

לטעמא דזקן ממרא לאו המראה היא משום דלמא הנך דאיכא גוואי יחזרו מהוראתו ויסכימו עמו. אך זה אינו דאכתי יקשה נימא דאמר להני דנפקי דבעי כולה סנהדרין ואמר להו טעמא דידיה והני דנפקי אמרי ליה כי היו בסנהדרין שאמרו טעמא דידיה דבעינן כולה סנהדרין וחלקו עליו ונחתך הדין דלא בעינן כולה סנהדרין א"כ ליכא למימר אי הוי שמעי טעמא דידי' הוי הדרי בהו. דהא כבר שמעו מאותן סנהדרין טעמא דזקן ממרא ולא הסכימו בזה. וע"כ כמ"ש לעיל

גם מה שדרש מאתי אשר שמע ממני פליאה על הכסף משנה אשר נעלם ממנו ש"ס ערוך ויצא הדבר מלבו ודורש מאתי להודיע לו למען אהבתו לא חדלתי ידי לכתוב הדברים על ספר. הנה ברמב"ם (פ"ה מה' כלי המקדש ה' י"ז) כתב כהן שלא עבד עדיין מימיו שמינוהו כה"ג הרי זה מביא עשירית האיפה ועובדה בידו בתחילה כשאר חינוך כל כהן הדיוט ואח"כ מקריב עשירית האיפה שנים שהיא חינוך כ"ג ואח"כ מקריב עשירית האיפה שלישית שהיא חביתי כה"ג שמקריב בכל יום כמו שיתבאר. וכתב הכסף משנה שם בירושלמי (פ"ז דשקלים) בו ביום נתקרב בתחילה לעבודה בו ביום נתמנה להיות כה"ג מביא שתים אחת לחינוכו ואחת לעבודת היום ומ"ש אח"כ מקריב עשירית האיפה שלישית וכו' פשוט הוא עכ"ל. וראיתי בקרבן עדה בשקלים (פ''ז ה' ה') בד"ה רבי מנא בעי מימר בו ביום נתקרב בתחילה לעבודה. הביא דברי הרמב"ם והכסף משנה אלו וכתב תימא היא זו ראי' לסתור דבירושלמי משמע שאינו מביא אלא שתים והרמב"ם מצריך שלשה. לכן נראה לי שהוא מפרש בעי מימר דקס"ד למימר הכי אבל אין הלכה כן וצ"ע עכ"ל. ואשתמיט להני רבנן ש"ס ערוך במנחות (דף ע"ח) אמר רב חסדא כהן גדול המתקרב לעבודה צריך שתי עשירית האיפה אחת להמשחו ואחת לחינוכו מר בר רב אשי אמר שלש ולא פליגי הא דעביד עבודה כשהוא כהן הדיוט הא דלא עביד עבודה כשהוא כהן הדיוט. וזהו מקורו דהרמב"ם ועי' שם רש"י ותוס'

עוד ברמב"ם (פ"ה מה' איסורי מזבח ה' ט') אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואצ"ל מן הערלה וכלאי הכרם מפני שהוא מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה. ואם הביא לא נתקדשו להיות ראוין לקרבן. אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו. וכתב הכסף משנה שם ומ"ש אם הביא לא נתקדשו במנחות (דף ס"ח) אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול ומשמע לרבינו דהיינו לומר דהוי כקדשים שנפסלו. ומשמע לי' דה"ה לכל אינך עכ"ל. ועי' בלח"מ שם. והוא ש"ס ערוך בזבחים (דף פ"ח) אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה ובכורים מן המדומע ואין צ"ל מערלה וכלאי הכרם ואם הביא לא קידש אמר רב ואי תימא רב אסי לא קידש לקרב אבל קדוש לפסול, גם מ"ש הכ"מ שם ומ"ש ולא מן החדש לאו אמנחות לחוד אלא אף על נסכים כדאיתא בפרק כל קרבנות ציבור עכ"ל תמוה דנסכים לא שייך מן החדש. ובפרק כל קרבנות הציבור ליתא שם כלל ע"כ דברי

ודרך אגב אודיע לו מה שנסתפקתי לדינא אם שני אנשים קונים כ"א שדות ממוכר אחד ונתנו שניהם פרוטה אחת למוכר או ששלחו שליח לקנות לכ"א שדה ונתן השליח למוכר רק פרוטה אחת אי מהני לקנות בפרוטה אחת אי אזלינן בתר לקוחות ואינו לכ"א רק חצי פרוטה וקרקע נקנה בכסף רק בפרוטה ופחות משוה פרוטה לא מהני כמבואר בחו"מ (סי' ק"צ סעי' ב'). [והב"י בחו"מ (סי' ק"ב) כתב על הטור שכתב ואין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה כתב רבינו ירוחם דהכי איתא בפ"ק דקידושין וכ"כ הרב המגיד (בפ"א מה' מכירה ה' ג'). ונראה דהיינו מדאמרינן בריש קידושין (דף ג') אשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא וה"ג ר"ת וכתבו התוס' דטעמא משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב ביה כסף ובפחות מש"פ לא מקרי כסף עכ"ל. ואשתמיטתי' דהוא תלמוד ערוך בקידושין (דף י"ג) אמר רב אשי אמר רבי מני כשם שאין אשה מקני' בפחות משוה פרוטה כך אין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה]. א"כ בעינן דוקא שיתנו שני פרוטות או דלמא בתר מקבל אזלינן ומקבל המוכר מהני פרוטה אחת דהוי כמו שדה אחת לדידיה

לכאורה יש לדמות להא דאיתא בקידושין (דף ז') בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והא איכא ממונא או דלמא בתר דידהו אזלינן והא ליכא תיקו. א"כ הכי נמי אבעי' בממונא כה"ג אך זה אינו לפמ"ש התוס' ד"ה שתי בנותיך לשני בני אומר ר"י דמיירי בבנות קטנות דקידושין דאב נינהו. דאי בגדולות ואב מקבל קידושין בתורת שליחות פשיטא דבעי פרוטה לכל אחת דשליח לא עדיף ממשלחו דבתר נותן דקאמר לאו דוקא שהרי הנותן ע"כ בתורת שליחות בניו הוא נותן. ואי בתר נותן אזלינן הוי בעינן שתי פרוטות כאלו הבנים מקדשין בעצמם. אלא הבעיא היא אי בתר מקבל אזלינן לגמרי דשמא אין לחוש אלא שיקבל המקבל שוה פרוטה עכ"ל. א"כ דוקא הכא מבעיא לרבא אם בתר אב אזלינן או בהר בנות דלתקדש כ"א בפרוטה אבל בממונא לא שייך בתר שדות אזלינן דהא יכול למכור הרבה שדות לאיש אחד בפרוטה א"כ ודאי אזלינן בתר הלוקחים. וכן בשלחו שליח לקנות לא עדיף השליח ממשלחו

גם אין לדמות להא דכתובות (דף מ"ז) גבי מוציא שם רע רבי יהודא אומר אינו חייב עד שישכיר עדים מ"ט דרבי יהודא אמר רבי אבוהו אתיא שימה שימה כתיב הכא ושם לה עלילות דברים וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון בעי רבי ירמיה שכרן בפחות משוה פרוטה מהו שניהם בפרוטה מהו וע"כ האי בעיא דשניהם בפרוטה הוא את"ל דבעי דוקא בפרוטה ופחות מש"פ לא מהני דלא ממון הוא שניהם בפרוטה מהו. וע"כ הוי האיבעיא אי בתר נותן אזלינן ואיכא ממונא. או בתר מקבלים וליכא ממונא לכל אחד. וה"נ יש לספוקי אי בתר מקבל אזלינן ואיכא ממונא או בתר לקוחות אזלינן וליכא ממונא לכל חד. דשאני התם דטעמא דרבי יהודא שמוציא ממון הבעל המוציא שם רע. וכיון דהמוציא שם רע הוציא ממון אע"ג דלכל חד לא מטי רק חצי פרוטה לא איכפת לן או דלמא דין ממון לכל אחד מהעדים. אבל הכא דכל לוקח בעינן שיעשה קנין בקרקע ע"כ בעינן דכל לוקח שקונה בכסף יהי' לכ"א פרוטה. וכן עיקר. אחר שנים רבות בא לידי תשו' מוהרי"ט ת"ב ראיתי בחידושי קידושין על הרי"ף שכתב כן בשני בני אדם שקנו מאדם אחד כ"א קרקע ונתנו ש"פ לא קנו ע"ש]: ידידו דו"ש ברוך מרדכי ליבשיץ פה ואלקאוויסק יע"א תם ונשלם חלק ראשון בריך רחמנא דסייען עד כען