ברית יעקב חלק א רלא

קנין חליפין. וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל אלמא דוקא בישראל נוהג דין חליפין ולא בעכו"ם והתומים כתב בשם תשו' מהרשד"ם ליישב. כי המנהג הי' כן בישראל דעכו"ם לא נהגו בו כי משפטים בל ידעום. ולכך נאמר וזאת לפנים בישראל ולא וזאת בישראל עי"ש. והוא דחוק. ועוד הא כתוב אח"כ ג"כ וזאת התעודה בישראל א"כ אתי למעוטי דבישראל נאמרה ולא בעכו"ם

ולענ''ד נראה ליישב דקרא דכתיב וזאת לפנים בישראל כו' לקיים כל דבר וגו' וזאת התעודה בישראל לאו למעוטי עכו"ם מדין חליפין אתיא, דבאמת גם בעכו"ם מהני קנין חליפין. אלא דלא הוי כישראל דקרא דכתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו. אבל בעכו"ם איכא גווני דלא מצי למקני' בחליפין וע"ז אמר וזאת התעודה בישראל היינו דמועיל לקיים כל דבר. וכאשר יבואר לפנינו בע"ה. דבנדרים (דף מ"ח) איתא ההוא גברא דהוי ליה ברא דהוי שמיט כיפי דכתנא אסרינהו לנכסי עליה. אמרו ליה ואי הוי בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר להון לקני הדין ואי הואי בר ברי צורבא מרבנן לקנוי' מאי אמרי פומבדיתאי קני ע"מ להקנות הוא וכל קני ע"מ להקנות לא קני. ורב נחמן אמר קני. דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא. אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודרא אי תפיס ליה לא מתפס. וכתבו שם התוס' והרא"ש דהאי סודרא אי בעי פסיק ומתנה מעלי' הוא. ורק מנהגא הוי שנהגו להחזיר הסודר. וכ"כ רש"י ותוס' בקידושין (דף כ"ו) ד"ה אלא. דליתא למקבל מתנה ולכך לא הקנה לו בחליפין ע"י אחר שלא הי' שום אדם שהי' חפץ בהנאתו של קונה ליתן לו סודרו עבורו. משום דאי בעי מקנה ופסיק לי' עי"ש. ואפי' לרב נחמן דאמר שם בנדרים דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא. מודה ג"כ דהסודר הוי מתנה. אלא דהוי כמתנה ע"מ להחזיר ע"כ הוי קני ע"מ להקנות. וכ"נ מב"מ (דף מ"ז) דלוי דאמר בכליו של מקנה הוי משום הנאה דמקבל מתנה גמר ומקנה מבואר דהסודר הוי מתנה להזוכה. ורב דאמר בכליו של קונה לא פליג בזה על לוי דהסודר הוי מתנה להקונה רק מנהגא הוי להחזיר הסודר. וכ"נ מדברי הרשב"א והר"ן בקידושין (דף ז') שכתבו דלרב דאמר בכליו של קונה לא מהני באדם חשוב כליו של מקנה דנימא בההיא הנאה דמקבל מינה גמר המקנה כמו בקידושין. משום דסודרא הוי כמתנה ע"מ להחזיר אינו מתנה של הנאה דיתחשב הנותן בכך עי"ש. (ולא כר"ן בנדרים שכתב דלרב נחמן דאמר ההוא סודרא קני ע"מ להקנות הוא דכי יהיב סודרא למקנה אינו מזכהו לשום דבר אלא שיהא בו קנין בכדי שיקנה לו קרקע שלו) דמסוגיא דב"מ מוכח דהסודר הוי מתנה להזוכה

והנה אמרינן בע"ז (דף כ') דאסור ליתן מתנה לעכו"ם שנאמר לא תחנם ונראה דבעכו"ם אפי' מתנה פחות משוה פרוטה אסור ליתן במת"ח דהוי בכלל לא תחנם דהא בעירובין (דף ס"ב) שוכרין מן העכו"ם אפי' בפחות מש"פ משום דגם פחות מש"פ הוי ממון לגבייהו וב"נ נהרג אפי' פחות מש"פ וע"כ אסור ליתן להם מה דהוי להם מתנה אע"ג דלגבי דידן לא הוי ממון ואפי' מתנה ע"מ להחזיר נראה דאסור ליתן לעכו"ם כיון דקיי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה. ועוד דהנאה פורתא דמתחשב העכו"ם בהמתנה הוי מתנה גמורה דאסור ליתן לעכו"ם וכ"ש הכא כיון דשרי להשתמש במתנה ע"מ להחזיר דהשימוש הוא ש"פ אסור ליתן לעכו"ם: וא"כ היכי דיכול ליתן מיד מעות להעכו"ם או דרוצה להחליף כלי בכלי עם העכו"ם אסור לעשות קנין חליפין. כיון דהסודר הוי מתנה להעכו"ם. והוא יכול לעשות קנין בענין אחר דיחליף הכלי בכלי דכלי עצמו נעשה חליפין שקונה לו עבורו כלי של עכו"ם. א"כ אינו יכול ליתן סודר לעכו"ם להקנות לו הכלי דהוי הסודר מתנה לעכו"ם דאי בעי פסיק ליה א"כ הוא מוסיף לו ע"ד המכירה שנותן לו אח"כ הקונה ולא הוי כנכרי המכירו דמותר ליתן מתנה לעכו"ם כמ"ש התוס' בחולין (דף צ"ה). כיון דאפשר לעשות הקנין שלא יהיה צריך ליתן הסודר במתנה לבד דמי המכירה א"כ דמי לפוסק עם העכו"ם דמי מכירה בעד החפץ ואח"כ מוסיף לו הישראל עוד דינר על דמי המקח דודאי הוי הדינר שמוסיף הישראל לעכו"ם בכלל לא תחנם כיון דיכול לקנות בדמים מעוטים כמו שפסק עמו ה"נ כיון דיכול לקנות החפץ במעות שיש לו או להחליף בכלי גופא שמחליף עם העכו"ם אסור לישראל לעשות הקנין בסודר דהוי מתנה לעכו"ם. א"כ איכא גווני טובא דאינו יכול לעשות בקנין סודר לקיים כל דבר ע"ז נאמר וזאת התעודה בישראל דבישראל יכול לעשות בקנין סודר לקיים כ"ד ולמעוטי עכו"ם דאיכא גווני דאינו יכול לקיים כ"ד בסודר

אך אכתי תקשי לר' מאיר דאמר בע"ז (דף כ') דאחד גר ואחד עכו"ם בין בנתינה ובין במכירה דמותר ליתן מתנת חנם לעכו"ם. א"כ ל"ל כמ"ש א"כ לר"ת דס"ל דמועיל חליפין בעכו"ם למה נאמר וזאת התעודה בישראל

לכן נראה ליישב באופן אחר לפמ"ש בשיטה בשם הרמב"ן למ"ד דדבר תורה מעות קונות ולא משיכה. א"כ היכי משכחת מתנה ומציאה דיקנה. דבמאי יקנה כיון דליכא מעות ותי' דקונה מטעם חצרו וידו דהוי חצרו. או באגב קרקע (וס"ל דאגב קרקע הוי קנין דאורייתא). וחליפין והוא דלא כמ"ש התוס' בע"ז (דף ע"א) ד"ה פרשדני ולא אהדרי בהו. דאומר ר"י אפילו לרב אשי דאמר משיכה בעכו"ם אינו קונה הני מילי כגון דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודי דקני במשיכה או בהגבהה. א"כ להרמב"ן אליבא דריש לקיש דס"ל בבכורות (דף י"ד) דלישראל במשיכה ולעכו"ם במעות דוקא. א"כ ליכא מידי דיקנה עכו"ם מציאה ומתנה מדאורייתא היכי דליכא מעות. דמטעם חצרו וידו ליכא למימר דהא חצר משום שליחות אתרבאי ואין שליחות לעכו"ם ע"כ לא מהני חצר בעכו"ם כמ"ש האחרונים. ואגב קרקע יש לומר דר"ת ס"ל כמ"ש התוס' בב"ק (דף י"ב) ד"ה אנא מתניתא ידענא דקנין אגב הוי מדרבנן וקרא דערים מצורות אסמכתא בעלמא היא ע"ש. א"כ לר"ת דעכו"ם יש לו קנין חליפין. היינו היכי דהעכו"ם קונה חפץ מישראל ומקנה לישראל הסודר דישראל יש לו יד וחצר לקנות הסודר א"כ כיון שזכה הישראל הסודר נקנה לעכו"ם החפץ בכל מקום שהוא. אבל היכי שישראל קונה חפץ מעכו"ם וישראל נותן סודרא לעכו"ם העכו"ם לא מצי לזכות בהסודר דהוי מתנה כלל כיון דליכא מעות. ומשיכה וחצר ויד לא מהני בעכו"ם והגבהה הוי נמי כמו משיכה. ובחליפין צריך שיזכה בהסודר שיקנה אותו. וכיון שזכה זה בסודר זכה זה בחפץ שמקנה לו. כמו דקתני בקידושין (דף כ"ח) כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין. אבל אם לא עשה שום קנין בהסודר או החליף כלים בכלים כיון דלא קנה הקונה אינו זוכה זה בחליפיו וראיתי בתומים (סי' קכ"ג) הוכיח ג"כ מזה דבמאי יקנה עכו"ם מתנה למ"ד דבעכו"ם מעות דוקא. וחצר אין לעכו"ם דאין לו שליחות וקנין אג"ק אינו בעכו"ם דקרא דערי מצורות ביהושפט כתיב וע"כ בחליפין ע"כ מוכרח דברי ר"ת עי"ש. והוא תמוה כיון דעכו"ם אין לו חצרו א"כ ידו דהוי ג"כ מטעם חצרו לא קני בעכו"ם וא"כ למ"ד דבעכו"ם מעות קונות ולא משיכה היכי מצי לזכות עכו"ם בהסודר וכיון דעכו"ם לא קני א"כ לא זכה זה בחליפין. והרמב"ן לא כתב דמשכחת ג"כ בחליפין רק לישראל דיש לו חצר ויד א"כ כיון שזוכה בידו בהסודר נתחייב זה בחליפיו]

וא"כ כיון דלא מצי העכו"ם לקנות הסודר היכי דהעכו"ם מקנה החפץ לישראל רק היכי דישראל מקנה לעכו"ם וזוכה הישראל בסודר של עכו"ם. ולמ"ד דהוי בכליו של מקנה הוי להיפך. היכי דישראל מקנה לעכו"ם לא מהני לקנות בסודר אלא היכי דהעכו"ם מקנה לישראל דישראל מצי זכי בהסודר דיש לו יד לקנות כמ"ש הרמב"ן. א"כ יש לומר דרבי מאיר דאמר דמותר ליתן מתנה לעכו"ם ס"ל כרבי שמעון דאמר משיכה מפורשת מן התורה כדאמרינן בב"מ (דף מ"ז) לריש לקיש. דהוי פלוגתא דתנאי וכיון דלישראל במשיכה לעכו"ם במעות. א"כ א"ש הקרא דזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו. וזאת התעודה בישראל לקיים כל דבר בין לקנות ובין להקנות לחברו. אבל בעכו"ם איכא גווני דלא מצי לזכות ולא מצי לעשות כן בקנין סודר. היינו דהעכו"ם מקנה לישראל המתנה או המכירה לא מצי לאקנויי בסודר של ישראל דעכו"ם אינו זוכה בהסודר. אבל לדידן דקיי"ל כרבי יוחנן דדבר תורה מעות קונות ומדישראל בכסף לעכו"ם במשיכה. יש לומר כמ"ש דקיי"ל כרבי יהודא בע"ז דאסור ליתן מתנה לעכו"ם