ברית יעקב חלק א רל

בנדה (דף ל"ו) ובתוס' שם ד"ה והשתא. ועי' תוס' בכורות (דף נ"ו) ד"ה מה בנך כו' ע"ש. והתוס' לא הקשו רק לפי דאמרינן הכא לרב הונא מנינא למעוטי חליפין ורב הונא ס"ל (דף ט"ז) דשטר אמה העברים אדון כותבו ויליף מקרא אם אחרת יקח לו אשה מה אחרת נקנה בשטר אף אמה העבריה נקנית בשטר תירצו שפיר דרבוי קנינין גמירי מהקישא ולא מיעוט קנינין דהקישא אם אחרת יקח אתי' לקנין שטר. אבל רב חסדא דאמר שטר אמה עבריה אב כותבו יליף קנין שטר מלא תצא כצאת העבדים אבל נקנית בקנין עבדים ומאי ניהו שטר כדאיתא שם (דף ט"ז) ילפינן מהקישא דאם אחרת מה אחרת אינו נקנית בחליפין אף עבריה אינו נקנית בחליפין אע"ג דהוי מיעוט קנינים דע"כ הקישן הכתוב. וכן ס"ל לרב יוסף ורב נחמן דמוקי לקרא דכסף מקנתו בע"א ולא דעבד עברי אינו נקנה בחליפין ילפינן מהקישא דאחרת דאינו נקנית בחליפין. וכן משמע לקמן (דף ט"ז) שם דרב חסדא ס"ל ג"כ הקישא דואחרת דקאמר שם להכי אהני אם אחרת. ולשינויא קמא לא פריך הש"ס לרב חסדא מאי אהני הקישא דאם אחרת ולפמ"ש א"ש דאתי' הקישא דאם אחרת דלא נקנה ע"ע בחליפין

עוד כתב הש"ך לדחות דברי ר"ת דיש לומר דקרא לגופיה אתי לגלויי דעבד עברי אינו נקנה בחליפין לעכו"ם מטעם שאין חליפין מועיל בעכו"ם. ותדע דהא רב יוסף מפרש התם דמכסף מקנתו ולא בתורת תבואה וכלים טעמיה משום דלא קייצי אע"ג דס"ל לרב יוסף התם דכל שאר דברים שבעולם אינו מועיל קנין במידי דלא קייץ כדמוכח התם מקידושי אשה ופדיון בכור. וא"כ אמאי איצטרך קרא למעוטי עבד עברי אלא ודאי כדפרשתי עכ"ל

גם מזה איני רואה דחיה לדברי ר"ת לפמ"ש התוס' ריש קידושין ד"ה בפרוטה ושוה פרוטה הא דבעינן תרי קראי דישיב לרבות שוה כסף בנזיקין ובעבד עברי ולא אמרינן דהוי ב' כתובין הבאין כאחד משום דאיצטרכי תרווייהו דאי הוי כתיבי בעבד עברי הוי אמינא דדין הוא שנקל עליו דיוכל לפדות אפי' בשוה כסף כדי שלא יטמע בין העכו"ם. אבל גבי נזיקין דלא שייך למימר כך לא אמרינן הכי. ואי הוי כתיבי גבי נזיקין גרידא לא מצי למילף עבד מיניה דס"ד דלא יהי' שוה כסף ככסף בעבד לפי שגם הוא גרם לו למכור על שנשא ונתן בפירות שביעית וכרבי יוסי ב"ר חנינא דלקמן (דף כ'). וס"ד דנחמיר עליו לומר דוקא כסף ולא שויו עכ"ל. וא"כ ליכא למימר כמ"ש הש"ך דמינה ידעינן דאין חליפין לעכו"ם מהא דאין עבד עברי נקנה בחליפין דהא יש לומר דשאני גבי עבד עברי דאינו נקנה בחליפין לעכו"ם משום כדי שלא יטמע בין העכו"ם ולא ימכור עצמו לעכו"ם ע"כ החמיר עליו דאינו נקל לו לקנות עצמו בכל הקנינים כמ"ש התוס' גבי פדיה מן העכו"ם דמהני שוה כסף לא נילף דבכל דוכתי שוה כסף ככסף דשאני התם כדי שלא יטמע בין העכו"ם דין הוא שנקל עליו דיוכל לפדות אפי' בשוה כסף. הכי נמי יש לומר לגבי קנייתו לעכו"ם דע"כ לא מהני לקנות עצמו בכל קנינים ובחליפין כדי שלא יטמע בין העכו"ם ולא ימכור עצמו לעכו"ם ע"כ החמירו עליו שלא יקנה בחליפין אבל בשארי דוכתי מנא לן דלא מהני חליפין לעכו"ם וע"כ כמ"ש ר"ת דבשארי דברים יש חליפין לעכו"ם רק בעבד עברי נתמעט חליפין לעכו"ם

וא"כ נדחה נמי דברי הש"ך שהביא ראי' מדברי רב יוסף דיליף מעבד עברי דלא מהני כסף דלא קייצי. דלפמ"ש ליכא למילף מזה דיש לומר שאני עבד עברי בעינן דוקא כסף דקייצי ולא מהני שוה כסף דלא קייצי משום כדי שלא ימכור עצמו לעכו"ם ולא יטמע בין העכו"ם. אבל שאר דברים מנא לן דבעינן כסף דקייץ דוקא. וע"כ דרב יוסף ס"ל מסברא דנפשיה דהיכי דבעינן כסף ושוה כסף הוי דוקא דקייצי. והא דקאמר רב יוסף מנא אמינא לה היינו דבעבד אמרינן נמי שוה כסף דלא קייצי לא מהני. והא דבעינן קרא גבי עבד עברי דלא מהני שוה כסף דלא קייצי הוא כמ"ש התוס' דאי לא הוי כתיב גבי עבד עברי דמהני שוה כסף גבי פדיה לא הוי ילפינן מנזיקין משום דהוי אמינא דנחמיר עליו מדרבי יוסי בר חנינא שנשא ונתן בפירות שביעית בעינן כסף דוקא ולא שוה כסף א"כ גבי קניית עבד עברי לעכו"ם הוי אמינא נחמיר עליו מדרבי יוסי בר חנינא דיועיל בו לקנות בכל דבר דזה חובתו שיהי' משועבד לעבדות א"כ יועיל שוה כסף אפי' היכי דלא קייצי קמ"ל קרא דמכסף מקנתו דוקא כסף דקייצי ולא שוה כסף דלא קייצי כנלע"ד לקיים דברי ר"ת ז"ל

וראיתי בתומים (סי' קכ"ג ס"ק י"ב) שכתב ליישב דברי ר"ת מהשגות הש"ך. משום דגם עבד עברי הנמכר לישראל לא ידעינן דאינו נקנה בחליפין רק דילפינן בבנין אב מעבד עברי הנמכר לנכרי וא"כ אי אמרינן דחליפין מהני בעכו"ם רק בעבד עברי הנמכר לנכרי לא נקנה בחליפין שפיר יש למילף עבד עברי הנמכר לישראל דג"כ אינו נקנה בחליפין. אבל אם בעכו"ם בשום דבר אינו מועיל חליפין איך אפשר למילף מיני' דע"ע הנמכר לישראל אינו נקנה בחליפין. דהא אין הבדל בין קנין ע"ע לשארי קנינים דבעכו"ם אינו מועיל חליפין אבל בישראל דמועיל חליפין לשארי דברים גם ע"ע נקנה בחליפין עכת"ד ע"ש. ודבריו אינן נכונים בזה דילפינן ע"ע הנמכר לישראל מע"ע הנמכר לנכרי דהא מצינו למפרך מה לע"ע הנמכר לנכרי דאינו נקנה בחליפין דנכרי בישראל אינו קונה ג"כ בשטר כמ"ש ר"ת בתוס' קידושין (דף י"ד) ד"ה הואיל וכל קנינו בכסף. אבל ישראל הנמכר לישראל דנקנה ג"כ בשטר דאתקש לאמה ואמה לאחרת מה אחרת נקנה בשטר אף זו וכו' נקנה ג"כ בחליפין ועוד לפמ"ש דלא מצי למילף מע"ע הנמכר לנכרי דאינו נקנה בחליפין. דשאני התם כדי שלא יטמע בין העכו"ם נחמיר עליו שלא יהי' נקל להקנות עצמו בכ"ד כמ"ש התוס'

[גם ראיתי שם בתומים שהקשה ללוי בב"מ (דף מ"ז) דאמר דחליפין בכליו של מקנה א"כ קשה לרש"י דגרס בקידושין (דף ג') ואשה בפחות משוה פרועה לא מקנה נפשה דע"כ הא דפריך ואימא ה"נ (כיון דגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה נקנית בחליפין אף אשה נקנית בחליפין) דאשה נקנית בחליפין כמו שדה. ללוי היינו בכליו של האשה דהוי כליו של מקנה א"כ מאי משני חליפין אתנייהו בפחות משוה פרועה ואשה בפחות משוה פרועה לא מקנה נפשה דמה בכך אם הוא פחות משוה פרוטה אדרבה אם הוא לוקח ממנה פחות משוה פרועה ולא זילא בה מלתא פשיטא דניחא לה ולא שייך לא מקנה נפשה במה שהיא נותנת לו. א"כ ללוי קשיא דתקני אשה בחליפין. וכתב בזה דרש"י ס"ל דלוי אמרינן פירי עבדי חליפין וילפינן מכסף מקנתו דאין ע"ע נקנה בחליפין. דבעכו"ם לא מהני בכ"ד קנין חליפין כדעת הש"ך. וא"כ לא קשה קושיית הש"ס ואימא ה"נ דאשה תקנה בחליפין כיון דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון ובנכרי גופא בשדה עפרון לא מהני חליפין. מהיכי תיתי יועיל באשה כקושית התוס' שם. אלא דהגמרא אזיל לדידן דפרי לא עבדי חליפין ולא ממעטינן מכסף מקנתו למעט חליפין כדאמרינן (דף ח') לרב נחמן ולמ"ד בכליו של קונה א"כ פריך אימא ה"נ דאשה תקני נמי בחליפין. ע"כ משני חליפין איתנייהו בפחות משוה פרועה ואשה בפחות משוה פרועה לא מקנה נפשה ע"ש. ודבריו תמוהין מאוד דלכאורה קשי' טפי ללוי דאמר בכליו של מקנה א"כ אי ניחא דאשה תתן כליה לבעל בחליפין א"כ הוי נתנה היא ואנן במינן כי יקח איש אשה נתן הוא ואמר הוא כדאמרינן בקידושין (דף ה') דנתנה היא אינה מקודשת. אך ודאי לא קשי' כלל דהטעם דלוי דאמר בכליו של מקנה ופריך בב"מ (דף מ"ז) ללוי דאחר בכליו של מקנה הא קני ארעא אגב גלימא. א"כ הוי לי' נכסים שיש להן אחריות נקנין עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות א"ל כו' מי סברת גלימא מקני ליה בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני' ליה. ופרש"י דהוי כנותן לו זה הקונה מתנה רבה וגמר נותן ומקנה ליה הקרקע בהנאה זו. א"כ ההיא הנאה דמקבל הבעל כליה של האשה הוי כנתינה דידיה ונתן הוא קרינן וכדאמרינן לקחן בקידושין (דף ז') באדם חשוב נתנה היא מקודשת דבההיא הנאה דמקבל חתנה מתנה גמרה ומקניה ליה נפשה דזה הוי נתינה דידיה אלא באדם חשוב הוי הנאה זאת ש"פ ע"כ מקודשת בנתנה היא ושארי אנשים לא שווי' הנאה זו פרוטה. אבל חדין חליפין דלא בעינן ש"פ דקיי"ל קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרועה מהני בכליו של כ"א כמ"ש הר"ן בקידושין (דף ז') ע"ש. א"כ לא קשה כלל דאפי' ללוי דאמר בכליו של מקנה קאמר הכא דחליפין איתא בפחות משוה פרוטה ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקני נפשה]

וראיתי להאחרונים שתמהו על רבינו תם ז"ל שכתב דחליפין מהני בעכו"ם דהא מקרא מלא הוא. מהא דדרשינן