ברית יעקב חלק א רכט

בטענו חיטים משעה ידועה והוא אמר דהוי שעורים). א"כ בשני זמנים ליכא למימר דדעתו הי' להרויח. א"כ הי' לו לתבוע חיטים וגם שעורים וע"כ הודה ומחל לו שעורים כמ"ש הרא"ש. ע"כ אפילו יש עדים שחייב לו שעורים פטור. אבל בסי' ת' מיירי בשעה ידועה דמה שהתובע אומר שור גדול הזיק והמזיק אומר שור הקטן הזיק והוי כהלוואה אחת. א"כ יש לומר דהא דתבעו הגדול דדעתו להרוויח. והכא ליכא למימר דהאיך מניח הודאי ונוטל הספק דשביק מידי דלא יכול לכפור ותבע מידי דיכול לכפור כיון דיש עדים על הנגיחה א"כ אינו יכול לכפור לגמרי. ע"כ תובע הגדול להרוויח ולא אמרינן דהודה ומחל לו: ונראה דרבה בר נתן מיירי אפילו בתבעו סתם חיטים והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורים אף דלא הזכיר שעה ידועה אפ"ה פטור משעורים משום דהודה ומחל לו השעורים. ואי דלמא הי' הלוואה אחת ודעתו להרויח. דא"כ היאך תובע מידי דיכול להעיז ושביק מידי דלא יכול להעיז. וע"כ מחיל לו שעורים. ואם יש עדים על השעורים לא אמרינן דהודה ומחל לו דכה"ג אמרינן דדעתו להרויח ואי היכי תובע מה דיכול להעיז ולכפור כיון דיש עדים על השעורים אמרינן דדעתו להרויח דהכא אינו יכול להעיז ולכפור לגמרי

ובזה מיושב מה שהקשה הרא"ש דמאי פריך על רבה בר נתן ממתניתין הא מתניתין מיירי בשעה ידועה ע"כ יש לומר הא דתובע דגדול הזיק כדי להרויח לפרוע מן הגדול משא"כ ברבה בר נתן אי מיירי שלא טענו שעה ידועה לא שייך שעשה כדי להרויח וא"כ פטור משום דמחל לו. דז"א דגם רבה בר נתן מיירי בסתם כיון דקאמר רבה בר נתן דפטור משעורים משום דהודה ומחל לו. ולא אמרינן דדעתו להרויח משום דלא שביק אינש מידי דלא יכול להעיז ולכפור לגמרי ותבע מידי דיכול להעיז ולכפור וע"כ הודה ומחל לו. א"כ במתניתין נמי נימא הכי ואמאי שקיל כדאמר מזיק. דהיכי תבע מידי דיכול לכפור לגמרי ושביק מה דאינו יכול לכפור וע"כ הודה ומחל לו. (ועי' בש"ך ס"ק י"ט שנדחק בזה). ואי דקשה דהכא במתניתין ע"כ מיירי דיש עדים על הנגיחה אלא שאינן יודעים אם הגדול הזיק או הקטן הזיק דבלא"ה הוי מודה בקנס. כמ"ש הרא"ש להקשות על שיטת הרמ"ה דמפרש טעמא דרבה בר נתן דפטור משעורים משום השטאה דיכול לומר משטה אני כך. דהכא כיון דאיכא עדים א"כ כשיטעון הניזק גדול הזיק הוצרך המזיק להשיב קטן הזיק ולא כמשטה דאם לא השיב כן הי' מתחייב בגדול עכ"ל. א"כ ה"נ כיון דאיכא עדים על הנגיחה א"כ שפיר יש לומר במתניתין דעתו להרויח והכא ליכא למימר היכי שביק אינש מה דאינו יכול לכפור ותבע מה דיכול לכפור ע"כ הודה ומחל לו. דהכא כיון דאיכא עדים אינו יכול לכפור לגמרי. אפשר לומר דסוגיא דמתניתין דתני סתמא דהמוציא מחברו עליו הראי' הא לא מייתי ראי' שקיל כדאמר מזיק מיירי אפילו היכי דלא באו עדים בשעת הודאתו רק העדים באו אח"כ דהשתא לא הוי מודה בקנס לא מבעי למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב. ואפי' למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הכא בחצי נזק שפטר עצמו מכלום לכ"ע מודה אם אח"כ באו עדים חייב כדאיתא לקמן בב"ק (דף ע"ה) א"כ מקשה שפיר כיון דס"ל לרבה בר נתן דפטור משעורים משום שהודה ומחל לו. ולא אמרינן דדעתו להרויח דלא הוי שביק מידי דאינו יכול לכפור ותבע מה דיכול לכפור הכל. דהא בשעת הודאתו ליכא עדים וע"כ הודה לו ומחל על שעורים. א"כ גם במתניתין נימא דאין דעתו להרויח דהיכי תבע הגדול מה דיכול לכפור הכל ושביק מה דאינו יכול לכפור וע"כ הודה לו על הקטן וא"כ אע"ג שאח"כ באו עדים על הנגיחה לא לשקיל כלל משום דהוי הודאת בע"ד כיון בשעת מעשה לא הוי ידע מהעדים כלל. (ועי' בש"ך (ס"ק ט"ז) שהביא הה"מ והנ"י דהסוגיא אזיל למ"ד פלגא נזקא ממונא. והמהרש"ל ולח"מ תמהו בזה דהסוגיא אזלא דלא כהלכתא ועי' שם בש"ך ולפמ"ש א''ש

) וראיתי בחידושי מוהרש"א בתוס' ריש פרק שור שנגח את הפרה (דף מ"ו) שכתב דין מחודש אע"ג דלא קיי"ל כרבי אחא בגמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מכל מקום היכי דמזיק מודה אנן סהדי דכן הוא ולא מקרי מודה בקנס. וגם בשור שהיה רודף אחר שור אחר והזיק זה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחברו עליו הראיה. אם אין עדים רק המזיק מודה דשורו הזיק לא מפטר משום מודה בקנס משום דאיכא סהדי דרדף אחריו והוא מודה לית למתלי אלא בשור ולא בסלע עי"ש. ולענ"ד דבריו תמוהים דהוא נגד ש"ס ערוך בב"ק (דף מ"ג) דאיתא התם גבי עבד שאינו משלם קנס עפ"י עצמו והיכי דמי דאי אתי עדים ואסהידו ביה דתורא דידיה קטיל ולא ידעי אי תם הוי או מועד הוי ואמר מריה מועד הוא לא משתלם קנס ע"פ עצמו היכי דליכא עדים לא משלם דמים. והכא אם תם הוא פטור משלשים דעבד דנקי מדמי עבד. והעדים אינן יודעים אם הוא תם או מועד האי תורא אי מודה מריה דמועד הוי הוי מודה בקנס. אע"ג דסתם שורים בחזקת שימור קיימא. א"כ כ"ש דעדים מעידים רק על הרדיפה ואולי בסלע לקה דאם המזיק מודה ודאי הוי מודה בקנס. ולדברי מוהרש"א הכא דעדים מעידים דשור זה נגח העבד אע"ג דמזיק אומר דמועד הוי לא הוי מודה בקנס. וע"כ משום דיכול למפטר עצמו דהוא תם והוא אמר דמועד הוי מודה בקנס מכ"ש בעדי רדיפה לחודי אם המזיק מודה הוי מודה בקנס ע"כ בחידושי]

ידידו דו"ש כה"י ברוך מרדכי ליבשיץ פה וואלקאוויסק יע"א: סימן קיד

בתוס' קידושין (דף ג') ד"ה ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה. כתבו דחליפין מועיל בעכו"ם כדמשמע בקידושין (דף ח') גבי נמכר לעכו"ם מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין שמע מינה דשארי דברים נקנין בחליפין לעכו"ם. וכן הי' רגיל ר"ת לשלוח הרשאה ביד עכו"ם והי' מקנה בחליפין ע"ש. והש"ך בחו"מ (סי' קכ"ג ס"ק למ"ד) יצא לחלוק על רבינו תם לדחות דבריו דלאו ראי' היא דלעולם אימא לך חליפין אינו מועיל בעכו"ם. והא דממעטינן מכסף מקנתו דלא נקנה בחליפין היינו אפילו לישראל אינו נקנה עבד עברי בחליפין דודאי אע"ג דהאי קרא דמכסף מקנתו בעכו"ם כתיב מכל מקום בישראל נמי משתעי קרא. ותדע דאל"כ הא דמשמע מכל הפוסקים דאין עבד נקנה בחליפין מנא לן הא. אלא ודאי כדפרשתי עכ"ל

ואני תמה בזה כי חלילה לדחות דברי ר"ת בזה. דא"כ להש"ך קשה לרב יוסף (שם בקידושין דף ח') דמוקי קרא דמכסף מקנתו דבכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים היינו כסף דלא קייצי מנא ליה דעבד עברי אינו נקנה בחליפין. וכן לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מוקי קרא לכסף מקנתו דבכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים במידי דלית בי' שוה פרוטה ולא מבעי קאמר. לא מבעי כסף דאי אית ביה שוה פרוטה אין ואי לא לא. אבל תבואה וכלים מדמקרבא בא הנאתייהו גמר ומקני נפשיה קמ"ל. מנא ליה דעבד עברי אינו נקנה בחליפין

ונראה דלהני אמוראי הא דאין עבד עברי נקנה בחליפין ילפינן מהקישא דאחרת יקח לו אשה הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת אינה נקנית בחליפין אף אמה העבריה אינה נקנית בחליפין ומקשינן עברי לעבריה כדאמרינן (דף י"ד) כמו שהקשו התוס' בקידושין (דף ג') דלמה איצטרך קרא מכסף מקנתו שאינו נקנה בתורת תבואה וכלים דהיינו חליפין תיפוק לי' דאתקש עברי לעבריה דמינה גמרינן דעבד עברי נקנה בכסף ועבריה הוקשה לאשה דכתיב אם אחרת יקח לו אשה הקישה הכתוב לאחרת כדילפינן מה אחרת בשטר. ומה שתי' התוס' דרבוי קנינין גמרינן מהקישא ולא מיעוט קנינין ע"ש. יש לומר דזהו דוקא אי גמרינן מידי מהקישא ולא נימא אין היקש למחצה יש לחלק דרבוי קנינין גמרי ולא מיעוט קנינין. אבל אי לא מגמרינן מהקישא אלא רק להכי. גמרינן אפילו מיעוט קנינין דע"כ הקישן הכתוב. וגדולה מזו אמרינן במנחות (דף פ"ב) לדידך דאמר אין דנין אפשר משאי אפשר הרי הוא אומר ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה שיהיו כל עבודות של חודש זה כזה והשתא נמי לפרוך אמר ר"ש אין משיבין על ההיקש ע"ש ועי'