ברית יעקב חלק א כב

שליחות אפי' במידי דאיתא בדנפשי' כיון דליכא קרא לרבויי רק לרבנן דס"ל דקדשי עכו"ם יש בהו מעילה וגם תרומה דעכו"ם מדמעת ה"א כיון דרבי רחמנא בישראל גבי קדשים שעושה שליח ה"א אפי' עכו"ם בהא דאיתא בנפשי' נעשה שלית ע"כ בעי קרא דאתם גם אתם בתרומה למעוטי עכו"ם. אבל לרבי שמעון ס"ל דלא בעי קרא למעוטי עכו"ם. ע"כ גבי מומר דלא הוי בן ברית דהוי כגוי. לא בעי קרא למעוטי

אולם יש לדחות דאכתי תקשי דנימא אתם גם אתם למעוטי מומר. דלהסוברים דמומר לא נעשה שליח. הוא אע"ג דישראל שחטא הוי כישראל לכל דבר הוא לדידן לרבנן דס"ל דאתם גם אתם מה אתם בן ברית אף שלוחכם בן ברית. ובעינן דהשליח דומה למשלחו. ולא עכו"ם דאינו דומה למשלחו. א"כ ה"ה מומר דלאו בן ברית אינו דומה למשלחו ע"כ לא נעשה שליח. אבל השתא דקיימינן אליבא דר"ש. אתם גם אתם למה לי למעוטי עכו"ם דהא ליתא בתרומה דנפשי' נימא למעוטי מומר אע"ג דעכו"ם לא בעינן קרא למעוטי. דידעינן מסברא דלא נעשה שלית. כיון דליכא קרא לרבויי וגם ליתא בגירושין וקדשים אבל מומר דאיתא בגירושין וקדשים ותרומה והוי כישראל לכל מילי ה"א דנעשה שליח אתי קרא דאתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בן ברית ושליח יהיה דומה למשלח לאפוקי מומר דלאו בן ברית דאינו דומה למשלחו

לכן נראה לומר להס"ד דפריך לר"ש אתם גם אתם למה לי דלא מצי למימר למעוטי עכו"ם במידי דאיתא בדנפשי' בזכי' וריבית. א"כ למה כתיב קראי בתרומה ובתרומה ליתא בדנפשי' ע"כ הוי ס"ל דגם עכו"ם נעשה שלית במידי דאיתא בנפשי'. והא דאמרינן בעלמא דעכו"ם ליתא בתורת שליחות אפי' בזכי' וריבית. הוא לבתר דמסקינן באתם גם אתם לרבות שליח. משום דסד"א אתם ולא האריסין אתם ולא התורם שאינו שלו. אימא אתם ולא שלוחכם קמ"ל לרבות שליח כמ"ש התוס' מסתמא דלא מרבינן אלא דומיא דאתם. א"כ כיון בס"ד בהא דקידושין לרבי שמעין. הוי ס"ל אפי' עכו"ם נעשה שלית במידי דאיתא בנפשי' כיון דרבי רחמנא בישראל ה"ה עכו"ם נעשה שליח במידי דאיתא בדנפשי'. א"כ כ"ש מומר דנעשה שליח. והא דאמרינן דמומר אינו נעשה שליח הוא דמסקינן דמאתם אתי שליחות בתרומה לא מרבינן רק דוקא דומיא דמשלח כמ"ש התוס' ממילא גם מומר לא נעשה שליח דאינו דומה למשלחו

ועוד אפשר לומר בזה. דנראה לרבנן דדרשי אתם גם אתם מה אתם בני ברית למעוטי עכו"ם דאינו נעשה שליח. אם הוי ספק עכו"ם וספק ישראל כמו בנמצא תינוק בעיר שמחצה עכו"ם ומחצה ישראל. דאמרינן בכתובות (דף ט"ו) דהוי ספק עכו"ם וספק ישראל. אם אח"כ דנתגדל נעשה שליח לתרום. הוי תרומתו בספק שמא הוא ישראל ותרומתו תרומה. ושמא הוא עכו"ם דאין תרומתו תרומה דלא נעשה שליח. ולא אמרינן כיון דבעינן דשלוח יהי' דומה להמשלח וכה"ג הוי ג"כ השליח אינו דומה למשלח. דמשלח ודאי בן ברית והשליח ספק בן ברית. ואפ"ה לא אמרינן דהוי ודאי אינו בתורת שליחות משום אתם גם אתם דאינו דומה למשלח. דהא גם עבד הוי ס"ד בגמ' בגיטין (דף כ"ג) דאינו נעשה שליח משום אתם ישראל אף שלוחכם ישראל. ואינו דומה למשלח אפ"ה מסקינן דאתם גם אתם אמרינן מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית לאפוקי עכו"ם אבל עבד בן ברית הוא. והטעם משום דגם הוי רבוי ואתם הוי מיעוטא. ע"כ מוקמינן אמסתבר טפי דקאי מיעוטא לאפוקי עכו"ם דאינו דומה למשלחו כלל. אבל עבד דאיתא בקצת מצות. הוי בתורת שלית לישראל. ע"כ גם הכא לא ממעטינן מקרא אתם גם אתם אלא היכי דודאי עכו"ם שאינו בן ברית. אבל בספק עכו"ם וספק ישראל. לא ממעטינן מאתם גם אתם דאינו דומה למשלחו דהוא ודאי והוא ספק ע"כ לא יהי' כלל בגדר שליח אלא אמרינן מי שהוא ספק עכו"ם וספק ישראל השליחות ג"כ בגדר ספק ואם חרם הוי התרומה מספק

וא"כ אפשר לומר הסוברים דמומר לאו בר שליחות לאו בודאי בטל השליחות משום שאינו דומה למשלח. דהא יש לחוש שמא הרהר תשובה בלבו. והוי בן ברית וכמ"ש הרא"ש בתשו' (כלל י"ז סי' ב') יש מי שאוסר להרוג האנס שלא בשעת מעשה דחיישינן שמא הרהר בתשובה ודמי להא דאמרינן המקדש ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור חיישינן לקידושין שמא הרהר תשובה בלבו. והרמב"ם (פ"ת מה' אישות ה' ה') כתב הרי זה מקודשת מספק וכן הוא באע"ז (סי' ל"ח סעי' ל"א) ולא כתבו צריכה גט דהוי משמע רק חומרא מדרבנן. כמ"ש הח"מ (סי' ל"ח ס"ק מ"ה ובסי' מ"ד סעי' י' ס"ק י"ג) (ועי' באע"ז סי' מ"ב בח"מ וב"ש ס"ק כ"ב וכתבתי מזה במ"א דאשתמיט להו דברי הרא"ש בתשו') וכ"ש הכא דקאזיל לדבר מצוה לתרום יש לחוש שמא הרהר תשובה בלבו. א"כ לעולם במומר לא הוי דאינו בתורת שלית אלא הוי ספק אי הרהר תשובה בלבו והוי בן ברית או לא. והוי שלית מספק ואם תרם הוי תרומה מספק ע"כ לא נוכל לומר דאתם גם אתם למעוטי מומר דלא איצטרך קרא למעוטי ספק. ולא מסתבר למימר דלרבי שמעון גם בספק אי הוא בן ברית אינו נעשה שליח כלל משום דאינו דומה למשלחו דהוי ודאי בן ברית. דלפלגי על רבנן כמ"ש לעיל. כמו דלא אמר לרבי שמעון אתם גם אתם למעוטי עבד דמה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל כס"ד דגמ' בגיטין כנלע"ד בזה]

גם הביא האבן עוזר ראי' מגיטין (דף כ"ג) הכל כשרין להביא הגט חוץ מחש"ו וסומא ונכרי קיבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח שוטה ונשתפה עכו"ם ונתגייר פסול פקח שנתחרש וחזר ונשתפה פתוח ונסתמא וחזר ונתפקח כו' זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר ואלו עכו"ם שיירי בסיפא ולא שנאו משום דלא משכחינן בו סופו ותחילתו בכשרות. ואי ס"ד דמומר בכלל עכו"ם לענין שליחות קשה הא בעכו"ם מצינו לאשכוחי כגון שנתגייר העכו"ם וחזר לסורו והמיר וחזר ונתגייר. או ישראל שהמיר וחזר ונתגייר אלא ודאי מומר כישראל לשליחות הגט עכ"ד. לאו ראי' היא כלל. דגר שהמיר וחזר לסורו וחזר ונתגייר הוי כישראל שהמיר וחזר בתשובה וברישא תני עכו"ם ובעכו"ם לא משכחת תחילה וסופו בכשרות ע"כ לא תני גווני מאי דלא תנא ברישא. ומה שהקשה האעו"ז לפי' התוס' בסנהדרין (דף ע"ג). בהא דרודף אחר חברו להרגו אמר לו ראה ישראל הוא ובן ברית הוא. ישראל הוא ולא עכו"ם. בן ברית ולא מומר דמומרין כו' א"כ הוי למימר בן ברית הוא לחודי. ולא בעי למימר ישראל הוא. יש לומר ג"כ כמ"ש האעו"ז גופי'. דבן ברית לחודי לא סגי דלמא הוא עבד כנעני שלו דאחר מע"ל פטור על מיתתו. ע"כ קאמר ישראל הוא. ממילא נתמעט עכו"ם ועבד כנעני שלו

עוד הביא האבן עוזר ראי' מע"ז (דף כ"ו). מנין למילה בעכו"ם שהוא פסול. דרו בר פפא משמיה דרב אמר ואתה אח בריתי תשמור ורבי יוחנן אמר המול ימול מאי בינייהו ובעי למימר גבעוני מהול. ופריך גבעוני מהול ערל הוא. ומשני אשה איכא בינייהו. והרי על כרחך למ"ד המול ימול כשר המומר למול. דמומר שנימול לאו כגבעוני מהול הוא חשוב. דאל"כ קשה ל"ל קרא גבי פסח כל בן נכר לא יאכל בו והיינו מומר תיפוק לי' דכתיב כל ערל לא יאכל בו. ותו דהא קיי"ל בפרק הערל דגבעוני מהול אינו אוכל בתרומה ואלא מומר מותר לאכול בתרומה כמ"ש התוס' ביבמות (דף ע"א). וכיון למ"ד המל ימול מומר כשר להמול. א"כ ה"ה למ"ד מאתה את בריתי תשמור נמי מומר שרי להמול דאל"כ לימא מומר איכא בינייהו. וכיון דמומר בן שימור ברית ועדיף מאשה א"כ כ"ש דקרינן בי' בן ברית דאפי' אשה בן ברית כמ"ש המג"א ולא כהתוס' עכ"ל. ולענ"ד אינו ראי' כלל. דדוקא לגבי מילה מקרי בן ברית דהוי בכלל שימור ברית כיון דכבר נימול משא"כ גבי שליחות דילפינן מאתם בני ברית אף שלוחכם ב"ב. היינו ברית מצות כמ"ש רש"י בגיטין שפיר מקרי מומר לאו ב"ב מצוה. וכן מבואר בתורת כהנים פ' ויקרא אדם כי יקריב מכם קרבן אדם לרבות הגרים. מכם להוציא המומרים ומאי ראית וכו' ת"ל בני ישראל מה ישראל מקבלי ברית הם אף הגרים וכו' יצא המומרים שאינם ב"ב שהרי הפירו ברית ע"ש. והביאו הגאון מוהרא"מ בביאורו ליו"ד (סי' רס"ה) שם. וכן מוכת מדברי התוס' בע"ז שם. ד"ה אשה תימא אמאי לא אמר איכא בינייהו מומר לערלות למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא שאינו בכלל לשמור. כדאמרינן בגיטין דישראל מומר לאו בר קשירה מפני שאינו חפץ לקשור ה"נ שאינו בר מילה כיון שאינו חפץ לימול. ולמ"ד המל ימול אע"ג דלא מהיל כמאן דמהיל דמי אמרינן לעיל. ואומר ר"י דמומר לערלות בר שמירות ברית הוא. אלא שאינו חפץ לימול. אבל בר שמירת ברית אם יחפוץ לימול. ובגיטין גבי קשירה הכי קאמר כל שאינו בקשירה כלומר שאינו מקיים מצות וקשרתם אינו בכלל