ברית יעקב חלק א כא

תקפ"ז ס"ק ה') שמשיג על הב"ח. דאפי' גזל ישראל מעכו"ם ע"ז הוי ע"ז דישראל. כיון דמכוין לזכות אך מ"ש המג"א הטעם כיון דישראל חייב באחריות הוי כשלו כמו גבי חמץ הוא תמוה דשאני חמץ דגלי קרא דלא ימצא דאכי' גורם לממון חייב בבל יראה. ועוד תמוהים דבריו מסנהדרין (דף קי"ב). אמר רב חסדא פקדונות של עיר הנדחת מותרין. היכי דמי אלימא דעיר אחרת ואתנייהו בנוה פשיטא דמותרין לאו שללה היא כו'. לעולם דעיר אחרת דמפקדי בתוכה והכא במאי עסקינן כגון דקביל עליה אחריות מהו דתימא כיון דקביל עלייהו אחריות כדידיה דמי קא משמע לן. א"כ מוכח דמחמת קבלות אחריות לאו כדידיה דמי

אך יש לדייק התם בסנהדרין הא דקאמר מהו דתימא כיון דקביל אחריות כדידיה דמי מהיכי ס"ד לומר כן אטו הנפקד יכול למכור הפקדון משום דאחריותו עליו וכן גזלן גופא דחייב בכל האונסין. אינו יכול למכור הגזילה דלא מהני המכירה. ולא מצי לעכובי ולומר דמים אני מחזיר לך כדאמרינן בסנהדרין (דף ע"ב) כי אוקמינהו רחמנא ברשותה לענין אונסין אבל לענין מקני' ברשותא דמרייהו קיימא ועי' ברש"י שם. ואפשר לומר דהכי קאמר כגון דקביל עלייהו אחריות גם דאונסא וזולא דכה"ג הוי בעי לומר בב"מ (דף ע') היכי דקביל אונסא וזולא הוי כדידי'. ע"כ הפקדונות אסורין קא משמע לן דמותרין אפי' דקביל עליהו כל אונסין וזולא לא הוי דידיה

אבל קשה לי התם דאמרינן שם. היו בה קדשי קדשים קדשי מזבח ימותו. קדשי בדק הבית יפדו. ופריך אמאי ימותו. ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה. ריש לקיש אומר ממון בעלים הוא ורבי שמעון היא דאמר קדשים שחייב באחריותן ממון בעלים הוא. (ע"כ ימותו. דקרינן את כל בהמתה לפי חרב כשאר בהמות שבתוכה). דקשי' הא אמר רב חסדא לעיל דפקדונות של עיר אחרת דמפקדי בתוכה אע"ג דקביל עליה אחריות לאו דידיה. א"כ מאי מהני דהוי קדשים שחייב באחריותן כיון דהוי הקדש הוי שלל שמים ולא שללה. אע"ג דחייב באחריות היכי דאיתא בעינא גם רבי שמעון ס"ל דלאו ברשותו קיימא. כדאמרינן בפסחים (דף ו') אלא למ"ד גורם לממון כממון דמי לא ימצא למה לי אצטריך הואיל וכי איתא הדר בעינא לאו ברשותו קיימא קמ"ל. וכ"ש לפמ"ש אפילו היכי דקביל עליו אחריות אונסא וזולא אמרינן דפקדונות מותרין משום דלא דידיה הוי אמאי לרבי שמעון נימא דימותו דהא לאו דידיה נינהו. ואפשר לחלק בזה דשאני היכי דמקבל אחריות על של חברו לא אמרינן דהוי כדידיה. משום קבלות אחריות. אבל הכא בקדשים דמעיקרא קודם שהקדיש הוי שלו ממש. ואח"כ שהקדיש הוי ג"כ באחריותו הוי ממון בעלים דהוי כדידיה וקרינן את כל בהמתה לפי חרב. ע"כ ימותו

והנה הב"י באו"ח (סי' רמ"ו סעי' ד') כתב בהג"מ פ"ו ישראל שהשכיר שוורים לעכו''ם לחרוש בהן וחורש בהן בשבת. ויש שהיו מתירים אם העכו"ם קבל עליו אחריות מיתה וגזילה וגניבה ויוקרא וזולא כי עתה המה עליו נכסי צאן ברזל. (ועי' ביבמות דף ס"ו). ולפמ"ש מהא דסנהדרין מוכח דאפילו היכי דקיבל אונסא וזולא לא הוי דידיה ולא קרינן בהמתה לפי חרב. ועי' במהרי"ו (סי' קע"ד) הביאו הרמ"א ביו"ד (סי' ש"כ סעי' ט') עכו"ם שקיבל בהמת ישראל לטפל בה ואין לו חלק בה רק קיבל עליו אחריות שלה חייבת בבכורה. וז"ל מהרי"ו. אע"ג דקיבל הגוי אחריות הפרה לא חשוב יד עכו"ם באמצע כיון דעיקר הפרה היתה מתחילה של ישראל א"כ לא יצאה הפרה מרשותו ובחזקת מרא קיימא וחייבת בבכורה. דהא המקבל צאן ברזל מהעכו"ם אע"ג דישראל מקבל אחריות פטורה מן הבכורה מהאי טעמא כיון דהבהמה היתה מתחילה של גוי לא יצאה מרשותו ולא נסתלקה ידו. וא"כ מהאי טעמא מקילינן ופטרינן מבכורה כ"ש דנחמיר ג"כ ונחייבה בבכורה היכי דמתחילה היתה של ישראל עכ"ל. א"כ כמו דקאמרינן בזה בהמתך דחייב בבכורה א"כ גבי בהמתך דשבת ג"כ עובר משום שביתות בהמתו. מ"מ מוכח דלא כמג"א דבקבלת אחריות לחודי נימא דהוי כדידיה]. א"כ כיון דאומר הגר לעכו"ם טול אתה ע"ז ואני מעות. ורוצה לקבל כל המעות א"כ מותר מחצה המעות של אחיו העכו"ם מקבל בעד חצי חלקו מע"ז וי"ל שנשאר לו ברשות אביהם העכו"ם א"כ רצונו לירש ולקנות הע"ז. כדי שיקבל חלקו במעות היי שפיר חלופי ע"ז קשקיל. ועוד הא אסור משום רוצה בקיומו כדאמרינן בע"ז (דף ס"ד) הא דהקילו הכא משום דירושת הגר דרבנן. ואי ירושה דאורייתא הוי. אסור משום רוצה בקיומו. והגמ' לישנא בעלמא נקיט דחליפי ע"ז קא שקיל

עוד ראיתי שהביא מה שהקשה המחנה אפרים בע"ז (דף נ"ג). ואשריהם תשרפון באש, מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו. אלא מדפלחו ישראל לעגל. גלו אדעתייהו דניחא להו בעכו"ם וכי אתו עכו"ם שליחותא דידהו עבדי. דהא אין שליחות לעכו"ם. וע"כ מוכח מש"ס דידן דלא כירושלמי דדמאי דעכו"ם לעכו"ם נעשה שליח. ותמה בזה עליו הא קיי"ל דישראל מומר הוי כישראל לכל דבריו. אי מהא לא קשי' כלל על המח"א. דכבר כתוב בתש' ב"י הובא בס' ג"פ (סי' קכ"ב). פלוגתא דרבוותא בזה אי מומר בר שליחות הוא והא דנוהגין בגט מומר דשולח גט לאשתו הוא משום דאומר תחילה זכה גט לאשתי. ואח"כ לוקח הגט ומוסר לשליח ואומר הולך גט זה לאשתי דהוי מגורשת מטעם ספק ספיקא עי"ש. גם המג"א (סי' קפ"ט ס"ק א') והב"ש באע"ז (סי' קמ"א ס"ק מ"ז) דמומר לאו בר שליחות הוא לדעת התוס' בסנהדרין (דף ע"ב). דמומר אינו בן ברית וכיון דדרשינן מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וכיון דמומר אין בן ברית אינו נעשה שליח. א"כ דמי לעכו"ם שנעשה שליח לעכו"ם כמ"ש המח"א

ולכאורה קשה טובא להני רבוותא. דסברי דמומר אינו בר שליחות משום דלא הוי בן ברית כמ"ש התוס' א"כ מאי פריך בקידושין (דף מ"ב) דאמר התם אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. הא למה לי קרא מדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן נפקא דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר"י אין העבד נעשה שליח לקבל גט מיד בעלה של אשה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין. סד"א עבד דלאו בר התירא הוא כלל. אבל עכו"ם הואיל ואיתא בתרומה דנפשי' דתנן העכו"ם והכותי שתרמו תרומתן תרומה אימא שליח נמי עביד קמ"ל ולרבי שמעון דפטר דתנן תרומת עכו"ם מדמעת וחייבין עלי' חומש ורבי שמעון פוטר אתם גם אתם למה לי. נימא דאתי למעוטי מומר דאיתא בתרומה דנפשי' דישראל מקרי ולא בן ברית כמ"ש התוס' בסנהדרין. דאינו נעשה שליח לתרום משום אתם גם אתם מה אתם בן ברית אף שלוחכם בן ברית ומומר לא בן ברית הוא. ומצאתי באבן העוזר (סי' קפ"ט) דמשיג על הני רבוותא מהא דגיטין. והאריך עוד לדחות הני רבוותא עי"ש

ולענ"ד נראה לקיים דברי הסוברים דמומר אינו נעשה שליח. וליישב דבריהם. דהתוס' בגיטין (דף כ"ג) ד"ה מה אתם בני ברית הקשו וא"ת דבקידושין (דף מ"ב) משמע דלרבי שמעון לא איצטריך לי' למדרש מה אתם בני ברית ומוקי לה לדרשא אחריתא. מנא לן הא דקיי"ל בכולי דוכתי דעכו"ם לאו בר שליחות הוא לענין זכי' וריבית בפרק אזהו נשך וי"ל דמכל מקום כיון דדרשינן שליחות מתרומה מנם אתם ומינה ילפינן בעלמא. וסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא דומי' דאתם עכ"ל דקשה למה לא אמר בקידושין דפריך לר"ש דאמר דתרומת עכו"ם אינו מדמעת א"כ ליתא בדנפשי' אתם גם אתם למה לי נימא דאתי אתם גם אתם למעוטי עכו"ם במלתא דאיתא בנפשי' לענין זכי' וריבית. וע"כ משום דא"כ למה כתב קרא למעוטי עכו"ם בתרומה וכיון בתרומה ליתא בדנפשי' לא בעינן הא מיעוטא. אך קשה להס"ד דלא אתי אתם גם אתם לרבויי שליח בתרומה. משום דס"ד אתם ולא האריסין ולא שותפין ולא התורם שאינו שלו. אימא שלוחכם נמי לא מצי עבדי. א"כ מנא לן לרבי שמעון. דעכו"ם אינו נעשה שליח אפי' במידי דאיתא בדנפשי' וע"כ צ"ל דהא חזינן גבי ישראל אפי' במידי דאיתא בנפשי' בעינן קרא לרבויי שליח בגירושין וקדשים. ומסברא לא אמרינן דשליח של אדם כמותו. א"כ בעכו"ם דליכא קרא לרבויי שליח אמרינן דאינו בתורת שליחות. וביותר לר"ש דס"ל בזבחים (דף מ"ה) דקדשי עכו"ם לית בהו מעילה. א"כ בגירושין וקדשים דעכו"ם ליתא בדנפשי'. א"כ לא בעי קרא למעוטי עכו"ם מתורת