ברית יעקב חלק א ריד

מ"מ עשה שלא מדעת לא מקרי מזיק בבעלים לחייבו משא"כ בשותף ששינה או מכר בהקפה דעשה מדעת אע"ג דכוונתו הי' להרוויח מ"מ עשה בכוונה ומדעת הוי מזיק דחייב אפילו בבעלים ע"ש. א"כ הוי פלוגתא דרבוותא במזיק שלא בכוונה אי חייב בבעלים בין הרמב"ם והראב"ד

ומצאתי בבית מאיר על אע"ז (סי' פ') האריך בזה וכתב דיש ראי' דלא כסברת המל"מ מהא דקיי"ל איש שהזיק את אשתו בתשמיש המטה חייב בנזקי' (באע"ז סי' פ"ג סעי' ב') ובחו"מ (סי' תכ"א סעי' י"ב). והרי בעל לגבי אשתו ידוע שדין שמירה בבעלים הוא על נכסיה. ואי נימא דאפילו על נזקין בשוגג פטור נמי בנכסי' יותר מאינש דעלמא מטעם דהיא עמו במלאכתו. אטו היזק גופה גרע מנכסיה והא בעליו עמו קרינן אלא ודאי דלגבי היזק בנכסיה חייב. ואף שבחו"מ (סי' קע"ו סעי' מ"ח בהג"ה) איתא יש אומרים אם הלך בשבילו בחנם חייב לפדותו דהוי עליו דין שואל. ראיתי בתשו' גאון אחד באמת פקפק בזה דאין עליו דין שואל מטעם שמירה בבעלים דלא יהא חמור גופו מנכסיו. ובלא זה אין דעת יש אומרים אלו הלכה. וגם יש להקשות דעבדים אתמעטו מדין שומרים ועי' חו"מ (סי' צ"ה וסי' רכ"ז) עכ"ל. ולדידי בלא"ה קשי' על רבינו מאיר שבמרדכי שהביא הרמ"א בחו"מ (סי' קע"ו סעי' מ"ח) מי ששלח חברו בעסקיו ונתפס י"א דאם הלך בשבילו בחנם חייב לפדותו. דהוי עליו כשואל שחייב באונסין. דהא דעת הרמ"ה בטור חו"מ והובא בסי' ש"מ (סעי' ג') השואל בהמה מחברו ללכת דרך ידוע ובאו עליו לסטים באותו הדרך או חיות רעות ואנסוהו ממנו חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה כיון שמחמת הדרך ששאלה לילך בה הוליכה ונאנסה. א"כ הכא דהלך חברו בשבילו אע"ג דנעשה שואל על גופו ונתפס אמאי חייב באונסין דהא הוי מתה מחמת מלאכה דבא לו ע"י הליכתו בדרך. (ודוחק לומר די"א אלו ס"ל כדעת הרא"ש היש חולקין שהביא רמ"א (בסי' ש"מ סעי' ג') ועוד לפמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' צ"ה) דאדם אפי' ב"ח הוקש לקרקע א"כ בלא"ה ליכא דין שמירה בזה

ולענ''ד נראה דמעולם לא עלה דעת רבינו מאיר במרדכי דנעשה דין שואל על גופו של אדם. דהא אמרינן בב"ק (דף ד') אדם שמירת גופו עליו הוא. והמרדכי אתי עלה מטעם כיון דנתפס בהליכה זו ששלחו המשלח והלך בחנם הוי כשואל שכל הנאה שלו דחייב באונסין. ה"נ כיון דהלך בחנם חייב לפדותו דהוי כמו דקיבל בפירוש להצילו מהפסד ואונסין שיבוא עליו בדרך זו. וא"כ לא קשיא מהא דשמירה בבעלים. דהא גם בשמירה בבעלים מהני היכי דקני מיניה. דדמי להני דברים שאין להם שמירה דחייב בקנו מידו כדאיתא בחו"מ (סי' ש"א סעי' ג'). ועוד דגבי שמירה בבעלים היכי דמתחייב ומתנה סגי ולא בעי אפילו קנין כלל. דלא דמי להני דברים שטרות ועבדים וקרקעות דאמעטי משמירה דאין עלייהו דין שומרים כלל לא תשלומין ושבועה. אבל גבי שמירה בבעלים אע"ג דפטור מתשלומין אפילו מפשיעה. אבל בשליחות יד ושבועה דאינו ברשותו חייב אפילו בבעלים. א"כ כיון דאיכא בזה קצת דין שומרים מהני אם מחחייב א"ע כמו דמתנה ש"ח להיות כשואל. וע"כ ס"ל להמרדכי דגם בזה דשלחו בחנם ושואל גופו דכל הנאה שלו מקבל עליו מהפסד שיהי' בשליחותו. והכא לא בעינן קנין דתחילת הלוכו של זה הוי כמו קנין דהתחיל במלאכה. וכ"ש למ"ש דכה"ג לא בעי קנין וסגי במתחייב עצמו. וכן משמע מהמרדכי שכתב אם ראובן הלך בשליחות בשכר ונתפס בדרך ולא בסיבת שמעון אינו חייב לפדותו הא אם נתפס בשביל המשלח אפי' הי' בשכר חייב המשלח באונסו כמ"ש הד"מ (בסי' קע"ז ס"ק ב') והכא לא הוי דין שואל עליו. וע"כ הטעם דהוי כקיבל עליו דיצילנו מהפסד שיקרה בהליכתו בדרך זו. ואפשר דגם המרדכי מודה אם שלח חברו בחנם בדרך והי' לו אונס דחלה השליח. כיון דחלה הי', יכול שהי' לו אונס זה דחלה אינו חייב המשלח לרפאותו. ולא אמרינן דהוי כדין שואל דחייב באונסין

ואין להקשות נפמ"ש דעל גופו של אדם לא נעשה שומר כלל דאדם שמירת גופו עליו הוא. א"כ מאי מבעי לן לאפוקי עבדים מדין שמירה משום דהוקש לקרקע. תיפוק לי' כיון דבר דעת הוא שמירת גופו עליו. וכיון דלא נעשה שומר עליו ממילא אינו מתחייב בדיני שומרים. דשאני התם דבעינן למעוטי היכי דשוכר עבד מחברו ונגנב העבד דחברו רבו של העבד נפסד א"כ ה"א דחייב השוכר ולא מהני הא דאדם שמירת גופו עליו דמאי אכפת לרבו בזה דהא מחוייב להעמיד לו העבד. ועוד בעבד חש"ו דמהני דלאו בני דעה נינהו הוי שמירתו עליו. ע"כ בעינן הטעם משום דהוקש לקרקעות. ועוד משכחת לה בעבד קטן דלאו בר שמירת גופו עליו הוא

ומש"כ הבית מאיר אטו היזק גופו גרע מנכסי' והא בעליו עמו קרינן. תמהני הא מצינו אדרבה דהיזק גופו חמור יותר מנכסיו כמ"ש הטור בחו"מ (סי' שע"ח) והסמ"ע שם באדם המזיק אם נפל מן הגג ברוח שאינו מצויה חייב אם הזיק אדם ואם הזיק כלים פטור ברוח שאינו מצויה ע"ש. וא"כ היכי כתב הב"מ בפשיטות דגם בזה פטור בבעלים דלא גרע מנכסיו דהא להסמ"ע מצינו דהיזק נכסיו גרע מהיזק גופו אך באמת קשה לי על הסמ"ע והטור כיון דרוח שאינו מצויה אע"ג דפטור מד' דברים מכל מקום מחוייב בנזק מדין אדם המזיק ולא מקרי אונס לגבי' א"כ גם בכלים ששבר ברוח שאינו מצויה יתחייב מדין אדם המזיק. דהא באבנו וסכינו שהניחו בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' חייב אפי' בד' דברים דאשו משום חיצו והוי כאדם המזיק. והיכי דנפלו ברוח שאינו מצויה והזיקו בשעת נפילה פטור כמבואר בחו"מ (סי' תי"א סעי' ב')]. ולי נראה כמ"ש דהיזק גוף לא מפטר בבעלים ולא מצינו שאלה בבעלים רק בנכסים. וכן נראה מהא דב"ק (דף פ"ז) החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו. משמע דהוי דינו כמו שחבל אינש אחרינא לחייב בד' דברים. הא היכי דנפל ברוח מצויה דחייב בד' דברים דהיא קרובה לפשיעה או אפילו ברוח שאינו מצויה דחייב בנזק לבך מכל מקום לא מתכוין להזיק מקרי ואמאי חייב בד' דברים בע"ע הא הוי בבעלים. וע"כ דבהיזק גופו שאני אע"ג דלא נתכוין להזיק והוי כמו פשיעה לדעת הראב"ד דמפטר בנכסים חייב אפי' בבעלים דשמירה בבעלים לא הוי רק בנכסים דהוי עלייהו דין שומר. אבל על גוף האדם דלא נעשה שומר עלי' הוי כאינש דעלמא. ועוד דשמירה בבעלים גזה"כ ואין לך בו אלא חידושו היכי דהשאיל נכסי' והבעלים עמו פטור

ומש"כ מעכ"ת ליישב הא דמזיק את אשתו בתשמיש המטה דחייב דהא הוי בבעלים משום דבעת הזאת אינה עוסקת במלאכתו. והראב"ד הביאו הרא"ש בב"מ (דף צ"ז) כתב הא דאמרינן מקרי דרדקי ושתלא וטבחא ואומני כולן בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמי. דלאו דוקא בעידן עבידתייהו אלא בזמן הראוי למלאכה והכא לאו זמן הראוי למלאכה. אע"ג דקיי"ל הי' עמו בשעת שאלה א"צ שיהי' עמו בשעת שבירה זהו דוקא בשמירה בבעלים אבל במזיק דלא שייך בשעת שאלה. דאין החיוב מחמת שאלה. הלכך בעינן שיהיה עוסקת במלאכה עכ"ד. דבריו אינן נכונים כלל דהא להראב"ד באשה ששברה כלים במלאכתה דפטורה אע"ג דהוי מזיק כיון שמתחילה הי' שכור לה הוי בבעלים. ועוד גם האשה בלילה שכורה לכל שעה דעומדת ומשמשת לפניו ליתן לו מים וליטול מלפניו כדאיתא באע"ז (סי' פ' סעי' ד') א"כ הוי בבעלים

גם מה שתמה על המל"מ (בפ"ב מה' שכירות ה' ג') שהקשה על הראב"ד בהשנות שאין פושע דומה למזיק שאם הי' כן פשיעה בבעלים למה פטור. הא הראב"ד (בפכ"א מה' אישות ה' ט') השיג על הרמב"ם שכתב האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכה פטור מצד התקנה שלום בית. דבלא זה פטור משום שהיא פשיעה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה. א"כ היכי כתב דפושע דומה למזיק שא"כ פשיעה בבעלים למה פטור כיון דס"ל דגם מזיק בבעלים פטור. ותי' המל"מ דבפכ"א מה' אישות מיירי במזיק שלא בכוונה עי"ש. דהא פושע לאו מזיק במתכוין הוא כי די שנשוה פושע למזיק בידים. אבל לא כמתכוין למזיק הלכך פטור בבעלים. ואפ"ה בשטרות ועבדים וקרקעות יש לומר דפושע חייב. הדברים פשוטים דכוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם דכתב דאם פשע בעבדים ושטרות וקרקעות חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא. ע"ז מקשה הראב"ד דאי נימא דפושע מזיק הוא אע"ג דלא מכוין להזיק אפ"ה הוי כמו אינש דעלמא דאזיק שלא במתכוין דחייב לשלם. דלאו מדין שמירה חייב. א"כ למה פטרינן פשיעה בבעלים כיון דהוי בפשיעה הוי