ברית יעקב חלק א ריג

חילק בין נפלה ברוח מצויה או בשאינה מצויה משמע אפי' נפלה הסכין ברוח מצויה פסולה אע"ג דאשו משום חיצו וע"כ דשחיטה שאני

נראה עיקר כמ"ש התוס' בסנהדרין שם בתי' השני. ועוד דכל הני דסוף חמה וצינה לבוא וזרק צרור למעלה ואזל לפחת אפילו כפתו והביאו שם פטור ואש שהמית ברוח מצויה פטור ממיתה (ועי' במוהרש"א) דהוי כמו כח כחו. אלא דלענין ממון חייב נזק שלם אע"ג דכח כחו דהא אשו חייב נמי משום ממוניה ע"ש. וא"כ יש לומר ג"כ גבי שחיטה אפי' היכי דנפל ברוח מצויה ושחט פסולה דיש לדמות למיתה. וכן נראה דאי' לזה מהא דמכות (דף ח') דרבי אמר נשמט הברזל מקתו ומן עץ המתבקע הרי זה גולה וחכמים אומרים אינו גולה. ואמר ר"פ התם האי מאן דשדי פסא לדקלא ואתא תמרי ואזיל תמרי וקטלי' באנו למחלוקת רבי ורבנן פשיטא מהו דתימא ככח כחו דמי קמ"ל ועי' שם בתוס'. וא"כ אמאי לא חשיב רבה בב"ק (דף כ"ו) כה"ג לענין נזקין באנו לפלוגתא דרבי ורבנן. וע"כ דנזקין שאני אפי' בכח כחו חייב. וכ"נ מהא דב"ק (דף י"ט) בעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לא. מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו. א"כ באדם דליכא דין צרורות אע"ג דכח כחו פטור ממיתה כדאמרינן במכות (שם) ולרבי כח כחו היכי משכחת לה כו' לענין נזקין לעולם חייב אפילו בכח כחו. א"כ גבי שחיטה נמי יש לומר דלא דמי לנזקין דלא קרינן בי' וזבחת רק בכח ראשון ולא בכח כחו כדאמרינן בחולין (דף י"ז)

וא"כ לא קשה כלל מה שהקשה על הרמב"ן מהא דב"ק (דף כ"ח) שור שעלה על גבי חברו להורגו ובא בעל התחתון ושמע את שלו ונפל עליון ומת פטור מאי לאו במועד דליכא פסידא לא בתם דאיכא פסידא. אי הכי אימא סיפא דחפו לעליון ומת חייב ואי בתם אמאי חייב שהי' לו לשמטו ולא שמט. ואי ס"ד דלא מקרי אדם המזיק אלא בכחו ממש מאי ראי' דעביד אינש דינא לנפשיה דלמא בשמט התחתון אע"ג דנפל העליון ומת מכל מקום לא נפל העליון ע"י כחו ע"כ פטור ובסיפא דדחפו לעליון ומת דחייב משום דהוי אדם דאזיק דנפל ע"י כחו. ואי משום דהוי דינא דגרמי דלמא אתיא כרבנן דר"מ דלא דאין דיני דגרמי. וע"כ גם היכי דליכא כחו דאזקי' הוי אדם המזיק. ע"כ אפי' בשמטו הי' חייב. משום דשאני התם דהוי כמו כח כחו דחייב בנזקין. ע"כ אפי' בשמטו לתחתון הי' חייב. משא"כ בהוסיף קב לכתף לאו כחו כלל דהוא לא עשה רק הנחה בעלמא והפועל נושא המשא בעצמו על כתפו

גם מה שהקשה מהא דבעי רבא בב"ק (דף י"ז) דרסה על הכלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלינן וגופי' הוא או בתר תבר מנא אזלינן. והרי"ף והרא"ש פסקו כרבה דפשיטא לי' בזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דאמר לי' מנא תבירא תבר דבתר מעיקרא אזלינן. א"כ ה"נ אזלינן בתר מעיקרא ע"כ אפילו נשבר הכלי לאחר זמן או דנחבט הפועל לאחר זמן דיינינן כמו שנשבר מעיקרא דאזלינן בתר התחלת המעשה. לא ראה דברי הרמב"ן במלחמות דכתב דרבה ס"ל בתר תבר מנא אזלינן ומפרש הסוגיא הכי ע"ש. וכ"כ הרמב"ן בדיני גרמי בדברי הרי"ף דס"ל בתר תבר מנא אזלינן. ובלא"ה יש לומר דלא דמי דהתם התחיל מעשה השבירה משא"כ הכא לא התחיל כלל במעשה שבירה דעשה רק הנחה בעלמא

ומש"כ לדמות היכי דהניח משא כבידה להא דסנהדרין (דף ע"ז) כפתו בחמה ומת בצינה ומת חייב משום דכבר מוכן כל ההיזק וכן כפה עליו הגיגית למ"ד דחייב משום דאויר רע כבר ישנו שם והאויר הולך ומתחזק א"כ ה"נ בכפה עליו משוי כבד דהכין כל ההיזק חייב. שוב דחה זה דקשיא מאי שנא מזרק חץ ותריס בידו או זרק חץ וסמנים בידו דפטור משום דאפשר בתקנה. א"כ ה"נ בכפתו בחמה או כפה עליו הגיגית דאפשר להסיר הגיגית ולהתיר הכפיתה שכפתו בחמה. וע"כ דשאני תריס וסמנים דהצלה בידו של נרצח. אבל הכא דהוי הצלה בידו של רוצח והוא רוצה להורגו חייב. א"כ בכפה עליו משוי כבד שאפשר בהצלה ולא הי' ברצונו לשבר הכלי או להחביט את הפועל ע"כ לא הוי אלא גרמא עכ"ד. תמה אני עליו שלא ראה דברי התוס' (שם) ד"ה כפה עליו הגיגית ופורע עליו מעזיבה ואם תאמר מאי שנא פרע מעזיבה מתריס ובדקא דמיא בכח שני. ויש לומר דהכא חייב טפי כדמסיק דמתחיל ביה בשעתיה עכ"ל. ולפמ"ש ליכא התחלה לקושייתם מהא דתריס דהתם ההצלה ביד הנרצח. וע"כ כמ"ש דתריס שאני דמפסקי גירי ולא התחיל כלל הנזק. וגם כבר כתב הרמב"ן בדיני דגרמי דאין אומרין בנזקין זו דומה לזו שהדברים עמוקים והחילוקים דקים כחוט השערה וכולהו גמרא עכ"ל

אך לענ"ד אפשר לומר בדעת הרמב"ן דהא דהטעינו להפועל במשוי לאו ברי הזיקא דכמה פעמים נושא אדם משוי יותר לפי כחו. גם יכול לפוש בנתים ולישא המשא ולא הוי כמו שהכין הוא כל ההיזק דכיון דהוא בר דעת יכול למשדי' ודמי לדחפו במים ויכול לעלות משם דפטור. ומה שהטעה עצמו וסבר דיכול לישא המשא לאו כחו הוא דאזקי'. ואפי' בחבטו לאלתר יש לומר דאם כבד עליו לשדי' והוא הטעה א"ע. ולא דמי להיזק מתונתא או הבלא דסמך לכותל חברו דדמי לגחלת שאינו מזקת רק לזמן מרובה משום דאדם דבר דעת הוא יכול להסיר המשא. ודמי להא דאמרינן בב"ק (דף כ"ז) הניח גחלת על לבו ומת פטור וה"ה הוזק דפטור כמ"ש התוס' שם. א"כ הוא בעצמו הטעה ולא כחו הוא. וגם לא דמי למראה דינר לשולחני דס"ל כדעת הרי"ף דגבי מראה דינר לשולחני צריך לומר חזי דעלך קא סמכינא כמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' ש"ו) לדעת הרמב"ן במלחמות ע"ש. אך להלכה עיקר כמ"ש לעיל

ומש"כ לחלק בדיני דגרמי דלא מתחייב רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות כדמוכח מדברי הרמב"ם (פ"ג מה' רוצח ה' י"א) הדוחף חברו לבור והי' שם סולם שיכול לעלות עליו ובא אחר או הדוחף עצמו חזר וסילק הסולם פטור ממיתת ב"ד. (ובפ"ו מה' חובל ומזיק ה' ז') הזורק כלי שלו מראש הגג על גבי כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלק הכרים והכסתות ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב נזק שלם כאלו שברו בידו שסילוק הכרים והכסתות גרם לו שישבר. זה פשוט וכבר מבואר כן במח"א ה' נזקי ממון שהקשה על הרשב"ץ הובא בחו"מ (סי' שפ"ח) מי ששלח למי שהוחזק למסור למסרו אע"ג שאין שליח לדב"ע מחוייב משום דברי הזיקא דא"כ בקידושין (דף מ"ב) גבי אוריה אפילו דאין שליח לדב"ע יתחייב דוד מדיני דגרמי דברי הזיקא דיואב מחוייב לשמוע ולציית למלך וע"כ דמחמת דיני דגרמי לא מחייב רק גבי ממון ולא בדיני נפשות ע"ש. וא"ש נמי מה שהקשה הש"ך על הרשב"ץ (ס"ק ס"ז) דטעמא דרשב"ץ משום דברי הזיקא והוי דיני דגרמי

סימן קה להרב הנזכר

ובדבר שנסתפק מעכ"ת אי אדם המזיק שלא בכוונה נפטר בשמירה בבעלים. הנה המל"מ (בפכ"א מה' אישות ה' ט') שכתב הרמב"ם האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכתה בתוך ביתה פטורה ואין זה מן הדין אלא תקנה שאם אין את אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם. והראב"ד כתב ע"ז לא מן השם הוא זה אלא מפני שהוא פשיעה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה. וכתב המל"מ דס"ל להראב"ד דבמזיק בידים דמתכוין להזיק חייב אפי' בבעלים אבל היכי דמזיק שלא נתכוין להזיק הוי רק דין פושע כמו בנתקל דאמרינן דהוי פושע ואזיק שלא במתכוין פטור בבעלים דהוי כדין פושע. ולהרמב"ם ע"כ אפי' במזיק שלא בכוונה הוי דין מזיק וחייב בבעלים ע"כ בא הירושלמי (מקורו דהרמב"ם) משום תקנה שלום בית. וכ"כ המל"מ (בפי"א מה' נחלות ה' י"א) להראב"ד מזיק שלא בכוונה הוי כמו פשיעה. (ובפ"ה מה' שלוחין ה' ב') כתב המל"מ הא דכתב הרמב"ם אחד מן השותפין שעבר ומכר בהקפה או ששינה שנתן לו חברו לקנות חיטים דאם פחתו פחתו לו וחייב לשלם. אע"ג דהוי בבעלים אם שניהם נתעסקו אפ"ה חייב השותף ששינה לשלם דהוי כמזיק דחייב אפילו בבעלים ואפילו להראב"ד בפכ"א מה' אישות דס"ל דאין חילוק בין פשיעה למזיק יש לחלק דהתם הוי מזיק שלא במתכוין אע"ג דאדם מועד לעולם